5: רחל אתקין

.רחל אתקין :

 הגעתי לגבע מתל-אביב.

אין לי זיכרונות מיום הכרזת המדינה. גם לא הקשבתי לרדיו. צהלות השמחה ונאומו של בן-גוריון  הגיעו אלי בתקשורת המאוחרת.

זמן קצר אחרי הצבעת האו"ם יצאנו ,הכשרה מגויסת של הפלמ"ח ,לרביבים. .

המטרה הייתה לתגבר את הישוב  בשמירה על קו המים  ,בליווי שיירות ועוד..

לא היינו פנויים לחשוב על עובדות הסטוריות.  ההסטוריה התרחשה סביבנו בכל שעה.

הייתי אלחוטאית מורס בחטיבת הנגב. נדדתי עם מטה החטיבה לישובים שונים.

הישובים פונו מנשים וילדים לאזורים בטוחים..

האלחוטאים בימים ההם גם הצפינו את ההודעות וגם פענחו אותן.

כך חוויתי את הידיעות הקשות או המעודדות ברגע שקרו ואותן העברתי למפקדים.

לא זכורה לי תגובה רגשית על הקמת המדינה. היו מצור, התקפת שיירות, פיצוץ צינורות המים, אי-יכולת להושיט עזרה בנשק או בתגבורת, לישובים או לכוחותינו שהגנו על מקומות אסטרטגיים.


לנגד עינינו הייתה מטרה אחת בלבד- למנוע את התקדמות הפולשים לעבר ישובי המרכז ולהגן על הקיים.

אחרי תקופת מצור ממושכת נפרצה הדרך לנגב .

את הידיעה הזו קיבלתי אישית במורס והעברתי הלאה..

לא סיפרנו זיכרונות במשך כל השנים , הייתי רחוקה משותפיי בתקופה הזו.  

מופיע בעלון:
תגובות לדף