דף מספר 2145
18/12/2014
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דך 2145 - חנוכה

 

דף מספר 2145  כ"ז בכסלו תשע"ה  19 בדצמבר 2014

 

 

ארבל נתן (צילום -  שירי נתן)

משולחן המזכירות - צלילה

משולחן המזכירות


אסיפת קבוצת גבע נערכה ביום ג', 16.12.14.

סדר היום כלל:

1.      דיווח על הצטרפות מועמדים לגבע: אביב פורת, אנדרס מירנדה, גלית ויותם אורן.

ההצבעה לאישור המועמדות תיערך במשאל ביום שישי, 26.12.14.

2.      דיון בבקשת חברים להחיל מתן מענק לימודים בגין הורים, לחמישה צעירים עד גיל 30.

ההצבעה בנושא תיערך במשאל ביום שישי, 26.12.14.

3.      הסדר נסיעות לביקור בנים/הורים בחו"ל – נערך דיון.

לבקשת חברים יוחזר הדיון למזכירות לברור אחד הסעיפים בתקנון שעורר מחלוקת רבה.

לאחר סיכום עם המזכירות יובא התקנון מחדש לאסיפה ולמשאל.

מישיבת המזכירות 16.12.14

המזכירות דנה (דיון ראשון) בתקציב הקהילה לשנת 2015.

הדיון כלל סקירה מפורטת של המערך הכולל, בהקשר עם השינוי המבני שנערך בגבע, המפריד בין קהילה לעסקים.

מבנה זה יוצר קהילה ללא חובות  וחובת התנהלות מדוקדקת על בסיס תקציב מתוכנן.

מקורות הקהילה  הם: שכר עבודה, עבודת חוץ, גמלאות וקצובות ממקורות חוץ, עסקי קהילה ודיבידנד שיועבר אליה מאסיפת האחזקות המאגדת את כל עסקי קב' גבע. (התאגידים).

בדיון נכחו: רענן, יהודה בכר ואלי מזרחי שהרחיבו את הידע ותרמו להבנה.

זהו דיון ראשון בסדרת דיונים שתכלול בהמשך, דיון פרטני של מנהל הקהילה עם רכזי כל פעילות במגזר הקהילתי.

התקציב, הצעות שיועלו וקביעת סדרי עדיפויות לגבי נושאים תקציביים יובאו לדיון ציבורי בדצמבר וינואר 2015, עד לגיבוש ואישור התוכנית הסופית והמחייבת של 2015.

שבת שלום

צלילה לקס, מזכירה

************************

מזל טוב

לצלילה ואברהם לקס

לאשרה ועמית ברק

ולכל המשפחה להולדת

הנכד - הבן

 

מועדת בריאות

משולחן ועדת בריאות

א.             ייעוץ רפואי במסגרת הביטוח המושלם

1.לכל המצטרף לביטוח המושלם יש תקופת אכשרה, לפני שמאפשרים קבלת ייעוצים וניתוחים.

יש לברר במרפאה(מזכירה רפואית) אם הסתיימה תקופת האכשרה וניתן לקבל מהביטוח את הנדרש.

2.הביטוח המושלם מאפשר שלושה ייעוצים בשנה,אצל רופאים מומחים, וגובה דמי השתתפות עצמית בסך 100 ₪, המשולמים ע"י גבע.

3.כל ייעוץ מעבר למפורט בסעיף שתיים, מחירו 1000 ₪ ויותר, ואין לו כיסוי ע"י הביטוח.

4.לפני פנייה לייעוץ, החבר יתקשר לביטוח המושלם (כוכבית 2700)לברור כמה ייעוצים עומדים לזכותו.

5.יש לקבל אישור ממערכת הבריאות לכל ייעוץ שמעבר לשלושת הייעוצים האמורים לעיל.

ו' בריאות תדון בכל פנייה לגופה.

ב.                  משקפיים – השלמות לפרסום קודם (הסדר 2014)

עדשות

1.משקפיים עם עדשות מולטיפוקל, יינתן לחבר זוג אחד על חשבון גבע, ובנוסף עדשות קריאה.

