דעות3: מיכה קארו ; רחלי וייס

                                 אז מה היה לנו כאן -  בעקבות פגישת  הפנסיונרים.
 לפני כן:
  רשימת "גבע לאן" שפורסם בדף גבע  הקודם ובעיקר לוח  הזמנים הנזכר בו, מהווה תמרור
  התרעה לרצינות וההתייחסות לנושא ומהווה לדעתי "אבן הגולל". לתהליך הנוכחי.

  * מספר דוגמאות  בלבד שמעלות בי שאלות:
  תמחור ומיסוי-

  1. בתחום זה נעשו מעשים ללא סמכות ורשות ובניגוד להחלטות שסוכם עליהן תוך התעלמות
      מוחלטת מניגודי אינטרסים ואי ידע בכללי מיסוי (הפרטים נרשמו לא אחת בעבר).
  2. ביצוע מהלך התמחור לפני הגעה להסכמות בקיבוץ ופערי משכורת.

      המשמעות של צעד זה לדעתי, הוא חוסר הבנה מוחלט בניהול מהלך שכזה או לחילופין מטרות

     אחרות שאין ברצוני לפרטן. בשני המקרים, המסקנות מובילות לאובדן אמון מוחלט!

* עלות  תמורה ויעילות-

 1.תקופה ארוכה ביותר והוצאות שאמורות לעבור רבע מיליון שקל מתנהל מהלך עם "אבני דרך"  
    שבסיכומו כיום, אין בידנו אלא אוסף הרהורים שרובו אמורפי שאין בו ערך ממשי  .

 2.בתקופה קצרה ביותר, צוות הפנסיונרים הפועל בהתנדבות פרס לאחר עבודה מסודרת ויסודית
    קווים ומסגרת רחבת יריעה ומעמיקה כבסיס למודלים שונים, זאת ללא השוואה עם "אבני דרך".


*בתחום העקרוני –  כמסקנה מהדוגמאות הללו בלבד ולאחר שהתברר שהצעות "אבני דרך" כלל לא ניתנות להתייחסות משמעותית ואף נכללו בהן סעיפים בלתי חוקיים לכאורה ולמרות זאת,  ממשיכים להיאבק עליהן באובססיביות, אני שואל את עצמי האם ברצוני כלל להמשיך ולאכול מ"הדייסה" של "אבני דרך"  והאם לא הגענו לסוף הדרך וזמנם תם?!

********
*עוללות  מהשטח-  יש לדאוג לצעירים בהחלטותינו בהליך ההסכמות, (לבטח לא ע"פ משכורות "התמחור" שחולצו מבקרה...).  אך מהו הבסיס המוסרי למיסוי עמוק על הפנסיונרים עבור בנים כאן, כאשר לאותם פנסיונרים הורים, יש את "אותם הבנים צעירים" מחוץ לגבע, אולי גם הם זכאים לעזרה???!     ואין זה הטיעון והיחידי ובוודאי אינו העיקרי.


* חובות בינוי- יש לממש כפי שלמדנו מקיבוצים אחרים שניתן לממש, אך לזרוק באוויר מקורות
סרק למימון לשם פיתוי תמימים ובו זמנית בשיחות אינטימיות לומר, "נגמרה הבנייה אתה תיקח משכנתא"..,  מעיד על רצינות ההבטחות.

נ.ב. אין בי קמצוץ הפתעה ואף אקבל בהבנה  "אימוץ" נושאים שהביא צוות הפנסיונרים לדיון
       לתוך חוברת "גבע לאן", אך לפחות את הכספים הרבים המשולמים החוצה, אנא העבירו
      לידיים הנכונות...
                                                                                                                                      מיכה ק.    
     *     "אבן הגולל" – אבן מסותת שבה נאטמו מערות קבורה בימים רחוקים. 

************

·                     "הזהר מהאור בקצה המנהרה, זאת יכולה להיות רכבת שמתקרבת אליך במהירות" ~ מטאליקה

הביטוי השחוק שחלק מאיתנו עושים שימוש בו "הרכבת יצאה מהתחנה.." כאילו ההחלטה לבדוק לאן פנינו משמעותה שכל ההחלטה כבר מאחורינו מטעה. בל נשכח אנחנו הקטר, ואנחנו יכולים להחליט להאט או להאיץ , לעצור או להמשיך, להגיע לתחנה זו או אחרת....

סביר להניח שמי שבעד תהליך השנוי סמוך ובטוח שמצבו הכלכלי יוטב עם השנוי . יש קבוצים שבהם מצבם הכלכלי של החברים, עקב מצבו הכלכלי הגרוע של קיבוצם, היה גרוע- לא היה לחברים הרבה מה להפסיד. זה לא המצב אצלנו – יבחן כל אחד מה מובטח לו היום ומה יקרה אם נעבור למודל מתחדש?....את הבטוחות מול ההבטחות.. האם חלק מאיתנו לא חיים באוטופיה?

המחקר בקבוצים מראה ש25% מהחברים מרוויחים כלכלית מהשנוי: מנהלי מפעלים, בעלי תפקיד, עובדי חוץ עם משכורות גבוהות- כל יתר ה75% נעים בין אי החמרה ועד הרעה במצבם הכלכלי...ובכל זאת כדי שיהיה שנוי הצביעו 75% מהחברים בעד. המשמעות היא שחלק גדול מהחברים חשב שמצבו יוטב ולא זו הייתה התמונה בסופו של דבר....

עוד התרשמות הנוגעת לפנסיונרים מביא חגי מרום חבר קבוץ יפעת לשעבר... השבוע בעיתון.

.."בתקופה האחרונה מוטרד מירום חגי ממודל הייעוץ המשפטי הנהוג בקיבוצים, במיוחד באלה המופרטים, ומן העובדה שלחברי הקיבוץ, כפרטים ובאופן פרטי, אין ייעוץ וייצוג משפטי שוטף, שהם נחלתה של האגודה בלבד, ושל הוועד המנהל בקיבוץ.

 "בהיעדר סערות מיוחדות, נוהגים חברי הקיבוצים לסמוך בעיניים עצומות על המלצות הממסד. ברוב המקרים אין הם מעיינים בקפדנות במסמכי ההחלטות המוגשים להם, ואין הם מצויים בפרטי הפרטים שבהצעות המובאות לאישורם, ובמיוחד לפרטים חבויים-למחצה שעלולים ביום מן הימים לעמוד קוממיות כנגדם. אי אפשר להתכחש לכך שחברי קיבוץ, ובמיוחד הוותיקים שבהם, לא הורגלו בבדיקת הפרטים. הם נוהגים לסמוך על נציגיהם בהנהלה, ובניגוד לאנשים פרטיים בכל רחבי תבל, חיים בתחושת הגנה ו'כיסוי מטרייה' של הקיבוץ. זה אינו המצב האמיתי כיום. היום כבר אין הגנה מובטחת. מנגנון הערבות ההדדית סמלי ורעוע, ואפילו בריאותו של החבר במקרי קיצון אינה מובטחת. אבל הכול מתנהגים כאילו זה עדיין קיים".

 הוותיקים חשופים

בדברו על הוותיקים, הופך הטון של מירום לסוער ורם, והביטויים נחרצים וקשים. "לפתע, לאחר המעבר להפרטה, מוצאים עצמם חברים, במיוחד הוותיקים, חשופים וחסרי-הגנה. הפנסיה המשולמת להם אינה הוגנת, בעלותם על הנכסים כמעט אינה באה לידי ביטוי, והמרחב של ניגודי האינטרסים בין צעירים לוותיקים, בין מפרנסים לתלויים בהם, בין אנשי ההרחבות לבין חברי הקיבוץ - הולך וגדל, ובא לידי ביטוי במאבקים בלתי-פוסקים.

 "דמוגרפית, קרוב למחצית מחברי הקיבוצים הוותיקים הם פנסיונרים שתש כוחם להגיע לאסיפות הקיבוץ ולהצבעות, והם מוותרים על כוח ההצבעה ועל יכולת המאבק שלהם ונותרים בשולי ההחלטות והאינטרסים. חלקם, גם אם לא יודו בכך, מפחדים שמא יבולע להם"."אם אין בקיבוץ הנהגה טבעית ומוסרית, הופכים כיווני ההחלטות וזניחת החירויות למציאות-חיים. רוב המחליטים, המכוונים והמובילים הם מנהלים מבחוץ, חמושים בעורכי הדין של הקיבוץ, אשר יבואו לאסיפות וינמקו ברהיטות ובלהט, ולעיתים בבוטות, את ההיגיון שבניסוחיהם".

רחלי וייס

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף