הזאב כבר כאן - מיכה קארו

לא  שמענו, לא ראינו  והנה ה"זאב" כבר כאן...            9/2015

1.     בקרה  שנוסדה בשנות ה 60  צמחה וגדלה בזכות "ראשוניות"  בישראל.

ראשוניות זו עמדה לזכות בקרה לכל היותר עד אמצע- סוף שנות ה -  70.

בהמשך, נשחקה  לאיטה ע"י יבואנים ואחרים, אם כי "השורה התחתונה" עדיין הייתה בעליה.

אותן שנים ואף אח"כ של "רווחה כלכלית" לא נוצלו, אלא בשולי השוליים, לבניית שוק בחו"ל ולפיתוח מוצרים חדשים.

הראשוניות לא הוחלפה בחדשנות, כפי שהיה נדרש!

התוצאה שבמבט  ב"רצועת הרווח" לפני מס, אנו רואים עליה מתמדת אפילו עד סוף שנות ה 80, אך "חוט השדרה" (ראשוניות, ואח"כ העדר חדשנות), מתחיל לנטות וללחוץ על חלקה התחתון של רצועה זו.   לעיתים קפיצות אקראיות ברווח,  גרמו לתמימים וטומני ראש בחול להתבשם בהן, אך האמת הייתה, שהן אנלוגיה לאדם הקופץ כלפי מעלה בתוך מעלית יורדת ...(נקודת המבט הפנימית והחיצונית שונות).

2.    בנוסף, ואף גרוע מהניהול "הכלכלי הטהור", נפגעה בקרה באופן אנוש מעזיבה מסיבית של כוח/מוח אדם לאורך שנים, עקב התנהלות לוקה. נטישה זו, פגעה קשות בבקרה ומונעת / מעכבת עד היום את התאוששותה ופגעה קשה בעתידנו.

האשמה לא רק בניהול או ב"עכבר", כדי להתנהל כך במשך עשורים, נדרש גם "חור" משמעותי שיאפשר זאת!  נטישת כוח אדם מקצועי על משמעויותיו, ניסיון, ידע וכ"ו היא הפגיעה הקשה ביותר בגבע בכלל, זאת עקב איבוד יכולות מעבר לתפקידים בוועדות ובהנהגת הקיבוץ

(בקרה ריכזה בעברה חברים רבים בעלי רמה אישית גבוהה ויכולת הנדסית מקצועית מעולה).

3.    ככלל, אנו מפגרים בתחום פניאומטיקה ב כ- 30 שנה! פיגור זה נובע מהעדר השקעות מתונות וסבירות לאורך שנים בפיתוח, השקעות שיכולנו לעמוד בהן!      לשם סגירת פערים אלו, ניתן דגש רב ליבוא (המתחרה ביבואנים אחרים ותו לא..). המסקנה המוטעית שהוסקה מאותה לכאורה  "סגירת פערים", כי "יש לנו תשובה הולמת למצב",  רק החריפה את נושא אי החדשנות כך שמוצרינו מאבדים את מעמדם בשוק כאן ובחו"ל, כי אין אנו מציגים יתרון כלשהו על האחר. 

 4.  מה ניתן עדיין לנסות :

כיום, אין בידנו אפשרות כלכלית להשקיע את המשאבים לשם סגירת פערים בתחום פניאומטיקה "המסורתית", הדורשים הרחבה תשתיות מסיבית (הנדסית, שיווקית ואחרות). בתחום זה להערכתי,  נסגרה הדלת פנינו ,  אלא עם נחבור בצורה כזו או אחרת לגוף שיאפשר לפתוח דלת זו שוב. גם כאן, צריך לשקול, האם יש טעם בכך? ואולי יש להפנות מאמץ לכיוונים אחרים המשיקים  לפעילות הנוכחית, כך שלא נאלץ להתחיל הכל מבראשית.

בזמנו הוצעו כיוונים להתפתחות כגון: גז, דלק, רפואה, הובלת מים, הי-טק  וכן ניסיון לתת תשובות מערכתיות (בשלב ראשוני, מערכות קטנות המשלבות בתוכן מספר מוצרים, רצוי עם מכסימום ייחודיות וידע, הנותנות פתרון נקודתי מלא ללקוח).ולא לעסוק רק ובעיקר במכירת פריט בודד כגון סולנואיד, בוכנה וכיו"ב.

איני יודע מה הציעה חברת הייעוץ לבקרה, אך נראה שמשהו חסר במנוע של בקרה???

5.  ובכיוון מעט שונה

האחריות על "החור או העכבר" שהוזכרה קודם לכן, תקופת ההבראה וסיכוייה, במבט אישי יכולתי לעבוד בשקט  ב"מחלקת לוחות" ולהתבשם במחמאות על המחלקה המשגשגת! יכולתי לעבוד בשקט עם יובל גוריון שהצטרף אלי ויכול היה להיות אבא שלי במחלקת "גבע 60" ולטבול באמבטיית קילוסים ושבחים על כיבוש השוק מידי המתחרים בעבודה קשה וסיזיפית, ואף וללקק את "החמאה"  בצדה הנכון של פרוסת הלחם...  ויכולתי , ויכולתי.... כן, אך העיקר והתנאי לכך, להיות בשקט!!!  כאן, לא יכולתי לחיות עם עצמי  ועם "שקט בית הקברות" שחיוורון אצבעותיו השקופות והקרירות כבר אז בדקו ברפרוף  את "דופק בקרה"...

חבר קיבוץ שהוא הבעלים של המפעל, החושב שהוא מתפרנס ע"י כך שיוצא חובתו בעבודה גם אם מסורה וממושכת במשרד, או בהרכבת פריט זה או אחר, עשרות שנים (בד"כ פריט ישן, ואף לא שואל את עצמו, מדוע רק ישן?) וטוען, "את שלי אני עושה..", וזאת ללא קמצוץ ביקורת, גם ובעיקר שכל העובדות זועקות מכל פינה, ואינו מבין, או מעדיף שלא להבין, שמשמעות מהלך ניהולי בודד, השפעתו על "הפרנסה" ובפרט על פרנסת העובד הבודד, גדולה אלפי מונים מזו של עבודתו שלו, ועדיין מעדיף  את השקט ו"החמאה" הזמנית שבצידו, בתוצאה הסופית  הוא חבר  שאינו מתפרנס!  גרוע מכך,  הוא מסכן את פרנסת העתיד של כולם!!! כיום לא ניתן להתווכח  עם "השורה התחתונה" המוכיחה זאת במלא חריפותה.  אלו ואחרים במעגל  הקיבוצי הרחב  יותר, מהווים בשתיקתם חלק מ"החור השחור" הבולע תמימים, חסרי יידע שחלקו חוסם, מנדה ומתנכל תוך "ניגוב זיעת עמלים..."  פטריוטית ממצפונו, לאלו המעיזים לבקר. הגימוד והביטול העצמי בפני בעלי תפקיד מתוך כדאיות, אימת הטלת הספק, חרדת "מה יגידו"  ואף סממני כת משיחית (אני קטונתי, "בעיניים עצומות", "כעפר לרגליהם" "אמון עיוור",...)  התייחסות לדוחות "ברית פיקוח"* לאורך שנים: כהזעקות  שווא ,  זאב , זאב... אחיזת עיניים! "הנגע" הזה, של צייתנות, "נפש עבד", "בורג קטן", "להיות עם כולם..."  יהיו כמכשול לבקרה. זאת במקום "מקוריות, שאיפה למצוינות ושותפות", באווירה מיוחדת זו פגשתי בברמ"ד  בהגיעי לשם (לחדר מלאכה מלוכלך, גדול ושחור).-אך הרוח...  והתוצאות כאן ושם בהתאם!!!  

לכן, צריך שלא לחשוש מביקורת, הן מהטלתה והן מקבלתה, ללא זאת, חבל על השקעה במפעל.יחזיק מים, אך לטווח קצר!

רק מנהל או בעל תפקיד "חלש", יראה בביקורת הבעת חוסר אמון או פגיעה אישית וזאת במקום לבחון אותה לעומק ולראות בה גורם מסייע לשיפור.

אישית, כל פריט המתוכנן בידי,  ניתן למספר חברים תוך בקשה מפורשת "חפשו כל נקודת חולשה או ספק בפריט" וגם כך לא תמיד הכל כשורה, אך זו העזרה הגדולה ביותר שאני יכול כלל לקבל!

לסיום, ביקורת אינה הבעת אי אמון. היא תהפוך לכזו בשני תנאים: 

  1.  אם יתעלמו או יחסמו אותה.

  2.  צבר כשלים קריטי,  הגורם להידרדרות המפעל.

 (אגב, ראה מה קרה למחלקת בוכנות שגוועה /מתנוונת?   ל"נמק" הזה יש סיבות ברורות וגם תכונה להתפשט... )

נראה, כשאין חדשנות, רוכשים מכונות  חדשות להרכבת  פריטים  ישנים... קידמה לעניים.  

  הזמן חומק וחלונות ההזדמנות הולכים ונסגרים בפנינו...  והזאב כבר כאן!

מיכה ק.

* "ברית פיקוח"- משרד רואי חשבון המשרת אותנו.

מופיע בעלון:
תגובות לדף