דף מספר 2192
27/11/2015
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2192

 

דף מספר 2192 ט"ו בכסלו תשע"ו  27 בנובמבר 2015

עריכה והדפסה : נעה ידין , עדנה לנדאו , אביב פורת

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

 

גדעון גולן / משה וילנסקי

שיר אזמר ועוד יושר הוא

לגבע אמי שלי מתמיד,

לך אזכרה ימים עברו

ולך אעטר העתיד.

הן נזכרך כבושם - פרח

ובית מאיר באור אביבים.

לא תעזבי יוצאים/הולכים לדרך

תאירי תמיד לשבים.

בת הגלבוע

כה יפיפית סביב,

את מחייכת אל הגנים

חסד שנותיך –יזרח בקרן זיו,

שאי ברכתם של הבנים.

גבע, דלקי בלהט של יצירה,

ואדמתך תניב משמנים:

לנו היי לעולם - בית מכורה,

זו ברכתם של הבנים

 

אירועי חג גבע

 

**************

 

קצת מפתיע אבל מתחילים לשכוח

ביום שישי ה-27/11 מוזיאון צריף ראשונים יהיה פתוח לסיור מודרך

יהיה מעניין.

 

בתכנית :

מסיפורי המקום

נספר על הכד עם מטבעות הזהב שנמצא בכביש טבריה- צמח

 או איך הגיע מרדכי בן-יהודה אביהם של עמוס ורד ורינה בן-יהודה לגבע.

אלו החלטות התקבלו על שפת הכנרת בלילה האחרון שחלקם התקיימו עד לפני כמה שנים

ואולי אחת קיימת עד היום.

סיור בחדרי המוזיאון

סרט ה-80 לגבע

להתראות ב-10:30 27/11/15

מצורף מכתב תודה מ-7 בנות גבע (כולן כבר סבתות) המתכנסות פעם בחצי שנה. הפעם בקשו את דנדי לקבל אותן במוזיאון. וכך כתבו בספר המבקרים:

לדנדי היקר

תודה על ההסברים המופלאים שהסברת לנו על תולדות גבע. המוזיאון שעיצבת, התמונות והמוצגים מעלים זכרונות נשכחים ומוסיפים ידע על מה שידענו ואולי שכחנו. תרמת המון למפגש הבנות שלנו בגבע.

שלומית זק ,טלי אפרתי, זהרה אלחנתי, יפה הררי, נגה בן-יוסף, רותי גיל, אורנה אתקין

ברכת חג - צלילה לקס

ברכת חג

94 שנים על הגבעה (שלנו)

שבעה חברים חדשים מצטרפים לקבוצה

לאדם, 94  שנים הן גיל של מבט אל העבר וחיים בצל הזיכרונות.

לקבוצה, זהו גיל צעיר, 94 שנים של בניית יסודות והתגבשות.

חברה שעתידה לפניה, מצווה עליה לבחון את אורחות חייה מעת לעת,  לבל תידון לסטגנציה והתפרקות וכדי שתהווה מקור משיכה לדור הבנים.

גבע נמצאת בתקופת מפנה, תקופה המזמנת סיכויים רבים להתחיות והתחדשות, תוך יצירת הליכי שינוי הנותנים פרשנות מעשית חדשה, לערכי היסוד של הקבוצה שלא נס ליחם.

בני הדורות השני, השלישי והרביעי בגבע, נושאים את דגל השינוי ועליהם מוטלת החובה הגדולה של יצירת פרדיגמה חדשה לחיים המשותפים, בלא שתוך כדי התהליך, תתפורר החברה ויאבדו ערכי שותפות ,סולידריות ותרבות קהילתית משותפת.

אתם, שבעת החברים החדשים המצטרפים היום לקבוצה, הנכם מרכיב ביצירת עתידה של גבע.

פעולותיכם, הן בחיי היומיום של משפחה ועבודה והן במימד הציבורי של בניית חיי קהילה, יתרמו לעיצוב פניה של גבע בעתיד.

אאחל לכם בשם חברי גבע, השתלבות בחיים המשותפים ומציאת דרכים להתפתחות אישית ייחודית לכל אחד מכם, בתוך השותפות.

ולכולנו –  (כותב שחר מריו מרדכי)

"כשתיבנו את ביתכם, פתחו שער אחד בתקרה

להזכיר שאפשר לנסוק ביחד לכוכבים,

וחור אחד ברצפה

לזכור שאפשר אחד – אחד

לצנוח לתהום"

מי ייתן ונדע להרחיב את השער בתקרה ולאטום את החור שברצפה.

 

צלילה לקס

ישיבת מזכירות - צלילה לקס; העמק בסכנה - אסנת

 

מישיבת המזכירות (24.11.15)

סדר היום כלל:

א.    דיווח ועדת חינוך על עדכון טיפולים (פארא רפואיים)

(פרטים יימסרו בדף ע"י ו. חינוך)

ב.     תוכנית התייעלות במערכת הבריאות – הוצגה ע"י מענית ברעם – רכזת המערכת.

     (פרטים יהיו בדף הבא).

ג.       דו"ח תקציב קהילה לתשעה חודשים (רבעון שלישי) הוצג למזכירות ע"י איציק מור מנהל הקהילה.

     מתמונת מצב עולה כי הקהילה הפחיתה בהוצאות לעומת שנה שעברה (תשעה חודשים)

     ב כ-720,000 ₪ ע"י צמצום בהשקעות ופעולת התייעלות.

עלויות הוצאות  בגין שימוש במים וחשמל בקהילה, כבדות ביותר ולגביהן אין רישום מפורט. בנושא זה אנו נדרשים ליצירת מנגנון רישום אמין ומדויק שיאפשר לנו ניהול תחומים אלו באופן מושכל ולא בזבזני.

המזכירות מאחלת חג שמח לכל חברי גבע ובניה.

צלילה לקס

************************

 

העמק בסכנה אמיתית

לא יודעת אם שמתם לב,אבל העמק שלנו בסכנה!!! כן,חומדים אותו ואנחנו מנומנמים!!!

ביום שישי האחרון 20 בחודש,התקיימה הפגנה נגד מפעל "פרוטרום" ומגבע השתתפה בחורה אחת בלבד(לא אני).

המפעל עתיד לקום ממש לא רחוק מאיתנו באיזור התעשיה בשדות תענ"כ.

מבטיחה לכם שהריחות הרעים יגיעו עד אלינו כמו גם זיהום המים.

היו  מודעות על הלוח.אני מניחה שלא כ"כ נוח ביום שישי צריך להספיק לכלבו....חברים תתעוררו !!!

שוב עולה רעיון שדה התעופה ברמת דוד .הרעיון הוא שדה תעופה משלים לנתב"ג.

הירוק פה קורץ לידיים הלא נכונות.שימו לב תראו איכפתיות.זה העמק והבית שלנו.זאת התחלה של בעיה קיומית.

אפשר להתענין בפרטים בפייסבוק"הגלבוע בסכנה"

בברכת חג עלייה שמח,  אסנת

הודעות לדף

 

מזל טוב

למתי ואילנה לוסטיג

לזיו ודנה

להולדת הנכדה – הבת - רונה

 

מזל טוב

לנרי ואור לנישואיכם

לשגית ושי ולכל המשפחה

ברכות


*************

 

תוכנית חוג העמקים לשבוע שבין 29/11-4/12

*

חוג יהדות

יום ד'  4/12   גבע 20:30

פרופ' עלי יסיף – אורפיאוס היהודי

ומושג השאול, הגיהנום בתרבות היהודית של ימי הביניים

************

מילה טובה

בחגה של גבע נראה לנו לומר תודה:

ללנה כהן – על שנים של עזרה בסידור העבודה של מנקות בתי-הוותיקים, בסבלנות, קשב ואכפתיות.

ולחברינו / תושבינו שעוזרים לנו בחפץ לב ובמאור פנים להסיע את בני הגיל השלישי בנסיעות בריאות המגוונות.

זה לא מובן מאליו ועל כך תודה והערכה. (נשמח למתנדבים נוספים)

חג שמח, רינת ונטע

 

ברכה לחג גבע - איציק מור

יום הולדת  שמח לכל בית קבוצת גבע

לדור המייסדים  לדור הביניים,לצעירים ולילדים.

חג גבע הוא יום של שמחה על "היש",ובגבע יש איכות חיים וזה

אינו מובן מאליו, זאת תוצאה של השקעה רבת שנים ועל זה יבורכו

המקימים, כשעלינו מוטלת  האחריות לשמר ולשפר.

אני מאחל שתוכלו לשמור על כל "היש" לאורך זמן, מול האירועים הלא קלים  במדינה ובעולם.

סיפור סיני

איכר סיני בעל גן הולך מידי יום לגנו לקטוף פירות

המעבר לגן הינו על גשר עץ.

יום אחד קורס הגשר והאיכר נופל למים, זועק לעזרה

באים לעזרתו שלושה קופים ומחלצים אותו

אומר האיכר לקופים איך אגמול לכם על שהצלתם את חיי?

אומר הקוף הראשון: כל יום כשאתה הולך לגן תביא לי תפוח.

אומר הקוף השני: כל יום כשאתה הולך לגן תביא תפוז.

אומר הקוף השלישי: אני פוחד לעבור על גשר העץ תבנה בשבילי גשר מאבנים, שאוכל לעבור לגן

מוסר השכל- לתכנן לטווח ארוך ולא לצרכים המיידים.

אני מאחל לחברי גבע,שיוכלו לראות את הנעשה,כשינויים שהשפעתם תהיה לאורך שנים ולא רק למימוש צרכים מידי.

קבוצת גבע נכנסת לשנה ה94 במשנה נאמר בן שמונים לגבורות ,גבורות הכוונה להתגבר ולא להיחלש. אז מה נאמר על בני תשעים ?.

מאחל לכם שתשכילו להתגבר  על כל המכשולים והקשיים שבדרך, תוך שיפור ושימור הקבוץ כבית לכל חבריו ותושביו.

איציק מור, מנהל קהילה

משלחן מרכז המשק - רענן פרנס

משולחן מרכז המשק –

השנה אנו חוגגים לגבע תשעים וארבע שנים, ואנו נמנים עם הקיבוצים הוותיקים בארץ. גבע מורכבת מחברה רב דורית, המבקשת לשמור על כל גווניה ועל ייחודה.

כיום מצבנו מאוזן ויציב, אולם עלינו להסתכל במציאות בעיניים פקוחות, ולנהוג באופן שקול ומחושב. במשך השנתיים האחרונות, אנחנו מחזירים את החוב בקצב מסודר וקבוע. אך על מנת להמשיך בדרך זו, צמצמנו השנה בהוצאות ובהשקעות וכך גם ננהג בשנה הבאה. בנוסף, אנחנו מצליחים לעמוד ביעדים של ההפקדות הפנסיוניות כפי שהוחלטו בגבע, כמו גם בקרנות החיים, שהן קופות הגמל. אלו הן החלטות מאוד ותיקות בגבע, ואנחנו מקפידים למלאן. אך אין אנו מצליחים  לעמוד בקצב הבניה המבוקש ונדרשים להשקיע בסכומים צנועים יותר ולפי היכולת של אותה השנה.

בימים אלו אנו מסכמים את הדוחות מתשעת החודשים האחרונים, ואנו עורכים בו התאמות ההולמות את התנאים הקיימים, וזאת לקראת תקציב 2016. 

בבקרה –

ב- 1.11, קיימנו פגישה של ההנהלה הכללית, שהייתה פתוחה לחברים. יוסי כץ היו"ר, ויפתח, סקרו את הפעולות של בקרה, ואת התכנית האסטרטגית שאימץ המפעל בתחילת השנה. הם דיווחו על התקדמות התכנית, ועל הפעולות הנגזרות ממנה. בנוגע לתוצאות – מאחורינו תשעה חודשים, שבהם עלה מעט היקף המכירות ביחס לשנה שעברה, אך הוא עדיין נמוך משמעותית מן התקציב. יש עלייה בהוצאות בחלק מן הסעיפים, וכן במלאי, כל אלו שחקו את הרווח הנקי בערך בשני מליון ₪, לעומת הרווח בשנה הקודמת. לאור המצב העסקי, נוקטת ההנהלה שורה של צעדי ייעול וצמצום בהוצאות, מתוך הנחה שההאטה במכירות עלולה להימשך. הדירקטוריון אישר להנהלת המפעל, להמשיך ולהתקדם במתווה שנקבע בתקווה לשיפור.

במכון השקדים –

השבוע מסתיימת עונת הקילוף-פיצוח, כמויות הפרי גדולות משמעותית מן השנה הקודמת, בעיקר הודות למספר לקוחות חדשים מאזורים אחרים בארץ. עם זאת חלה ירידה במחיר הקליפות המשמשות כמזון לפרות, לעומת השנה שעברה. הצוות התייעל ברמת התפעול בעבודה, שיפר תהליכים וצמצם בכוח אדם. נסכם את העונה בסוף השנה, תוך דגש על האפשרות להגדיל בהרבה את כושר העיבוד.

בחקלאות –

השנה ככלל, הייתה החקלאות פחות רווחית. ברפת נמשכת השחיקה ברווחי החלב, כחלק ממדיניות הממשלה (מתווה לוקר), עם זאת, חלה ירידה במחירי המזון, ובזכותה אנחנו ממשיכים לעמוד בתכנית המשק. גם בגד"ש הרווחיות נמוכה יותר מן השנה שעברה, משום שמחירי התבואות נמוכים לעומת היבול הגבוה. במטעים יבול השקדים נמוך הרבה יותר מן השנה הקודמת, אך לעומת זאת מחיר הפרי גבוה יותר. יבול הזיתים גבוה, וחל שיפור מסוים במחירים, כתוצאה מכך יביא ענף זה רווח נאה, אם כי קטן בהיקפו. הפעילות בתמרים קטנה, והעצים נמכרים לנוי, במגמה להחליף גידול זה בזיתים. על הדיר עוברת שנה בעייתית, בשל קנסות על עודפי חלב בלתי צפויים בגין שנת 2014. קנסות אלו גרמו להפסד, ואנו מקווים לאפסו עד לסוף השנה. בלול מסכמים שנת פעילות במתווה  האינטגרציה עם חברת "עוף טוב". הקשר מתנהל היטב, ובמקצועיות. אמנם התמורות נמוכות, אך הן בולמות את ההפסדים מן השנים הקודמות. המוסך מתנהל בשלושה אגפים שונים: מוסך הרכב מתמקצע במתן שירות לרכבי כוחות הביטחון, ונחתמו מספר הסכמי שירות לרכבים מיוחדים. הפעילות הכלכלית גדלה בתשעת החודשים האחרונים, והיא נושאת רווח נאה. המסגרייה מספקת שירותים למשק וגם ללקוחות מבחוץ, ומצליחה לאזן את עצמה כראוי. במוסך הטרקטורים נערכות עתה ההתאמות הנדרשות למגוון הכלים הקיים בגבע.

דיווידנדים מתאגידים ומהכנסות מיוחדות – השנה היו הדיווידנדים, מן האחזקות האזוריות ומ"תנובה", נמוכים גם ביחס לממוצע שבשנים האחרונות. "תנובה" עדיין לא חילקה כלל דיווידנדים השנה, ואין שום תמורות חד פעמיות, כפי שקרה מהפקעת השטח לכביש החדש.

בסך הכול, ניתן לראות שמצבה הכלכלי של גבע סטטי למדי. ההעברות של שכר הדירה ושכר העבודה, משולמות לפי התכנית הכלכלית באופן מלא, וכיוצא בזאת גם לגבי הדיווידנדים שחולקו לפי השנה הקודמת, שנת 2014. כעת אנחנו עומדים לקראת בניית תקציב לשנת 2016, ונידרש להתאים אותו לביצועים הכלכליים של שנת 2015, שהיו נמוכים מקודמתה.

כנס הנהגת הקיבוצים

כנס זה נערך זו השנה השלישית, והשנה עמד בסימן עשרים שנה לרצח רבין. זהו כנס חשוב ביותר, ובו נפגשים נציגים מכל קיבוצי הארץ. אל הכנס מגיעים גם שרים וחברי ממשלה, כדי להציג את עמדתם, ואת הקשר שלהם עם התנועה הקיבוצית. הם מבקשים לחזק את הקשר שלהם עם התנועה, משום שהם רואים בנו חברה בעלת ערבות הדדית, שהיא עדיין הגבוהה ביותר בעולם, וזאת על אף כל השינויים שחלו בקיבוצים. כיום משקיעה התנועה מאמצים רבים, בהשלמת התהליך של שיוך הדירות לחברים, תוך שהיא מחפשת פתרונות משותפים עם רשות מקרקעי ישראל, על מנת להגיע להסדרים הוגנים במחירי הדיור לחברים. בכנס דנו גם בצמיחה הדמוגרפית, שהיא עצומה בהיקפה. תופעה זו דורשת היערכות הולמת של המשאבים, בעיקר לצורך בניית מגורים. אין כל ספק, שהבנים חוזרים לקיבוצים. גם בגבע אנו נדרשים להתבוננות ארוכת טווח, בנוגע ליכולותינו לתת מענה לבנים החוזרים, ולאורח החיים שלנו כאן.

