חלום חדש - הביא לדף רענן פרנס

חלום חדש: הקיבוצים מרפים ממיתוס החלוציות ומחפשים זהות חדשה

כנס התנועה הקיבוצית התגלה לאן מועדות פניו של מפעל ההתיישבות המפואר, מה קרה לסוציאליזם ולמה א"ד גורדון דווקא היה מאשר את השינוי

 

קיבוצים ,התנועה הקיבוצית  אריק בנדר  05/11/2015 12:05


חדר אוכל בקיבוץ. צילום: אריאל בשור

 שנת 1909 ייסדו יוסף ברץ, נחום תנפילוב, יוסף וחיותה בוסל, מרים ברץ וחבריהם יישוב בקצה הדרומי של הכנרת, על אדמות הכפר הערבי אום ג'וני. הם קראו לקומונה השיתופית שלהם קבוצת דגניה, על שם חמשת הדגנים שגידלו שם. זו הייתה הקהילה הראשונית שממנה צמחה בסופו של דבר התנועה הקיבוצית כולה, שהפכה ברבות השנים לחלק מרכזי באתוס הציוני ולאחד האייקונים הבולטים של מדינת ישראל

השבוע, 106 שנים לאחר מכן, התכנסו כמה מאות מנושאי התפקידים הבכירים ביותר בתנועה הקיבוצית, נציגיהם של כ־200 קיבוצים מכל רחבי הארץ, במלון יערים של קיבוץ מעלה החמישה כדי לדון בעתידו של מפעל ההתיישבות המפואר הזה, שעבר משבר דמוגרפי וכלכלי קשה, וכדי לדבר על זהותו של הקיבוץ החדש - לא עוד קומונה בנוסח של נחום תנפילוב וחבריו, אלא הקיבוץ כקואופרטיב, כלומר אגודה שיתופית שרווחיה מחולקים בין חבריה.

בחוברת שחולקה למשתתפי הכנס, תחת השם "הקיבוץ כקואופרטיב", שם את עצמו הקיבוץ המתחדש בשורה אחת עם קואופרטיבים עולמיים וגם ישראליים, כגון מסעדת הבר קיימא בתל אביב, קואופרטיב "העגלה" במצפה רמון, קואופרטיב ההגברה והתאורה "שומעים חזק" ועוד. "הגדרת התנועה הקיבוצית את עצמה כתנועה קואופרטיבית תתאר במדויק את מי שאנחנו באמת, תאפשר לנו את השיח הנדרש עם מקבלי 

ההחלטות ותאפשר לנו להציב בפני הציבור הישראלי אלטרנטיבה אחרת לניהול כלכלי, אלטרנטיבה צודקת יותר שתאפשר להתגבר על חלק גדול מחוליי החברה בישראל", נכתב בחוברת.

מי שהביא למאות הקיבוצניקים את בשורת ההגדרה העצמית המחודשת של הקיבוצים כתנועה קואופרטיבית הוא מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, חבר קבוצת שילר.

אז אפשר לשכוח רשמית מדגניה ההיסטורית? הקיבוץ הוא לא עוד קומונה שיתופית ייחודית. הפכתם לחלק מהקואופרציה העולמית?

מאיר: "אני רוצה להסביר קודם כל את המבנה. ישנן שלוש שכבות אחת מעל השנייה. ישנה קהילה, מעליה קואופרטיב ומעליו קומונה. כל אחת מהקבוצות התחתונות מכילה גם את הקבוצה שמעליה. קומונה היא מקרה פרטי קיצוני של קואופרטיב, שהוא מקרה פרטי של קהילה. הקיבוץ מיום היווסדו ועד לפני כעשור היה קומונה. הכל היה של כולם - גם בייצור, גם בשכר, גם בצריכה, גם בבתים. תהליך השינוי בתנועה היה תהליך של מעבר מקומונה לקואופרטיב. פירקנו את הצריכה המשותפת, אפשרנו רכוש פרטי לחברים, ועדיין כל גורמי הייצור נשארו משותפים. במובן הזה הצטרפנו למעגל הרחב של קואופרציה בעולם. פעם היינו מיוחדים, והיום אנו דומים לקואופרטיבים בעולם כולו. הקיבוצים כבר אינם קומונות, אלא קואופרטיבים משוכללים לכל דבר ועניין".

אתם ממציאים כעת את עצמכם מחדש?

"באופן עקרוני זה עניין של להסתכל על המציאות. אני קובע כי הקיבוץ המתחדש הוא קואופרטיב. מערכת הקואופרציה העולמית מזהה אותנו כחלק אינטגרלי ממנה, אבל עד היום לא ידענו שאנו כאלה, כי במשך 100 שנים סיפרנו לעצמנו שאנו נורא מיוחדים. אז זהו, שאנו הקיבוצים לא כאלה מיוחדים. עוד לפני דגניה היו קהילות קומונליות באירופה ובארצות הברית".

 

כנס הנהגות התנועה הקיבוצית. צילום: אמנון גוטמן

אתה שובר פה סמלים ומיתוסים. התנועה הקיבוצית הייתה מרכזו של האתוס הציוני בתקופת המדינה שבדרך ובראשית שנותיה של המדינה.

"התנועה הייתה סמל ואתוס כי הקומונה הקיבוצית לא הייתה סתם קומונה, אלא קומונה ששירתה את היישוב והאומה. בגלל ההתארגנות המיוחדת יכולנו לשלוח שליחים לבריגדה ולעזרת העקורים באירופה, להקים את הפלמ”ח, להתגייס לצה”ל ולתרום למדינה ולחברה. המבנה הקיבוצי אפשר ליישב גבולות בחומה ומגדל. זו הייתה קומונה עם תכלית ושליחות. בהדרגה קמה מדינה שלוקחת על עצמה את המשימות. אנו, התנועה הקיבוצית, כבר לא נושאי הלפיד. אנו בסך הכל צורת התארגנות. אומר זאת כך: התנועה הקיבוצית מתנרמלת בגלל השתנות הסביבה".

אז מהעבר המפואר נותרה רק נוסטלגיה?

"מה פתאום נוסטלגיה? כשהקימו את דגניה, ארץ ישראל הייתה מדבר וביצות. היום כבר לא צריך סכין בין השיניים והקרבה, אבל הצלחנו ליצור כאן את צורת החיים הכי צודקת, שאין בה עוני ואין בה עושק. אין בה עשירים גדולים ופערים עצומים, ואנו עדיין נרתמים להרבה משימות לאומיות כשהמעודכנת שבהן היא לקחת על עצמנו להחזיר את תנועת ההתארגנות המצליחה בעולם לחיי הכלכלה בישראל".

אתה אומר שלתנועה הקיבוצית כיום אין שום ייחוד. אבל מה אתם בכל זאת?

"תנאי הכרחי וראשוני לגיבוש  עמדתנו הוא הגדרה עצמית מחודשת ומסוכמת שלנו עם עצמנו. הגדרת התנועה הקיבוצית את עצמה כתנועה קואופרטיבית תתאר במדויק את מי שאנחנו באמת. אנחנו חלק מתנועה עולמית. יש בעולם מיליארד ו־250 מיליון חברי קואופרטיבים. 60% מהחקלאות האירופית היא קואופרטיבית. ישנם מפעלי תעשייה ענקיים באירופה ובארצות הברית שהם קואופרטיבים. שניים משלושת הבנקים הגדולים בעולם, בהולנד ובקנדה, הם קואופרטיבים. 35% מאזרחי שוודיה גרים בדיור קואופרטיבי. זאת חתיכת אימפריה, ואנו חלק ממנה. החיבור לעולם הקואופרציה ולימוד אופן התנהלותו יכולים להוביל לתהליך של הגדרת זהות, ערכים ועקרונות התנהלות מחודשים ולגיטימציה מהיותנו חלק מקבוצה גדולה ומוכרת בעולם".

"צלחו את המשבר"

בישראל יש כיום 274 קיבוצים: 257 מהם במסגרת התנועה הקיבוצית, ו־17 בתנועת הקיבוץ הדתי. 75% מהקיבוצים נמצאים בנגב ובגליל. 125 עלו על הקרקע עוד לפני הקמת המדינה. אוכלוסיית הקיבוצים זינקה ב־12 השנים האחרונות בכ־40%: מ־115 אלף ל־165 אלף נפשות. 25% מהאוכלוסייה הם ילדים ונוער.


חדר האוכל בקיבוץ חניתה בימים הטובים של הקיבוצים. צילום:  משה מילנר לע"מ

כ־10,000 יחידות דיור חסרות כיום בקיבוצים בשל משבר הבנייה. מחסור זה מהווה אבן נגף לצמיחתם של קיבוצים רבים וביסוסם כיישובים רב־דוריים. הכנסות הקיבוצים בשנה האחרונה הסתכמו בכ־35 מיליארדשקל עם רווח תפעולי של 1.6 מיליארד שקל. הקיבוצים מהווים למעשה המעסיק הגדול ביותר בכל הפריפריה עם למעלה מ־50 אלף מועסקים.

התעשייה מהווה את מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוצים (כשני שלישים בקירוב). הכנסות מפעלי התעשייה הקיבוצית בשנה האחרונה נאמדים בכ־45 מיליארד שקל. ההכנסות מחקלאות מהוות כשליש מסך הכנסות הקיבוצים. יתר ההכנסות מגיעות מתיירות, עסקים קטנים ועבודת החברים. הקיבוצים מעבדים למעלה משני מיליון דונם קרקע חקלאית, מרביתה לגידולי שדה, מרעה ומטעים.

"למרות הקשיים שהתנועה שלכם עברה בשנים האחרונות, אנו רואים פריחה מחודשת של התנועה הקיבוצית בישראל", אמרה פאולין גרין, נשיאת התנועה הקואופרטיבית הבינלאומית שהגיעה לכנס כדי להציג בפי המשתתפים את חזונה הקואופרטיבי לגבי ישראל, עם דגש לגבי הקיבוצים. "התנועה הקיבוצית היא גורם משמעותי בתנועה הקואופרטיבית העולמית כבר למעלה מ־100 שנה. אתם הייתם חלק מאוד מיוחד מהתנועה הקואופרטיבית, והמונח קיבוץ ידוע בכל העולם כחלק בלתי נפרד מהתנועה הקואופרטיבית העולמית". בדבריה העבירה גרין את המסר ש"הקיבוץ המתחדש" הוא חלק ממערכת גדולה ומצליחה הפועלת בכלכלה העולמית, על פי עקרונות מוכרים ולגיטימיים.

"התנועה שלנו, שנוסדה ב־1892, מייצגת, מקדמת ומסייעת לארגונים קואופרטיביים בכל רחבי העולם", הוסיפה גרין. "יש לנו חברים בכמעט 100 מדינות בעולם, ולמעלה ממיליארד אזרחים בעולם הם חלק מהקואופרטיבים האלו. כל החברים האלו עושים את זה מתוך רצון לדאוג למשפחתם ולהילחם על זכויותיהם ולא לתת למונופולים גדולים לנצל אותם. מה שמאחד אותנו בכל רחבי העולם הוא רוח התנדבותית, חברות דמוקרטית, חברות כלכלית בארגון, חינוך ושיתוף פעולה בין קואופרטיבים שונים. אנחנו נוכחים כמעט בכל סקטור כלכלי שאפשר לחשוב עליו: חקלאות, בנקאות, נדל"ן, בריאות, אנרגיה וכדומה, ואנו ללא ספק אחד הארגונים ללא מטרת רווח העתיקים בעולם".

להערכתה של גרין, התנועה הקואופרטיבית תהיה התנועה העולמית שתגדל הכי הרבה עד 2020. היא טוענת שמגמת הגדילה תתרחש "בתחילה בידי קואופרטיבים קיימים ובהמשך על ידי אנשים שיבחרו לעזוב את השוק התחרותי ולהצטרף לשוק השיתופי. למשל אפליקציות כמו אובר, airbnbועוד, שצעירים בכל רחבי העולם משתמשים בהן בקצב הולך וגדל. הם עסקים מהסוג שצריכים להיות בבעלות קואופרטיבית על ידי חברים שמפעילים את אותם שירותים חברתיים. אין סיבה שכל הקהילות האלו שנבנות ברשת לא יהיו בידי הציבור, וזה יכול לקרות בעזרת ארגון בן יותר מ־100 שנה שמונה כמיליארד חברים.

"הבנקים הקואופרטיביים צלחו את המשבר הכלכלי ללא פגע והמשכנו להלוות כספים למשפחות וליחידים", מוסיפה גרין. "זה לא במקרה. אנחנו צריכים לעבוד על קיימות שהיא לא רק מסחרית או סביבתית, אנחנו צריכים להקפיד על מצב שבו אין עוני ומצוקה באף שכבה באוכלוסייה. גם בישראל צריכות להיות תקנות וחוקים שמקלים עם כל אדם המעוניין לפתוח עסק שיתנהל על בסיס קואופרטיבי".

"חזקים מאי פעם"

זהותו החדשה של הקיבוץ, כפי שמאיר מנסה לשווק אותה, משאירה מאחור גם את החתירה לסוציאליזם, שבו התהדר הקיבוץ לאורך השנים. "מדינת ישראל היא מדינה קפיטליסטית", טוען מאיר כעת. "אנו בתוך הזרם הכללי הזה ויש גבול כמה אנו יכולים לפעול נגדו. אף פעם לא נכתב בשום מקום שקיבוץ אמור להפסיד. הקיבוץ תמיד רצה להרוויח, אך היו לו משימות גדולות מעבר למקסימום רווח. גם היום אנו חייבים להיות רווחיים כלכלית, אבל להמשיך עם משימות לאומיות. בהגדרה, המטרה של קואופרטיב ומכאן גם של הקיבוץ המתחדש היא מקסימום רווחה ולא רווח. הקיבוץ המתחדש הוא קואופרטיב שמתפתח בהדרגה. אנו צריכים להבין שזה מה שאנחנו ובכך לשאת בשורה לחברה הישראלית, כי החברה והכלכלה ממש חולות ויש לנו ממש לתרום".

 

  נפרדים מהמסורת והאתוס? צילום: זולטןקרוגר לע"מ

כל הסמלים שגדלנו עליהם - מתבן, אספסת, טרקטור, מחרשה, בית ילדים, חדר אוכל - חלפו מן העולם?

"מה פתאום. הם קיימים גם היום, רק שהפכנו יעילים יותר ורווחיים יותר. אנו גם היום מייצרים כ־50% מהתוצר החקלאי ביתר יעילות ובלי שכל הקיבוץ עובד בזה. יש רפת ויש חדרי אוכל. השאלה של יש טעם או אין טעם היא של היצע וביקוש כי בבתי החברים ניתן כיום לבשל ולאכול. זה עניין של בחירה. אנחנו היום כקואופרטיב מחזיקים נכסים בבעלות משותפת ומנהלים אותם יחד בהתנהלות דמוקרטית לרווחת כל החברים. חברי הקיבוצים נהנים מרשת ביטחון המבטיחה שכר מינימום. היום אנחנו אחרי המשבר הגדול שפקד אותנו. אנחנו חזקים מאי פעם ועשירים מאי פעם. יש ביקוש אין סופי לקיבוצים, ורק מגבלות הבנייה חוסמות אותנו".

אני מתאר לעצמי שא"ד גורדון והאבות המייסדים שלכם מתהפכים בוודאי בקברם.

"מתהפכים בקבר? ממש לא. בחוברת שחילקנו לבאי הכינוס מופיע בעמוד האחרון ציטוט מדבריו של א"ד. גורדון שאמר: 'בעיני טובות כל הצורות. קבוצה, קבוצה גדולה, מושב עובדים, קואופרטיב, קומונה, אם רק יהיה בהן תוכן אנושי, ואם לא, אף אחת מהן לא תועיל', והוא מסיים במילים: 'יש אשר מעמידים את הכל על הצורה. שוכחים דבר קטן, שוכחים כי העיקר הוא האדם, אשר יהיה אדם בכל צורה ולא הצורה היא העיקר'". 

הביא לדף רענן

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף