נציגי ציבור - מיכה קארו

נציגי ציבור

הדברים נאמרו בחלקם באחת האסיפות האחרונות, אך דומה שהדברים נופלים על אוזניים אטומות, או מורך לב ( חשש) שרוב נציגי הצבור שאנו בוחרים למוסדות שונים אולי נגועים בו. אך יותרמכך, רובם כלל אינם מודעים לתפקידם ולמה נבחרו.  גם חוסר האחריות לעיתים בבחירת חברים נחמדים וטובים שאין להם שמץ הכנה לתפקיד / מידע בנושאים שונים, הופך אותם ללא רצונם למה שמכונה "נציבי מלח" או "עלי תאנה".   לכן ובדרך כלל מיד עם בחירתם, עוטים עליהם אתגלימת ההנהלה ומהווים חותמת גומי, כמעט לכל החלטה שיוצאת.

זו רעה חולה שיש לשנותה בהקדם.

אין שמץ של שמחה במטבע לשוני, "מזכירות חזקה" שמחפה לדעתי על "מזכירות מנותקת" שכולה מקשה אחת וזאת במקום להתגאות במזכירות "נבונה" ( מקשיבה, רגישה ומתחשבת ) !

   בטרם ניגש לתפקידו של נציג צבור, יש לומר ובקול גדול  חבר החושש להביע דעתו בישיבה ובעיקר אם אינה מתיישבת עם דעת המזכיר או אף עם רוב המזכירות פסול מלהיות נציג צבור במזכירות!!! מותר לציין שמאז ביטול ו. מינויים, "גוון" נציגי הציבור כמעט אחיד ואף עם התנדבת לאחת הועדות (כן, התנדבתי ולא לאחת), חלק מהפונים ובעיקר מי שידוע אולי שדעותיו שונות יידחה (אם ימשיך את דרכו לבחירה יקבל כמובן המלצה שלילית לאסיפה ע"פ התקנון כמובן).

מחובותיו של נציג ציבור:

1. להאזין למידע הניתן לו מידי המזכיר או בעלי תפקיד אחרים, אך לא להסתפק בכך, אלא לדרוש מסמכים ולשאול שאלות ולקבל הבהרות עד להבנת הנושא לפרטיו וללא בושה שיחשב כטיפש, או חלילה וחס, קטן אמונה בממסד.  אין להסתמך רק על מלל ועל זיכרון הדובר.

2. לדרוש ולקבל חומר לעיון לפני ישיבת המזכירות ובמרווח מספיק להתעמקות בו, וכן חומר גולמי שקיבלו גם בעלי התפקיד כדי ששיפוטו יהיה מבוסס על מידע מלא ולא על סמך חומר מסונן.

3. בנוסף לאמור בסעיפים הקודמים, אם חומר הדיון נוגע בחבר/משפחה/ ענף,  מתפקידו של נציג  ציבור לגשת אישית ולשוחח עם המשפחה/ חבר לקבלת מידע ישיר, כי הוא נציג שלהם במזכירות!

4. נציג ציבור שהגיע לאוזניו / לידיעתו עניין מטריד כלשהו, יבצע ברור ראשוני וביוזמתו ובצורה מסודרת יעלה זאת לשולחן המזכירות  ולא ימתין "שאולי", "אח"כ", "וזה לא עניני" ושאר ביטויים של נרפות רוחנית.

5.  נציג ציבור אמור לדאוג לאינטרס של הציבור שאינו בהכרח אינטרס ההנהלה ובכל מקרה לשמור על זכויותיו השמורות גם לפרטים המהווים את הציבור.

* * האירועים שלדעתי אירעו בפעם הראשונה בתולדות גבע: והם המזכירות בישיבתה הפתוחה והן  המזכיר באסיפת גבע סרבו לקבל חוות דעת שנייה, יסוד מרכזי בקבלת החלטות,  בנושא עקרוני   וסוגרים אסיפה מתוך חשש כבד מהעובדות שתעלינה ושאינן קלות לעיכול, כל זאת כשנציגי  הציבור ממלאים פיהם מים. זו אינה עדות למזכירות חזקה, אלא ההפך מכך ואיך התואר "נבונה" או "קשובה" יוכל להתאים כאן?  כ"ז לדעתי כמובן.

רק כשנציגי ציבור בגבע יבינו את  תפקידם ואחריותם, יינתן אמון בגופים שהם נמצאים בתוכם! וכך גם בצוותים הנמנעים מאיסוף והצגת מידע חשוב ואלטרנטיבות מקיבוצים אחרים.

אין התפקיד מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את תפקידו.

המציאות ולא רק בגבע מוכיחה בצורה מוחלטת, היכן שיש "פה אחד" במקום מגוון דעותהכלכלה קורסת והחברה נדרסת!

מיכה קארו

מופיע בעלון:
תגובות לדף