 אני מקווה שנדע להתמודד באופן הוגן והגון בתמורות העוברות עלינו בימים אלו, ובכל האתגרים הניצבים לפנינו, ושיהיה לנו חג עלייה שמח!

רענן

חלום חדש - הביא לדף רענן פרנס

חלום חדש: הקיבוצים מרפים ממיתוס החלוציות ומחפשים זהות חדשה

כנס התנועה הקיבוצית התגלה לאן מועדות פניו של מפעל ההתיישבות המפואר, מה קרה לסוציאליזם ולמה א"ד גורדון דווקא היה מאשר את השינוי

 

קיבוצים ,התנועה הקיבוצית  אריק בנדר  05/11/2015 12:05


חדר אוכל בקיבוץ. צילום: אריאל בשור

 שנת 1909 ייסדו יוסף ברץ, נחום תנפילוב, יוסף וחיותה בוסל, מרים ברץ וחבריהם יישוב בקצה הדרומי של הכנרת, על אדמות הכפר הערבי אום ג'וני. הם קראו לקומונה השיתופית שלהם קבוצת דגניה, על שם חמשת הדגנים שגידלו שם. זו הייתה הקהילה הראשונית שממנה צמחה בסופו של דבר התנועה הקיבוצית כולה, שהפכה ברבות השנים לחלק מרכזי באתוס הציוני ולאחד האייקונים הבולטים של מדינת ישראל

השבוע, 106 שנים לאחר מכן, התכנסו כמה מאות מנושאי התפקידים הבכירים ביותר בתנועה הקיבוצית, נציגיהם של כ־200 קיבוצים מכל רחבי הארץ, במלון יערים של קיבוץ מעלה החמישה כדי לדון בעתידו של מפעל ההתיישבות המפואר הזה, שעבר משבר דמוגרפי וכלכלי קשה, וכדי לדבר על זהותו של הקיבוץ החדש - לא עוד קומונה בנוסח של נחום תנפילוב וחבריו, אלא הקיבוץ כקואופרטיב, כלומר אגודה שיתופית שרווחיה מחולקים בין חבריה.

בחוברת שחולקה למשתתפי הכנס, תחת השם "הקיבוץ כקואופרטיב", שם את עצמו הקיבוץ המתחדש בשורה אחת עם קואופרטיבים עולמיים וגם ישראליים, כגון מסעדת הבר קיימא בתל אביב, קואופרטיב "העגלה" במצפה רמון, קואופרטיב ההגברה והתאורה "שומעים חזק" ועוד. "הגדרת התנועה הקיבוצית את עצמה כתנועה קואופרטיבית תתאר במדויק את מי שאנחנו באמת, תאפשר לנו את השיח הנדרש עם מקבלי 

ההחלטות ותאפשר לנו להציב בפני הציבור הישראלי אלטרנטיבה אחרת לניהול כלכלי, אלטרנטיבה צודקת יותר שתאפשר להתגבר על חלק גדול מחוליי החברה בישראל", נכתב בחוברת.

מי שהביא למאות הקיבוצניקים את בשורת ההגדרה העצמית המחודשת של הקיבוצים כתנועה קואופרטיבית הוא מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, חבר קבוצת שילר.

אז אפשר לשכוח רשמית מדגניה ההיסטורית? הקיבוץ הוא לא עוד קומונה שיתופית ייחודית. הפכתם לחלק מהקואופרציה העולמית?

מאיר: "אני רוצה להסביר קודם כל את המבנה. ישנן שלוש שכבות אחת מעל השנייה. ישנה קהילה, מעליה קואופרטיב ומעליו קומונה. כל אחת מהקבוצות התחתונות מכילה גם את הקבוצה שמעליה. קומונה היא מקרה פרטי קיצוני של קואופרטיב, שהוא מקרה פרטי של קהילה. הקיבוץ מיום היווסדו ועד לפני כעשור היה קומונה. הכל היה של כולם - גם בייצור, גם בשכר, גם בצריכה, גם בבתים. תהליך השינוי בתנועה היה תהליך של מעבר מקומונה לקואופרטיב. פירקנו את הצריכה המשותפת, אפשרנו רכוש פרטי לחברים, ועדיין כל גורמי הייצור נשארו משותפים. במובן הזה הצטרפנו למעגל הרחב של קואופרציה בעולם. פעם היינו מיוחדים, והיום אנו דומים לקואופרטיבים בעולם כולו. הקיבוצים כבר אינם קומונות, אלא קואופרטיבים משוכללים לכל דבר ועניין".

אתם ממציאים כעת את עצמכם מחדש?

"באופן עקרוני זה עניין של להסתכל על המציאות. אני קובע כי הקיבוץ המתחדש הוא קואופרטיב. מערכת הקואופרציה העולמית מזהה אותנו כחלק אינטגרלי ממנה, אבל עד היום לא ידענו שאנו כאלה, כי במשך 100 שנים סיפרנו לעצמנו שאנו נורא מיוחדים. אז זהו, שאנו הקיבוצים לא כאלה מיוחדים. עוד לפני דגניה היו קהילות קומונליות באירופה ובארצות הברית".

 

כנס הנהגות התנועה הקיבוצית. צילום: אמנון גוטמן

אתה שובר פה סמלים ומיתוסים. התנועה הקיבוצית הייתה מרכזו של האתוס הציוני בתקופת המדינה שבדרך ובראשית שנותיה של המדינה.

"התנועה הייתה סמל ואתוס כי הקומונה הקיבוצית לא הייתה סתם קומונה, אלא קומונה ששירתה את היישוב והאומה. בגלל ההתארגנות המיוחדת יכולנו לשלוח שליחים לבריגדה ולעזרת העקורים באירופה, להקים את הפלמ”ח, להתגייס לצה”ל ולתרום למדינה ולחברה. המבנה הקיבוצי אפשר ליישב גבולות בחומה ומגדל. זו הייתה קומונה עם תכלית ושליחות. בהדרגה קמה מדינה שלוקחת על עצמה את המשימות. אנו, התנועה הקיבוצית, כבר לא נושאי הלפיד. אנו בסך הכל צורת התארגנות. אומר זאת כך: התנועה הקיבוצית מתנרמלת בגלל השתנות הסביבה".

אז מהעבר המפואר נותרה רק נוסטלגיה?

"מה פתאום נוסטלגיה? כשהקימו את דגניה, ארץ ישראל הייתה מדבר וביצות. היום כבר לא צריך סכין בין השיניים והקרבה, אבל הצלחנו ליצור כאן את צורת החיים הכי צודקת, שאין בה עוני ואין בה עושק. אין בה עשירים גדולים ופערים עצומים, ואנו עדיין נרתמים להרבה משימות לאומיות כשהמעודכנת שבהן היא לקחת על עצמנו להחזיר את תנועת ההתארגנות המצליחה בעולם לחיי הכלכלה בישראל".

אתה אומר שלתנועה הקיבוצית כיום אין שום ייחוד. אבל מה אתם בכל זאת?

"תנאי הכרחי וראשוני לגיבוש  עמדתנו הוא הגדרה עצמית מחודשת ומסוכמת שלנו עם עצמנו. הגדרת התנועה הקיבוצית את עצמה כתנועה קואופרטיבית תתאר במדויק את מי שאנחנו באמת. אנחנו חלק מתנועה עולמית. יש בעולם מיליארד ו־250 מיליון חברי קואופרטיבים. 60% מהחקלאות האירופית היא קואופרטיבית. ישנם מפעלי תעשייה ענקיים באירופה ובארצות הברית שהם קואופרטיבים. שניים משלושת הבנקים הגדולים בעולם, בהולנד ובקנדה, הם קואופרטיבים. 35% מאזרחי שוודיה גרים בדיור קואופרטיבי. זאת חתיכת אימפריה, ואנו חלק ממנה. החיבור לעולם הקואופרציה ולימוד אופן התנהלותו יכולים להוביל לתהליך של הגדרת זהות, ערכים ועקרונות התנהלות מחודשים ולגיטימציה מהיותנו חלק מקבוצה גדולה ומוכרת בעולם".