2.משקפיים עם עדשות ביפוקל, יינתן לחבר זוג אחד על חשבון גבע ובנוסף, עדשות קריאה.

3.גבע אינה מממנת עלות משקפי שמש מכל סוג שהוא, לרבות משקפי שמש עם עדשות מולטיפוקל או ביפוקל.

ג.              ביטוח נסיעות לחו"ל למבוטחים בגבע


(תזכורת להחלטה שהתקבלה בשנת 2010)

1.כל חבר/בן גבע הנוסע לחו"ל, חייב לבטח את עצמו.

2.ביטוח בסיסי – על חשבון החבר/בן.

3.ביטוח חו"ל מורחב, הנדרש מסיבות רפואיות –גבע משלמת את ההפרש בתעריף הביטוח היומי (פרמיה), מעבר לסכום בו מחויב חבר בריא, וזאת עד למכסימום של 60 יום.

במקרים מיוחדים יידרש אישור מזכיר(שיועבר לאחראי הביטוח בגבע)

4.ההוצאות הנוספות לגבע, ייזקפו לחובת תקציב הבריאות.

5.חובת ההודעה בדבר סיבות רפואיות ,לצורך ביטוח מורחב, היא באחריות החבר/בן.

6.תיעשה העברת מידע בין החבר, אחראי הביטוח והמרפאה, כדי לבצע ביטוח מתאים בזמן מתאים.

7.חבר המבצע ביטוח מורחב לא באמצעות גבע, ישלם את ההפרש בין עלות הביטוח המורחב של גבע לעלות הביטוח הפרטי שעשה.

8.לא יבוצעו ביטוחי חו"ל בויזה (כולל חברים בריאים.)

דברים לזכרו של שלמה בן יעקב

דברים לזכרו של שלמה בן יעקב ז"ל

 

אבא שלימה סדקו סבוש

לפני שמונים שנה ועשרה ימים בדיוק הגיח לאוויר העולם פג קטן במשקל קילו וחצי.אז בתקופה ההיא לא היה בטוח שישרוד .סבתא לאה תמיד סיפרה לנו איך הביאה אותו הביתה מבית החולים בקופסת נעליים.

ואכן שרד הפג וגדל להיות גבר גדול ויפה תואר לכל הדעות.

שנות הילדות של אבא עוברות עליו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, ילד תוסס ושובב מאוד עם המון חברים.

סיפור: אירוע משפחתי, כל המשפחה מתכוננת ומתייפייפת לקראת האירוע , מקלחות בגדים יפים חולצות לבנות כנהוג באירועים חגיגיים, שיער סרוק ונעליים מצוחצחות.

בבניין הצמוד נערכים שיפוצים, וסבתא שלנו שמכירה טוב טוב את התכשיט שלה מחזיקה אותו ביד ולא עוזבת לרגע. יוצאים מהבית צריך לנעול את הדלת, בשנייה של סיבוב המפתח, והסחת דעת נעזבה האחיזה לרגע קט , ושלימלה כבר בתוך חבית הזפת עד מעל למותניים.

יחד עם יקי אחיו הקטן והיחיד, בבת עינו, הם גדלים בבית חם ואוהב.

בגיל 17 מגיע אבא לכאן לגבע עם גרעין הנחל של תנועת הנוער העובד לשנת הכשרה, פה פוגש את אמא ומאז ועד שלשום 63 שנים לא נפרדות דרכיהם.

אבא  אהב אנשים ואנשים אהבו אותו, ראה את כולם כשווים ללא קשר למעמדם או מוצאם

היה ישר כסרגל,בעל, אבא וסבא חם עוטף ודואג. היה רחב לב ורחב כתפיים, מצחיק מאוד, היה אפשר לדבר אתו על הכול. בדרך של דוגמא אישית הנחיל לנו ערכים רבים. משפחה הייתה ערך עליון, היה רגיש אלינו מאוד, קרא אותנו מרחוק ידע תמיד לתת את הכתף הגדולה שלו ואת החיבוק החם מבלי שהיינו צריכות לדבר.

