זכרונות מהסולם 5 - דנדי

זכרונות מהסולם

 

שנת 1947,כיתה ז'. היום אני לא עובד. זה די נדיר בגבע של הימים ההם: העבודה יותר חשובה מהלימודים, "אין דבר" אמרו "הוא יהיה פועל טוב."

 כשיצאתי ללמודי מכונאות ברופין, אמר המכונאי הוותיק:" מה אני כבר לא יכל ללמד אותך"?.

אבל נחזור ל-1947 .

לאחר ארוחת הבוקר אני עולה בסולם ,אני יכול להשקיף מסביב  ומתמקד ברפת. מיד אני רואה בפתח של רפת- א' מתקרבת העגלה שמובילה ירק לרפת. אני יורד בשמחה מהסולם ומתקרב לעגלה ,בהתחלה לא זיהיתי  את העגלון

ואז ראיתי: זהו מוטי אפרתי מהפלמ"ח, כנראה קיבל חופשה.

ומה עושה בן גבע בחופשה? רץ לעבודה. המספוא היה הענף שלו ,נזכרתי, ואולי יחזור לשם לאחר השירות בפלמ"ח.

 

על כל פנים אני תופס קילשון וכבר עוזר לו בפריקת העגלה. (עדיין אין אלה הימים של מרכזי המזון המשוכללים (שכחתי להזכיר שהירק שהביא מוטי היה מסוג פונה-  בחורף נתנו לפרות תלתן, ובקיץ פונה).אצל מוטי אין בזבוז זמן. הוא מאיץ בפרדות ואני איתו עומד על הפלטפורמה ומוכן לכל משימה, ומקווה שאולי ייתן לי גם להחזיק במושכות. (שיא המאוויים) הפרדות רצות במהירות במדרון היורד מגבע לאורך שדרת האקליפטוסים,ולפני הכביש יש פניה שמאלה בין העצים הענקיים, ואני כבר רואה לפני את שטח המיספוא. ואז, הפתעה! אליוקים גולן מרכז המספוא, נעמד לפני הפרדות והן נעצרות בבהלה.

 "מה קרה?" שואל מוטי?

 אליוקים מצביע בידו לעבר חלקה לא מוכרת ומודיע למוטי:" עכשיו אתה מעמיס סתויון."

 "מה?" הזדעק מוטי "הבטחתי לרפתנים שאביא פונה".

ואז מזדקף אליוקים ובטון שלא אשכח אותו עד סוף ימי, מודיע לו:"עכשיו אני מנהל המספוא ואני מחליט, כשאתה תהיה מנהל המספוא אתה תחליט. "

וההמשך ברור,אני בכל אופן נשארתי בצד של מוטי.אנחנו ממש הערצנו אותו.

דנדי

מופיע בעלון:
תגובות לדף