מן העיתונות - מתוך דברים בריאים, הביאה לדף נעה ידין

אחרי שעברנו את אופנסיבת הסופגניות וידידותיהן הלביבות של חנוכה- את המאבקים האינסופיים עם הילדים וההנכדים על קביעת מספר הסופגניות המותר בשעה, ביום ובכלל , כשעמדנו אנחנו הסבים, בין ההורים והנכדים והכרזנו על חופש מתוקים, וזכינו למבטים יוקדים מחד ומתחננים מאידך- החלטנו להעביר אליכם את המאמר מן העתונות מתוך זמנים בריאים 29/11/2015, ואז,אחרי קריאתו והפנמת המסרים שבו, אולי  יבוא לציון גואל והשלום יחזור לשכון במעוננו...

הורים , צאו לילדים מהצלחת! /אריאלה איילון  הביאה לדף סבתא נעה

מתעקשים שילדכם יאכלו אך ורק מזון בריא? יכול להיות שאתם משיגים דווקא את התוצאה ההפוכה.

מומחים טוענים שהמעקב הצמוד והקפדני אחר כל ביס שהילד מכניס לפיו ואיסור על אכילת ממתקים עלול לגרום למצוקה ולהפרעות אכילה. אז אנא , שחררו.

כך מגיבה דלית, 38, כששלושת ילדיה (4,7,11) אומרים שבא להם משהו מתוק:" אין שוב בעיה. אני ממש לא מונעת מהם", היא מצהירה. "מה אני עושה? מציעה עוד פרי, או תמרים, או שופכת יוגורט 0% שומן לקערית, מכניסה פנימה תותים חתוכים ומעט דבש, מתקבל מעדן, שמספק להם את התשוקה למתוק. ככה גם בקיץ. במקום לחשוף אותם לכל הג'אנק של הקרטיבים המוצפים בסוכר וצבעי מאכל, אני מעבירה אבטיח בבלנדר, מקפיאה אותו על מקלות והנה , תחליף מעולה"....

דלית ובעלה גיא מקפידים על משטר של מזון בריא בלבד בביתם ומתקוממים כשמנסים לרמוז להם שאולי זה קצת מוגזם."אני לא רואה איפה הבעיה". היא מוחה. "מה לא בסדר בזה שאני אמא מודעת, שלוקחת אחריות על המזון שהילדים שלנו מכניסים לפה? עדיף שיאכלו ג'אנק? שיהרסו את השיניים וישמינו? את מכירה ילד שנפגע מזה שאסרו עליו לנשנש ממתקים, חטיפים, שתיה מתוקה ומזיקה ואוכל רווי שומן?"

היא נכנסה לטרנד האכילה הבריאה בשנים האחרונות. "נחשפתי לגישה הברוכה הזו דרך המרשתת. במיוחד התלהבתי מהמיזם של 'הורים נגד ג'אנק לילדים שלנו,' שחברים בו אלפים, וככל שנהייתי מעורבת יותר התחלתי גם אני לתרום מהנסיון שלי. בגדול אני "מפקדת האכילה" של הילדים, וממני או מגיא הם צריכים לבקש רשות לקבל תוספת, או לפתוח את המקרר. וכשאנחנו למשל מוזמנים למקום שמוצף כיבוד של מתוקים, הם כבר הפנימו שעליהם לבחור ממתק אחד בלבד. בהתחלה הגדולים עוד התרעמו עלינו:'למה לכל הילדים מרשים הרבה ממתקים ולנו רק אחד?' אבל אחרי שהסברנו שרק הם הילדים שלנו ורק להם אנחנו דואגים, המסר הופנם".

אמירות כאלה מדאיגות מאד את פרופ. זמיר הלפרן, מנהל המערך לגסטרו אנטרולוגיה, המכון למחלות דרכי העיכול והכבד, במרכז הרפואי איכילוב. "השיגעון הזה של ההורים להפוך את האוכל הבריא לכאורה, למאוס, הפך גורף ומציף. כל ביס שילד לוקח לפה ישר נמדד בסרגל העממי והלא מדעי: משמין? מסרטן? מזיק? ומי בכלל הגדיר את מילות האימה האלה "אוכל בריא"? מה זה? מישהו בדק ומצא שטבעונות אכן בריאה יותר להתפתחות תקינה של ילדים?"