סיפור: כל אחת בתורה חוזרת הביתה עם עיניים אדומות כי יש בעיות עם החבר הנוכחי. בכל פעם  נשלף מהארנק כרטיס טיסה לחו"ל פעם לאירופה פעם לארה"ב כשהמטרה בלי לדבר היא להרחיק אותנו כמה שיותר העיקר שלא נחזור להיות עם הברנש שגרם לדמעות שלנו, אגב הדמעות שלנו תמיד עבדו עליו.

ניתנה לנו הזכות להיפרד מאבא, זכות שלא כולם מקבלים, להיות קרובות אליו בכל תקופת המחלה. אבא שמר תמיד על אופטימיות שמחה ועל חוש ההומור המיוחד שלו.

לקראת הסוף אמר לנו אבא שהוא לא מפחד שהיו לו שמונים שנה נפלאות ושיש לו משפחה נהדרת, הוא רק ביקש שנדאג לאימא ואחרי שהבטחנו לו שיהיה בסדר הוא עזב אותנו רגוע ושליו. אבא השארת משפחה חמה ומלוכדת תנוח בשקט ובשלווה אוהבות אותך המון.

עידית ורד ויעל

 

בעת הבאתו למנוחת עולמים

אני מבקש לומר דברים אחדים בשבחו של חברי שלמה בן יעקב,איש מאיר פנים, שנלקח ממשפחתו ומאתנו.כברת אדמה חומה ובה שני שערים ושלמה אחד,כך הכרתי את שלמה במגרש הכדורגל המקומי, והוא, שלמה, איש איתן שהיה במחצית שנות  העשרים לחייו.

שלמה היה המנג'ר של "הפועל" גבע, כשהמילה מנג'ר עוד לא הגיעה ארצה, הוא היה בו זמנית מעין מנהל, מאמן, אחראי ציוד, נהג לעת מצוא. שלמה היה גם הפסיכולוג מטעם עצמו, זה המעודד את הקבוצה, בקיצור: הוא היה האחראי הבלעדי מא' ועד ת' לכך שהקבוצה תלך מחייל אל חייל בשדות הכדורגל הנצחיים. האיש הזה,שתיקן בעבודתו כלים במוסך, יצר בשעות הפנאי שלו משהו חדש: קבוצת ספורט. הוא הקובע את סדריה ואת התנהגות חבריה ואף הקפיד על התנהגותו שלו.וקרה פעם שהפסדנו במשחק חוץ מסוים לאיזו מעצמת כדורגל ששמה "הפועל" פרדסיה, ואח"כ, בדרך חזרה, התפתחו בינינו וויכוחים לא נעימים,ואף הוטחו האשמות כבדות, עד ששלמה אמר בקול הגדול שהעניק לו הטבע בנדיבותו ופסק "אני אחראי!" ושב השקט במשאית שהחזירה אותנו לגבע.

לעולם אזכור,ובחיבה גדולה, את הרגע בו שלמה שילב אותי  לראשונה, במשחק חשוב של קבוצת הבוגרים, כשהייתי נער שעוד לא מלאו לו חמש עשרה שנים. שלמה טפח אז על כתפי ואמר: "אתה עולה למשחק". התרוצצתי במשחק זה כמו שד, בשבילי ובשביל שלמה גם יחד.

