מתוך "שווים" אתר המטה השיתופי

מתוך "שווים" אתר המטה השיתופי

מאת עזרא דלומי, 6/2/2013

על איך שהטרקטור, נכנע לקלנועית * על האקזיטים שהופכים לאקזמה * על עבדות שנקראת "עצמאות" * ועל אדום-אדום שלא שוחט עגלים

קלנוע-נוע-סוף

לפני כחודש השתתפתי באזכרה בקיבוץ בצפון. היא נערכה בחדר האוכל שמתפקד שם 7/3 (שבעה ימים שלוש ארוחות). מה שצד את עיני בבואי היה ים הקלנועיות שמסביב (על גלגליו יצאו זקנים לשוח). ממש ים. המראה הישרה תוגה ועגמומיות. מה מסמל יותר חברה מזדקנת מאשר כמות הקלנועיות המשייטות בה.


הקלנועית היא עוד המצאה שהמוח הקיבוצי חתום עליה. כמו נעלי הבית המרוצ'רצ'ים של דפנה - "הפנטופלך", כמו מכונות החליבה המתוכנתות, כמו אביזרי ההשקיה המתוחכמים. רק איכשהו הקלנועית, גם כשהיא "הרגליים" של החברים שכבר מתקשים ללכת, היא המצאה עצובה. המצאה של "סוף הדרך", במובן המילולי של המונח; לא "סוף הדרך" במובן ש"אין על זה".

מה שעוד יותר עצוב הוא שבד בבד עם התמלאות מגרש החניה בקלנועיות, נעלמו ממנו הטרקטורים. וזה לא שהם אינם קיימים, הם ישנם, הם עובדים. רק שעכשיו, בקיבוצים רבים יש להם מגרש חניה אחר: בשכונת העובדים הזרים, שלא אוכלים בחדר האוכל. הם מחנים אותם ליד הבית שלהם, כלומר ליד הצריף או הקרוואן. כך זה יותר יעיל, ניצול הזמן הוא יותר טוב.

יש איזה שיר של להקת השריון שמדבר על יום השלום שבו ייהפך הטנק לטרקטור ובמקום לירות – הוא יתחיל לחרוש. הטרקטור מנצח את הטנק כסימן לבוא השלום. ובכן, הטרקטור לא רק שלא ניצח את הטנק, הוא גם הפסיד לקלנועית. לפחות במגרש החניה.

שניים סינים עם עטין גדול

אם יצליח לחברת אייפקס, בעלת השליטה בתנובה, אז בקרוב היא תעשה אקזיט ותמכור את תנובה ברווח גדול לתאגיד הסיני "ברייט פוד". כך שמחאת הקוטג' הבאה, אם תהיה, תהיה אולי בכיכר טייאננמן בלב ביג'ינג.

תופעת האקזיט - לא יודע למה המילה הזאת נשמעת לי כמו אקזמה - אבל כמוה, היא מתפשטת עם מאפיינים מטאפוריים דומים למדי, כלומר - ההנאה הרגעית שבגירוד (האקזיט), למול הכאב המעצבן והמתפשט שבא אחר כך. (אין מפעל).

ההתלבטות של בעל שליטה אם לעשות אקזיט משולה להתלבטותו של איכר החוכך בדעתו מה יותר טוב: ליהנות מן הפרה כספקית חלב - הכנסה קטנה ובטוחה לאורך זמן - או למכור אותה לבשר ולעשות "מכה", שאחריה צריך להוציא כסף - אם הוא לא בוזבז עם בוא הבוננזה - על קניית חלב ומוצריו.

בשנים האחרונות קיבוצים רבים מעדיפים לעשות אקזיט, לשחוט את הפרה ולחלק את הכסף בין החברים. לעתים, בקטטות שלפני ההחלטה, מתנהלים קרבות רחוב מדממים בין "מחלקת החלב" ל"מחלקת הבשר". עכשיו זה קורה בשדות ים.

בסוף-בסוף השליטה במפעל נמכרת לאיזה תאגיד מחו"ל, החברים הופכים לשכיריו לכמה שנים "כדי להבטיח את מקום עבודתם" ואחר כך - אין מפעל. ובעצם, מי צריך מפעל אם ממילא אחר כך אין קיבוץ.

אז תנובה אולי תהיה בבעלות סינית והסינים יקנו מאיתנו את החלב שחלבו ברפתותינו התאילנדים, אבל למה להיות צרי עין?

עצמאות כלכלית

אתמול שילמתי את חשבון הארנונה

שלשום עשיתי בירור בביטוח לאומי

אבל עכשיו אני עבד, כי יש עצמאות כלכלית

אתמול שילמתי את חשבון הארנונה

שלשום עשיתי בירור בביטוח לאומי

מוועד הבית קיבלתי מכתב: "שלמו-נא"

לקרן הפנסיה שלי עשו תספורת בינונית

בבנק הלכנו לברר מצב חשבון

כי מוכרחים לדאוג שיהיה חיסכון

קנינו מכונת כביסה, קנינו תוף ייבוש

כי כשיש עצמאות, אתה אחראי לכיבוס

טופס חשבון מים, טופס חברת חשמל

ביטוח בריאות בהראל, ביטוח חיים באיילון,

ביטוח רכב בכלל, הכל גוזל כסף וזמן

והפקיד מוציא טופס, "תחתום כאן וכאן וכאן"

בין ים של טפסים אני משייט

שורף את הזמן של אשתי ושלי

פעם הקיבוץ דאג לכל זה במאורגן

אבל עכשיו אני עבד, כי יש עצמאות כלכלית

מופיע בעלון:
תגובות לדף