"צלחו את המשבר"

בישראל יש כיום 274 קיבוצים: 257 מהם במסגרת התנועה הקיבוצית, ו־17 בתנועת הקיבוץ הדתי. 75% מהקיבוצים נמצאים בנגב ובגליל. 125 עלו על הקרקע עוד לפני הקמת המדינה. אוכלוסיית הקיבוצים זינקה ב־12 השנים האחרונות בכ־40%: מ־115 אלף ל־165 אלף נפשות. 25% מהאוכלוסייה הם ילדים ונוער.


חדר האוכל בקיבוץ חניתה בימים הטובים של הקיבוצים. צילום:  משה מילנר לע"מ

כ־10,000 יחידות דיור חסרות כיום בקיבוצים בשל משבר הבנייה. מחסור זה מהווה אבן נגף לצמיחתם של קיבוצים רבים וביסוסם כיישובים רב־דוריים. הכנסות הקיבוצים בשנה האחרונה הסתכמו בכ־35 מיליארדשקל עם רווח תפעולי של 1.6 מיליארד שקל. הקיבוצים מהווים למעשה המעסיק הגדול ביותר בכל הפריפריה עם למעלה מ־50 אלף מועסקים.

התעשייה מהווה את מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוצים (כשני שלישים בקירוב). הכנסות מפעלי התעשייה הקיבוצית בשנה האחרונה נאמדים בכ־45 מיליארד שקל. ההכנסות מחקלאות מהוות כשליש מסך הכנסות הקיבוצים. יתר ההכנסות מגיעות מתיירות, עסקים קטנים ועבודת החברים. הקיבוצים מעבדים למעלה משני מיליון דונם קרקע חקלאית, מרביתה לגידולי שדה, מרעה ומטעים.

"למרות הקשיים שהתנועה שלכם עברה בשנים האחרונות, אנו רואים פריחה מחודשת של התנועה הקיבוצית בישראל", אמרה פאולין גרין, נשיאת התנועה הקואופרטיבית הבינלאומית שהגיעה לכנס כדי להציג בפי המשתתפים את חזונה הקואופרטיבי לגבי ישראל, עם דגש לגבי הקיבוצים. "התנועה הקיבוצית היא גורם משמעותי בתנועה הקואופרטיבית העולמית כבר למעלה מ־100 שנה. אתם הייתם חלק מאוד מיוחד מהתנועה הקואופרטיבית, והמונח קיבוץ ידוע בכל העולם כחלק בלתי נפרד מהתנועה הקואופרטיבית העולמית". בדבריה העבירה גרין את המסר ש"הקיבוץ המתחדש" הוא חלק ממערכת גדולה ומצליחה הפועלת בכלכלה העולמית, על פי עקרונות מוכרים ולגיטימיים.

"התנועה שלנו, שנוסדה ב־1892, מייצגת, מקדמת ומסייעת לארגונים קואופרטיביים בכל רחבי העולם", הוסיפה גרין. "יש לנו חברים בכמעט 100 מדינות בעולם, ולמעלה ממיליארד אזרחים בעולם הם חלק מהקואופרטיבים האלו. כל החברים האלו עושים את זה מתוך רצון לדאוג למשפחתם ולהילחם על זכויותיהם ולא לתת למונופולים גדולים לנצל אותם. מה שמאחד אותנו בכל רחבי העולם הוא רוח התנדבותית, חברות דמוקרטית, חברות כלכלית בארגון, חינוך ושיתוף פעולה בין קואופרטיבים שונים. אנחנו נוכחים כמעט בכל סקטור כלכלי שאפשר לחשוב עליו: חקלאות, בנקאות, נדל"ן, בריאות, אנרגיה וכדומה, ואנו ללא ספק אחד הארגונים ללא מטרת רווח העתיקים בעולם".

להערכתה של גרין, התנועה הקואופרטיבית תהיה התנועה העולמית שתגדל הכי הרבה עד 2020. היא טוענת שמגמת הגדילה תתרחש "בתחילה בידי קואופרטיבים קיימים ובהמשך על ידי אנשים שיבחרו לעזוב את השוק התחרותי ולהצטרף לשוק השיתופי. למשל אפליקציות כמו אובר, airbnbועוד, שצעירים בכל רחבי העולם משתמשים בהן בקצב הולך וגדל. הם עסקים מהסוג שצריכים להיות בבעלות קואופרטיבית על ידי חברים שמפעילים את אותם שירותים חברתיים. אין סיבה שכל הקהילות האלו שנבנות ברשת לא יהיו בידי הציבור, וזה יכול לקרות בעזרת ארגון בן יותר מ־100 שנה שמונה כמיליארד חברים.

"הבנקים הקואופרטיביים צלחו את המשבר הכלכלי ללא פגע והמשכנו להלוות כספים למשפחות וליחידים", מוסיפה גרין. "זה לא במקרה. אנחנו צריכים לעבוד על קיימות שהיא לא רק מסחרית או סביבתית, אנחנו צריכים להקפיד על מצב שבו אין עוני ומצוקה באף שכבה באוכלוסייה. גם בישראל צריכות להיות תקנות וחוקים שמקלים עם כל אדם המעוניין לפתוח עסק שיתנהל על בסיס קואופרטיבי".

"חזקים מאי פעם"

זהותו החדשה של הקיבוץ, כפי שמאיר מנסה לשווק אותה, משאירה מאחור גם את החתירה לסוציאליזם, שבו התהדר הקיבוץ לאורך השנים. "מדינת ישראל היא מדינה קפיטליסטית", טוען מאיר כעת. "אנו בתוך הזרם הכללי הזה ויש גבול כמה אנו יכולים לפעול נגדו. אף פעם לא נכתב בשום מקום שקיבוץ אמור להפסיד. הקיבוץ תמיד רצה להרוויח, אך היו לו משימות גדולות מעבר למקסימום רווח. גם היום אנו חייבים להיות רווחיים כלכלית, אבל להמשיך עם משימות לאומיות. בהגדרה, המטרה של קואופרטיב ומכאן גם של הקיבוץ המתחדש היא מקסימום רווחה ולא רווח. הקיבוץ המתחדש הוא קואופרטיב שמתפתח בהדרגה. אנו צריכים להבין שזה מה שאנחנו ובכך לשאת בשורה לחברה הישראלית, כי החברה והכלכלה ממש חולות ויש לנו ממש לתרום".

 

  נפרדים מהמסורת והאתוס? צילום: זולטןקרוגר לע"מ

כל הסמלים שגדלנו עליהם - מתבן, אספסת, טרקטור, מחרשה, בית ילדים, חדר אוכל - חלפו מן העולם?

"מה פתאום. הם קיימים גם היום, רק שהפכנו יעילים יותר ורווחיים יותר. אנו גם היום מייצרים כ־50% מהתוצר החקלאי ביתר יעילות ובלי שכל הקיבוץ עובד בזה. יש רפת ויש חדרי אוכל. השאלה של יש טעם או אין טעם היא של היצע וביקוש כי בבתי החברים ניתן כיום לבשל ולאכול. זה עניין של בחירה. אנחנו היום כקואופרטיב מחזיקים נכסים בבעלות משותפת ומנהלים אותם יחד בהתנהלות דמוקרטית לרווחת כל החברים. חברי הקיבוצים נהנים מרשת ביטחון המבטיחה שכר מינימום. היום אנחנו אחרי המשבר הגדול שפקד אותנו. אנחנו חזקים מאי פעם ועשירים מאי פעם. יש ביקוש אין סופי לקיבוצים, ורק מגבלות הבנייה חוסמות אותנו".

אני מתאר לעצמי שא"ד גורדון והאבות המייסדים שלכם מתהפכים בוודאי בקברם.

"מתהפכים בקבר? ממש לא. בחוברת שחילקנו לבאי הכינוס מופיע בעמוד האחרון ציטוט מדבריו של א"ד. גורדון שאמר: 'בעיני טובות כל הצורות. קבוצה, קבוצה גדולה, מושב עובדים, קואופרטיב, קומונה, אם רק יהיה בהן תוכן אנושי, ואם לא, אף אחת מהן לא תועיל', והוא מסיים במילים: 'יש אשר מעמידים את הכל על הצורה. שוכחים דבר קטן, שוכחים כי העיקר הוא האדם, אשר יהיה אדם בכל צורה ולא הצורה היא העיקר'". 