אני לא יודע אם שלמה התכוון לחנך את השחקנים שלו, אבל שלמה,חניך ובוגר קן "הנוער העובד" בשכונת בורכוב הפועלית בגבעתיים, ותלמיד ובוגר ביה"ס  המקצועי "מכס פיין" המהולל, זרם בשטף ובטבעיות דרך המשחק הפופולרי הזה: תמיד היינו צריכים להתלבש כדבריו "כמו שחקן אמיתי, ותכניס את החולצה למכנסיים" ושלמה הרי הקפיד בלבושו והיה מסורק תמידית כמו לחגיגת בר המצווה שלו, והוא לא הסכים לשום רישול. ובנושא אחר: שלמה גער פעם בשחקן שלנו, שהיה סוליסט לדעתו במילים: "מה אתה עושה לי פה דריבל? כאן משחקים יחד! תמסור או ש..." והרמז העבה "או ש" הובן לגמרי. האימונים עם שלמה החלו בזמן והסתיימו בזמן, ולנסיעות הרבות למשחקי החוץ עלו למכונית בהשגחת שלמה ולפי טבלת צדק: שחקנים, מקורבים לקבוצה, ילדים שסימנו את המגרש בסיד, ויש ששלמה העלה גם ילדים בלי ייחוס אבות, אלו שעמדו וחיכו והתפללו שיהיה מקום פנוי בספסלי האוטו שלנו גדול ואפור, ושלמה אמר למי מהם:"עלה למעלה" . גם אחרי למעלה מחמישים שנים זכר ילד אחד, שבינתיים בגר במקצת, זכר זאת לטובה.

לכאורה הכל זה היה רק משחק כדורגל - ולא כך, ממש לא כך. כשנכשלים במשחק – שלמה לקח אחריות וגם קיים תחקיר זוטא מה קרה שהפסדנו, וכשמצליחים ומנצחים–הרי רבים התנדבו לספר עלילות גבורה, זמן שנקבע לאימון ולמשחק היה זמן שקוים, ולבוש היה לבוש ,ואנטי חפיף כעקרון חיים, ואנושיות ומגע אישי, ולכידות חברתית כמפתח להצלחה, הכל על פי שלמה.

אהבנו את האיש ואף אמרנו לו זאת בחייו. יהי זכרו ברוך.                                      

דוד שטנר

הנרות הללו -

הנרות הללו שאנו מדליקין / דותן ברום

 

חגי ישראל, כחגי אומות העולם כולו, הם שכבות על שכבות של מיתוסים ופירושים. כל דור ודור מוסיף על הדורות שקדמו לו מיתוסים חדשים ומפרש מיתוסים ישנים, בהתאם לערכים המובילים אותו. כל דור בורר לו מתוך מסֹרת החג את הרצוי לו, ויש שדור יוצר מסֹרות יש מאין.

מזמן לזמן, מועד חדש בא לעולם – ארוע כה מרעיש בחיי הדור, עד שהפך לאנדרטה שיש להזכיר בכל שנה ושנה, לספור שיש לחנך את דורות העתיד לאורו. טיבם של חגים, ואין חגי ישראל יוצאים מכלל זה, להיות בקעות ועמקים בנוף השנה, אליהם זורמים המועדים הקרובים אליהם, אלו שנמצאים מעבר לקו פרשת המים של התאריך או התמה.

אם נביט לעֹמק, אל מרכזו של חג, זה שמעבר לכל שכבות הדורות, נגלה שנקודת הראשית שלו כמעט תמיד היא יחסי האדם והטבע. חגי ישראל, ביסודם, הם פירושו של העברי הקדום את העולם, ונסיונה של קהילה להשפיע על העולם הסובב אותה.

כך גם חג האורים. הימים הם ימי סוף כסלו. קור נושב על העולם וחֹשך על פני תהום. הימים הולכים ומתקצרים, וגם הירח פוחת והולך. דומה שהאפלה תכבה את האור בקרוב, שהלילה יבלע בלועו השָחֹר את אור היום. פחד אוחז בעברי הקדום המביט בשמים המתכהים מוקדם יותר בכל ערב. ומה אם יעלם האור לגמרי? מה אם לא ישוב יותר? האפלה מאימת לזעזע את מוסדות תרבות האדם (ולא לשווא הטיל אלהינו חשכה על המצרים במצרים). בפני האדם נותרו שתי ברירות – הראשונה, להכנע לחשך. השניה – להדליק אור בעולם. העברים, כמו מרבית עמי העולם, בוחרים בברירה השניה. וכך, מדליק העברי הקדום נר בערב כ"ה בכסלו ומקווה להאיר תבל ומלואה. בערב הבא, משגִּלָּה שהאור ממשיך ומתמעט, הוא מדליק שני נרות, וכך הלאה, הוא מוסיף עוד ועוד אור מדי ערב עד שהדליק שמונה נרות בערב א' בטבת. באותו ערב קורה הקסם – זהו הרגע הגורלי בו הדליק האדם די אור ועלה בידו לסובב גלגליו של עולם. הירח מתחיל להתמלא. הימים מתחילים להתארך. שב האור.

