מאתר שיטים

מתוך ארכיון אתר שיטים

...חג פורים הוא חג חילוני בעצם, שאינו טיפוסי לאופי החגים היהודיים. מ"מגילת אסתר" נעדר החותם הדתי המובהק, שם ה' אינו מופיע בה אף פעם אחת ושמות הגיבורים הם פרסיים שמוצאם בשמות האלים האכדיים.

הסיפור עצמו הוא סיפור הווי חצרני טיפוסי, שבו הנכלים והאינטריגות תופשים מקום מרכזי. דמותה של אסתר כצדקת היא מפוקפקת למדי וגבורתו של מרדכי אף היא רחוקה מאוד מגבורתם של גיבורים לאומיים קלאסיים כמו המכבים למשל. אף המנהג לאכול אוזניו של המן נשמע ברברי למדי...

בעוד שאר חגי ישראל מאופקים וחמורים הרי בחג זה ההוללות והשמחה מותרים ורצויים והתחפושות העליזות חובה הן (למרות האיסור של "לא ילבש גבר כלי אשה" ולהפך)...


************

משנכנס אדר כבר מאוחר להתחיל להרבות בשמחה. מה טעם? גוי כשהוא רוצה לשמוח – הולך לו לבית המרזח, שותה כמה בקבוקי יי"ש, שובר את הבקבוקים ואת ראשי- שכניו – ושמחת עולם על ראשו. יהודי, כשהוא רוצה לשמוח – עליו לעיין תחילה אם לא חל איזה יאהרצייט בסביבה ואם מבחינה לאומית-סוציאליסטית-אידיאית- חברתית מותר לו לשמוח בזמן זה ובצורה זו, על אחת כמה וכמה קיבוצניק, שהאישור על שמחתו צריך לבוא באסיפה הכללית, אותה אסיפה שעדיין לא גמרה באדר לבחור את המוסדות שבחירתם החלה בתשרי.

 כשהציצה החברה הקיבוצית אל פרצופו של חג הפורים - מצאה אותו שלילי ואנטיפאטי מכל הכיוונים.

 איזה מום לא מצאו בו? חג קלריקלי מבטא את כל השלילה שבחיי השתדלנות בגולה, חסר תוכן לאומי וסוציאלי, בקיצור, כתם שחור בלוח השנה, פגע בלתי-רציני בחיינו הרציניים. אחר-כך התברר כי בן-אדם, כדברי הבדיחה העממית,הוא רק בן-אדם ולפעמים גם זה לא... יום אחד בשנה הוא צריך  להשתגע, אבל ב כ ל הרצינות - שאם לא כן עלול מישהולהשתגע ביום אחר. קיימנו וקיבלנו איפוא על עצמנו להשתגע בציבור,  אבל ה כ ל הבהדרכת המוסדות המוסמכים ובמיטב יכולתנו.

מופיע בעלון:
תגובות לדף