3: ימי בגדד - אבנר בן יהודה

אבנר בן-יהודה - ימי בניכר—בגדד 1946

ימי העצמאות של מדינת ישראל וקבלתה כחברה שווה במשפחת העמים מפנה אותי אל שנת העצמאות הראשונה שנת -1948– אני עדיין בעיראק, ילד בן עשר שנים, לומד בבית ספר היהודי אליאנס.


נולדתי בבגדד בירתה של עיראק למשפחה עתיקת יומין משפחת " מני " .אחים לי חמשה ואני האחרון, השישי. אהבת ארץ ישראל ניטעה במשפחתי שנים רבות לפני, עוד כאשר חיילי הבריגדה  שהו בעיראק לפרקי זמן קצרים וביקרו גם בביתנו. הכמיהה למדינה משלנו הדליקה את רוחם של הצעירים לפעילות בתנועת החלוץ שכללו לימוד עברית, חיפוש דרכים לעליה בלתי לגאלית לארץ והגנה עצמית, נשק ועוד.  שליחים של התנועה התארחו בביתנו כך  שאווירת הבית הייתה טעונה ארץ הקודש.

עיראק גייסה לא מעט לוחמים ולאחר אימונים צבאיים נשלחו לארץ כדי לעזור למדינות ערב לחסל את הרעיון של מדינה יהודית . ההתגייסות לוותה בחגיגות שמחה . הם חשבו שזה עניין של ימים והניצחון מובטח אז יחזרו הגיבורים העיראקיים עם בנות יהודיות כדמיון המזרח.

באותו הזמן המשטרה המקומית עצרה יהודים על האשמה של ציונות ובגידה במולדת העיראקית.

עונשי מוות בתלייה הוטלו על צעירים יהודים בכיכרות המרכזיים של הרחוב העיראקי. באחד מימי ראשון בנסיעתי באוטובוס לבית הספר , חיילים עצרו אותנו כאשר במרכז הכיכר עמדה להתרחש תלייה של שלושה צעירים. מראה זוועה עם המון צוהל ואני עם עוד נוסעים יהודים רעדנו מפחד. ההמון המשולהב עם צרחות של  " אזבח אל יהוד ". העיתונים והרדיו היו מלאי תשבחות לגיבורים בחזית. ככול שצבאות ערב נחלו כישלונות הלחץ עלינו היהודים גבר והתבטא בסוגי ענישה שונים. מנגד היינו צמודים לחדשות בי בי סי וידיעות שונות שעברו מפה לאוזן ושמחו אותנו השמועות על ניצחונות . כידוע המלחמה הסתיימה בכישלון ענקי, לצבאות ערב .

הגיבורים שיצאו בהצהרות ניצחון חזרו חפויי ראש ועם סיפורים דמיוניים. בתקופה קשה זו הצליחו שני אחים שלי להגיע לארץ , אחי יצחק חבר קיבוץ בארי,  נפל על משמרתו בהגנת הישוב ובחזית ירושלים במסגרת הפלמ"ח נלחם אחי שמשון בכיבוש העיר וטיהור סביבתה . אחר כך לקח חלק בכיבוש עזה רפיח ועוד.  בלבנון בעת ההיא ישבו בכלא הלבנוני שתי אחיותיי ואבי כאשר כול פשעם היה ניסיון בריחה וחציית הגבול לארץ. שנה לאחר חזרתם מהכלא הלבנוני הצליחה תקווה אחותי לנחות בארץ ולהיות קצינה בחייל הרפואה .


הלב של כולנו רטט וצהל משמחה שאותה כולנו היינו צריכים להסתיר ולהימנע מ להראות את פנינו ברבים  . אבא שוב נקרא לחקירה עקב מכתב מאחי בארץ, אך בזכות קצת שוחד אבא שוחרר לחופשי וכולנו נשמנו לרווחה. הסבלנות וההמתנה הם לא חברים שלי לכן הגיע תורי לצאת להרפתקת הבריחה . ניסיונות שניים לא צלחו.שהיתי מעט ימים בכלא העיראקי ואני רק בן אחד-עשרה צורפתי למשפחה שלא הכרתי , אך שוב פעם בזכות השוחד שוחררה כול הקבוצה ואני הייתי בשמיים מאושר להיות שוב בין בני משפחתי. אני חייב לומר שלמרות גילי הצעיר לא היה שום היסוס או שאלה כאשר התנועה קבעה והודיעה על צירופי לקבוצה שמטרתה לעלות לארץ ישראל- פחד לא ידעתי אולי כי הייתי חדור אמונה. הניסיון השלישי צלח הפעם אמי שמרה עלי ובסוף שנת ארבעים ותשע נחתנו בנתב"ג .. בארץ הצטרפתי לאחי שמשון שגר בקיבוץ בית אורן שם נכנסתי לכיתה ה" ושם סיימתי את בית הספר , עברתי את השירות הצבאי, התמסרות לעבודה במשק, לימודי עבודה סוציאלית ,לאחר שפגשתי את דבורה'לה עברתי לגבע  הקמתי משפחה וילדים נכדים והעתיד עוד לפנינו .


התקפה על גשר היתה אחת המשימות של חיל המשלוח העירקי

חיל המשלוח העירקי נועד לפלוש לארץ ישראל בגזרה בין נחל תבור  והירמוך.הם תפסו עמדות על הגבעות והציבו עמדות למרגמות כבדות. ב14 למאי 1948 כל היום נמשכה ההפגזה על גשר-16 במאי 1948  המגינים לא השיבו אש ושמרו את התחמושת להדיפת ההתקפה שתבוא. למחרת בשעה 16.00 התחילה התקפת הרגלים. מאות עיראקים הסתערו במורד "גבעת הגמל" (צפונית-מזרחית לגשר הישנה). אש מגיני גשר קצרה בהם והם נמלטו בהשאירם עשרות הרוגים בשדה. למחרת חידשו  את.   - 21 משוריינים שהתמקם סביב בניין המשטרהאת התקפתם. הפעם הצטרף אליהם טור של 21 משוריינים  הסתערות הרגלים נהדפה שוב. המשוריינים פתחו באש על המגינים במשטרה. המגינים עלו לגג והשליכו עליהם בקבוקי מולוטוב. העיראקים הצליחו לפוצץ את דלת המשטרה ומשוריין אחד נכנס לחצר אך לאחר שהוטלו עליו בקבוקי מולוטוב הוא עלה באש ונסוג בסוף יום הקרב הוצאו ששה משוריינים מכלל שימוש ולחיל הרגלים נגרמו אבידות כבדות. ההתקפה על גשר נהדפה אבל גשר המשיכה להיות במצור והאספקה

מופיע בעלון:
תגובות לדף