דוד נתן ז"ל - לזכרו

קבוצת גבע

אבלה על פטירתו

של חברנו

דוד נתן ז"ל

ומשתתפת בצער המשפחה

 

דוד נתן 16/07/1927-2016


אבא שלנו היה שורד.

נולד ב-1927 למשפחה חרדית גדולה שהתגוררה  בכפר קטן ועני ברומניה – אביו, סבא שלנו, היה סוחר סוסים.

בילדותו בשנת 1940 פרץ הצבא ההונגרי לאזור בו התגורר, היכו והשפילו יהודים  ואבא זכר מתקופה זו רעב ומחסור.

בשנת 1944 בחג פסח ואבא בן 17, נשלח עם משפחתו למחנה ריכוז ברומניה ועבר שישה מחנות ריכוז ברומניה, פולין וגרמניה: דרגומרשט, אושוויץ, בוכנוולד, דורה, הרצונגן וארליך, בכולם סבל מרעב, צמא וכינים והגרוע מכל איבד את סבו, אביו, אימו ושבעה אחיות ואחים

ב-1948 והוא בן 21 עלה לישראל דרך קפריסין, ברבות השנים פגש את אמא ויחד הקימו משפחה ונולדנו אנחנו, ארבעה אחים, ומאתנו נולדו לדוד שישה נכדות ונכדים.

אבא עבד קשה כל חייו, למד טבחות ועבד כטבח באניות סוחר, היה מורה לטבחות בתדמור, עבד כטבח במלון דן כרמל ,כטבח בגבע ולאחר מכן חרט במפעל 'בקרה'.

אבא לא שכח לעולם מאין הגיע ומה עבר בדרך לכאן, והוא דאג להזכיר לנו את  זה בדרכו.

 

אבא ואמא שניהם לפני ואחרי שנפגשו חוו את התפתחות המדינה ועברו את כל מלחמות ישראל ובשנת 1975 עברנו כולנו לקיבוץ גבע.

אבא התחיל כטבח במטבח ומהר מאוד שינה ייעוד ועבר לעבוד כחרט במפעל הקבוץ "בקרה" ושם עבד עד שתש כוחו.

אחד הדברים המדהימים באבא שלמרות דרך החתחתים שעבר, כך חזק ובריא היה, באותה מידה היה גם חרד לבריאותו.

לא קל היה לראות את השלבים שעבר אבא מאדם חזק וחיוני ועד ימיו האחרונים. תקופת חיים שלמה של בנייה, התפתחות וצמיחה, דועכת, מתפוגגת ואז נמחקת כהרף עין.

אבל אנחנו ממשיכי דרכך אבא, ננצור אותך בליבנו ונזכור אותך בתקופות היפות שלך, כאבא דאגן, מתחשב בנו ובזולת, שקט ונחבא אל הכלים, יפה בדרכך ואוהב ללא גבולות כמו גם את המאכלים המיוחדים שהכנת ואת הגינה שכה אהבת לטפח.

ואתמול, עזבת אותנו ואתה בן 89, תודה לך אבא על השנים המשותפות.

ואתם אנשים יקרים שהגעתם היום לחלוק לאבא כבוד אחרון ולנו כבוד גדול, אני רוצה לומר תודה מקרב לב ואהבה רבה.

מיכאל

 

דוד היקר

היתה לי זכות גדולה להכיר אותך, אדם צנוע וישר דרך.

אתה לא היית איש של מילים, ולא הרבת בשיחה אבל תמיד הרגשנו את אהבתך.

אהבה רבה היתה ניבטת מעיניך, מעין חיבוק שכזה, חיבוק שבשתיקה, והיינו מרגישים קרוב.

תמיד כשהגענו לבקר ,גם בבית אבות, ששם הזיכרון כבר החל לבגוד בך, עדיין כשראית אותנו כאילו נדלק אור בעיניך וחייכת אלינו.

אף פעם לא הרשית לעצמך להנות באמת מהחיים .נשאת בתוכך את זיכרונות השואה, ולמרות כל זאת היה חשוב לך שהיקרים לך ייהנו, ושמחת בשמחתנו.

תמיד נתת את כולך בדאגה, באיכפתיות ובהמון אהבה.

נזכור אותך תמיד תהיה בליבינו.

יהיה זכרך ברוך.

מיכל

מופיע בעלון:
תגובות לדף