דף מספר 2156
6/3/2015
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2156

דף מספר 2156 ט"ו באדר תשע"ה 6 במרץ 2015

 

אתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח  ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

 

מתן רון( הבן של אביב ורם) התחפש ליעל ברקין על המכסחת.

משולחן המזכירות - צלילה

משולחן המזכירות

 

אסיפת קב' גבע נערכה ביום ג' 3.3.2015

סדר היום:

1.      הסכם הסדרת מבנה התחייבויות וערבויות של גבע ותאגידיה מול בנק לאומי.

הוצג ע"י אלי מזרחי – גזבר, יהודה בכר – יו"ר כלכלי.

אושר בהצבעה באסיפה.

2.      הצגת מועמדים כנציגי ציבור במזכירות:

ריצארד אברהם, מורן שבילי-רז, יוחאי רז (קדנציה שנייה),

יאיר עמית (קדנציה שלישית נדרש רוב של 60%).

הנושא מועבר למשאל – יום שישי ה- 20.3.15.

3.      עדכון הסדר נסיעות לביקור הורים/בנים בחו"ל במימון הקבוצה

הנושא מועבר למשאל. יום שישי ה – 20.3.15

שבת שלום, צלילה

**************************

 

הודעות לדף

 

מהמרפאה

בזמן האחרון, מתקבלות הודעות בסלולרי שלכם שמזמינות לביצוע בדיקות במרפאה שלנו.

ברצוננו ליידע, שההודעות הן לא מהמרפאה של גבע, אלא ממרכז קופ"ח .

(הכללית רוצה להראות שהיא דואגת לרפואה מונעת למטופלים שלה.)

לשיקולו של כל אחד לגבי ההיענות

בברכה, צוות מרפאת גבע

***************

ערב נשים

ביום חמישי ה – 12/3/2015 יתקיים ערב נשים

בחדר-האוכל בשעה: 20:00

בתחילת העבר יהיו דוכני מכירה. ועוד הפתעות

ערב מעניין ושמח

נשים המעוניינות לקנות אוכל הודי נא לפנות לרותי פורת כדי שנוכל

לתכנן את הכמויות .

מוזמנות בנות הגבעה ובנות יזרעאל

להתראות ו. תרבות – רותי פורת

************************

 

חוג העמקים בשבוע בין 8-15/3

חוג בטחון

יום ב' 9/3 פרופ' נועם למלשטריך

האם מיתוג ישראל כמדינת סטרטאף

משפיעות על הלגיטימציה של ישראל בעולם

*

חוג יהדות

יום ד' , 11/3 גבע

פרופ' משה אידל – מעמד האישה בקבלה

*

יום א' 15/3 – מועדון זמר עם שרהל'ה שרון

**********

הודעות - סלולר

1.       מכירת אביזרים לטלפונים סלולריים + מכשירי טלפון קוויים עברה ממשרד התקשורת לכלבו.

2.       מנויי בקרה (שהצטרפו לגבע באורנג') יכולים להשתמש בשיתופיות במכוניות ולחייג חיוגים מקוצרים למנויי גבע ולשערים.

3.       שירות fax2mail חינם בהסכם החדש. השירות מאפשר לקבל פקסים ישירות לתיבת המייל ללא צורך במכשיר פקס.

מי שמעוניין – נא להודיע לי למייל.

תודה, טל גולן

************************

בתאריכים 10-12 לחודש מרץ יערך תרגיל גדול של פיקוד העורף, במסגרתו

תשהה בגבע פלוגת חילוץ. הפלוגה תשהה באולם. איש הקשר צפריר ידין

בתקווה לשיתוף פעולה

רון וייס

*************

שמחים לארח שוב את הכנרית המדהימה   ג"לה פרגו

קונצרט עם ג"לה פרגו

בגבע  יום שישי בערב. 21.00

במועדון לחבר.

"באך פגניני, ועוד. תוכנית חדשה

קבלת פנים בשעה 20.30

קונצרט ב21.00

הפרטת מזון, שי לחג ומה שביניהם - יפתח רונן

הפרטת מזון, שי לחג ומה שביניהם

בדף גבע מ 30.1 הוצגו נתונים על "עלויות ענף המזון לחודשים מאי – נובמבר 2014 " . לדעתי , הנתונים שפורסמו ואופי הצגתם , מטעים ואינם משקפים כלל את המשמעויות הכלכליות של ההפרטה.

לפי הנתונים שהוצגו : עלות ענף המזון לשבעה חודשים ב 2014 היתה 774,000 ₪. עלות זאת הנה להבנתי: כלל ההוצאות של ענף המזון, פחות התשלומים אותם שילמו הצרכנים ( חברים, שכירים ואורחים) השונים.

סכום זה כ 110,000 ₪ לחודש , מהווה "סבסוד" הקהילה לענף, הוצאה משותפת אותה אנו משלמים בכדי להוזיל את עלות המזון ולעודד אכילה משותפת.

סכום זה מושפע  ראשית לכל מההוצאות, שם רואים כי עלות עבודת השכירים גדלה במעל 20,000 ₪ ( שקול לתוספת 3 משרות מלאות ) לחודש כאשר השנוי היחידי הנה תוספת קופות בקצה המסלול ?

סכום זה מושפע כמובן גם מההכנסות, הכנסות אלו נמוכות מדי, שכן מחירי המנות תומחרו מראש בחסר, למרות שהותרע על כך בפני מנהל הקהילה!  חשוב לזכור כי בחדר האוכל אוכלים גם עובדים שכירים רבים ובראשם – שכירי בקרה, הצורכים בממוצע כ 1,700 מנות צהריים בחודש.

החל בינואר 2015 הוסכם על עליה של 15% במחירי המזון לשכירים, ההכנסה מסעיף זה תגדל להערכתי ב 5,000 ₪ לחודש משכירי בקרה ומשאר הסועדים השכירים.

לדעתי, תמחור המנות לחברים זול מדי ואינו משקף את העלות עליה החלטנו בזמן תכנון ההפרטה ( 100% מהחומר + 30% מהעבודה וההוצאות הנלוות ). תכנון זה היה אמור הביא לממוצע  עלות של 17 ₪ לארוחת בוקר + צהריים.

לדעתי,  חברים האוכלים בחדר האוכל לא מתקרבים לממוצע זה בפועל, ועליית המחיר המוצעת של 10% נמוכה מדי .

ההקצבות לחברים לעומת הנ"ל אמנם נחשבות להוצאה בגין מזון, אבל בשביל כל אחד מאתנו, מהוות חלק מהתקציב הכולל, והגדלתו  לפחות משרתת טובת כל אחד מאתנו.

בתכנית ההפרטה לה הייתי שותף ותחשיביה נמצאים אצלי, תכננו כי עלות הסבסוד החודשי כנ"ל תעמוד על 50,000 עד 60,000 ₪ לחודש.

אז מה עושים?

התייעלות מידית נדרשת בעבודה: לפחות 15,000 ₪ בחודש  + הגדלת מחיר המנות לחברים ב 15% - 20% כ 20,000 ₪ לחודש  + עדכון המחיר לשכירים שכבר בוצע, יביאו אותנו  קרוב ליעד הנ"ל ויאפשרו להקטין, או לייתר בכלל, את ההפחתה הנדרשת בתקציב לחברים.

