סיפור ליום כיפור - נחמן רז

13.9.2004

לאריאל, כפר-חרוב, מנחמן  רז

סיפור ליום כיפור בקיצור   הביאה לדף לילך רז

ליד השולחן בארוחת הבוקר. חדר האוכל הומה אדם. והוא, ראשו טרוד בהרהורים כבדים.

ניגש חבר, מהצעירים, מגש אוכל בידו ומתיישב בסמוך. מתחיל לערוך את הסלט ופותח בדברים. הכול מן הרכילות המקומית – "שמעת? אומרים ש...", "נ' סיפר לי שג' שוב מסתלק מהעבודה, סעפ"שניק עם דיפלומה...",

שאל - "מה זה סעפ"שניק?", ענה לו- "מה? אינך יודע? מה איתך? סידורים, עניינים, פה ושם. פשוט מסתובב, משתמט מעבודה.

הוא חש בדם העולה לראשו, מה זה מעניין אותי? מה הוא מבלבל לי את המוח עכשיו? בשביל המעשיות האלה התיישב לידי?

לא עצר בלשונו ושילח בדובר צרור מילים קשות, פוגעות, מעליבות. סנט בו בחריפות עד שהלה השפיל ראשו, השתתק ושקע בצלחתו. השיחה נקטעה באחת, ולא נתחדשה עד תום הארוחה.

למן אותו האירוע, לא ישבו עוד יחד. היו חולפים זה על פני זה כזרים. התעלמות טעונה וכבדה, שנמשכה ימים ושבועות.

אט-אט נעור בו מוסר כליות, מדוע פגעתי בו? הרי רצה לספר לי דבר מה שהיה חשוב לו וציפה שאקשיב לו. איך לא בלעתי את לשוני? לא יתכן. הרי זה מעיק עלי ומנקר בי. זכור יום הכיפורים מתקרב, אולי צריך לקיים את הדרוש? בו במקום גמלה בו החלטה. הוא ראה את החבר חולף על ידו.

למחרת – בארוחת הבוקר, העיף מבט בסועדים וראה אותו יושב לבדו. נטל מגש והתיישב לצידו. דווקא שם. שניהם לבדם בשולחן. ההוא הופתע אך לא אמר דבר, שתק. ואז- פתח והביע במילים ברורות וגלויות את התנצלותו, ואת צערו על כל שקרה. ההוא – נדהם תחילה, אך אט-אט עלה חיוך והתפשט על פניו. "לא נורא, שום דבר..." הייתה הקלה, משא כבד נפרק. מאז הם מוסיפים לסעוד יחדיו, משוחחים על עולם ומלואו. אבל נזהרים מ"מוקשים"... למדו להכיר את ה"שטח". אך העיוות תוקן. הקשר חודש. באה רווחה.

הנה סיפור בקיצור ליום כיפור. כל כך פשוט, ולא כל כך קל. אבל אפשרי ומאוד נחוץ.

גמר חתימה טובה!

מופיע בעלון:
תגובות לדף