פרופ, הלפרן, העומד מאחורי המיזם "שגעון האוכל – אכילה בריאה בנפשה", מבקש מכולם להירגע. "מניסיון  רב שנים, ילדים שאוכלים מדי פעם ממתקים הם לא פחות בריאים וגם לא בהכרח יותר שמנים. הרי כל מזון שייבדק יימצא מזיק ומועיל באותה מידה, מסרטן או אני לא יודע מה, ולכן יש להקפיד על אכילה מסודרת ומגוונת בעיקר לילדים, אבל אסור למנוע מהם מתוקים או נקניקייה כשבא להם,או כל דבר אחר. תפסיקו כבר עם אפליית האוכל הזו, עם הטרור הזה, כי ככה אתם , ההורים עם מודעות היתר האופנתית והלא מבוססת שלכם, רק מפתחים אצל הילדים שלכם ליקויי אכילה."

הטרנד הבריא מטריד אפילו את רופאי השיניים."בטח תתפלאו, אבל רופאי השיניים לילדים לא אוסרים על אכילת ממתקים. נקודה", מדגישה פרופ' דיאנה רם, מנהלת היחידה לרפואת שיניים ילדים בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה הדסה. "ולמרבה פליאתם של כל אותם הורי משטרת האוכל הבריא/ החלופי / ה"במקום", אני אומרת שמותר לילד לאכול שוקולד. זה לא מחוץ לתחום וגם אין עליו תו תקן של איסור. שיני ילדים לא בהכרח יינזקו מקרמבו, ולכן, לאור התובנה הזו,ממחקרים ועשרות שנים שבמהלכן התפתחה רפואת השיניים לילדים,

 עולה שֶמָה שחשוב ועקרוני, זו תדירות האכילה המתוקה ולא בהכרח הכמות. למשל, אם ילד יאכל ברצף חפיסת שוקולד שלמה, זה יזיק לו הרבה פחות, אם בכלל, מאשר שיאכל בדיוק את אותה הכמות כשהיא מחולקת על פני היממה. וההסבר לכך פשוט, כי בזמן אכילת המתוק נוצר בגוף תהליך של יצירת חומצה שממיסה את האמייל של השן, דבר שגורם לפגיע ה בשן, וליצירת חורים. ולכן עדיף שהתהליך הביולוגי הזה יתרחש בפעם אחת וכך ימוזער הנזק."

   יש לה מסר ברור וחד להורים שהוציאו את המתוקים מהבית. "אני רואה את אלפי ההורים אוסרי המתוק, שמספקים לילדים שלהם תחליפים "בריאים" , ומתקוממת", אומרת פרופ' רם. "שהרי גם סוכר ענבים, סילאן, דבש, פירות יבשים, תמרים וכל אותם גימיקים המתחזים לבריאים גורמים בדיוק את אותו נזק לשיני הילדים, גם, ואני עומדת להפתיע, כל העוגיות האורגניות, נטולות הסוכר ומפוצצות בתחליפים, חטיפי החלבה והמי יודע מה שאתם מספקים לילדים שלכם, בתחושה של הורים שומרי בריאות, כל השפע הלא מומלץ הזה מכיל בסופו של דבר פחמימות, שהופכות לסוכר וגורמות נזק לשיניים."

"בעיקר מזה להמנע. עדיף שבסוף הארוחה אם בא לילד ארטיק ואחר כך שוקולד ובסוף קצת במבה, תאפשרו לו.

זה בסדר גמור, מותר, חוקי וכשר. אבל הקפידו שעם גמר הארוחה הוא יצחצח את שיניו ומדי פעם יבקר אצל שיננית. וכך הכפלתם את ההישג: שיניים בריאות וילד מרוצה, מעונג ולא מתוסכל".  

הילה 42 ובעלה עדי 44, מגדלים שלושה ילדים (7, 9, 12) אבל אצלם משטר התזונה קצת יותר משוחרר, בדגש על קצת. "אנחנו משתדלים להקפיד על מטבח בריא לילדים שלנו ועל משטר אכילה מחושב ולא פרוע", היא מתארת. "ולכן בארוחות אני אף פעם לא אגיש להם מזון קנוי משקית, או אוכל מטוגן או שמן או פחממתי מדי. וכבר מגיל צעיר הם נחשפים לאורז מלא, לסוגי  קטניות שונים, לבשר רזה, לדגים וירקות בשפע.

אחרי ארוחת הערב , שהיא הארוחה המשפחתית שלנו, ילד שאכל הכל זכאי לחטיף בריאות כצ'ופר. כל זה מתנהל בשגרה היומית שלנו, אבל כשאנחנו מוזמנים להוריי, או כשמגיעים אלינו חברים, הרסן מותר ואז אנחנו לא מקפידים במיוחד, כי מדי פעם צריך לגוון, לא?"

איילת קלטר, מומחית לטיפול בהשמנה והתנהגות אכילה ומנהלת מרכז "שפת האכילה", טוענת שהורים כמו הילה ועדי הפכו למה שהיא מכנה "שוטרי תנועת האוכל" של ילדיהם. "אם ננקה היטב את התת-מסר העולה מאחורי אופנת הבריאות החולנית הזאת שנשטפת מההורים למוח הילדים הקטנים שלהם, נבין בעצם שמדובר במכבסת מילים מהוגנת למסר האמיתי המוסווה: משטרת המזון", היא קובעת. "והחברה שלנו, המערבית, המודעת והשבעה, הפכה את הרזון לדת, לחוק מחייב. וכמו בכל דת או כת נוצרו חוקי מותר ואסור, שמונחלים לילדים כבר מהיותם תינוקות: מותר ירקות, אסור ממתקים. ומשוואה בלתי אפשרית למימוש זו יוצרת מצב של תסכול תמידי בלב של הילדים, ולצד המותר והאסור, כמו בכל דת, העשה והאל-תעשה מצטרפים השכר והעונש: אם תאכל 'נכון', תהיה ילד טב ו'בריא' ולהפך".

משטרת המזון היא רק חלק מהתופעה הרחבה של משטרת הבריאות. "ספורט, למשל, אין חולק שמדובר בהרגל חיוני, בריא, רצוי ומומלץ",אומרת קלטר, "אבל שגעון מדריכי הכושר, ההתמכרות למכונים ולפעילות סביב השעון, זו כבר הגזמה ומופרכות שמחלחלות למוח ההורים, ובתורם הם מעבירים את משנתם המוגזמת לילדיהם".

בקליניקה שלה פוגשת קלטר בהורים המעירים לילדים במהלך הארוחה, אוסרים עליהם לקבל תוספת ומתנים אכילת חטיף בסיום הכל מהצלחת.

אבל לדבריה, לא פחות הרסנית היא ההתנהגות שאינה מילולית, האמא ששותקת אבל עוקבת אחר כל תנועה של הילד במשך האכילה. "צאו להם מהצלחת", קובעת קלטר, "ותלמדו שהגדרת השובע היא מלאות והנאה. וכשאחד ממרכיבי הנוסחה הזו חסר, הילד יוצא מתוסכל. כל ילד אוהב דברים שונים וצריך לקבל מהם בזמנים ובמינונים אחרים. נסו לתת גזר לילד שלא נמשך לירק הזה ואין מצב שהוא יאכל, כי כמו לכל אחד אחר יש לו את השעון הפנימי שלו, את טעמיו, העדפותיו וכדומה. אבל מי רואה את זה בכלל? כי בחברה שלנו האוכל, שנהיה דת שמתחפשת לבריאות, עבר תהליך של מדיקליזציה והפסיק להיות מה שהוא: אוכל, על כלל היבטיו וצורכי המשתמשים בו".

לדבריה, ילדים שגדלו תחת משטר תזונה קפדני עלולים להגיע להתקפי זלילה לא מבוקרים בהתבגרותם. "אבל עד שזה יקרה, כבר קרה נזק מהותי,כשההורים העמידו את הילד בדילמה אכזרית:'אם תאכל מה שאנחנו מרשים לך, אתה ילד טוב' והוא ירגיש אהוב ומרוצה, אבל אז יחטא לרצון האמיתי שלו ולצרכי הגוף שלו, וכך נוצר חסיד דת הבריאות הבוגד בעצמו. ותזכרו שילדים זקוקים לא רק לירקות/פירות/חלבונים, אלא גם לאוכל כייפי, מפנק, מענג, מנחם. ולכן המלצתי: בימי הולדת למשל הגישו עוגה, תשחררו, מה נסגר איתכם? השתגעתם לגמרי? תרדו כבר מהגזר ופלחי הקולרבי והסוכריות בלי הסוכר, כי התחליפים האלה, כולם, אינם מספקים, וכשיוכל יחפש בהיחבא את הממתק המיוחל שנמנע ממנו".