ועוד הערה בשולי הדברים ושולי תקציב החברים: הצעת הקטנת השי לחג לחברים ב 100 א"ש כפי שפורסם בהצעת תקציב הקהילה. החיסכון כנראה נדרש, אולם נזקו כאן רב מתועלתו.

הסכום:  200, 250 או 300 שקלים שחבר מקבל, אינם משמעותיים לעצמם,  הסמליות  בקבלת מתנה, חשובה.

לכן אם רוצים להפחית 100,000 ₪ מכספי החברים, נקטין ב 1% את התקציב הכולל ונקבל את החיסכון הנדרש פלוס מינוס. ניתן לעצמנו שי לחג כרגיל ואולי מעט יותר אפילו, ובא לציון גואל.

יפתח רונן.

טיול הגיל השלישי

 

ביום חמישי 12.3.2015, נצא לסיור בבית-הספר ויצו ניר-העמק

ביה"ס ניר-העמק הוא כפר נוער השוכן בעמק-יזרעאל. המוסד הוקם בשנת 1927

כ"משק פועלות" ל – 9 חלוצות צעירות שהכשירו עצמן לעבודה חקלאית בהתיישבות.

בשנת 1938, נטלה ויצו חסות על הכפר ופתחה את שעריו לפליטים שהגיעו ארצה לפני השואה ואחריה.

כיום, לומדים בביה"ס למעלה מ – 1000 תלמידים בחטיבת ביניים ובחטיבה עליונה במגוון רחב של מקצועות.

הסיור כולל: מפגש עם דגנית ווסלינג במחלבה, ובגן האקולוגי שם נאכל ארוחת-בוקר ממיטב הגבינות של המחלבה.

נשמע מפי דגנית וממנהל המשק על ביה"ס החקלאי, מאפייניו ואוכלוסיית התלמידים.

לאחר מכן, נמשיך לטייל עם אלי אורן לטיול פריחות ונופים בגלבוע.

ניסע לכתף-שאול, לתצפית על ציור שדה של פיטר ויינר שצייר את אריק איינשטין, למעלה גלבוע לתצפית על עמק בית-שאן ואנרגיה שאובה בגלבוע.

יציאה: בשעה, 08:15

נסיעה בטיולית

נשמח לראותכם – דובי, שוש, יונה רבי

 

נ.ב. רשמו לפניכם – טיול לאילנייה יתקיים ביום ג' 31.3.15

זה אכפת לי - נעמה מלכי

זה איכפת לי

בתחילת החודש הופעל מחסום בקצה העלייה לשיכון שלנו "יפה-נוף".

הכביש הזה הוא יוצא דופן בתלילותו באזורי המגורים בגבע ובנוסף באמצע העלייה ישנו סיבוב שאינו מאפשר לראות אם המחסום הורם אלא  אם הנהג נמצא מול המחסום למעלה.

אפשר לומר שאין רכב שנוסע שם מהר, לא בעלייה ולא בירידה.

בעבר היה קיים מחסום בקצה הכביש למטה והוא חדל לפעול מסיבות אלו ואחרות.

שנים רבות אין לנו מחסום והוא גם לא חסר לאיש פה.

כשראינו את המחסום החדש במיקומו נחרדנו, ואני באופן אישי פניתי לאיציק מור בבקשה להסרת "המפגע". הביאו איש בטיחות שקבע שהמחסום שהוצב הוא בטיחותי.

הוזמנתי למזכירות וכנראה לא הצלחתי לשכנע את חברי המזכירות בצדקת טענותיי.

קיבלנו הודעה שבוע (או שבועיים) לפני הפעלת המחסום שהוא עומד לפעול, דבר שלא נעשה באף מחסום שהוקם בגבע עד כה... והרי זה פלא מהיום השני להפעלתו המחסום נפתח – אך לא תמיד ושבוע לאחר הפעלתו הוא היה תקוע שעות למטה.

דיירי השיכון ואנשים נוספים נחרדו למראה המחסום ושאלו אותנו – איך אנחנו מסכימים להימצאותו. רוב דיירי השיכון מתנגדים.

ובכן אני מבקשת (בדרכים לא אלימות) לפעול להסרתו.

כל מי שחושב שהצדק בדברי מוזמן לפנות אלי ולחתום לי על מסמך שאגיש אותו למזכירות.

אגב, המחסום לא מנע מהמכוניות להמשיך להיכנס ולחנות בשיכון.

בתודה, נעמה מלכי

זווית ראיה - נחמן רז

 

אפשר גם כך

לפני כשבוע ימים בקרנוּ, 4 חברים מגבע, בישוב "מגן-שאול" שבתענכים. הישוב הזה הוקם על-ידי בוגרי מושבי התענ"ך שרצוּ להקים בית ומשק משלהם בסמיכות למקום הולדתם וגידולם.

שנים לא מעטות סבלו מכל מיני פגעים ותקלות שסימניהם נותרו כיום בצורת חממות מוזנחות, שטחים ובתים לא מטופלים, אזורי מגורים מוזנחים וכדומה. היישוב הזה עצמו, "מגן-שאול", ממוקם בקרבת מקום לכפר הערבי הגדול והוותיק "מוקבלה".

נסענוּ לשם על מנת לראות ולהכיר את המפעל שהקימו שם, בלב הכפר הזה, אנשים שבאו מקנדה ומהונגריה, כולם גרמנים-דתיים ומאמינים, ונוסף על כך הם שייכים לאותה כת גרמנית "בת-אל" שהקימו את המפעל לתפארת בזכרון-יעקב. שם כבר ביקרו רבים מחברי גבע במהלך השנים האחרונות, ולרבים בוודאי מוכרים עניני המקום ההוא, שמפעלו הטכני, ששמו יצא לתהילה, מצוי בפאתי "זכרון" ומשם מתנהלים עיקר ענייניו הכלכלים. כולם שיכים לאותה כת שאנשיה הגיעו לישראל לפני שנים אחדות והתמקמו במגן-שאול. גם שם הם קרויים "בית-אל", ולא במקרה, אלה אנשים דתיים על פי דרכם וחייהם מתנהלים בדרכים מיוחדות להם, על פי עקרונות שהם מאמינים בהם ועיקרם: שיתוף העבודה וצניעות כערך החיים המרכזי. וכולם משתדלים לעבוד הן במשק חקלאי והם טפחו לא רחוק מזיכרון-יעקב ובעיקר ממפעל טכני משוכלל ביותר המייצר בעיקר מתקנים להתגוננות מפני התקפות מן האוויר. רבים מחברינו, כאמור, בקרו שם במהלך השנים. הם מקבלי אורחים מצוינים, מארחים נעימים, יש להם במחלקה שלהם מפעל מזון טעים למבקרים ב"סניף"  במגן-שאול. אין להם חנות מזון משלהם אבל גם הם דואגים לנוחות המבקרים, ולשביעות רצונם. העיקר, כמובן, הוא הסיור המודרך במפעל שמחלקותיו מאכלים – 3 קומות בבנין המפעל במגן-שאול. עיקר היצור שלהם הוא מתקני קירור למטוסים, שאותם הם מספקים לחברות המטוסים הגדולים בעולם, כולל ארה"ב. דבר זה מחייב כמובן, איכות ייצור מדויקת ביותר ואכן לעין לא מקצועית, עצם ההתבוננות בגושי המתכת (אלומיניום) המברִיקים המוצגים על השולחנות וניתנים להתרשמות: העובדים, איש איש ליד שולחן עבודתו. מה שמרשים לא פחות זהו הניקיון המופתִי בכל מקום. עובדי הניקיון כולם מאנשי ונשי הקהילה, כך גם חדר-האוכל והמטבח. הכל מבריק ללא דופי.

