10: ברנדה

ברנדה

הייתי  בת 8 וגרתי עם הורי ושתי אחיותי בקארדיף בוולס ב  1948

הזיכרון העיקרי  שלי של הכרזת המדינה והקמה המדינה  היה ההמתנה לתוצאות של הצבעה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר.

 כל המשפחה התאספה בחדר האוכל שלנו. עמדנו סביב הרדיו ושמענו את הספירה בקול ישראל.  הייתה שמחה גדולה בסוף הספירה.כמובן בגיל 8 לא הבנתי את כל המשמעות של ההחלטה הגורלית הזו.


 א.הסבא וסבתא שלי אימצו  ילדים שברחו בקינדר טרנספורט מצ'כיה , והבנתי קצת על השוואה, ואפילו שלא דיברו על השואה  בבית.   הורי הסתירו מאיתנו עיתונים עם תמונות ממחנות הריכוז. פעם מצאתי כמה מהעיתונים האלה והם השפיעו עלי מאד.. אחד הדודים שלי היה בצוות העורכי דין  שהיה במשפטי נירנברג וספגתי  מידע משיחות בבית.   אולי בגלל זה ידעתי שאני רוצה לעלות לישראל בגיל מאד צעיר. אבא היה רוויזיוניסט ופגש את ז"בוטינסקי כמה פעמים. לא הייתה תנועת" ביתר" בקארדיף. הייתי בבני עקיבא תקופה  קצרה אבל לא אהבתי את הפעולות, והצטרפתי ל"הבונים".

בגיל שלוש אבי לימד אותי לקרוא עברית ואחר כך למדתי  עברית בחדר 4 פעמים בשבוע.  הבנתי מגיל צעיר מאד שיש לנו שפה, ואחר כך בגיל 8 שיש לנו מדינה!

****************************************

אסיפה מ - 8 במאי 1948.עמ' 174 - 179.

מצב המשק בתנאי הצרכים הביטחוניים לקראת ה15 במאי יום סיום המנדט הבריטי.

1)המצב בעבודה בענפי המשק ובעניני הביטחון..הערכות לקראת ה15 במאי.תאור המצב בענפים, כוח עבודה, ההתקדמות בביצורים ובחפירת המקלטים.שיקולים להפסיק את כל העבודות בענפים מלבד ענפי החי ולהפנות את כוח האדם לחפירת התעלות והמקלטים.

מחליטים על הפסקת הנסיעות מגבע , גיוס הנוער , ומתן שבתונים.

2) שליחת חבר לקורס מא"זים.האסיפה החליטה לא לשלוח איש לקורס.

מופיע בעלון:
תגובות לדף