לזכרה של לאה'לה גטריידה ז"ל -

לאה'לה גיטריידה ז"ל

 

אימא ורוחל'ה נולדו בבית חולים העמק בעפולה באפריל 1931, אחרי שלושה בנים לשרה ויעקוב רז . הן נולדו שלישייה. האחות השלישית רבקה  לא שרדה. יופיין של התאומות היה לשם דבר ברחבי העמק, ורבים עלו לרגל לראות אותן.

הן היו במחזור ה' המפורסם, ושמרו על קשר הדוק עם בני המחזור במשך כל השנים.

בנות הזקונים במשפחת רז זכו למלוא תשומת לבם של אחיהן הבוגרים.

אמא אהבה לטייל בעמק, הכירה את שמות הפרחים והציפורים על בוריים, כשהיינו קטנים, היתה לוקחת אותנו עם רוחיק לטיולים לברכות הדגים, לצפות בעופות המים הנודדים, עם מגדיר ציפורים ומשקפת.

את ילדותה ונעוריה חוותה אימא בגבע הצעירה. ואחרי הקרבות של מלחמת העצמאות, הצטרפה לכיתה המקובצת ועלתה לירושלים להשלמת הלימודים בסמינר בית הכרם.

אימא שרתה בצבא כקשרית בצפת, ועם השחרור עבדה תקופה קצרה בלול בגבע. לאחר מכן נשלחה מטעם התנועה הקיבוצית לסייע בהקמתו של קיבוץ  יוטבתה. שם הכירה את אבא כשנכנס לגור אתה בחדר כשותף והשאר היסטוריה. אבא ואמא נישאו בחתונה פשוטה וקטנה בבית הרב בעפולה. בשנים הראשונות גרו בקבוצת שילר שם נולדו הִלה ונגה אבל אמא לא הפסיקה לומר: "אצלנו בגבע...", והתגעגעה מאוד, עד שאבא ויתר, והם העתיקו את ביתם לגבע.

עם שובה לגבע, התחילה אימא לעבוד בגנון ואהבה מאוד את הטיפול בילדים. לאחר זמן מה – הצטרפה לרוחל'ה, הגננת המיתולוגית של גן אורנים, ויחד הן יצרו מרחב מיוחד במינו עבור הילדים, שעד היום זכור באהבה על ידי דורות רבים. גם המטפלות שעבדו אתה העריכו את דרכה התומכת.

בגבע נולדו ערן וליאור והמשפחה התרחבה. הבית תמיד היה פתוח לחברים, ותמיד היו בו מטעמים ופינוקים: פופקורן, עוגות טורט שאפתה בסיר פלא על גבי פתילייה. אבא ואמא היו הראשונים שהתחילו לאכול ארוחות ערב בבית.

תקופה מיוחדת בחייה של אימא היתה תקופת הלימודים באורנים. אימא למדה בקורס למטפלות שהובילה מלכה הס. היא העריצה אותה, והלכה בדרכה החינוכית, גם כשריכזה בהמשך את הגיל הרך. אימא פרחה באותה תקופה, ונהנתה מאוד מכל פיסת ידע שרכשה. אבל התעקשה לחזור כל יום הביתה כדי להיות עם ליאור הקטנה,ובימיה האחרונים חזרה וספרה זאת שוב ושוב.

אבא ואימא אימצו וארחו מתנדבים, של"תניקים ובייחוד את ורדה ואילן ציפורי, שנהיו עבורם כבנים לכל דבר.

אימא אהבה לנסוע לחו"ל. כשאיזי והילה חיו בברקלי, היא אהבה להסתובב בפארקים, בסופרמרקט ובחנויות. היא אהבה להתפנק, וקיבלה באהבה רבה כל מחווה.

היא הגיעה עד לנוגה באוסטרליה. ולא שכחה לאמי ולליאור את ההוסטל שישנו בו כשנפגשו עם ליאור בבנגקוק בדרך.

עם השנים בריאותה הנפשית של אימא הלכה והתרופפה. למרות זאת היה חשוב לה שהבית ייראה מטופח ונקי, ושתמיד יהיו בו פרחים. היא אהבה להתלבש ולקנות בגדים, והתעקשה לטפח את עצמה ושמחה לבגד חדש וחשבה שהילדים שלה והנכדים שלה הכי יפים.

אמא תמיד אמרה:  "אני אמות במיטה שלי" וכך עשתה.

אמא, אנחנו בוחרים לזכור את התקופות היפות שלך, ומוקירים לך תודה על הדרך המיוחדת שבה גידלת אותנו, (בעיקר כשאפשרת לנו לישון בחדר). על השירים ששרת לנו, על הדאגה הטיולים, המסירות ,האהבה והחום ללא תנאי. 

תודה מיוחדת לקרולין המדהימה שסעדה את אימא בשמונה השנים האחרונות באהבה ובמסירות רבה עד נשימתה האחרונה והפכה לחלק מהמשפחה.

מילדיך האוהבים

הלה ערן נגה וליאור

מופיע בעלון:
תגובות לדף