שיחה עם מנהל המפעל, גרמני רחב ממדים דובר עברית מצוין, עונה בסבלנות ובנימוס לכל שאלה ואפילו לשאלות שיש בהן היבט רגיש המשפחות!

היה זה ביקור שמוכיח כי אפשר גם כך! העבודה, הניקיון, הדיוק והמשמעת – הם ערכי-חיים משמעותיים והם רואים בהם את טעם עשיתם. אין להם מתחרי בהזמנת המוצרים והם זוכים להכנסות נאות.

כיום שנים מאנשי גבע עובדים שם: תומר אטינגר חתנו של אבשלום בן-יהודה, בעלה של לילך שזכה שם השנה לפרס "העובד המצטיין" וכמובן דני שמעוני המכיר שם כל אחד, ומוערך על ידיהם כמי שמלווה ומייעץ להם בכל המנהלה, קשרים עם מוסדות המדינה בעיקר, וכל עזרה שהם זקוקים לה. ויש להם לא מעט בעיות שקשורות לבירוקרטיה הישראלית .

וסקר שוב ושוב – כאשר רוצים משהו, כשמאמינים באורח-חיים מסוים ומתמסרים לו אפשר ויכולים אנשים להשיג זאת ולהקים יישוב לתפארת.  במסירות, בהגינות ובסבלנות.

לא קיימת השאלה "לאן"?


**************

 

ממגילת אסתר + פורים בגיל הרך

מגילת אסתר פרק ט'

יז בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, לְחֹדֶשׁ אֲדָר; וְנוֹחַ, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה יח והיהודיים אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה יט עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים , הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת - עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם - לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ,  בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים כג וְקִבֵּל, הַיְּהוּדִים, אֵת אֲשֶׁר-הֵחֵלּוּ, לַעֲשׂוֹת; וְאֵת אֲשֶׁר-כָּתַב מָרְדֳּכַי, אֲלֵיהֶם כ

 

פורים בגיל הרך

הגשם החמיץ את כוונתו הזדונית לשבש את חגיגת פורים של ילדי הגיל הרך וכאמור, הופרה עצתו, והפעוטות יצאו בלוית המטפלות והגננות בהתהלוכה ססגונית לנוכח הורים וסבאים מעריצים ושאר קְהל חברי גבע .

 

 

פורים משנות הארבעים - מרדכי בן יהודה

מן הארכיון של ורד א-צ

 

  איור: מומו שלמה מונוסוביץ'

  פורים בגבע, שנות הארבעים . העברית  קצת השתנתה מאז, ולפעמים הנשוא מקדים את הנושא ובכלל מבנה המשפט קצת אחר מזה של היום אבל המושא מזכיר נשכחות לאלה מאיתנו שהכירו את תמימה וחמודה ואחיותיהן...

כתב מרדכי בן-יהודה

חברים!

נשלחתי מטעם הפורימון  להגיד אי אילו מילים לסדר היום.ואני רוצה להזהיר אותכם בפתיחה שהבקורת תהיה קשה.תקבלו את הדברים כחכמים ואל תבליטו את זה על הפנים.

הן אנו חברה חופשית.

והבקורת העצמית – היא הכרחית .

השנה שנה קשה – ואין הלב פנוי לבדיחה

ולכן לא ארבה דברים, וגם דברי לא יהיו שמחים. לא אגע במוסדות, בענפים. מטעמים פשוטים הן כעת כולם מצליחים – שטון תירס חמישים ובעד תפוחים מקבלים כמה שרוצים – פנדלריה מאה

מובן שהצלחת הענף מובטחה, "צריך רק קצת ארגון בעבודה" כפי שהתבטאו חברים באסיפה האחרונה.

אמנם לא ידוע עדיין מֶה ומַה  אלא סתם לתשומת לב החברה כי בארגון העבודה, כאן חברים עוגן הצלה לא להזקק לעבודה שכירה.

אבל לא נעסוק בפורים בענייני ענפים ועבודה, אלא נספר לכם סודות מישיבות הועדה.שהנם ידועים למתי מספר חברים והנה קצת פרטים:אחד החברים שבחיצונותו איננו נמנה על הנביאים, ראה את הנולד ובאה בהצעה למכור את הפרדה – שתמימה שמה.

אמנם באופן אישי לא היה לו נגדה שום תלונה: פרדה מצוינה... ממלאה כל פקודה מפי מסדר העבודה, בחציונותה לא מכוערה והבלורית שלה כמה היא יפה.

שתי נקודות חן על גבה – רגלים כלאיילה וגם לנחמן התייחסה לא רע.

עד שזה הגיע להלבשת הראשיה שארכה כחצי שעה – בעזרת שנים שלשה.והחבר בר ההצעה – מסדר העבודה, זכר את מוצאה של זו הפרדה, הן ממחנה דֶנץ – מוצאה- שעל אויבינו נמנה, (דנץ- ממתנגדי דה גול במלחמת העולם השניה) ויש בה מן הסכנה, שלמרות שמה המעיד על תמימותה, יכולה לפעמים לחלוק מהלומה די מסוכנה.

כי מי שזוכר את הפרשה איך שהיא עברה לחיי קבוצה הן היא מסכנה לא רצתה – ושמואל קופל סחבה על כרחה, ובלשון חלקה – הרים וגבהות (וגבעות?)הבטיח לה בקבוצה. עבודות לא קשות יום עבודה של 8 שעות,עגלון בלי שוט – מחונן בכל הסגולות.משתתף בכל הכנוסים והפגישות של כל התנועות והמפלגות ומתנגד בפרינציפ למכות, ועוד כל מיני הבטחות מקום נכבד באורווה – בשכנות עם חמודה בת זוג נאה – שמה אילה  ובהפסקה תהיה בהחלט מסודרה.

מחוץ למנה שהיא אמנם קבועה, תקבלו גם הוספה והביא לה דוגמא את חמודה הסוסה

שבאה אלינו רזה ודקה ותחת ידו של הילמי מטפלה הפכה שמנה ועגולה, ונראתה כאילו תאומים בכרסה. אמנם בסוף באה האכזבה – שהפחיתו מהמנה ורזה גם כרסה. אחרי ההריון של חודש ושנה קרה מה שקרה – הרתה משעורה. . . טעות מצערה שבספרים אינה כתובה ואין את מי להאשים קורים מקרים וכשהוברר שההריון הוא רק    פרי  דמיון .ושזה עולה הון.

 התאסף המנגנון לטכס עצה מה לעשות עם החמודה והוחלט ברוב דעות להתחיל בנסיונות. כי לא זאת היא הקבוצה שתתיאש  ולעבוד היא מוכרחה !

כי כך החליטה הועדה...

וכשהועדה מחליטה ברור מיד נגשו לפעולה. בהתחלה שידלוה בליטופים ובדברים, וכשזה  לא עזר אחזו באמצעים.

בהתחלה שוטים – ולבסוף לקורס של מטפלים שבכפר הילדים ואי שם שבה בהכרה ברורה – שהיא לא תשא בעול עגלה ויהי מה... ואתה סיבה מספיקה: הקבוצה בזמן הקניה, ידעה שאני מיועדת רק לרכיבה – וכל הקבוצה ממני התפלאה "כמה שהיא יפה....

וזה שווה דבר מה". ושמואל ממשיך בהסברה, ותמימה עומדת ומקשיבה וחושבת לעצמה: "באם של שמואל המעשיה היא נכונה אזי לא רע בקבוצה – ושואלת בתמימותה: "והסוף מה היה ?"

הסוף היה שחמודה נצחה את כל הקבוצה...

ועומדת לתפארת באורוה – וגורמת להילמי הנאה כשהיא עונה לשריקותיו בצהלה ה ה ה

החליטו אמנם למכרה אבל לא נמצא טיפש שרוצה לקנותה ולמה?

כי המחיר שהקבוצה נקבה לפי ערך השעורה שהיא זוללה עולה על מאה...

ומחירה בשוק לפי ערך עבודתה הוא חמישה שישה וחמודה צהלה ושמחה ומברכת את היום שבאה לקבוצה שחופש הפרט בה.

ואפשר גם לקבל מנה בלי התאמצות בעבודה ובינתיים תמימה שלנו כמעט נרדמה ושמואל אליה פונה: חביבתי...!

אחרי ששמעת את כל היתרונות שבקבוצה בטח לא תפקפקי אף רגע אחד ותעברי אלינו מיד.

ותמימה בתמימותה לדברי שמואל באמונה התייחסה – לבקשתו נענתה והחליטה לבנות את עתידה בחיי הקבוצה.

ומי שמכיר את חיי הקבוצה יבין למה תמימה התאכזבה...

והסיבה פשוטה לא נתמלאו של שמואל הבטחות.

והעגלון למרות שהוא מתנגד למכות – לקח לידו את השוט ובלי כוונה רעה הרביץ לה כהלכה

עם טון וחצי ובעליה – ולמכה הוסיף עוד אמירה..."דיו נבלה...אינך רואה שרה לתלתן כבר מחכה ולצהרים צריך להספיק עוד עגלה ואחרי זה למחלבה"

בקיצור עובדה כיום 12 שעות.

ראשונה היתה לכל הטיולים והנסיעות כי היא קלת רגלים

ועושה את הדרך מגבע לבית החולים ב 40 רגעים וזה נעים...

ומגבע לתל-עמל בלי שום עמל

ואת הדרך למחלבה על בוריה כבר ידע ועושה אותה בדקה...

ולבית השיטה פחות מחצי שעה אף פעם לא התאוננה את המוטל עליה באמונה עשתה    סחבה   שלשים בעגלה ובריצה וגם את זה קבלה באהבה, ממש כחלוצה אחרונה היתה עם ערב באורווה וראשונה עם  זריחת החמה.

בצהרים הספיקה לאכול רק חצי מנה כי שבה מאוחר מהמחלבה.

ושולמית שכנתה היתה מתחלקת איתה עם המנה עוד טרם בואה.

ומחוץ לעבודה והכלכלה שהיתה לא מספיקה

לא אהובה היתה על חברותיה באורוה ומדי פעם כבדוה מי בנשיכה ומי בבעיטה ואדר הזקן שבחבורה אף הוא מוסר הטיף לה...

 

פורים 95 - דני גפן

"אחרי עשרים שנה" , שר פעם שמוליק קראוס. והנה גם השנה, נושא מסיבת הפורים הוא: ג'ונגל. בדיוק כמו לפני עשרים שנה, ב-1995 !

לטובת הצעירים, שאם נולדו אז ? בוודאי היו דרדקים, שההורים השכיבו לישון מוקדם.

כדי שיוכלו להגיע, למסיבה המצויינת ההיא !

 צרור זיכרונות , מאותו הערב.

פורים 95 – ג'ונגל

הכול התחיל (כמו תמיד), בעלייה למשק.  אני וחיליק , שחזרנו מעוד יום בצבא, עלינו את העלייה ברגל. אני באמת לא זוכר איך הגענו לזה, אבל פתאום חיליק אמר: “בוא נארגן את פורים בגבע!”.  מה פתאום הסכמתי? הרי אני יודע היטב, שסוד הקסם ביחסי עם חיליק: שתמיד, אבל תמיד – אנחנו חושבים הפוך.  אני חושב לבן –הוא שחור, אני הפועל –הוא מכבי וכך הלאה...

בכל אופן ישר אמרתי, שצריך נושא למסיבה.משהו צבעוני, עם הרבה נושאים לתחפושות.אולי ג'ונגל ? הצעתי, ליד ביתן השומר.

כן ג'ונגל ! קרא חיליק בשמחה, מסכים איתי (בפעם השנייה באותו יום !) לרעיון.מכאן הדרך לקחת אחריות על הפורים כולו, כבר הייתה קצרה... חיליק החליט שעל מנת, שהחוגגים ירגישו

  בג'ונגל. צריכים להכין שרשראות, עם המון עלים עליהם.

ואומנם בישיבה עם "ועדת החג", שנערכה בביתה של דבורל'ה בן יהודה. כשהצגנו את "הרעיון הפרוע" שלנו, צחקו עלינו ואמרו לנו , שלא נעמוד בו !

וגם "למה להשקיע, במילא כולם יהיו שיכורים?”. “חוץ מלעזור, הם מוכנים לעשות הכול...”

סיכמנו במירמור את תוצאות הישיבה. אבל גם אז, לא נשברנו !

אולם העבודה שלנו היה המרתף של "בקרה", בימים לפני שהיו בו מחלקות הפרופילים והכלים. כך ,שהוא היה, סתם חלל ריק.

הכנת העלים, הייתה משימה לא פשוטה: תחילה "השאלנו", אלפי ניירות צילום משובחים מצה"ל. ואם גם באותה שנה, הייתה חריגה בתקציב הביטחון . זכרו היה, “פורים בג'ונגל". את הנייר “המושאל”, חתכנו על פי צורה של עלה ואז התחלנו לצבוע !

השתמשנו בכל אורכו ,של המקום העצום הזה. כדי לצבוע את העלים, שהיו מנייר צילום  לבן בשלל צבעים. שהגוון הבולט הוא ירוק, אבל לא רק... בצביעה עזרו לנו: ליאור אלוני (צבעי אחראי, אחראי מאוד), גילה וזיו גפן.

על מנת לשמור על הניקיון, ולא ללכלך יתר על המידה. פרסנו גלילי נייר אריזה, מ"השקדיה" (היה פעם מפעל כזה!). ועליהם הנחנו את העלים וצבענו. את העבודה עשינו בערבים/ בלילות, בבקרים היינו בצבא !

אך כמובן ,שאין טוב בלי רע ! אחרי ליל הצביעה הראשון, השארנו את העלים פזורים על הרצפה ! כדי שהצבע שעליהם יתייבש. ובבוקר שאחרי קיבלתי טלפון נזעם למשרד בצבא. מצידו השני של הקו, היה אבא צקי: “דני השתגעתם לגמרי?” , הוא ספק שאל ספק פסק. "בקרה זה מפעל, שעובדים בו! עם כל הכבוד למסיבת פורים, למה השארתם את העלים מפוזרים במרתף ?”

קיבינמט , קיללתי בליבי ! הם בטח זרקו ,את העלים וערב עבודה ירד לטמיון !

"ומה עשיתם, עם העלים?” שאלתי בזהירות, מתכונן לגרוע מכל. “תירגע הוא אמר וצחק. אני ויורם נצר (מנהל הייצור אז), אספנו אותם, והם מחכים לכם בפינת המרתף !”

את אנחת הרווחה, שנפלטה מפי, יכלו לשמוע גם בסניף של "מקדונלד'ס", שבדיוק נפתח אז בצומת גולני.

אחרי שצבענו את העלים,  שידכנו אותם לגלילי ניילון ארוכים, שמצאנו ב"מקלט תרבות" וגולגלו דק דק כעין ענפים.  3000 עלים צבועים, יצרנו כך! ש-500 מהם, הולכים לקישוט חד"א, כי צריך להכניס, את הקיבוץ לאווירה ! חיליק אמר כל הזמן.

איתקה לב הפסיק לרגע לזרוק אבנים על החבר'ה. לטובת הכנת חיות, מקרטון גלי.

ואם באווירה עסקינן: צריכים לעשות קליפים, לוידאו המקומי ! אמר כהרגלו ג'ימי בן שמעון.

אז עשינו גם קליפים. כותב שורות אלו ,ג'ימי, שלקה ואבילוי, התכנסו בשבת אחת באולפני "המבצר" ,או במילים אחרות: בחדר של ג'ימי, כדי להכין את הקליפים. השתמשנו בבובות , שהיו אז מפוזרות בחדרו , כשאנחנו "מדובבים" אותן ומזמינים את הציבור למסיבה.

מהקליפים האלו, זכור בעיקר המשפט: “שלושים שניות על חיי המין של הפנדות –  הפנדות מוציאות שפנים מהתחת", שנאמר תוך כדי שאוליבר ,בובת הפנדה של ג'ימי, מתנועעת מול המצלמה ובאגסי בובת השפן נשלפת מהתחת שלה !

באותה שנה יאיר זק, גדול השובבים של גבע נפטר ! ומסיבת פורים, נדחתה בשבוע.

קיבלנו אם כך, עוד שבוע להכנות, שנוצל לסגירות אחרונות .

"צריך להכניס את הקיבוץ לאווירה ! " הזכיר בפעם המי יודע כמה חיליק. ובצהרי יום שישי של המסיבה נכנסנו: תום אשוח, חיליק, יותמי והחתום מטה, לחדר האוכל. היינו מחופשים לחיות ורקדנו לצלילי השיר: sea of love"  האולם באותו ערב, היה מקושט להפליא והייתה גם אווירה טובה ! אבל לצערי כל מה שאני זוכר מהמסיבה, זה את סצנת הסיום. בה אחרוני הרוקדים, נתלים על שרשראות העלים ותולשים אותן לרצפה !

"יותר אני לא מארגן, את פורים בחיים!”, מלמלתי לעצמי בעודי הולך שיכור לחדרי.

בדיוק שנתיים אחרי ב – 1997, הצליח גידוש לרתום אותי שוב לארגון מסיבת פורים.

והפעם "פורים בחלל"...

ציור: תמר ידין

 

דני "האדום" גפן

(פורסם לראשונה ב"המוגלה" ה – 40 מרץ 2004)

פורים שמח ממרכז סקרנות

לכבוד חג פורים לא נכביר במילים,

וברוח החגיגות את מילות השיר "אני פורים" החלטנו לשנות :

 אני פורים, אני פורים שמח ומריע 

בשאר ימות השנה לומד וגם משקיע

ב "סקרנות" -  כאן תמיד תומכים

לומדים היטב ומנצחים !

 אני פורים, אני פורים שמח ומריע 

וכמו כולם גם כאן נשמח כשאדר מגיע 

כי ב "סקרנות" שמחים לתמוך 

ללמד, לקדם וגם לצחוק !

גם אני ממחזר - ערי גיל

גם אני ממחזר.

הביא לדף ערי גיל

אבל בגילנו, הרי ממילא לא זוכרים. שוב קיבלתי את מכתבו של יגאל אלון ז"ל משנת 1968 ודרישתו לצמצם הוצאות על דירת השרד שלו בעיר העתיקה. ניזכרתי  בסיפורון ישן שכתבתי. כדאי להשוות זאת לסיפורי חוות השיקמים של אריק שרון, לסיפורי טירת הצריחים של גלנט, לביתו של ארדן בסביון, הבריכה של אודי ברק ונילי פריאל במגדלי שמוקלנד ואתם יודעים לבד למי עוד (אם קשה לכם לנחש, לו את שרה)........ 

 

עגבניה קשה ובלי כתמים

אני מנסה להיזכר מתי זה היה. בודאי שלפני, הרי היא הייתה כבר ראש ממשלה ואחרי המלחמה זה לא לקח זמן רב והיא עזבה. כן, בודאי. היא הייתה  ראש ממשלה כבר זמן ממושך . אולי אבדוק. מתי היא נכנסה לתפקיד? כשהתגייסתי,? קצת לפני? קצת אחרי?  היא הייתה ראש ממשלה כבר משנת ששים ותשע. כן. כשהתגייסתי.

כשסיימתי את לימודי הייתי אב צעיר לתינוקת בת שנה . נישואין בתום מלחמת ששת הימים לא נראו אז מעשה משונה גם לזוג בני עשרים שטרם סיימו לימודים אקדמאים.

אב צעיר כל כך הטריד את קצין המיון. שובצתי ליחידה בסמוך לאוניברסיטת תל אביב. יחידת המילואים  שטיפלה בסטודנטים של העתודה אקדמית ובקציני הקבע שנשלחו ללימודים אקדמאים. שרות מוזר – צבא ולא צבא. מדים אבל במתקן אזרחי, סמוך לאוניברסיטה.

כדרכם של חיילים חיפשנו את הסופרמרקט הסמוך כדי לקנות לחם טרי, זיתים ובקבוק שוקו לארוחת הצהרים.

מאחר שהיינו ברמת אביב, ירדנו לא אחת למרכז השכונה ובקשנו לקנות את המצרכים שעליהם נחגוג אחר כך.

באחד הימים נכנסתי לסופרמרקט וניגשתי לדוכן הירקות. אולי כדי לרענן את הארוחה במלפפון, אולי כדי לחפש איזה פרי מתוק.

ליד דוכן העגבניות עמדה גולדה מאיר עם סל בידה האחת וארנק כסף בידה השנייה. מין ארנק שמסמכיך וכספך  נתונים בו והוא נוח לקניות, אינו מכביד ואינו מטריד.

היא הניחה את הארנק על דוכן הירקות , שלפה שקית ניילון דקה והחלה לברור לה עגבניות. נעצתי בה מבט ובידי מיששתי מלפפון או פלפל שהסתובבו בסביבה.

אישה כבדה, מרובעת, תוויה גסים משהו ושערה האפור אסוף במכבנות שגילן כגילה.

העפתי עין אל רגליה הבצקות. "נעלי גולדה" חייכתי לעצמי כשהבחנתי בעקבים הקשים והמוצקים שהיו ברוחבם של שוקיה לערך."נעלי גולדה" השמעתי בלי קול ושבתי לחייך.

היא הרימה מבט והבחינה בי.

"קשות." אמרה, "עגבניות צריכות להיות קשות ובלי כתמים." בידה אחזה עגבנייה אדומה אותה לחצה בין אצבע ואגודל. כמו סבתא שלוחצת את לחייו התפוחות של נכדה.

בשקית היו שתי עגבניות אדומות מושלמות בצורתן. בזרועות כבדות של אישה קשישה אספה שקית נוספת עם שנים שלושה מלפפונים, חייכה אלי חיוך עייף ופנתה לעבר אחת הקופות. גוררת מעט את "נעלי גולדה" שלה. 

הבטתי אחרי ראש הממשלה.

היא נגשה לקופה ועמדה בתור כשבידה האחת שתי שקיות אחוזות בחזקה ובידה השנייה סל ריק.

חזרתי לברור גם לי עגבנייה קשה ובלי כתמים.

"סליחה, סליחה," קראתי והנפתי את ארנק הכסף, "גברתי. את שכחת כאן את הארנק." בשנים שלושה צעדים ניגשתי אל התור בו עמדה.

הקופאית העבירה את מוצריו של אדם שעמד לפניה מצד אחד לשני ונגנה את המחירים על קלידי הקופה הרושמת.

"תודה, תודה" אמרה לי גולדה מאיר במין מבטא מוזר שהכרתי היטב מהרדיו. "שוכחים. בגילי, אתה יודע." היא שבה והודתה לי ושלחה לעברי חיוך מתנצל.

הקופאית לקחה מידיה את שתי השקיות.

"זה הכול גברת מאיר?" שאלה והקישה מספרים קצרים על הקופה הרושמת.

"כן זה הכול." ענתה והוציאה שטר נייר מהארנק, "לקחתי חלב ולחם אתמול".

"אף אחד לא בא?" הוסיפה הקופאית מעשה שכנות .

גולדה מאיר משכה בכתפיה וחייכה שוב. היא נתנה את העגבניות והמלפפונים בסלה ופנתה לעבר היציאה.

"בוקר טוב ותודה לך" אמרה לקופאית והביטה גם בי.

"בוקר טוב" עניתי וחייכתי בטיפשות.

"שוכחים, מה?" שבה והזכירה לי את היכרותנו הקצרה ויצאה לעבר ביתה.

"זאת ראש הממשלה!" אמרתי לקופאית. "זאת ראש הממשלה! ממש ראש הממשלה!"

"כן, היא גרה כאן ממול," עתה לי והקלידה את מחירו של הלחם הלבן והטרי שהנחתי לפניה.

"גם עגבנייה אחת?" שאלה "זה שלך?" שאלה והניפה את השקית.

"כן." עניתי "קשה. בלי כתמים."

בחוץ הציצה האישה הקשישה לרגע בחלון ראווה סמוך. אחר כך הביטה לשמאל ולימין והמשיכה לעבר קצה שורת החנויות.

 

סיפור - עמיקם אסם

מאת עמיקם אסם – איש קיבוץ ופעיל חברתי

הכתוב להלן עוד לא פורסם מעולם. אני מצהיר חד משמעית שכל הכתוב כאן הוא אמת לאמיתה, אמת צרופה מראשיתה ועד סופה.

באמצע שנות החמישים שימשתי בתפקיד מפקד מחלקת הנח"ל בקיבוץ שדה-בוקר. באותם ימים חיו פולה ודוד בן-גוריון בשדה-בוקר כחברים. את בן-גוריון הכרתי בשדה-בוקר כבר בהיותי בכתה י"א. במחנה עבודה של תנועת הצופים עבדתי אתו בדיר. ולו הייתה לי אז תודעה היסטורית, יכולתי לבקש צילום של שנינו חולבים משני עברי אותה כבשה… אבל כשהייתי מפקד מחלקה במקום, סוג הקשרים ביני לבין בן-גוריון כבר היו שונים, כי כלובש מדים בדרגת סמל ראשון הוטלה עלי האחריות לשלומו ולביטחונו של ה"זקן"… לא פחות מכך, הוטל עלי לתת סיוע לרעייתו פולה, שמדי פעם נזקקה למשהו כזה או אחר… כולנו השתדלנו להקל עליה.

יום אחד פנתה אלי פולה וביקשה "חדר לישון בו הלילה". "מה קרה, פולה?", שאלתי בתמיהה. תשובתה הייתה קצרה ופשוטה: "מזכיר האו"ם דאג האמרשלד בא לבקר את בן-גוריון" (פולה מעולם לא קראה לבעלה "דוד", כשדברה עליו עם אחרים…), "והאמרשלד הזה יישאר בשדה-בוקר בלילה, ילון בצריף של בן-גוריון, ולכן יש צורך למצוא לי מקום לישון בו…". לא היססתי לשאול את פולה – "מה? אין עוד מקום בצריף שלכם?". ופולה ענתה: "לא, ולכן אני מפנה את מיטתי, והאמרשלד יישן בה. ואז איפה אני אשן? הרי לבן-גוריון יש מיטה צרה, המספיקה רק לו…". "פולה, הבנתי, יהיה בסדר", אמרתי לרעיית בן-גוריון. ניגשתי מיד לאחת מבנות מחלקת הנח"ל, ואמרתי לה שצריך להכין חדר לפולה, ללילה… החיילת לא ביקשה הסבר – כולנו היינו קרובים לפולה ולבן-גוריון – והיא אמרה לי מיד: "אני לא שואלת למה… החדר יהיה מוכן, גם נחמד וגם מכובד". ואכן, אחד מחדרי מחנה הנח"ל הוקצה לפולה לאותו הלילה: המיטה הייתה מוצעת יפה, על השולחן הוצב אגרטל עם פרחים, ומנורת לילה חוברה ליד המיטה והושמה על שרפרף גבוה.

מזכיר האו"ם דאג האמרשלד הגיע. הייתה התכנסות בצריף של בן-גוריון, ובה נטלו חלק גם נכבדים אחרים. בערב כולם יצאו לדרכם, ורק האמרשלד נשאר. פולה יצאה כמעט "באין רואה" (כדי שדאג האמרשלד לא ירגיש), ואני ליוויתי אותה לחדר היפה שהכינונו לה. פולה נכנסה, אמרה "איזה יופי", ולפני שסיכמה באמירת תודה היא לחשה לי: "אבל אל תשכח להעיר אותי ברבע לשש בבוקר". אינסטינקטיבית שאלתי "פולה, למה כל כך מוקדם?". פולה ענתה לי בלי חיוך, בכל הרצינות: "האמרשלד לא יודע שיצאתי מהבית, כי הוא לא ראה אותי יוצאת. מחר בשש בבוקר, כמו בכל בוקר, בן-גוריון ואני נעמוד על הדרגש לפני הכיור במטבח, כי שם אנחנו מצחצחים יחד שינים ואומרים בוקר טוב… אז אני רוצה שהאמרשלד, שיקום בערך באותה שעה,יראה את שנינו שם יחד, וכך לא ידע שישנתי בלילה מחוץ לצריף..."

הכל קרה כמתוכנן. כשליוויתי בבוקר את האמרשלד לכיוון המכונית (שהנהג שלה ישן בתוכה!), ,שאל אותי האמרשלד באנגלית אם אני דובר אנגלית. אנגלית. כשעניתי לו "YES", הוא אמר לי כך: הצטרפותו של בן-גוריון לקומונה במדבר היא מעשה מפליא! וזה שכדי לקבל אותי בביתו, אשתו הייתה צריכה לצאת באין רואה מן הבית כדי שיהיה לי מקום לישון – זה ממש לא יאומן! אל תגיד לה שהרגשתי, אבל אני לא רק מודה לה מכל הלב, אלא מעריך אותה מאד-מאד-מאד, וחבל שאני לא יכול להגיד לה את זה". נו, ביבי.איפה היום אתה ואיפה היה בן-גוריון אז…ושרה, איפה את היום ואיפה הייתה פולה? זה לא משהו שראוי קצת, אפילו רק קצת, ללמוד ממנה?

מהפך פוליטי - איתן ברושי

‏03 מרץ 2015

מהפך פוליטי

חברים וחברות,

לראשונה אחרי יותר משני עשורים, אנחנו יכולים לבצע מהפך פוליטי בפתק אחד, בהצבעה למפלגה שבידיה האפשרות לנצח את הליכוד, זאת מפלגת המחנה הציוני.

נראה שהציבור הפנים ששלטונו המתמשך של ביבי נתניהו דרדר את מדינת ישראל לשפל חסר תקדים בנושאים מהותיים לחיי כל אזרח בישראל: הפער הבלתי נתפס בין עשירים לעניים, חוסר היכולת של משפחות בישראל לרכוש דיור, חברה חסרת ערבות הדדית, קריסת מערכת הבריאות, הפער הסוציו-אקונומי בין הפריפריה למרכז, מערכת היחסים עם ארה"ב שבמשבר חסר תקדים שפוגע בביטחון המדינה, מחסור באופק מדיני ובשותפות עם בעלות בריתנו ועוד.

שלטון נתניהו, בניגוד להצהרת מגילת העצמאות, יצר אפליה מודעת בין אזרחי המדינה היהודים והערבים. הותיר את החייל המשוחרר נאנק תחת יוקר מחייה שלא מותיר בידיו את היכולת להקים משפחה שיש לה את הבסיס הקיומי כפי שקיים בכל מדינה נאורה.

על מנת לחזור למנהיגות שפויה ונכונה לאזרח, ולקיבוץ בפרט, יש לחזור למשנת רבין ולהוביל לשינוי סדרי העדיפויות! אנו נצבים בפני שאלות ברורות, האם אנו רוצים ממשלת הגליל והנגב או ממשלת יהודה ושומרון? האם אנו רוצים ממשלת הסדרים מדיניים ורפורמות חברתיות או ממשלת אינתיפאדה ויוקר מחייה? הממשלה האחרונה של ביבי, לפיד ובנט, הייתה ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות. אנו כחברי קיבוצים סבלנו ממשלה גרועה שלא ראתה לנגד עינה את טובת פיתוח ההתיישבות והחקלאות. הממשלה היוצאת התעלמה, ופגעה באותם יסודות עליהם בנויה המדינה והתנועה הקיבוצית: ביטחון, חינוך, התיישבות וחקלאות.

זה העת להתלכד תחת מפלגה אחת גדלה ואיתנה, בהנהגת הרצוג ולבני. זה עדיף מאשר לפזר את הכוחות על מפלגות קטנות ולא להיות משמעותי בהם. מפלגת העבודה ידעה תמיד כיצד להניף ביחד שני דגלים: המדיני-ביטחוני והחברתי-כלכלי, תוך מענה נכון ותוך הבנה שהם חייבים להיות מונפים יחדיו באופן אחראי ונבון. המחנה הציוני יפעל במתן עדיפות לפיתוח יישובי הנגב והגליל ולחיזוק ההתיישבות והחקלאות, ומדיניות של שוויון לבני המיעוטים, והפסקת הזרמת משאבים בלתי מוגבלים למאחזים עלומים ברחבי יהודה ושומרון.

המחנה הציוני היא המפלגה היחידה שהציבה שני נציגים  מטעם ההתיישבות במקומות ראליים והיא הראשונה שהציגה מצע סדור ומקיף לטיפול ייסודי בנושאי ההתיישבות והחקלאות. אני מאמין שנציגות שלנו בכנסת, במסגרת המחנה הציוני, תהיה חיונית ואפקטיבית, וכך נוכל לחזור ולעצב מדיניות ולא להיות הקורבנות שלה.

בראש המחנה הציוני עומד יצחק הרצוג, מנהיג הראוי בעת הזאת להנהיג את העם והמדינה. דמוקרט, איש מוסרי, אנושי, אוהב אדם, איש שלבו ושפתו שווים. הרצוג הוא מנהיג שיודע מהו משא ומתן מדיני, מנהיג שתמיד יעדיף את ההידברות בין מנהיגים ומדינות. אך עם זאת, יעמוד כחומה בצורה בפני כל גורמי הטרור וחורשי רעתה של מדינת ישראל. יצחק הרצוג פעל רבות למען השכבות החלשות, לא בדיבורים אלא במעשים ומציאת פתרונות. הוא מכיר ומוקיר את המעשה החלוצי וההתיישבותי, והיה נאמן תמיד לתנועה הקיבוצית ושליחותה, וער ורגיש לסיוע המתחייב מחשיבותה של הפריפריה.

חברים וחברות- על כל אחד ואחת מאתנו מוטלת הזכות והחובה להתייצב ולהכריע את המערכה באופן ברור שיאפשר ליצחק הרצוג כראש המפלגה הגדולה להרכיב את הממשלה הבאה. הסתיימו הימים של ההתלבטות בין אפשרויות שונות, לפנינו הכרעה ברורה בין הליכוד למחנה הציוני, כל אופציה אחרת משמעותה המשך שלטונו של נתניהו.

רשימת המחנה הציוני, עם הרצוג וליבני בראש ושילוב נציגי התיישבות, היא הזדמנות גדולה להבטחת העתיד ולשינוי המדיניות וההתנהלות הנוכחית. אל תגידו יום יבוא, תביאו את היום! תחזירו את המדינה לערכיה המכוננים, לטוהר המידות, לדרך הישר, לחוסן החברתי, לחיזוק ההתיישבות, הקיבוץ והחקלאות, ולמתווה של שלום מדיני וביטחוני.

לכל אחד יש פתק אחד, וכל אחד צריך לחשוב שקולו הוא הקובע, לכן כל אחד ואחת חייבים לשים את הפתק במקום שיבטיח זאת ב-אמת. 

שלכם,איתן ברושי.


ספרים חדשים בספריה

ספרים חדשים בספרייה – פברואר 2015

רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ, מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו – עופרן מירה ואחרים  (עורכים)

הרומן המצרי - אורלי קסטל בלום

שלוש קומות - אשכול נבו


קורה משהו. אני לא יכולה לספר אותו לאף אחד. אבל חייבת לספר אותו למישהו." 

אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הדלת של השכנים. 
שלושה וידויים עוצרי נשימה של שלושה דיירים בבניין אחד במרכז הארץ משתלבים זה בזה וחושפים את הסודות והשקרים שבלעדיהם משפחות לא יכולות להתקיים. 

אשכול נבו נוטל הפעם את הז'אנר הקלאסי של הווידוי, צולל עמו אל זרמי המעמקים של החברה הישראלית ומוכיח שוב את כישרונו המזהיר למשוך בחוטי הסיפור ולהאיר את הפינות הנסתרות ביותר בנפש האדם. 

שלוש קומות הוא ספר מסחרר, המשליך את גיבוריו שוב ושוב לתוך מלכודות מוסריות ומזמין את הקורא לשאול: מה אני הייתי עושה במקומם?

מלכת הגלידה מרח' אורצ'רד – סוזן ג'יין גילמי

אל תחזור - לי צ'יילד

מלחמת העולם השנייה - ביוור אנטוני

המצאת הכנפיים - מונק סו קיד


הטי "הנדפול" היא שפחה שחורה בצ'רלסטון של ראשית המאה התשע-עשרה הכמהה לחיים מעבר לחומות בית משפחת גרימקה העשירה. היא מוענקת כמתנת יום הולדת 11 לבת המשפחה - שרה - נערה שיודעת מגיל צעיר כי נועדה לעשות דבר גדול בעולם, אך כבולה למגבלות הכפויות על נשים

איש השלג - יו נסבו

הזריחה – ויקטוריה היסלופ


קיץ 1972. על פיסת חוף מרהיבה בעיר פמגוסטה שבקפריסין חונכים בני הזוג פַּפַּקוֹסטָה את "הזריחה" – המלון המפואר והחדיש ביותר על קו המים. פמגוסטה היא אתר נופש מבוקש מאין כמוהו באזור הים התיכון, עיר משגשגת ושוקקת חיים, שרבים נוהרים אליה מכל עבר. במלון, כמו בשאר חלקי העיר, עובדים זה לצד זה קפריסאים ממוצא יווני וטורקי: על אף האיבה האתנית השוררת באי והתהפוכות הפוליטיות המתחוללות סביב, המציאות רוקמת ביניהם קשרים של אמון וקרבה. מערכות יחסים אלה עתידות לעמוד למבחן מכריע כשפמגוסטה נקלעת ללב המערכה על האי בין יוון לטורקיה. העיר מופגזת, ועשרות אלפי תושביה נמלטים מפני הכובש הטורקי. בעיר הנטושה נותרות רק שתי משפחות – משפחת גאורגיו היוונית ומשפחת אזקאן הטורקית. בין שתיהן קושרים מלון "הזריחה" וסוד רב-ערך שמותירה בידיהן בעלת המלון.

יהלום מן הישימון – סמי מיכאל

 

יהלום מן הישימון הוא סיפור אהבה סוחף ומטלטל בין כאמל לאלמאסה, שניהם יהודים צעירים בבגדד בשנות השלושים של המאה הקודמת. הוא בן למשפחה ממעמד מבוסס, היא בת דלת העם, שמגיעה לביתו כדי לשמש שם כמשרתת. הרומן עוקב אחר האהבה הנרקמת ביניהם, על ניצניה, הבשלתה, תפניותיה ושיאיה. זהו גם סיפור אהבה לעיר בגדד הגדולה והשוקקת, עיר הולדתו של סמי מיכאל. נהר החידקל החוצה אותה ושכונותיה המגוונות משמשים רקע אפקטיבי להתרחשויות האנושיות ברומן אך גם כמוקדי תשוקה בזכות עצמם

ספרים שנתרמו לספרייה

ספינות טרופות - אקירה יושימורה

היא נתנה להם חיים – מיישקובסקה אנה


אירנה סנדלר הצילה מציפורני הנאצים 2500 ילדים יהודים, וגם מבוגרים רבים, ונתנה להם חיים. בגבורה, תוך כדי סיכון חייה וחיי בני משפחתה, ובעזרת רשת של נשים מסורות ואמיצות שאירגנה, הבריחה קתולית צעירה זו את הילדים מתוך הגטו ומצאה להם מקלט במנזרים ובמשפחות נוצריות. כשעלה הגסטאפו על עקבותיה היא נדונה למוות, אך חבריה הצליחו לחלצה ברגע האחרון. גם אירוע זה לא הרתיע אותה מלהמשיך לפעול על פי צו מצפונה. 

ישראל הכירה בפועלה הייחודי כבר בשנות השישים, אך בפולין הקומוניסטית היא ידעה רדיפות ומצוקה, ורק כשהתחלף שם השלטון התוודע הציבור הפולני לדמותה המופתית ולמעשיה, והיא זכתה לכבוד ולהוקרה. 

היא נתנה להם חיים הוא הספר הראשון שמוקדש לאירנה סנדלר. הוא מגולל את קורותיה ואת השקפת עולמה האצילה. זוהי ביוגרפיה רבת יופי והשראה, הנוגעת במעמקי הנפש והנקראת בנשימה עצורה.

אנה מיישקובסקה, ילידת 1958, היא מבקרת תיאטרון, עיתונאית וסופרת. היא מתגוררת בוורשה

אבא עשיר אבא עני - קיוסאקי רוברט ט.

תחנה סופית אלג'יר - בן-דוד מישקה

מה שצריך לקרות - קראוס-וינר אורלי

תרבות בעמק


משכן לאמנות עין חרוד

אודיטוריום מירון סימה

"הגננת",

מפגש עם השחקנית שרית  לארי בתום ההקרנה 

שבת 14.3.15 בשעה 11.30 (119 דקות)

*** סרט עטור שבחים, זכה בפרסים רבים בפסטיבלים בין לאומיים ***

הסרט מגולל את סיפורה של גננת חובבת שירה ,המגלה בגן שלה ילד בן חמש שהינו משורר מחונן, ואת סיפורו של ילד מהורהר שאין לו רצון להינצל.

מחיר 30 ₪

ניתן להזמין כרטיסים מראש

טל' 04-6486038  04-6531670


דברים טובים


פורים, נו, טוב. צריך להביא משהו עם פרג כמובן. אולי אזני המן ופרג? אבל הלא הנושא מוצה כבר מזה שנים... אז אולי  נביא משהו עם פרג שהוא לא אזני המן?

 וסתם ככה בשביל הגיוון בחרנו במפינס עם פרג ונרא כי טוב

מאפינס תפוזים ופרג


מרכיבים

185 גרם חמאה 

180 גרם סוכר

גרידת קליפה משני תפוזים

3 חלמונים

3 חלבונים

300 גרם שמנת חמוצה

350 גרם קמח תופח

25 גרם פרג

אופן ההכנה

1.     להבריש תבניות מאפינס בחמאה מומסת

2.      ולקמח קלות על מנת למנוע הידבקות,

3.     ולחמם תנור ל 170 מעלות.

4 .להקציף חמאה רכה וסוכר לתערובת חלקה ולהוסיף את הגרידת תפוז, להוסיף את החלמונים אחד אחרי השני תוך כדי עירבוב ולאחר מכן את השמנת חמוצה ולאחד את המרכיבים.

5. להוסיף לתערובת את זרעי הפרג והקמח ולבחוש בתנועות קיפול.

6. להקציף את החלבונים בקערה נפרדת עד לקבלת מרקם יציב.

7. להוסיף את החלבונים המוקצפים לתערובת ולבחוש בתנועות קיפול, למלא תבניות בתערובת עד לגובה 3\2 ולאפות ב 170 מעלות ניתן להשתמש בקיסם לאינדיקצית הכנה.

סירופ:

 1בסיר קטן, לחמם מיץ משני התפוזים, מיץ מלימון אחד, כוס מים, כוס סוכר, שליש כוס ליקר תפוזים (ניתן להשתמש בברנדי כתחליף), ומקל קינמון.

  2ליצוק מהסירופ על המאפינס לאחר האפיה. אז

 



 

העתקת קישור