הביא לדף רענן

 

הקיבוץ המתחדש - פאולין גרין

הקיבוץ המתחדש" כקואופרציה משוכללת. פאולין גרין בכנס ההנהגות

צהריים טובים,

בשנים האחרונות אנחנו עוסקים רבות בשאלת הזהות של הקיבוץ המתחדש ומקומו בחברה הישראלית. מי אנחנו? מה אנחנו? לאן פנינו? אלו הן רק חלק מן השאלות שנמצאות על סדר היום הרעיוני של התנועה הקיבוצית, לעיתים כיוזמה שלנו אך לעיתים דווקא מגורמים חיצונים הממהרים להגדיר ולקבוע באופן שגוי את צורת חיינו.

הנה לפניכם, תשובה מעניינת המגיעה מכיוונה של פאולין גרין, נשיאת ברית הקואופרציה העולמית שבה חברים כיום למעלה ממיליארד בני אדם ברחבי העולם. האם "הקיבוץ המתחדש" הוא בעצם קואופרציה משוכללת? הניתן לחבר בין "הקיבוץ המתחדש" לבין אותה ממערכת גדולה ומצליחה הפועלת בכלכלה העולמית? מהי בכלל קואופרציה? מהם יתרונות השיטה והאם היא מתאימה לנו?

פנו לכם בבקשה 15 דקות וצפו בהרצאה המאלפת שנשאה פאולין גרין בכנס ההנהגות של התנועה שנערך בתחילת החודש במעלה החמישה, ותחליטו בעצמכם.

נשמח שהסרטון יוקרן בפלטפורמות הפנים קיבוציות.

הסרטון ניתן לצפייה כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=8dfRx2mYMCs&feature=youtu.be

או כאן:

https://vimeo.com/146889560

בגד"ש אין חדש

 

בגד"ש אין חדש (בינתיים)

 

בימים אלו מסיימים חודש של דישון וזריעת גידולי החורף.בסה"כ כ – 3300 דונם שמורכבים משני שליש דגנים ושליש קטניותממתינים לגשם שיבוא. כמחצית משטחי החיטה מיועדים לתחמיץ עבור מרכזי המזון והשאר לגרעינים לממשלה ולזרעים לחברות הזרעים.הקטניות – בקיה בשילוב תלתן לפרות שנותנות חלב וחלקה של אפונה למפעל פרי הגליל בחצור הפלילית. 

מזג האויר הנוח במדבר יזרעאל עד כה מאפשר לנו לסיים הכל בזמן.לאחר גל הגשמים הראשון נתחיל בריסוסים נגד עשביה בפלחה וקלטור הערוגות של גידולי האביב. בתוכנית לשנה הבאה ישנה התאמה לביקושים  קטנים מהתעשיה :עגבניות ,תירס ושעועית. גם מלאים גדולים בשוק הפיצוחים : חמניות וגרעיני אבטיח.את התוכנית מאזנים אצלנו שני גידולים בהיקף של 400 ד' כל אחד: גזר וכותנה.

2 פרוייקטים גדולים של בניית שיחים לטובת שימור הקרקע הסתיימו בזמן והמשך שיתוףהפעולה עם רשות הניקוז ומע"צ החדשה יתחדש באביב בפרוייקט גדול שמטרתו להגן על המחלףהחדש בכניסה המשותפת לגבונים ולטבונים תוך שימוש בעודפי האדמה (100 אלף מ"ק) לבניית שיחבזרעין.

בקיצור -גם השנה נזרע את כל השטחים וננצל את כל מכסת המים ע"מ להשיא רווח לקבוצה.נאחל למתגייסים הטריים לצבא שיחזרו בשלום וחג שמח לכל החברים ..


הזאב כבר כאן - מיכה קארו

לא  שמענו, לא ראינו  והנה ה"זאב" כבר כאן...            9/2015

1.     בקרה  שנוסדה בשנות ה 60  צמחה וגדלה בזכות "ראשוניות"  בישראל.

ראשוניות זו עמדה לזכות בקרה לכל היותר עד אמצע- סוף שנות ה -  70.

בהמשך, נשחקה  לאיטה ע"י יבואנים ואחרים, אם כי "השורה התחתונה" עדיין הייתה בעליה.

אותן שנים ואף אח"כ של "רווחה כלכלית" לא נוצלו, אלא בשולי השוליים, לבניית שוק בחו"ל ולפיתוח מוצרים חדשים.

הראשוניות לא הוחלפה בחדשנות, כפי שהיה נדרש!

התוצאה שבמבט  ב"רצועת הרווח" לפני מס, אנו רואים עליה מתמדת אפילו עד סוף שנות ה 80, אך "חוט השדרה" (ראשוניות, ואח"כ העדר חדשנות), מתחיל לנטות וללחוץ על חלקה התחתון של רצועה זו.   לעיתים קפיצות אקראיות ברווח,  גרמו לתמימים וטומני ראש בחול להתבשם בהן, אך האמת הייתה, שהן אנלוגיה לאדם הקופץ כלפי מעלה בתוך מעלית יורדת ...(נקודת המבט הפנימית והחיצונית שונות).

2.    בנוסף, ואף גרוע מהניהול "הכלכלי הטהור", נפגעה בקרה באופן אנוש מעזיבה מסיבית של כוח/מוח אדם לאורך שנים, עקב התנהלות לוקה. נטישה זו, פגעה קשות בבקרה ומונעת / מעכבת עד היום את התאוששותה ופגעה קשה בעתידנו.

האשמה לא רק בניהול או ב"עכבר", כדי להתנהל כך במשך עשורים, נדרש גם "חור" משמעותי שיאפשר זאת!  נטישת כוח אדם מקצועי על משמעויותיו, ניסיון, ידע וכ"ו היא הפגיעה הקשה ביותר בגבע בכלל, זאת עקב איבוד יכולות מעבר לתפקידים בוועדות ובהנהגת הקיבוץ

(בקרה ריכזה בעברה חברים רבים בעלי רמה אישית גבוהה ויכולת הנדסית מקצועית מעולה).

3.    ככלל, אנו מפגרים בתחום פניאומטיקה ב כ- 30 שנה! פיגור זה נובע מהעדר השקעות מתונות וסבירות לאורך שנים בפיתוח, השקעות שיכולנו לעמוד בהן!      לשם סגירת פערים אלו, ניתן דגש רב ליבוא (המתחרה ביבואנים אחרים ותו לא..). המסקנה המוטעית שהוסקה מאותה לכאורה  "סגירת פערים", כי "יש לנו תשובה הולמת למצב",  רק החריפה את נושא אי החדשנות כך שמוצרינו מאבדים את מעמדם בשוק כאן ובחו"ל, כי אין אנו מציגים יתרון כלשהו על האחר. 

 4.  מה ניתן עדיין לנסות :

כיום, אין בידנו אפשרות כלכלית להשקיע את המשאבים לשם סגירת פערים בתחום פניאומטיקה "המסורתית", הדורשים הרחבה תשתיות מסיבית (הנדסית, שיווקית ואחרות). בתחום זה להערכתי,  נסגרה הדלת פנינו ,  אלא עם נחבור בצורה כזו או אחרת לגוף שיאפשר לפתוח דלת זו שוב. גם כאן, צריך לשקול, האם יש טעם בכך? ואולי יש להפנות מאמץ לכיוונים אחרים המשיקים  לפעילות הנוכחית, כך שלא נאלץ להתחיל הכל מבראשית.

בזמנו הוצעו כיוונים להתפתחות כגון: גז, דלק, רפואה, הובלת מים, הי-טק  וכן ניסיון לתת תשובות מערכתיות (בשלב ראשוני, מערכות קטנות המשלבות בתוכן מספר מוצרים, רצוי עם מכסימום ייחודיות וידע, הנותנות פתרון נקודתי מלא ללקוח).ולא לעסוק רק ובעיקר במכירת פריט בודד כגון סולנואיד, בוכנה וכיו"ב.

איני יודע מה הציעה חברת הייעוץ לבקרה, אך נראה שמשהו חסר במנוע של בקרה???

5.  ובכיוון מעט שונה

האחריות על "החור או העכבר" שהוזכרה קודם לכן, תקופת ההבראה וסיכוייה, במבט אישי יכולתי לעבוד בשקט  ב"מחלקת לוחות" ולהתבשם במחמאות על המחלקה המשגשגת! יכולתי לעבוד בשקט עם יובל גוריון שהצטרף אלי ויכול היה להיות אבא שלי במחלקת "גבע 60" ולטבול באמבטיית קילוסים ושבחים על כיבוש השוק מידי המתחרים בעבודה קשה וסיזיפית, ואף וללקק את "החמאה"  בצדה הנכון של פרוסת הלחם...  ויכולתי , ויכולתי.... כן, אך העיקר והתנאי לכך, להיות בשקט!!!  כאן, לא יכולתי לחיות עם עצמי  ועם "שקט בית הקברות" שחיוורון אצבעותיו השקופות והקרירות כבר אז בדקו ברפרוף  את "דופק בקרה"...

חבר קיבוץ שהוא הבעלים של המפעל, החושב שהוא מתפרנס ע"י כך שיוצא חובתו בעבודה גם אם מסורה וממושכת במשרד, או בהרכבת פריט זה או אחר, עשרות שנים (בד"כ פריט ישן, ואף לא שואל את עצמו, מדוע רק ישן?) וטוען, "את שלי אני עושה..", וזאת ללא קמצוץ ביקורת, גם ובעיקר שכל העובדות זועקות מכל פינה, ואינו מבין, או מעדיף שלא להבין, שמשמעות מהלך ניהולי בודד, השפעתו על "הפרנסה" ובפרט על פרנסת העובד הבודד, גדולה אלפי מונים מזו של עבודתו שלו, ועדיין מעדיף  את השקט ו"החמאה" הזמנית שבצידו, בתוצאה הסופית  הוא חבר  שאינו מתפרנס!  גרוע מכך,  הוא מסכן את פרנסת העתיד של כולם!!! כיום לא ניתן להתווכח  עם "השורה התחתונה" המוכיחה זאת במלא חריפותה.  אלו ואחרים במעגל  הקיבוצי הרחב  יותר, מהווים בשתיקתם חלק מ"החור השחור" הבולע תמימים, חסרי יידע שחלקו חוסם, מנדה ומתנכל תוך "ניגוב זיעת עמלים..."  פטריוטית ממצפונו, לאלו המעיזים לבקר. הגימוד והביטול העצמי בפני בעלי תפקיד מתוך כדאיות, אימת הטלת הספק, חרדת "מה יגידו"  ואף סממני כת משיחית (אני קטונתי, "בעיניים עצומות", "כעפר לרגליהם" "אמון עיוור",...)  התייחסות לדוחות "ברית פיקוח"* לאורך שנים: כהזעקות  שווא ,  זאב , זאב... אחיזת עיניים! "הנגע" הזה, של צייתנות, "נפש עבד", "בורג קטן", "להיות עם כולם..."  יהיו כמכשול לבקרה. זאת במקום "מקוריות, שאיפה למצוינות ושותפות", באווירה מיוחדת זו פגשתי בברמ"ד  בהגיעי לשם (לחדר מלאכה מלוכלך, גדול ושחור).-אך הרוח...  והתוצאות כאן ושם בהתאם!!!  

לכן, צריך שלא לחשוש מביקורת, הן מהטלתה והן מקבלתה, ללא זאת, חבל על השקעה במפעל.יחזיק מים, אך לטווח קצר!

רק מנהל או בעל תפקיד "חלש", יראה בביקורת הבעת חוסר אמון או פגיעה אישית וזאת במקום לבחון אותה לעומק ולראות בה גורם מסייע לשיפור.

אישית, כל פריט המתוכנן בידי,  ניתן למספר חברים תוך בקשה מפורשת "חפשו כל נקודת חולשה או ספק בפריט" וגם כך לא תמיד הכל כשורה, אך זו העזרה הגדולה ביותר שאני יכול כלל לקבל!

לסיום, ביקורת אינה הבעת אי אמון. היא תהפוך לכזו בשני תנאים: 

  1.  אם יתעלמו או יחסמו אותה.

  2.  צבר כשלים קריטי,  הגורם להידרדרות המפעל.

 (אגב, ראה מה קרה למחלקת בוכנות שגוועה /מתנוונת?   ל"נמק" הזה יש סיבות ברורות וגם תכונה להתפשט... )

נראה, כשאין חדשנות, רוכשים מכונות  חדשות להרכבת  פריטים  ישנים... קידמה לעניים.  

  הזמן חומק וחלונות ההזדמנות הולכים ונסגרים בפנינו...  והזאב כבר כאן!

מיכה ק.

* "ברית פיקוח"- משרד רואי חשבון המשרת אותנו.

נחמן רז זכרונות - גדעון טימור

נחמן רז זכרונות

59 שנים חלפו מאז שעזבתי את גבע אבל...גבע לא עזבה אותי...

לאחרונה, נודע לי שנחמן רז הלך לעולמו.לזכרו.

הצטערתי לשמוע על עזבו אותנו לעד  ומה שנותר הן זיכרונות טובים שלנו ביחד כאשר עדיין הייתי בגבע ובהמשך.בילדותי כילי חוץ...היה נחמן דמות שתמיד הסתכלתי אליו כלפי מעלה ראוי לחיקוי ותמיד היה מסתכל אלי פנים אל פנים בחיוך.

טיול שנתי לגליל, נחמן מלווה אותנו. לילה אחד אנו לנים בפקיעין וישנים על רצפת בית הכנסת העתיק שנשמר על ידי משפחת זינתי - ונחמן איתנו.  יצאנו כמה ילדים עם נחמן לאסוף מזון מהשכנים, פיתות, פירות וכדומה. אם אני זוכר, נחמן דיבר ערבית עם התושבים אותם פקדנו.

טיול נוסף - לאזור לכיש והרי יהודה, נחמן איתנו המבוגר האחראי ותמיד מחייך ומסדיר הכול בנועם.בבית הספר, נחמן היה מעביר לנו בימי שישי את "הסברת ההווה" אקטואליה על הנעשה בארץ והעולם, - תמיד מעניין להבדיל מכמה מורים אחרים..בשנים הבאות, בביקורי בגבע הייתי עוצר לדבר איתו. פעם אחרונה נפגשנו בגילוי המצבה שחל בינה פלג ז"ל. בפגישתנו זו לחיצת ידו הייתה חזקה...עמדנו ליד המצבה ולאחר מכן המשכנו לשוחח ולהתעדכן.נחמן היה ונשאר חלק חשוב בבניית דמותי ומבטי על החיים.יהיה זכרו ברוך לעד  

גדעוןטימור- מוטרו

*************

תוכנית גבע


צויירה ע"י:רותה ורחל סלע, כתה ג' (ראשית שנות ה-30)

מחשבים מסלול מחדש - דליה זבולון

מחשבים מסלול מחדש

 

" כי אמיתית היא ולא סמל ולא דגל ולא אות"... מילותיו של דידי מנוסי מהשיר " בת 60 " משמשות מעין " המנון גבעי" פופולארי ויפה. ומדוע אני נדרשת למילות-השיר?

המילים מבטאות רעיון נכון וראוי – גבע היא לא סמל או דגל אלא קיבוץ חי ואמיתי.

וכדי להמשיך ולצמוח ולא להיות סמל, עלינו להיות מחוברים למציאות בה אנו חיים ובו בזמן גם לשמור על כמה ערכי- חיים מהותיים שהם ליבה של גבע.

נכון, יש באמירה זו מעין סתירה  אך דווקא עובדה זו מאתגרת אותנו ומציגה בפנינו בעת הזו אתגרים לא פשוטים. אך כממשיכים מפעל חלוצי מופלא, שאנשיו לא חששו ממשימות, אתגרים יכולים להביא שגשוג והצלחה ולאו-דווקא כשלון. 

בקבוצות השיח שהתקיימו לפני למעלה משנה, נשמע קול ברור המבקש לשמור על הערבות ההדדית, החינוך והבריאות במתכונתם הנוכחית. מצד שני – החברים נדרשו במפורש לקשיים והבעיות שהעבודה ( פרנסה) והקשיים הכלכליים מציבים בפנינו. קשיים אלה קשורים לסדר הארגוני של חיי השיתוף הקיים אצלנו.

עידן " הארנק המשותף " לא עומד במבחן המציאות. הדרישות והצרכים רבים והמימון מוגבל.

