עמי גורן 48 שנים לנופלו

לפני 48 שנים נפל עמי גורן במלחמת ששת הימים בקרב על רפיח והוא בן 21

 

21/7/46 – 5/6/67

על עמי כי איננו –

עמי או כפי שכינוהו החברה, גורן, "היה עטרת ראשינו, אהוד על כולם, חביב, מבין, עוזר ומסייע, שקט ונחבא אל הכלים. אולם מים שקטים חודרים עמוק, כן גם גורן. ידע והבין הכל, ובשובו הביתה לחופשה מהצבא, היה ממעט בסיפורי גבורה מן הצבא וכל הקורות אותו. היה מתעניין במשק ובענפיו השונים. שואל לשלום החברה, מעודד וממריץ. בתור ספורטאי, עסק בכל המקצועות האהודים עליו ובהצלחה כלל לא מבוטלת.

כבן מחזורו שעבר עם עמי את כל שלבי החיים, מילדות ועד בגרות, שעל אחר שעל לא אשכח, כיצד יותר מכולם הצליח בכל מעשי ידיו ועיסוקיו. כבר בילדותו היה מנהיג מלידה, ועל זאת יעידו כל בני המחזור שהיו באים ומתייעצים עמו, שומעים לרוב עצתו. כמובן, בצבא, כפי ששמעתי, ממש העריצוהו, הבחינו בכושר מנהיגות, בקיאות וצניעות. לא התנשא מעל כולם למרות שהתעלה עליהם במספר דרגות, העריכוהו וכבדוהו פקודיו וגם מפקדיו.

שמעון זבולון

***************

. . תמיד פנינו לשמוע "מה יגיד עמי", כי משפטו היה נבון וישר, ומחשבתו מקורית.

קשה לנו בלעדיו. נקשרנו אליו, נקשרנו בכוחן של כמעט עשרים ואחת שנות גדילה משותפת וחוויות משותפות ובכוח אישיותו.

מקומו נשאר ריק, אבל זכרו נשאר בתוכנו

ורד קליין (גלילי)

*********************

לא האמנו לבשורה, היה קשה לקלוט את הידיעה, היא הייתה אכזרית מדי, מכאיבה. רק אותו תל-אדמה והשלט לידו המחישו את גודל האבידה. עמי שלנו איננו.

הדמעות זורמות. הלב נצבט – למה דווקא הוא? עדיין אנו מחכים ליום שישי, בודאי יגיעו חיילים הביתה וגם עמי, עם החיוך המלבב והמילים הידועות שלום, מה נשמע?

קשה להשלים עם המחשבה שעמי לא יהיה אתנו בלילות שבת. עמי היה בשבילנו חלק מישותנו. מגיל צעיר ביותר חכינו למילה שלו, להערכתו ואפילו לביקורתו. ידענו, דבר שעמי מצדד בו – יש בו טעם. בעמי התגשמו הטוב והיפה שבאדם אחד. עם הסתלקותו נפער לפנינו חלל גדול – שאי-אפשר למלאו.

נעמה (גרייצר) מלכי

 

האופק – כתה ח'

האופק ביום הוא פשוט לבן-כחול, המתמזג עם צבעי האדמה. אך מאחר שהוא  עמל כל יום, כדי להשאיר את פניו תמימים – עם ערב, הוא מתחיל להסמיק ממאמץ. וכל אשר סביבו נדלק באש חמתו. ואף הענן החוצפן ביותר אינו נשאר אדיש ומחזיר לו חימה אחת אפיים. העצים מנסים לצאת למרחבי השמים והם נדחקים מעלה, גם הם רוגזים.

אולם, אם תשב אתה ותחזה במראה – ירד עליך עצב, אשר את סיבתו אין לפרש. אולי בגלל מלחמת כוחות הטבע, אולי על היום הנאבק על קיומו, אולם ידוע, כי לאחר כל שעות המלחמה, עתיד היום לנצח.

מחשבות / מן הארכיון –2005

הקדמה

לפני כמה חודשים הופיעו מאמרים של דבורה'לה בן-יהודה וחנה גרייצר שמתנגדות להפרטות. למרות שהכנתי בעקבות המאמרים הנ"ל טיוטות למאמר תמיכה בהפרטות- גנזתי את הטיוטות. אבל נראה לי שהיום מתאים לפרסם את הדברים.

מי שרואה את מצבה של גבע היום מתחיל לפקפק אם לנו, לציבור מספרים את כל המצב. מכל מקום בקרוב נתחיל להרגיש את המצב גם בכיס של כל אחד מאתנו ואז אולי נבין שעלינו להיכנס לשינויים ולו רק על מנת למנוע בזבוז ולגרום לכל החברים להביא משכורות.

ועכשיו לעניין

היה סקר ובו תמך רוב הציבור בהפרטות בנושאים שהוצגו ע"י עורכי הסקר, וקבע גם מה הוא רוצה להפריט בשלב הראשון. עצם הסקר היה צעד נכון ומעכשיו צריך לקדם את העניין ובעיקר להפסיק לדרוך במקום. מי שרוצה להתעלם מהמצב בגבע או לשגות החלומות שלא יתפלא שיגיע רגע והמציאות תטפח על פניו.

גבע איננה קיבוץ כל-כך עשיר שיכול לממן בזבוז ומאווים של כל אחד ואחד.

ועכשיו תגובה קצרה לדבורה'לה וחנה.

את צבי כהן הכרתי היטב, הוא היה מדור החלוצים שהקים את המדינה, חלוצים אלה  היו חדורי אידיאולוגיה ומוטיבציה, וכמו הרבה דברים שהורינו האמינו בהם ולא רק הם, אלא רבים וטובים ברוסיה במיוחד וגם באירופה לא התגשמו

הקיבוץ היה חלק מתהליך זה ודברים שהיו ברורים בשנות הקמתה של גבע השתנו, וממשיכים להשתנות ובעיקר כשהפרט הופך להיות המרכז.

 

אפשר לראות יותר ויותר שאין מי שמוכן לשרת את הציבור בהתנדבות, וועדות מרכזיות אינן מאוישות וחלקן כבר יותר משנה

במאמר של דבורל'ה הייתה נימה של ניסיון "להפחיד" וכאילו להסביר לאנשים שמישהו צריך לנהל להם את העניינים והרי כולנו אנשים מבוגרים. אני שואל מה רע בזה שחבר יקבל תקציב לכביסה ויחליט כמה כביסה יכבס כל שבוע?

לסיכום דבריה מציעה דבורל'ה לבדוק "האם הרוב רוצה "לא קיבוץ, אלא לחיות אחרת" ואני אומר: הרוב רוצה "קיבוץ אחר".

ולחנה – הדוגמא שהעלית נובעת אולי ממחסור באמצעי פרנסה וניהול לא מוצלח. חנה ודאי מודעת שלא רחוק מהקיבוץ בו גדלה נמצא קיבוץ שמיר שעבר הפרטה מלאה וכולם, כולם חיים נהדר ומאושרים בחלקם.

החוכמה היא לעבור הפרטה ולו רק חלקית מעמדה של יציבות ולא כשאין אפשרות לממן את ה"קיבוץ".

ועוד משהו, דווקא לוותיקים, אל תחיו באשליות, לביטחונכם תמכו בשינויים

חבר. השם שמור במערכת

*********

 

הקריקטורות  פרי יצירתו של עמי גורן  ז"ל

מופיע בעלון:
תגובות לדף