מגירת הממתקים:

אבל אפשר גם אחרת. נירית, 34 ובעלה אמיר, 35, מגדלים את בנותיהם (7,9) לפי גישה שנירית קוראת לה "ההורות של פעם" וסופגים על כך לא מעט ביקורת מהסביבה." אין מי שלא יורדים עלינו בגלל סגנון האכילה שמתקיים אצלנו בבית", היא אומרת בחיוך. "אפילו האחים שלי מכנים אותי 'פרימיטיבית', 'שכונה' וכאלה. אבל משהו באינסטינקט האמהי שלי אומר שרק ככה נכון לגדל ילדים".

איך ככה?

" אני חושפת אותם לכל המאכלים. אין אצלנו מותר ואסור, משמין או בריא. אם בא להן בצהרייים שניצל וצ'יפס, אז זה מה שהן יקבלו. אני משתדלת להוסיף ירקות מבושלים או טריים בכל ארוחה ולהרגיל אותן לאכול פירות, אבל אם הן מעדיפות חטיף, בבקשה. מגירת הממתקים זמינה, וכל אחת מהן פותחת אותה ולוקחת ממנה מה שבא לה ומתי. יש ימים שהן אוכלות יותר חטיפים ושוקולד, אבל יש גם לא מעט תקופות שהן בכלל לא ניגשות למגירת הכיף בבית, ככה שזה מתאזן. ותראי אותן הן ממש לא שמנות".

גישתה המשוחררת של נירית מוצאת חיזוק גם בקרב מומחים. ברוח זו מגדלים פרופ' דני נמט ואשתו את ילדיהם. לנמט, מומחה ברפואת ילדים, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער  וסגן מנהל חטיבת הילדים בבית-חולים מאיר, יש לא מעט ביקורת על טרנד משטרת התזונה. "החברה המערבית עברה מקיצוניות אחת, הפקרות מוחלטת על השגחת המזון של הילדים, לקיצוניות אחרת, הקפדה מדוקדקת ולא סבירה על מזון 'בריא' ורזה שהם מספקים לילדים', הוא אומר. "אנחנו חיפשנו את שביל האמצע, כשעל עיקרון אחד עמדנו בתקיפות: לאכול רק על-יד השולחן, כולל עם חברים אין לקחת אוכל לחדרים או מול הטלוויזיה. וכך אנחנו גם מצמצמים את הכמות וגם מאפשרים להם לאכול נכון ולא מתוך שיעמום".

בבית מנט אין מגירת ממתקים. "אבל כשאני חוזר מחו"ל אני מביא חפיסת שוקולד וכולנו 'יורדים' עליה.המתוק לא מהווה איסור. וכשלבן שלי בא על קרמבו או פיצה, מה הבעיה? קח כסף ורד לקנות. ובדרך זו, לדעתי, גידלנו ילדים על מודעות ולא על איסורים".

פרופ' רחל לוי שיף, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית מהמחלקה לפסיכולוגיה  בבר-אילן ויו"ר מועצת הפסיכולוגים, מצדדת לגמרי בגישת ההורות המשחררת. "ילד בכל גיל אינו אמור להיות שותף או קורבן למשטרת האוכל שמנהיגים הוריו", היא קובעת. "מנטלית הוא לא יכול להבין למה אסור, מה זה בריא, ולכן ההתמקדות היתר סביב נושא האוכל לוקחת אותו מהמקום הטבעי והמווסת שלו לעולם של תחשיבי קלוריות. וכך מגיל צעיר במיוחד הוא כבר מפנים את המסר שישנן מגבלות אכילה שאם רק יציית להן, הוא יהיה טוב ורצוי ואהוב על ידי הוריו.

אז מה הנזק?

" חודרנות ההורים לצלחת מפקיעה מהילד את מה שהוא הכי זקוק לו: התנסות, זרימה טבעית, התפתחות הטעם האישי, העדפות. ומתוך האג'נדה הזו, המקפידה על אכילה אופנתית, מתרחשת פגיעה נפשית וממשית בילדים מפוקחי המזון האלה, האוטונומיה שלהם מופרת, השליטה העצמית והדימוי-העצמי ניזוקים. אותו ילד מנוע-ממתקים יודע שסבתא מפנקת אותו ומרשה לו הכל, כולל ממתקים והרבה. ומה קורה? הוא זולל בביתה בהגזמה, אבל הנאתו נפגעת כי הוא חש אשמה שבגד בטאבו שהטילו עליו הוריו. ואם זה לא די, נוצרת מגיל צעיר ביותר הקנוניה הראשונה המחתרתית בין סבתא וסבא לילד. הוא לומד להסתיר מהוריו ולראשונה בחייו – גם לשקר".

מופיע בעלון:
תגובות לדף