קיבלנו במייל הודעה שעדיין יש עצים ביערות הגשם

כמה הערות   אחת מאוחרת, אולי לא.
ליאיר גרבוז אותו אני מכיר ומתהדר וגאה בהיותי - כך אני מרגיש - ידיד לו.
עד שאמרת מה שאמרת על מנשקי הקמעות והמשתטחים על קִברי צדיקים, חשבתי ממש כמוך.

הפריעה לי הסתירה בין העשייה הזו לאי מילויין של מִצוות אחרות שחשיבותן ההלכתית גדולה בהרבה.
התהודה בעקבות מה שאמרת הביאה אותי לבחינה מחודשת של עמדותי וכתוצאה מכך לשינוי העמדה בה החזקתי עד אז.


ואלה נימוקַי: 
אני יהודי ויהדות (לא ניכנס לוויכוח) - ״לאום״ ו״דת״.
מה שהחזיק אותנו לאום בשנים ללא טריטוריה הייתה הדת במתכונתה האורתודוקסית -

שהייתה תמיד ותהיה ״תיבה״ של חוקים, זכויות ומגבלות.

תיבה עם דפנות קשוחות, ללא פתחים ומעברים ובלי אופציה של ״חילופי חומרים״ בין מה שבחוץ ומה שבפנים

בעיקר בעניינים של ״עשה״ ו״לא תעשה״.

אני יהודי שאיננו שומר מצוות אבל מחפש איזה שהוא ״עוגן״ שייחבר אותי לדת -

שעל פי תפיסת עולמי הינה מרכיב מרכזי ב״לאום״ שלי.


ש״יחבר״ אבל שלא ״יקשור״ .
העוגן שלי - ואני אינני צריך יותר - הינה התודעה וההכרה.
יש מי שהתודעה והכרה איננן מספיקות לו.
למי שחי בחו״ל ואיננו דתי, קיומו של עוגן שכזה הוא חיוני.
הם ייצרו לעצמם עוגן משלהם: התנועה הרפורמית.
חוקי הרפורמה מזעזעים את האורתודוקסים, לפעמים גם אותי. לפעמים הם - בעינַי - מצחיקים.

אבל להם זהו עוגן ואני מכבד אותם על כך.
גם העוגן של הקונסרבטיבים הוא איזו שהיא ״מודיפיקציה״ שבין האורתודוקסיה לרפורמה.

יש גם מליוני ישראלים שמחפשים גם הם - בדיוק כמוני - עוגן.
העוגן של מנשקי הקמעות והמשתטחים על קברי צדיקים הם ״הקמעות וקברי הצדיקים״.


יש עוד מיני מינים של עוגנים והבחירה אישית.
מה שהבנתי - וכאן השינוי בתפיסתי את הפעולות האלה - היה:

העוגן הזה איננו שונה מהעוגן הרפורמי וודאי לא פחות מה״עוגן״ שלי

ואני שמח ש״המשתטחים״ מצאו להם את העוגן שלהם שמחבר אותם ומחבר אותי אליהם.

ומכאן לשאלה:
לאן העוגן הזה מתחבר?  מה הוא אותו בסיס ממנו אין אני רוצה להתנתק?

בעינַי, כול העוגנים הללו מתחברים לדת במתכונתה הבסיסית - האורתודוקסיה - 

והיא שעושה את כולנו, בארץ ובתפוצות: ״לאום״.
אני רוצה בלאום היהודי, אני רוצה להיות שייך ליהודים באשר הם, אני מרגיש חלק מהם.

 

ומי ישמור בשבילי על הדת?
על הדת בתצורתה היותר מקורית, על כול חוקותיה ומגבלותיה, שומרים - בעינַי - גם ובעיקר בחורי הישיבה.
אני שמח שיש מי ששומר אותה - כרוחה וכלשונה - בשבילי.

אני שמח שהם ישנם
אני רוצה לסייע להם לשמר את עשייתם.
ולכן -
אני בעד שחרורם המוחלט של בני ישיבות - שתורתם אמנותם - מהשירות בצה״ל.
הליכתו של בחור ישיבה לצה״ל פוגעת ביכולתו לשמר את מה שבעיני תפקידו לשמר.
ואני מתכוון למי שלומד ב״משרה מלאה״ - מי שמשתמט דינו דין משתמט.

״חלוקת הנטל״ הינו בעיני סלוגן חלול מתוכן והטעיה אחת גדולה.
על איזו ״חלוקת נטל״ בדיוק מדברים?
האם על מי שמשרת ב-8200 מוטל אותו הנטל שמוטל על טייס או לוחם חי״ר או טנקיסט?
האם שליש יחידה נושא את אותו הנטל אותו נושאים על כתפיהם הלוחמים ביחידתו?
אבל -
האם הם פחות חשובים? אני מניח שמה שאני חושב, יובן מאליו.

אני חושב שבמארג הזה של קיום חברה, צבא או כול יישות אחרת -

מקומו של כל אחד מכובד וחשוב וחיוני, גם כשאין עומס הנטל עליהם שווה.

בני הישיבות הללו הם בעיני מרכיב חשוב ב״פאזל״ הזה שהוא ״החברה הישראלית״ ועלי לדאוג ולשמר אותו.

עם הדתיים (בעצם הפוליטיקאים הדתיים) המנסים לכפות על כולנו את אמונותיהם יש לי מלחמה -

מלחמה כמו עם כל מי שמנסה לכפות עלי משהו: פשיסטים ימניים או שמאל רדיקאלי.
אני נגד איזו שהיא כפייה ומכל סוג. 
אלה שאינם מכירים באחר ומכבדים אותו הם מחריביה של החברה הישראלית.

 

ועל ביבי ושרה -


קבלת הפנים שעשו לאורן חזן במרכז הליכוד; המינוי של מירי רגב לשרת התרבות;

סגנית שר חוץ פנאטית שלא מבינה דבר ביחסי חוץ כהמשך לליברמן שחירב והביא את יחסינו עם העולם והביאם למקום בו אנחנו מצויים היום; ושרת משפטים - פנאטית גם היא - שאין לה שום הבנה בחלוקה שבין הרשויות, ומהערותיה אני מבין שהיא בורה ממש בענייני בית המשפט העליון (תקני אותי איילת אם אני טועה) כשהמילה ״משילות״ בשבילה הינה בעצם ״כפייה״...

ושגריר בארה״ב שמודר מפגישות עם כל מקבלי ההחלטות ודוחה בהתנהגותו את כל מי שיש בה ובו הגינות בליבם -

כולל שונאי אובמה וחברים במפלגה הרפובליקאית; וסרסור הימורים ברמה בין לאומית שישפיע על חיינו ושאיננו שותף לתוצאות ההחלטות שהוא משפיע על קבלתן, כולל מלחמה שאנחנו נילחם כאן ונקיז את דם ילדי ישראל, ומשפחתו ובניו יהיו שם...
ואישה שלא נבחרה לכלום משפיעה על חיינו ועתידנו כאן

הכול ביבי.

יבוא יום ויתברר איזו תאונה היסטורית הוא - ביבי - היה.
תאונה בדרכה של הציונות להקמת מדינה שתהיה (ועוד יכולה להיות) אור לגויים,חברה מכובדת במשפחת העמים -

תרומה איזורית ועולמית.
ובו בזמן, יצירת יהודי חדש, מאמין בכוחו. מודל הפוך ליהודי הגלותי מהשטטל.

תאונה שמחזירה אותנו - כחברה - אל הגטו הרוחני בו היינו מצויים כמעט 2000 שנה:
מפוחדים מכול איום, רואים את העולם בצבעי שחור לבן כיאה לתפיסת עולם גלותית ומפוחדת

(שההטפות שלו, חלקות לשונו - יודע לדבר - ושטיפת המוח שהוא עושה לנו ולעולם היהודי בעיקר בגלל פחדיו)

שהעולם כולו נגדנו, מה שרחוק מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.
נאבקים בחרם שהולך ומתעצם ופוגע בלי הבחנה בכולנו. 
ונאבקים באווירה שהולכת וצובעת אותנו כמדינה גזענית, בהרבה מקרים בצדק

ותוך כדי שנבחרינו מכריזים על כך בגאווה רבה ובעיוורון מוחלט.

הכול ביבי

אבל -

אנחנו נתגבר על התאונה הזו וגם על aftershock.
חבל רק על מי ומה שנאבד בדרך.

 

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף