זוית ראיה
שקיפות

לא פעם כבר חוזרים ומעלים אצלנוּ בנימה של תרעומת את התלונה כי "אין אצלנו שקיפות", "מסתירים את האמת". לא מועילות טענות שכנגד וניסיון להוכיח כי דווקא ישנה, ואכן לא כל פרט ועניין חייב להיות מדווח ומפורט לקהל הרחב שחלקו כלל אינו חי במקום הזה. אבל שום דבר לא עוזר. ושוב :"שקיפות", "שקיפות" וכאשר בא דיווח עולות טענות כי אינו מדויק, כי יש בו מגמתיות והטעיה.

והנה לאחרונה, בעיתון "ידיעות הקיבוץ", מופיעה רשימה בליווי תמונה, כיאה לעיתון מודרני, של חבר שלנוּ ושמות נוספים ושם מתוארת תמונת – חברה שבה, כביכול הכל מוּתר.הפקרות...

וקודם לכן, מצטברים בתאי הדואר כמה דפי "אינפורמציה" שמתארים תמונת מצב שאין רעה וממנה עולה: "הכל כאן מעוות, הכל שקרי, הכל רווי רעל והאשמות כלפי ממלאי-תפקידים, "מנהיגות" בלשון זמננוּ. 

וכמקובל בימינוּ – הכל זורם לערכאות בבתי-משפט ומספק פרנסה לעורכי-דין מפולפלים הנהנים משכר טרחה לא קטן ולכן – מושכים עוד ועוד את החקירה.

הפעם מסמכים ה"נתמכים" על פרטים שנאספו ממקומות חסויים שטבעם להיות לא פומביים כי הם עוסקים בעניינים אישיים רגִישִים שהם חלק טבעי מתפקידם של בעלי-תפקידים. וצומח-איום:" אם לא תנהגו כך וכך – גם אנחנו, איזו חבורה של בעלי עניין – "ננהג אף אנו כעולה על רוחנוּ", וכמובן הכל מתחבר לעניינים כספיים תחום שבו צנעת-הפרט חייבת להישמר, בכל חברה מתוקנת. זהוּ הא', ב', של חיי קרבת-אדם שבה חייב להתקיים אמון בין האנשים. כשזה נפגע או מתעוות – הופכים החיים למעוותים. ומתחילים לחשוב "החוצה".

אני רוצה לבטא איזו מצוקה-פנימית ולומר: יש לנהוג ביד קשה כלפי אנשים או קבוצות המפירים בעזות-מצח כללים שעליהם בנויים חיינוּ וחיי חברה בכלל

ואכן, יש לשלם על כך מחיר. אבל הכרחי.


תזמורת ומוסיקה


הזמנה משפחתית: קונצרט של תזמורת: קריית טבעון. אלה הן תזמורות אחדוֹת, ילדים, נערים ובוגרים, ולפעמים כולם יחד. הפתעה נעימה היא לבוא ולשמוע תזמורת אחת מאלה, בה משתתף נכדנוּ שקד, בנם של ניצן ושחר.

בשעה המיועדת, בדיוק, התמלא האולם הלא גדול, אבל נאה מאד של המקום והתאסף הקהל, בעיקר הורים ובני משפחה. לאחר סדרת ברכות והצגת מנהלי ומדריכי התזמורת, וגם דבריו של ראש הקונסרבטוריון המקומי, ועלית המנצח שהתקבל בחמימות ומחיאות כפים רבות וחשת את חיבת המנגנים אליו ואתו. במהלך כל הקונצרט שכלל מוסיקה לכלי-נשיפה מתקופות קדומות לא חדלו מחיאות הכפיים כאות לבקשות "הדרן" הוסיפה התזמורת עוד ועוד קטעים יפים להנאתנו הרבה.

מה נאה יותר מחבורה בת כמה עשרות ילדים ובני נוער, לבושים חגיגית, כולל עניבות אדומות להבלטת החגיגיות ובקטעי סולו של אחדים מהמנגנים שעשו זאת בחן ובמימוניות. ושוב תשואות למנצח, עולה מרוסיה ומיומן כהלכה.

מה טוב ומה נעים שישנם בכל משפחה, ורבות גם אצלנו ישנם המנגנים וזמרים אשר ידֶעו להפוך את הנכס הזה להווי חיים שנהנים להשתמש בו לעיתים מזומנות. זה כל כך פשוט וכל-כך אפשרי.

ולבסוף: בדרך לשם נוסעים רבים מאתנו ולעיתים די קרובות, האם שמתם לב איזו מהפכה מתחוללת בדרך לשם: איזה כבישים יהיו פה? אמן


ערב משפחתי-קיבוצי

שבוע לאחר הקונצרט בטבעון, קבלנוּ הזמנה לליל-שבת מידידים בקיבוץ עין-שמר, ממשפחת אלוֹן, האב – עלי, בן וחבר המשק הזה. עלי, סופר ומחנך שספרו האחרון "איתקה " האי שאליו הביתה, נמשכת דרכו של אודיסאוס. אודיסאוס  הנכסף לשם, אל הבית, אל אשתו פנלופה - גובר על כל מיני סכנות ופיתויים כולל אלה של הסירנות.

 זהו הרעיון של הסיפור וזהו גם שמו: הבית הוא טבור העולם - הוא ואנשיו.

לא נדודים אינסופיים בעולם המפתה.

בנוֹ של עלי הוא בעלה של ענת יערי בתם של שמחה יערי והלל ז"ל.

זו ענת שהכרנוּ עוד בהיותה בגבע שבה נולדה וגדלה, במיוחד הודות לנגִינת החליל המצוינת שלה שבה ליוותה הרבה מופעי חג ותרבות אצלנו. כיום היא מורה למוסיקה וגם בעלה פורט על פסנתר בין השאר. והאב עלי – כאמור, כותב ופעיל בענייני ספרות ותרבות בבית ובחוץ.

לערב שאליו הוזמנוּ הם קראו: "אהבת המקום ואנשיו".

חשבת: איך ומה יבטאוּ תחת הכותרת הזוֹ, שהפכה לאחרונה להיות בעיתִית במקומות שונים.

כשהגענו לחדר-האוכל,בו  התקיים ה"ערב" הזה, עוד עסקו שם אנשים בניקוי הכלים והאולם ובסידורים לקראת המופע.

 כאנשי קיבוץ אנחנו מעיפים עין לפה ולשם, ומעריכים ומשווים:" איך זה אצלם ואיך אצלנוּ". בשעה, 21:30 בערב לערך מתחילים, לאחר שמתכנסים כמה עשרות אנשים, רובם מבוגרים יותר, וגם ילדים, ואולי אורחים, כמונוּ, למשל.

כשמשתרר השקט, יורד המסך ועליו השיר "שירת הציפורים" לפי הנעימה של המחבר הספרדי פאבלו קאזאלם

בהמשך, שירים שונים של עלי וקטעי קריאה אחרים ההולמים את הנושא.

עלי קרא בלווי הקרנת תצלומים מעין שמר עצמה כשהכל משולב בספורי חברים רובם מעוררי צחוק ושמחה ושוב חזרה לנגינה היפה ולטקסטים הנאים

חשוב להדגיש את נגינתה הנפלאה של ענת בחליל בלווי כל הערב הזה

נשארנו לשיחת רעים עם חברים מספר מעין שמר.

חזרנו עייפים אך מרוצים.

ברצון רב אני רוצה להוסיף את התרשמותנו נשירתו של בן הקטן של ענת, שליווה את קטעי השירה בשירתו המדויקת והנחמדה.


מופיע בעלון:
תגובות לדף