חג הביכורים

חג הביכורים


חג הביכורים על פי המשנה

חג השבועות סימן הוא לתחילת עונת הביכורים שנמשכת עד לחורף. כיצד מפרישין את הביכורים ? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה, שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר - קושרו בגֶמי [מעין רפיה לסימון] ואומר: "הרי אלו ביכורים."


כיצד מעלין את הביכורין?

כל העירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, ולנין ברחובה של עיר ,ולא נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר : "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלוהינו".

הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שהגיעו קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועיטרו את ביכוריהם. הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם, לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל אומנויות שבירושלים עומדים לפניהן ושואלין בשלומם : "אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום".החליל מכה לפניהם, עד שמגיעין להר הבית.

הגיעו להר הבית - אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס,עד שהוא מגיע לעזרה. הגיע לעזרה, ודברו הלווים בשיר :"ארוממך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי"

(משנה כיפורים פרק ג(

 

חג הביכורים צמח בקיבוצי העמק

בשנות הגלות התרוקן החג מתוכנו החקלאי - ורק הד רחוק עלה דרך מסורות ומנהגים שונים. מכאן כנראה נולד המנהג לקשט לקראת החג את בית-הכנסת ואת הבית בירק, בפרחים ובענפים .יש הנוהגים להרבות בשושנים ואף לפזר עלי-ורד על ספר התורה .עם שוב העם לארצו, לשדה ולגן, לכרם ולפרדס - נוספו תכנים ישנים חדשים לשמחת החג. בבתי-הספר, ובישובים ההולכים ונבנים אחר מלחמת העולם הראשונה העלו מורים עם תלמידיהם זיכרון הביכורים קודש "לקרן הקיימת לישראל"; בקיבוצים בעמק יזרעאל, אשר על אדמות ביצותיהם שיובשו צמחו ביכורי יבולים ,צמח ועלה חג הביכורים, חג קציר חיטים וחג ביכורי הפרי.

חגיגות אנשי העמק

כך חגגו אנשי העמק בשנת ,1923 למחרת חג השבועות:"ביום ראשון היתה תהלוכה, ממעין-חרוד לכפר טבעון: בראש התהלוכה הולכו עגל וסייח מקושטים בסרטים, אחריהם כל העגלות עם "פרי הביכורים" בלווית רוכבים. חברי עין-חרוד, גבע וכפר טבעון* סגרו את התהלוכה. על הגורן בכפר טבעון בילו את הזמן עד שקיעת השמש בריקודים ובשירה

* כפר טבעון הלא הוא כפר יחזקאל

שרה חזין - שנות השלושים

הבלטת זכר מעמד הר-סיני ומתן-תורה

משחרב בית-המקדש ואבד לחג הביכורים בסיסו הקרקעי - הלכו ופחתו המנהגים השונים שהחזיקו בהם אבותינו בארץ מולדתם ובמקומם באו כמה מנהגים, המבליטים את זכר מעמד הר-סיני ומתן-תורה. יש לציין, שבמקרא לא נזכר מועד של מתן תורה, אך אנשי המסורת חישבו וקבעו ותו בהסתמך על שמות י"ט: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים - ויחנו-נגד ההר". לפי זה החודש השלישי מניסן הוא סיוון ובששה בו היתה ההתגלות.רבי מנדלי מקוצק היה אומר: חג השבועות נקרא "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו", משום שנתינת התורה היתה בשווה לכל ישראל,כנגד זה קבלת התורה איננה בשווה אצל כל אדם מישראל: כל אחד מקבל את התורה לפי ערכו ולפי השגותיו...

שמות החג

חסידים מספרים: מדוע נקרא חג השבועות חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה? משום שאת התורה נתן הקדוש ברוך הוא פעם אחת אבל קבלתה היא מעשה שעל כל יהודי לעשות מדי יום.

ההסבר הקצר הזה הוא טוב רק לאחד משמות חג השבועות, חג שנתברך בשבעה שמות שונים: חג הקציר; חג החמישים; יום הביכורים; עצרת; חג טנא; רגל וכן חג מתן תורה. החג הוא אחד משלושת המועדים אך הוא שונה מפסח וסוכות במהותו וצביונו: הוא נמשך יום אחד בלבד; אין לו מצוות ודינים מיוחדים ואף לא ספרות הלכתית ייחודית. בזמן בית המקדש סימל החג את הקשר של עם ישראל לאדמת ארץ ישראל. במרוצת השנים "זכה" חג השבועות לשמות נוספים שנתנו ביטוי למנהגי עדות ישראל: "מועד גול"- חג השושנים או הוורדים אצל יהודי פרס, אפגניסטן ובוכרה; "זיארה"- עליה לרגל, אצל יהודי כורדיסטן בבל ועוד; "לילת אלקראיה" על שום הלימוד בליל השבועות אצל יהודי תימן; "עיר אל ענצרה" אצל יהודי חלב וסוריה.

מתוך השמות השונים שהוזכרו, מן המקורות העתיקים ומן המסורות החדשות, ניתן ללמוד על חלק נכבד ממנהגי החג, אך כמובן לא על כולם. המכנה המשותף העולה מן השמות השונים הוא, כי חג השבועות הוא חגם של השניים: של הלחם ושל התורה,של הקציר וביכורים בצד מתן תורה ולימודה. זהו חג שבתוכנו מעניק משמעות חיה לאמרת חז"ל: אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה - אין קמח.

מופיע בעלון:
תגובות לדף