קרב נוריס

קרב נוריס


אנדרטת השבעה בגבעת יהונתן

קרב נוריס התחולל ב-19 במרץ 1948 בהר הגלבוע ליד הכפר נוריס, בין כוחות ערבים מהכפרים הסמוכים ובין יחידת חי"ש מקיבוצי עמק חרוד. בקרב נהרגו שבעה מבני הקיבוצים.

בתחילת מלחמת העצמאות הצליחו אנשי הכנופיות להשתלט על כפרי הגלבוע והחלו להטריד קשות את היישובים היהודים בעמק חרוד. אש נורתה על הכביש הראשי עד אשר היה אפשר לנסוע מגבע לקיבוץ מרחביה רק במכוניות משוריינות. הכפרים זרעיןמזאר ונוריס הפכו לבסיסי התקפה של הערבים. בייחוד סבלו עובדי מחצבת עין חרוד וקבוצת "זרעים" ששכנה ליד מעיין חרוד (לימים ממייסדי קיבוץ דברת).

ב-18 במרץ 1948 הייתה התקפת יריות קשה על המחצבה ועל קבוצת "זרעים" ולאור זאת הוחלט לצאת לראשונה לפעולה התקפית. הכוחות קובצו מקיבוצי הסביבה והתוכנית הייתה לצאת בלילה ולהציב מארב לכוחות הערבים.

ב-19 במרץ 1948 בשעה 03.30 הציבו הלוחמים מארב בין המחצבה ובין הכפר נוריס הסמוך. כאשר יצאו שומרי המחצבה לבדוק את הסביבה, נפתחה עליהם אש מהכפר. המארב שהיה מורכב ממחלקת אנשי בית השיטה פתח באש ובחיפוי זה נסוגו השומרים אל המחצבה. הערבים שעלו במספרם על לוחמי המחלקה החלו לאגף אותה משני צדדים. תגבורת הגיעה מפרדסי עין חרוד ותפסה את גבעת יהונתן הסמוכה ומשם חיפתה על המחלקה הראשונה אך גם היא הותקפה קשות ונאלצה לסגת. הקרב נפסק בהתערבות כוח בריטי שהוזעק מבית שאן. שבעה לוחמים בני קיבוצי העמק נפלו בקרב זה. חמש גופות נשארו בשטח ונלקחו לג'נין. לפנות ערב הוחזרו הגופות על ידי הבריטים כשסימני התעללות קשים ניכרים בהן.

הקרב הזה גרם להלם ואבל ביישובי העמק. בהתמודדות הראשונה עם הערבים הייתה ידם של הערבים על העליונה. רבים ראו בקרב זה כישלון וברוב הספרים על מלחמת העצמאות הוא הוצנע.

בשנת 1951 הקים הפסל משה ציפראנדרטה לשבעת הנופלים, בצורת גל אבנים על גבעת יהונתן המתנשאת 160 מטר מעל עמק חרוד.

שנים רבות היה המקום מוזנח ואפשרות להגעה הייתה רק ברכב 4X4. במסגרת מבצע שיפוץ אנדרטאות לרגל 60 שנה למדינת ישראל שופצה אנדרטה זו, הושם לוח הנצחה חדש וטבלת אבן עליה חקוק סיפור הקרב. שופרה ושולטה דרך רכב מהר שאול הסמוך.

מופיע בעלון:
תגובות לדף