רבותי נברך - בארי צימרמן, מתוך הדף הירוק

רבותי נברך 22 / הזמן הירוק 22.10.15

יהדות – כמו שאר דתות וזהויות שבעולם – היא הצעה לסֵדר. סיפורים, מנהגים וערכים משתבצים בתוכה למערכים גדולים וקטנים, נשזרים זה בזה חליפות בהתאם למקומות ולזמנים בהם חיים יהודים המקבלים על עצמם את מימוש ההצעות (או חלק מן ההצעות) שהיא מגישה להם, תורמים לה, בתורם, הצעות חדשות, או משמיטים, בתורם, הצעות קיימות.

 "בספר מיניאטורי בשם סדר מאה ברכות, שנדפס באמסטרדם בשנים תמ"ז-תמ"ח (1687/8)", מספר לנו אלי שטרן באתר הרשת נוטריקון, "הכולל ברכות, תפילו ומנהגים לזמנים שונים, מצאתי גם את התפילה הבאה, שהתאימה אז לרוח הזמן והמקום: ברכה כשקונים עבדים. כשקונה ישראל עבד צריך לברך עליו ויאמר המברך: רַחוּם רַחֵם וּזְכוֹר אֲדוֹן הָעֶבֶד הַזֶּה לִשְׂמוֹחַ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ וּבְבָנָיו אַחֲרָיו כָּאָמוּר [ויקרא, כ"ה] 'וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָה לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב."

 רוח הזמן והמקום באמסטרדם של המאה ה-17 כללה סחר מפותח בעבדים, שנוהל גם על ידי בני עמנו, ובטקסט המצוטט שורה רוחו של חוק העבד הכנעני מן התורה, המציע לנו לעשות שימוש בעבדים "מאת הגויים אשר סביבותיכם" (ויקרא כ"ה 44). אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, האל הרחום, על פי דעתו של בעל התפילה, נקרא לרחם לא על העבד כי אם על בעל הבית, לאפשר לו לרְוות נחת מביצועיו של המשועבד לו, לזַכּותו אף בשירותיהם היעילים של בניו אחריו ולהרוויח ביושר את ברכת "הטוב והמיטיב", אותה יעניק לו, בתודה, "אדון העבד".

 

כשם שדיני התורה בדבר עבד (כנעני או עברי) הם חלק מן ה"יהדות", כך אף ברכה זו מאמסטרדם של המאה השבע עשרה. מנקודת מבטי, היום, יש בה יסוד מתועב, אך אין פירושו של דבר שאני מכחיש את יהדותה. יהדות, נשוב ונאמר, היא הצעה לסדר, ולהיות יהודי פירושו ללמוד את הסדרים, להבינם, לקבלם או לשנותם. אל תאמינו למי שמציעים לכם סדר נוקשה, קפוא, שניתן למשה בסיני. אל תלכו שולל על ידי מי שמציעים לכם להתייאש ולפרוש מן הסידור היהודי. זכרו: קרובים אליכם הדברים מאד, בפיכם ובלבבכם לעשותם.

בארי צימרמן

מופיע בעלון:
תגובות לדף