לג בעומר, בר-כוכבא ובר יוחאי

ל"ג בעומר ובר כוכבא


ל"ג בעומר חל בי"ח באייר והוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) בספירת העומר ומכאן שמו. החג הוא חג של הילולה ושמחה בלב ימי האבל הנהוגים בתקופת ספירת העומר שבין פסח לשבועות. מקור החג איננו בהיר לחלוטין, אבל קיימות שתי מסורות שונות, הקשורות למסורות על תקופת מרד בר כוכבא ברומאים במאה השניה לספירה. משתי מסורות אלה התפתחו מנהגי ל"ג בעומר המוכרים לנו היום.

המסורת המקובלת ביותר נשענת על המסופר בתלמוד

אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא " וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה"

על פי המסורת שהתפתחה מן הטקסט הזה מקובל להניח כי תלמידיו של רבי עקיבא הם החיילים שהשתתפו במרד בר כוכבא כנגד הרומאים (132-135 לספירה). בתקופה שבין פסח לשבועות מתו כולם במלחמה, או במחלה (אסכרה). לכן הימים שבין פסח לשבועות הם תקופת אבל בעם ישראל. אבל בל"ג בעומר פסקה המגיפה, או לפי המסורת האחרת ניצחו חייליו של בר כוכבא בקרב, ולכן מקיימים בל"ג בעומר יום של שמחה לזכר אירוע זה. רבי עקיבא היה דמות מרכזית ונראה כי תמך במרד.

בעקבות מרד בר כוכבא הוצא רבי עקיבא להורג בידי הרומאים, כאחד מ"עשרת הרוגי מלכות", אבל בתקופת ספירת העומר מסמל, על פי מסורת זו, לא רק את מותם של תלמידי החכמים אלא גם את אובדן עצמאות ישראל שכמעט הושגה כאשר בר כוכבא היה נשיא ישראל כשלוש שנים, טבע מטבעות וכנראה גם כבש את ירושלים לזמן קצר. בימינו קיימת ביקורת רבה בחוגים שונים על המרד בטענה שהביא על העם קטסטרופה וחורבן. בעקבותיו,בעצם, חרבה הארץ והעם יצא לגולה בת 2000 שנה.

בשנים האחרונות נחפרו באזור בית גוברין מחילות מסתור רבות ששימשו, כנראה, את צבאו של בר כוכבא. ההשקעה הרבה של בני זמנו של בר כוכבא בבניית המערכת התת קרקעית הזו מעידה על ההכנות הרבות שהיו לקראת המרד והשותפות של שכבות העם הרבות בהכנות למרד ובמרד עצמו. כן נמצאו בעת האחרונה במערות מדבר יהודה מסמכים ומכתבים שנכתבו על ידי בר כוכבא [שם הוא נקרא 'בר כוסיבא', ומכאן אולי השיבוש 'בר כוזבא' שמופיע באגדות חז"ל]. מכתבים אלה מעידים על עמדתו כמנהיג רב יכולת והשפעה בתקופה בה היה מנהיג המרד. נביא כאן איגרת שכתב בר כוכבא לקראת חג הסוכות, שבה הוא מצווה על אנשיו לספק לו את ארבעת המינים:

שמעון (בר כוכבא) ליהודה בר מנשה(מכתב של בר כוכבא).

שלחתי לך שני חמורים כדי שתשלח עימהם שני אנשים... כדי שיעמיסו וישלחו למחנה אצלך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות והתקן ושלח אותם למחנה, מפני הצבא הרב. היה שלום.

מרד בר כוכבא הסתיים במצור קשה על העיר ביתר בהרי ירושלים שהיתה הבסיס של הלוחמים. המצור הביא לחורבנה של ביתר ולחורבן אזור יהודה כולו. בעקבות מרד בר כוכבא נדד המרכז היהודי מיבנה שבשפלת יהודה לבית שערים ולציפורי שבגליל. 

ל"ג בעומר בגולה

סביב המסורת על מרד בר כוכבא ועל חיילי בר כוכבא התפתח בעם ישראל במהלך הדורות בגולה המנהג של יום חופשה מלימודים בבתי המדרש , ויציאה של נערי ישראל אל הטבע עם קשת וחץ, על פי הכתוב בקינת דוד "ללמד בני יהודה קשת" (שמואל ב' א', י"ח)

 

ר. שמעון בר-יוחאי

מה פשר החגיגות והמדורות?

רבי שמעון בר יוחאי נולד להוריו שרה ויוחאי לאחר שנות עקרות ארוכות. שמו נקרא "שמעון" כי שמע ה' לקול תפילותיה של אמו. אחד מרבותיו של רבי שמעון בר יוחאי היה רבי יהודה בן בבא. התלמוד מספר, שבין גזרות הרומאים הייתה כלולה הגזירה, שלא להסמיך רבנים חדשים. מטרתם בגזרה זו הייתה, לעצור את רצף העברת התורה מדור לדור. רבי יהודה בן בבא הצליח להסמיך חמישה תלמידים (וביניהם רבי שמעון בר יוחאי) במקום נסתר בין ההרים, שבין 'אושא' ל'שפרעם'. הדבר התגלה לרומאים, אשר מיהרו לשלוח חיילים על מנת ללכוד אותם ולהרגם. רבי יהודה בן בבא המריץ את תלמידיו להימלט על נפשם ולהציל את התורה. הוא עצמו, לא יכול היה לברוח עקב גילו המבוגר ולכן נותר במקומו. הרומאים, שהבינו כי אחרו את המועד, כילו בו את זעמם ורצחו אותו באכזריות 

במשך 13 שנים מחייו שהה רבי שמעון עם בנו אלעזר במערה, כשהוא בורח מגזרת המיתה שנגזרה עליו, על ידי הרומאים. (הגזירה נגזרה, בעקבות דברים שהשמיע בגנות השלטון). בשנים אלה עסקו הוא ובנו בלימוד התורה וסודותיה.

ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר, בשנת ג' אלפים תתק"כ (בשנת 160 לסה"נ), נפטר רבי שמעון בר יוחאי. טרם פטירתו גילה רבי שמעון לתלמידיו, מסודותיה העמוקים של 'תורת הקבלה'. תלמידיו כתבו את הדברים בספר 'הזוהר' – שמשמש עד היום כספר היסוד ל'תורת הקבלה' היהודית.

על פי רצונו של רבי שמעון בר יוחאי, הפך יום פטירתו, ליום שמחה והודיה, על השפע הרוחני הגדול שזכינו לקבל בו. הדלקת נרות, אבוקות ומדורות, מהווים כעין נרות זיכרון לרבי שמעון וכן באים להזכיר את האור הרוחני המיוחד, שנגה כל אותו יום..

בחו"ל נהגו לצאת עם התלמידים אל מחוץ לעיר ושם לשחק בחץ וקשת. מנהג זה בא להזכיר, שבימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה קשת בשמים – אות וסימן לכוח התורה שהיה בו והגן על עם ישראל (על פי המסורת היהודית הופעת הקשת מרמזת על פורענות שהייתה צריכה להגיע, אולם היא נמנעת רק בזכות הברית שכרת הקב"ה עם נח – שלא להביא עוד מבול לעולם

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף