זווית ראיה - נחמן רז


לבקרה – לחג ה-50!

בתקופה האחרונה "ירדו" עלינו מספר אירועים מקומיים, חשובים ומעניינים. בכלל נכרת עליה ביזמות למפעלי זכירה חשובים, הן הקשורים לחברים והן למועדים בקורותיה של גבע.

בשבוע שעבר חגגנוּ יחד עם אנשי "בקרה" את ציון 50 שנה ליסודה ופעולתה.

בשקט-בשקט כל מרכז "החצר" מן הבניין הצפוני של "בקרה" ועד הדרומי, הכולל את  בנין האורווה לשעבר ו"פאב" האורווה דהיום. הבניין הגבוה של האסם, שבלב השטח הזה, קושט בכתובֵת חגיגית ומאירת-עיניים, הכל מתחבר. כל השטח הגדול שובץ בפינות התכנסות שונות. פינות למזון, לשתייה ולישיבת חברים, לטעימה ולשיחות מכרים, כולל, כמובן, זיכרונות מרגשים. וביניהם מתכנסים עוד ועוד אורחים וידידים, מבוגרים וילדים אל הכיכר המרכזית הזו, שבולט בהם הצבע, האדום שהוא סימן-היכר לאותה חברה, קבלנית למיני אירועים כאלה.

ראוי לפרט את כל הזוטות האלה כיון שבקורותיה של "בקרה", החל מאי-שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת לוותה הקמתו של המפעל התעשייתי הזה בהרבה מאוד גישושים, ויכוחים וגם

לא מעט חילוקי-דעות כיצד ישתלב מפעל כזה במערכת המוכרת כאן של חקלאות, אף כי פה ושם החלו לנבוט מפעלים חצי תעשיתיים


הדגשים העיקריים כיצד יבנה כאן המשק ומה יהיה אופי החברה שתצמח פה. תחושה הייתה כי יחולו בה שינויים, בארגון, באופן התנהלות העניינים, בחברה ובחינוך. טעות היא לא לראות את ההשלכות של החששות שצמחו באותם ימים בהקשר להקמת מפעל תעשייתי ולא רק בו. ברור היה שנוהגים והרגלים מקומיים יצטרכו להשתנוֹת. קודם כל במקצועות ההתמחות של אנשים. ברור היה, וזה התחזק יותר ויותר, נצטרך לפתח פה מומחיות שלא הייתה נחוצה לאותו משק חקלאי. לכן רבוּ החיפושים שהיו מלווים במעשים בכיוון זה.

אנשים נשלחו למשקים שוֹנים שיצא להם שם של תעשיינים טובים למשל: למעגן-מיכאל, לגבת ולמקומות נוספים לראות, לשמוע, לשאול ולאסוף ידע. כיצד מתנהלים שם היחסים בין המפעל לבין מוסדות המשק. עד כמה מתחיבים הרגלים כמוֹ שיתוף בקבלת החלטות, או כמו בשאלת העבודה – מי יהיו העובדים, וכמה מהם יהיו לא-חברים, ומה יקרה ביניהם לבין שאר חברי המשק? היה נחוץ גם ליווי משפטִי וניסיונם של משפטנים. נשלחו אנשים לצרפת לבדוק שם אפשרויות לימוד והתנסות. תחילה שלחוּ חברים את ידם והקימו "מפעל" שקראו לו :"ערפול" וענינוּ צורת צינון של הלולים למניעת תמותת עופות בימי הקיץ החמים. נשלחוּ אנשים ששהו שם בחוות לולים גדולה ורכשו ניסיון, הרחיבו את ממדי נושא ההיכרות עם הנושא והביאו אותו לכאן, וכו' וכו'.

באותו עניין נעשה ניסיון לצנן את דירות החברים ע"י חלונות רפודֵי עשב שציננו את הדירות בעזרת הרוח,  ולהבדיל אפילו שלחו חבר לבדוק  אפשרויות כאן בארץ והוא הביא הצעה להקים מפעל לטיפול במוצרי זהב כנושא שיש לו ביקוש רב לתכשיטים מבוקשים ע"י נשים. אבל אפילו לא התחילו לטפל במימושו!

האנשים ששהוּ בצרפת התמחוּ בתחום האוטומציה והמליצו לפעול בכיוון זה תוך חיפושים רבים לשם בחירה באפשרות הרצויה. לכל זה הצטרף גם ניסיון לפעול כאן בהכשרת נערים מביה"ס להכנת עתודות למפעלי התעשייה שכבר בנו כאן בעין-חרוד, תל-יוסף ובית-השיטה, והקימו במסגרת ביה"ס האזורי שלנוּ את המגמה המקצועית לבנים ובנות.  מגבע נשלחו שני בנים ללמוד בטכניון בחיפה מקצועות הקשורים בתעשייה כהכנה לצוות רחב יותר בעתיד ןכן נקלטו פה כמה בני-זוג לבנות מקומיות בעלי נטייה למקצועות מסוג זה.

כל התהליכים האלה נפגשו ביזמת צוות החברים שהחל להתגבש במפעל עצמו וחש שנחוץ לו מחווה של שיקול והחלטה ביחס להצבעות, לפיתוחים שונים והדבר לא היה פשוט במשק די משרש ודי מוצלח שעסק עד אותו זמן רק בחקלאות, כאמור.

מבנה הרפת הראשונה, רפת א', הותאם לשינוי, אח"כ צורף אליו מבנה רפת ב', ואח"כ גם מבנה מחסן-התבואות הגדול. על כל אלה צריך היה מישהו להחליט. הציבור הרחב לא הבין בנושאים אלה ואז הקימו ועדות שונות שהפכו בנושאים אלה שוב ושוב. למזלנוּ הקפידו כולם שההחלטות תתקבלנה ע"י האסיפה, ז"א ע"י כלל-החברים ולא תקום איזה הנהלת-מומחים מהמפעל רק מכח הביטחון העצמי וחלילה תפגע בהרגשת השייכות של כלל החברים. כל זה לא היה כ"כ פשוט.

אפילו בשאלה מי יהיו עובדי המפעל,  האם רק חברים או גם שכירים נחלקו הדעות לא מעט. היכן יאכלו השכִירִים  - האם עם כלל החברים בחדר-האוכל או שיוקם להם סידור נפרד?

מה שהציל את גבע מלהסתבך במחלוקות אין ספור – הייתה ההכרה כי נחוצה תשומת-לב לכל הגישות, ויש להביא את ההכרעות לכלל החברים לבל ייפגעו דברים חשובים המקובלים במקום הזה. על כל הדברים האלה אפשר, ואולי אפילו נחוץ אי-פעם, לכתוב ספר שלם, אבל אפשר לקבוע  היום: עצם תשומת הלב לגישות השונות, והכושר לקבל החלטות בדרך שלא תביא חברים לתחושה כי כל זה אינו שיך להם והם זרִים לו אִיפשר למפעל  בקרה לצמוח ולהיות כל-כך מרכזי ומקובל בגבע.

חג ה-50 לבקרה נתן לכולם הרגשה מצוינת של כח, של שייכות, של הצלחה. המפגש עם וותיקי העובדים, מקומיים וחיצוניים, שמחת החברות וההתרגשות שלטו הן במפגשים האישיים הרבים, הן בדבר המברכים וזה העיקר.

תודה לכל מי שנתן יד וכתף לעיצוב החג הזה. וחשוב לציין במיוחד את החוברת שנערכה ע"י חבורה מעובדי בקרה בשם: פעמוני היובל" – זיכרונות. תודות וציון הרגשתם של הכותבים שציינו – כולם כי, "בקרה" הפכה לכולם מעין בית שנעים לבוא אליו, לעבודה, למפגש עם ידידים, ולתחושת הישגים מקצועיים וכלכליים.

ועולה משאלה: לדאוג לשמר אותה התחושה הטובה לעתיד


מופיע בעלון:
תגובות לדף