מכתביה של - פועה רז ז"ל

מצאתי קטע שאמא שלי כתבה וגם קראה באסיפה על קבלות השבת דאז. 

חשבתי שזה מתאים גם לעכשיו, לאור ההתעניינות המחודשת בנושא. לילך רז

87  - "בגבע", דברים שנשאה פועה רז באסיפה על קבלות השבת

...להרוס קל פי כמה מלבנות... מן הראוי, שנבדוק עצמנו מה אנו כחברה נותנים לעצמנו ולילדנו כבנים לעם לו ערכי תרבות ומסורת.

השנה קיבלתי על עצמי ריכוז ועדת חגים, וזאת לאחר היסוסים רבים משום התחושה והידיעה, שהציבור מקרין: איננו יכולים לפעול. עם זאת ברור לי, שאם ישנה אי-נחת – יש לעשות.

עובד עימי צוות מצוין, אך בכך אין די. אנו זקוקים לאנשים שמוכנים, והם מעט מאוד. באסיפה הועלה עניין המרכולית, עליו דובר בלהט רב, כי בגופנו היא – ומה על נפשנו?

יושבת כאן רוחה'לה, המשלבת בעבודתה חומר ורוח. עם רוחה'לה עבדתי שנה ותמיד ציינו שתינו שההכנות לשבת: קטיף הפרחים ביום ה' וסידורם, עריכת חדר האכילה הדרומי בבוקר יום ו', ממלאים אותנו ברגש של שבת.

אגדה חסידית מספרת: פעם בשנה, באחת מקבלות השבת, נפגשו שני חסידים ושוחחו ביניהם אודות השבת והביעו את החשש, שמא הרגשתם את השבת אינה אמיתית, אלא הרגשה שבדמיון, החליטו לבדוק עצמם ואמרו: נעשה ביום חול סעודה של שבת על כל פרטיה ואם נרגיש קדושת השבת נדע, שאין דרכנו דרך אמת. וכך עשו. ביום חול ערכו סעודת שבת, לבשו מלבושי שבת, ישבו בין חסידים ואמרו דברי תורה ומיד בא בליבם רגש קדושת השבת. הלכו אל רבם להתייעץ עימו. השיב להם: ההכנות לשבת, הן השבת.

ואצלנו, ללא סעודת השבת המשותפת, ללא התכנית הקבועה, ללא הישיבה בצוותא עם המשפחה – היכן תיווצר תחושת השבת? ואנו כהורים, חייבים לדעת ולזכור: שאר רוח ודרך חיים נקנים לא רק בדיבור, אלא ובעיקר באירוע.

ולאלה העומדים בחוץ. תהיתי, איך תמיד אתם מדייקים להגיע לקבלת שבת ונשארים בחוץ, וחשבתי, אתם בעצם משתתפים בקבלות השבת בדרככם שלכם. לפני שנים אחדות עבדה עימי מטפלת, מישהי שהייתה פעם תלמידתי, וכששמעה פעם ויכוח בין הילדים לביני בנושא קבלות השבת, אמרה לי: "אל תוותרי להם. אני זוכרת, שגם בטיולים ארוכים לסיני, לקחנו עמנו ספר תנ"ך ונרות שבת, וערכנו קבלת שבת – על תוותרי על קבלות השבת".

 ולסיום, כשאתה מתרחק מביתך, אל עצמך או אל מדינות הים, כיצד מצטייר בית בעיניך? רק כבית פיזי?


מופיע בעלון:
תגובות לדף