לפני שינוי אורחות חיים - מירה'לה וערי גיל

לפני שינוי אורחות חיים

המסמך שהוצג לחברים פרי עבודה שנמשכה לאורך שנה על ידי צוות שנבחר על ידי כלל חברי הקבוצה ונוהל על ידי חברת "אבני דרך" בהנחיית אהרון.

על המסמך, שגובש בסוף על ידי צוות מצומצם, חתומים כל המשתתפים בצוות הנבחר, למרות שאין זה אומר שכולם ממליצים עליו.

נבחרנו כנציגי בני גילנו ונותרנו היחידים מגיל זה שהשתתפו בכל הישיבות. השאר פרשו בשלב זה או אחר, כמו גם בני גיל אחרים.

נחשפנו במהלך הפגישות עם אהרון, למודלים שונים של הקיבוץ המשתנה, לכן אין תשובה אחת.

מה שדחף אותנו להמשיך להשתתף בפגישות הן מספר עובדות.

1  במצב הקיים, כלל החברים אינם מביאים מספיק הכנסה לקיים את רמת החיים שלנו.

2. אין קשר בין תרומת החבר לפרנסתו לבין מה שהוא מקבל, כמובן מאליו, מהקבוצה

 3.נוצרה אווירה שכל הצעת שינוי, או ייעול שמביא  " הממסד" , החברים דוחים על הסף לפעמים בלי לדעת מה בהצעה.

4  מצב זה גורם לחוסר רצון של חברים לפעול ולקבל תפקידים, וכולנו מנוהלים על ידי שכירים.

5 תוצאות הפרטת המזון מוכיחות, שלא מספיק להפריט. בניגוד לקיבוצים אחרים, בהם  הפרטת המזון גרמה לחיסכון, אצלנו רק עלו ההוצאות.

6. בכל הקיבוצים בהם הייתה הפרטה כללית, עלתה המוטיבציה של חברים לעבוד ובסופו של דבר השתפר המצב הכלכלי.

בעקבות כל הדברים האלו, אנו, שאיננו תומכים בהפרטה ובשכר דיפרנציאלי, מבקשים לבדוק אפשרות:

1  לשינוי התקנון, על מנת שיהיה קשר בין תרומת החבר לקבוצה, לבין מה שהוא מקבל מהקבוצה.

2 להתייעלות במשק. צמצום העבודה השכירה וניצול מקסימלי של כח העבודה המקומי.

אנו מבקשים ממשא ליידע את הציבור:

3  מה מספר החברים שאינם ממלאים את חובת עבודתם לפי התקנון הקיים. כמה ומאיזה קבוצות גיל

4.                  מה מספר עובדי חוץ שמשכורתם אינה מגיעה לרמה שנקבעה בתקנון עובדי חוץ.

5.  מה מספר היזמויות שמספר העובדים בהם אינו מכסה את עלויות הקיום שלהם ותורם  גם להוצאות הקהילה.

6.  האם נבחנה על ידי משא מצבת כח אדם בענפים השונים. האם היא תואמת למצבת כח אדם, באותו סדר גודל, במשקים מופרטים.

כשנקבל תשובות לכל השאלות האלו, אולי נמצא פתרונות אחרים מהפרטה של הקבוצה, ונוכל להישאר שיתופיים.

בתקווה שכך יהיה

מרים וערי גיל

*******************************

סיפור עם מוסר השכל:

קערת העץ בעקבות סיפורי "הצוות"

במשפחה אחת חיו ביחד אב ואם. להם היה בן קטן וסבא. קשרים אמיצים נקשרו בין סבא לבין נכדו.

סבא שהיה זקן וטוב לב, היה מלטף את ראש נכדו ומספר לו סיפורים יפים.

לסבא הזקן היה קר ולכן שמר תמיד על התנור שלא יכבה.

המשפחה נהגה לאכול את הארוחות יחד. את הכלים הנאים ערכו על שולחן מכוסה במפה יפה.

באחד הימים, כשישבה המשפחה לאכול, נשמטה קערת האוכל מידיו הרועדות של סבא. המפה היפה התלכלכה, הקערה נשברה. מאותו היום קבעו לסבא מקום ליד שולחן קטן. את האוכל הגישו לו בקערת עץ. סבא היה יושב בפינתו ואוכל בשקט את ארוחתו.

באחד הימים, כשהסתכלו אבא ואמא על בנם, ראוהו יושב על הרצפה ומגלף כלי עשוי מעץ. הביטו במעשיו ולאחר מכן שאלה אותו אמא:"מה אתה עושה? והילד ענה: אימא אני מכין שתי קערות מעץ".

התפלא אבא על מעשה בנו ושאל: "ולשם מה לך קערות עץ??

"אבא" אמר הבן – "אני מכין אותן לכם. כשתהיו זקנים כמו סבא, תוכלו לאכול מתוכן מבלי ללכלך את המפה".

הביטו האב והאם זו בזו ודמעות עמדו בעיניהם. אחר-כך הם ניגשו לסבא והתנצלו בפניו על  מעשיהם.

מאותו היום חזר סבא לאכול אתם ליד השולחן המשותף.

הביאה לדף: ברנדה לנדס

מופיע בעלון:
תגובות לדף