מה נברך - בארי צימרמן

מה נברך / בארי צימרמן

לאיוב יש עבודה קבועה: להיות צדיק, "תם, ישר, ירֵא אלוהים וסר מֵרע". עבודה קשה, מפרכת. לא התרסקות משפחתו ורכושו מערערת אותו אלא אובדן זהותו המקצועית. אלוהים מפטר אותו, מוציא אותו מה pay roll, והשטן הטיפש ("הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?") מפספס את כל הענין: איוב, אכן, מקבל שכר עבור עבודתו הכשֵרה, אבל לא זאת עילת התמדתו במִשְׂרה. הוא, הרי אין לו שום מקצוע אחר, שום זהות אחרת. אם אינו עובד בצדיקותו, מי הוא, מה הוא?

חודשים ארוכים יושב בבית, כוסס ציפורניים, מתגרד, לא מבין איך זה נפל עליו. דווקא עליו. למה זה מגיע לו. במקום לקום בבוקר ולצאת למלאכת יומו הוא נם בבוקר ונכנס לדיכאון. זהבה, אשתו, מפצירה בו: די, תפסיק להיות צדיק, תפסיק לעבוד. קנה לך זהות אחרת. אבל איוב לא מסוגל.

גם רבותינו המתווכחים (משנה, מסכת סוטה, סוף פרק ה') אם "עָבד איוב את הקדוש ברוך הוא מֵאהבה" (ר' יהושע בן הורקנוס) או "לא עבד איוב את המקום אלא מיִרְאה" (רבן יוחנן בן זכאי) אינם מסוגלים להעריך כראוי את טיב מצבו של המפוטר האומלל. הם, כמוהו, שבויים בזהותם המקצועית, אינם מעלים על דעתם שייתכן קיום רוחני אחר, שייתכן דיוקן עצמי אחר, נאמנות חדשה, שאינה נסמכת על עבודה, אצל מי שלא יהיה, אלא בוערת מעצמה על פתיל הנשמה.

וזה בדיוק מה שמבינה זהבה, אשתו של. "בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת", היא מציעה לו. צא מהקופסא. סע לשלום. הודעת הפיטורין הזו שקיבלת באש ובדם היא הדבר הטוב ביותר שקרה לך מימיך. מוּת בעולמו וקום לתחיה בעולמך. החיים הם לא מקצוע ואתה לא כְּלִי-עבודה. כן, זהבה היא החילונית הראשונה. לא סתם כך מעלימים את שמה מן הספר המקודש, לא סתם כך מעלים אותה, אנונימית, על הבמה, לרגע-פסוק אחד ומיד משתיקים ב"כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי". אבל היא, היא מדברת ביושר לבב, לא נצרבת בלהט-הדת, לא ענווה ולא נכנעת, לא דשא רמוס, אלא אחת האדם, בלי אדון ובלי אבא.

זהבה חכמה. תהיו זהבה.

מופיע בעלון:
תגובות לדף