חברי גבע היום, ככל אזרחי המדינה, מודעים יותר ויותר לזכויותיהם וקולות כאלה נשמעים היטב בשיח הציבורי שלנו. אך חשוב לזכור לדעתי שזכויות באות יחד עם אחריות. לטעמי, בתהליך בו אנו נמצאים היום ( גם התהליך המאורגן וגם הספונטני) חשוב להתמקד בחשיבה ובהסדרים של קביעת תחומי האחריות של כל חבר  על ארגון חייו במסגרת הקיבוץ. יש לאפשר יותר אוטונומיה לכל חבר במישור הפרטי. מהלכים כאלה יביאו לתחושת יכולת ועצמאות לכל חבר, ישחררו אותנו מתלות בוועדות וגם יאפשרו קליטת בנים רבה יותר. החששות מפני שינויים בחיים הם מובנים וברורים אך הם צופנים בחובם גם אפשרויות וסיכוי. בלעדיהם תחושת חוסר מציאת הפתרונות והקפאון תגבר. לכן, "חישוב המסלול מחדש" כה חיוני וחשו ב לעתידה של גבע,  אותו כולנו רוצים להבטיח.

דליה זבולון

חלומה של עובדת נוי - רוחלה רז ; נוסטלגיה - מרים גיל

חלומה של עובדת נוי

יהיה נא ביתנו ורחובותינו פנויים מגרוטאות ומכשולים.

גינותינו תהיינה מטופחות בכל מקום שאנו גרים או עובדים. פינות עבודה, בתי ילדים והרחבות השונות.

אל נשאיר את העבודה רק לעובדי-הנוי. נהיה כולנו: מחנכים, הורים וילדים שותפים על הניקיון והסדר בביתנו.

כלי הרכב והאופנים יועמדו במתקנים המיועדים לכך. בתים יפים, כשבשמים אין צל של ענן. מעמידים אופנים בכניסה לחדר-האוכל, ולעיתים גם משעינים אותם על הצמחים, או על העמודים. למה מעמידים אותם על-יד קירות האבן הנאות כשבמרחק 2-3 צעדים עומדים מתקנים מיוחדים לאופנים והם עומדים ריקים.

בבקשה, נשמור על אזרחות כהלכה. חברים והורים ישמשו דוגמא להתנהגות הולמת של הילדים.

היו כל שבילנו, נקיים מגרוטאות, מניירות ומאשפה מיותר. עשרות בדלי-סיגריות שמרפדות את דרכינו, וגם הלכלוך שמשאירים הכלבים יפונו לאשפה ע"י בעליהם.

האם זה חלום בלתי ניתן לביצוע?

אני מברכת את גבע ביום חגה, שתושביה יקפידו על ניקיון וחצר נקייה בכל אשר נהיה. נשמור על אזרחות טובה השומרת על אופי ביתנו.

"דירה נאה, מרחיבה דעתו של אדם"!

רוחלה רז

*************************************

נוסטלגיה - במיטבה

המקום – חדר-אוכל בקבוצת גבע.

האירוע – הופעת להקת וותיקי הגבעטרון.

מתי – מוצאי-שבת.ט' בכסלו. 94 שנים לאחר עליית ראשוני גבע על הקרקע.

גיל רוב חברי הלהקה -  74-89 וכמה צעירים יותר.

הקהל – בני משפחה, חברי גבע ואוהדים מהאזור.

הקהל שיתף פעולה והצטרף להתלהבות בה שרו חברי הלהקה.

לסיכום – ערב נהדר של נוסטלגיה ושירים יפים.

כל הכבוד !, מרים גיל

 

הופעת ותיקי הגבעטרון - דני פלג

הופעת וותיקי הגבעטרון לציון חמש שנות פעילות

גבע מוצ"ש  21/11/2015    צילום דני פלג


מאז ההופעה מתנגן אצלי השיר –"אלי בתלם בואה" .

אלי בתלם בואה,

שם אל ראש הגבע.

נועם פעמיך

קול דמי יסעיר.

תלתלי זהב לך-

קסם* אהפכם לי.

צחצחות פניך

בקמטים אחרוש.  ועוד...

*********

*   במקור- כסף אהפכם לי

את מילות השיר כתב אמנון (אמן) בקר חבר יזרעאל. והלחן של דב כרמל מקיבוץ דליה.

 אין מועד מתאים יותר מימים אלו של חג העליה - להשמיע את השיר שנכתב ליובל ה-50 לקבוצת גבע. וותיקי הגבעטרון העלו בהופעה שירי עבר נשכחים של הגבעטרון - מתהום הנשייה, ועל כך- ברכות.

קהל גדול התכנס בחדר האוכל במוצ"ש  לחגוג עם "הלהקה" חמש שנות פעילות. לו עצמת את עיניך -  היית מרגיש כאילו זהו מסע בזמן לאותו "הגבעטרון" של פעם. שמעתי את הקולות הנפלאים ואני חייב להודות כי אצלי הזמן עצר מלכת. "הנבחרת" על הבמה כמעט כולה היא משלנו, בוגרי הגבעטרון לדורותיו שחלקם נושק כבר לעשור התשיעי לחייו, והם  כמובן מדור מייסדי הגבעטרון של שנת 1948.

הניהול המוסיקלי של נוגה אשד ( שחקנית חיזוק מעולה ) אשר מפיח רוח נעורים ומקצועיות בחבורה הקשישה.

חזק ואמץ !לדנדי ידין, ורד אבן צור, לימור אבן צור/הלוי, אסף/ספיק לוין, אבשי בן יהודה , דני יפה, נעה ידין , שרה'לה שמחוני , עירית גוריון/ברבר , נירקה רז , ולנוגה אשד.ותודה לאקורדיוניסטים – רפי לביא (חבר עין חרוד מאוחד) ורמי ברבר (שאף הוא מבוגרי הגבעטרון).

דני פלג

מן הארכיון- תולדות 1935 - (כנראה) טרטקוב

תולדות בשנת תרצ"ה 1935 / (כנראה) טרטקוב

להופעת האוהלים – המחזור השני עם בוא ה"לטבים" כשהופעת המחזור הראשון של האוהלים, היתה הגבעה ריקה מגדרות, וולנות, צריפים ומובן מאליו מבתים. לא בנו קומה אחת ולא בנו שתי קומות. מעברים הקיפו את הגבעה, ארגזים עם קוצים, ארגזים עם שִלְפֵי-דורה, וארגזים עם שִלְפֵי דגניים. הכל לפי מחזור הזרעים של ערביי נוריס. ארגזים במובן הַפֶלָחי. גם מפה טופוגרפית עוד לא הייתה. וכמובן שגם לא סמטריה של בנין. היו רק צפון, דרום, מזרח ומערב. אבני גבול של אדמת היהודים ומצפון קצת פחד. נקודת המשיכה וממנה. גם המדידה – היו פסי הרכבת ומרחוק שורות האוהלים של עין-חרוד ע"י המעין.

 

האוהלים באו בצמצום. לא ספקו אף פעם את הנחוץ. עוד לא יצרום בארץ. על יריעות האוהלים כתובות של חיילים אנגליים מימי כיבוש הארץ. שבעה היו מספרם. בחצי עגול נטוי. לפי תפקידיהם: שניים לאורווה – לשני זוגות הפרדות – המלווים הנאמנים בסחיבת עול הכבוש וההתיישבות בהתהוותה. אחד למחסן, אחד למטבח ושלושה למגורים. ובאופן פרופורציוני – אחד לבחורות ושניים לבחורים. ולשם קמוץ מקום ולשם ניצול מקסימלי של כפת האוהל. שתי מטות יחד ושלוש בחורות ברוחב המיטות. ואותו הדבר אצל הבחורים. וחדר-האוכל עם חדר הבישול. באוהל אחד. היה חם. לא חכו לתור כמו עכשיו. שולחן מארגזי נפט באמצע ומסביב פחים. ובכל זאת לא עלה בשום אופן בזיכרון איזו הרגשה של אי נוחות.. נוחות לא חסרה לנו אז. היה חם. . . והאדמה יותר משחורה. עכשיו שחורה יותר מאדומה. (ממה השחורה?) ורווה הייתה האדמה ורכה מגשמים. ממש לשקוע. ובאמת שקעו. פרדות כשיצאו מאוהל לחבית-המים היו רובצות. והתלוצצו: בהתיישבות החדשה לייגען זיך די פרידות נישט די הינער.-הפרידות נשכבות אבל לא התרנגולות.  

 

עוברים דירה מהאוהל לצריף

ובחורף תרפ"ב, ירדו גשמים, גשמים ממש. עוד לא מדדום אז אבל ימים ולילות וחודש אחר חודש. אז עוד לא ידעו בצורת מהי. מסביב היה קר, לח ומעונן. ובפנים – היה חם ובהיר. היה המפעל, עתידו וההוה שלו מחמם, מאיר ועושה הכל לנוח.

ואחר שלש-עשרה שנה אחרי ש"הגבעה" שקצרוה ל"גבע" (שם – דבר!) בנויה בתים, צריפים, בניני משק, גדרות ומיוערת הופיעו שוב האוהלים – לשם המשכת המפעל הופיעו.

ובלילות גשם וקר ובוץ בחוץ – החם בפנים? הישנו המשך למחמם ולמאור מאז. . .

אחד הוותיקים

 


 

צילום: דני פלג

תרבות בעמק


 

לידידינו שלום! קונצרט בלתי שגרתי ומפתיע מצפה לכם הפעם. בקונצרט זה, הקהל הוא שבוחר אלו יצירות ינוגנו.

אנסמבל "שאפל", ששה מוסיקאים מצטיינים בוגרי ג'וליארד, ישראלים ואמריקנים, מופיעים ברחבי העולם בתכנית זו, ועתה מגיעים ארצה מארה"ב לסיור הופעות קצר.

מצורפת כאן תכנייה בת 32 יצירות במגוון ז'אנרים: קלאסי, מוסיקה לטינית-ספרדית, להיטי ברודווי, מוסיקה צרפתית, פופ (סטיבי וונדר, פול מקרתני), מוסיקה יהודית ועוד.

בכניסה לאולם תקבלו תכנייה זו ואם מספרכם עלה בגורל תוכלו לבקש מהנגנים שיבצעו את היצירה שבחרתם (לעיונכם כבר עכשיו ).

שבת  5.12.15   שעה 17:30 אחה"צ.  כרטיסים : 75 ₪ במכירה מוקדמת, 95 ₪ ביום הקונצרט.

טל. 04-6486038  04-6531670 .ימים א'-ה' 9:00-16:00.  לאור הביקוש, אנא הקדימו הזמנתכם.

קפה ביקלס פתוח עד השעה 18:00.     

להתראות!  צוות המשכן

דברים טובים


   גבע בת 94. ב"דברים טובים" חשבנו להביא עוד ממאכלי- עבר אופינים, כמנהגנו מימים ימימה בערב חג העליה.למשל,  קציצות חיה'לה או סלט החצילים, שהמהדרים בין הילדים היו מכניסים אותם לכיסים, משסרבו לאכלם , הם  תחבו אותם לכיסים מחשש "ראשי השולחנות" ה"נוגשּים" בהם, (בחדר האוכל של בית הספר המקומי)  ומאלצים לגמור את הכל מהצלחת...( פרטים אצל" הנוער המקומי" הוותיק.) 

הצרה היא שמזקני המטבח בגבע נשארנו מעטים, ולנו אין הרבה מתכונים המתאימים ליום החג  המיוחד הזה,  ומכיון שחנוכה משופעת במתוקים ובשאר לביבות , והתאריך קרוב, החלטנו לגנוב מחנוכה שני מתכונים הראויים לשולחן חג:

 

לביבות תפוחי עץ

לביבות מטוגנות נפלאות לחנוכה מתפוחי עץ מגורדים עם סוכר, קינמון וטוויסט זנגביל טרי קצוץ

המצרכים

2 תפוח עץ גרנד ללא קליפה - מגורדים.

2 ביצים גדולות

  שקית סוכר וניל 

כפית שורש זנגביל -  קצוץ , טרי ומגורד.

2 כפות שטוחות סוכר)

 1/4 כפית שטוחה קינמון

2 כפות קמח חיטה מלא 

1/4 כוס - שמן קנולה - לטיגון.

כפית אבקת סוכר -  לפיזור.

אופן הכנת המתכון:

 

לערבב את כל המרכיבים להוסיף תבלינים

ליצור מהבלילה לביבות בגודל הרצוי

לטגן את הלביבות בשמן חם משני הצדדים עד להזהבה, להניח על נייר סופג

**********************

 

טוטש - פשטידת תפוחי אדמה רומנית

פשטידת תפוחי אדמה מהמטבח הרומני שנקראת גם "טוטש" - מעדן רומני מסורתי

מצרכים:

·                     1.25  ק"ג תפוחי- אדמה - עדיף "דזירה" אדומים.

·                     6 כפות שמן קנולה – 

·                     1 בצל - יחידה גדולה (322 גרם), קצוץ.

·                     1 כוס קמח שמרים - , או כוס קמח + כפית שמרים יבשים.

·                     1/4 כוס מים סה"כ (60 מ"ל)

·                     כפית שטוחה סוכר

·                     3 ביצים -  Large

·                     1 כפית שטוחה מלח - , לפי הטעם.

·                     1/2 כפית שטוחה פלפל שחור - לפי הטעם.

ציוד נדרש: תבנית עגולה 26.

אופן ההכנה:

1. לקלף ולגרד את תפוחי האדמה. להניח במסננת להגרת הנוזלים למשך כחצי שעה

2.לטגן את הבצל הקצוץ ב- 2 כפות שמן למשך 2-3 דקות עד לשקיפות, ולקרר

3. בקערה להניח קמח, מים וסוכר, ולערבב.

4 לאחר כ- 5 דקות להוסיף את תפוחי האדמה המגורדים, הבצל המטוגן, הביצים והתבלינים לערבב היטב עד לקבלת תערובת אחידה, ולמרוח 2 כפות שמן על התבנית. להעביר את התערובת לתבנית ולהניח בצד למנוחה של כחצי שעה.

5. לטפטף את השמן הנותר (2 כפות) מעל הפשטידה

6. לחמם את התנור לחום של 200 למשך כ- 10 דקות ולאפות את הפשטידה למשך כ- 15 דקות. לאחר מכן, להוריד את הטמפרטורה לחום של 180 ולאפות עוד כשעה עד להשחמה.. לאחר האפייה להפוך ולהגיש                

 



 

נווה - גדעון גולן 1964

נווה / גדעון גולן 1964

יצאתי לעולם לתור במשעולים,

בקשתי לי נווה לנטות בו אהלי.

 

הלכתי למדבר והוא חסר גבולות,

ודרור במרחבים, והוד ושגב לו,

ואין בו נפש חי, ואין בו רע לי,

יחיד בלב ציה נותר רק משעולי.

 

עליתי אל ההר, והוא שחקים נושק,

רוחו סוערת און, עולם רגליו חובק.

הייתי כה גדול- הייתי לבדי

ובני אדם רעי נראו כגמדים.

 

לעמק אז אלך, ואופקיו צרים,

והוא ירוק ורך, שדות ואפרים.

ופרח כלנית חייך אלי בתום

ובאו בני אדם, ברכוני לשלום.

 

יצאתי לעולם לתור במשעולים,

בקשתי לי נווה לנטות בו אהלי.

 

מה יפית עמק נווי...צילום: דני פלג

כי אבד אשר עבר - נחמן רז

כי אבד אשר עבר

מילים: נחמן רז

לחן: אנטולי נוביקוב

 

כי אבד אשר עבר, 

 לא ישוב לנצח, לו נשירה 

ביגיעה ובאהבה אופל ליל נאירה. 

ביגיעה ובאהבה כל מכשול נסירה. 

בית הורים חמים עזבנו אי פעם, 

זיכרונות ילדות חלום נעורים, 

לעולם לא אשכח איך עזבתי את ביתי, 

ולדרך אז יצאתי, לבדי לבדי. 

 

כי אבד אשר עבר... 

 

נכר שחור גלות אחרי גבי השלכתי, 

עול גויים אכזר פרקתי עד תום, 

את הכל הכל זנחתי, כי לחש לי הלב, 

אין כל טעם לחיים, 

הן האסון כבר מתקרב

כי אבד אשר עבר... 

 

ארץ ארץ קדומים אליך שבנו, 

כאן רק בך תשוב נפשנו תפרח, 

אדמה יגיע גוף, עמל כפיים תום לבב, 

רק באלה יחודשו חיים ושמש אור תזרח. 

כי אבד אשר עבר. . .

העתקת קישור