הימים חולפים והמנהג משתרש. בכל שנה באותו התאריך מדליקים העברים (ולימים – היהודים) את נרותיהם. כשמועד חדש בא לעולם – חגיגת מסיק הזיתים, הוא נטמע בחג האורים (התאריך קרוב מספיק והתמה של חגיגת הפקת שמן הזית, המספק בסיס למנורות השמן, נטמעת בתמה של השבת האור). דור הולך ודור בא וכל דור מוסיף מפירושיו ומספוריו – נס פך השמן וההצלה האלהית בגולה, מרד המכבים והתחיה הלאומית בימי הציונות.

הפירושים משתנים. הספורים מתחלפים. דור דור וחנוכה שלו. אבל כך או אחרת, בכל שנה ושנה מדליקים בית ישראל שמונה נרות בחֹשֶך ומאירים את העולם.

 

סדר הדלקת נרות החנוכה מדגיש נקודה זו ביתר שאת. איננו מדליקים בכל יום אותו מספר נרות, אלא הסדר הוא שמוסיפים מיום ליום: ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני - שני נרות, וכך הלאה. בכל יום מוסיפים ומגבירים את עוצמת האור עד אשר מגיעים, לכאורה, אל השלמות - אל היום השביעי, שבו מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת הנרות של מנורת בית-המקדש. אולם מיד למחרת אומרים לנו: הדליקו נר נוסף - נר שמיני!

דבר זה ממחיש את הצורך להגביר אור כנגד התעצמות החושך. בנקודה סימלית זו מסתיימים ימי החנוכה, כשהם מותירים אחריהם מעין צו תמידי: לעולם לא לדרוך במקום, לא להסתפק בקיים, אלא תמיד להוסיף באור; ועל כל תוספת בצד השלילי, יש להרבות בצד החיובי עד שהאור יסלק כליל את החושך"

הרבי מילובביץ'

תמונות מאירועי חג העליה

גבע בת 93

מעט מארועי החג נקלטו בעין המצלמות

 ערב נקלטים שנערך בפאב המקומי


ברצוננו להודות לזיווה וועדת קליטה על יוזמה ברוכה ורעיון מקסים לקיים ערב נקלטים בסימן חג העלייה-חג גבע.

תודות גם לותיקי הגבעטרון שטרחו והגיעו לשיר ולספר אודות גבע.

הייתה אווירה נעימה והזדמנות נהדרת למפגש חברי.

בהערכה רבה, מכל הנקלטים.  

ביקב חגגו עם יין ושירה כבהנחיית  עפר גביש ובהשתתפות חברים רבים

 

 

בשבת התאספו חברים בבית העלמין וקיימו את הטקס המסורתי בהנחייתה של רותי לב(ק) באזכרת מספר משפחות וחברים שאים עוד איתנו.

 

בכניסה לגבע הוצבה ברכה מעשהידי ילדינו מחומרים ממוחזרים שנתרמו ע"י בקרה


זווית ראיה - נחמן רז

 

בוקה מבוקה ומבולקה בימים ההם ובזמן הזה

הביטויים האלה כולם הם כינויים לתקופה של התרוקנות ובלבול גמור! הכל מתערבב, אין כיוון ואין משמעות לדברים, אין וודאוּיוֹת ואין רצון ברור, לאן ואיך לנהל את החיים. בתיאור והביטוי הזה  מופיעים בספר נחום, פרק ב' ונאמר על ממלכת אשוּר שתסבול קשות על התנהגותה האכזרית, ובפרט כלפי עם ישראל שלא הקפיד לשמור נאמנות בלעדית לאלוהיו.

כעת בישראל ובימינו אלה, בעיקר למשמע ולמראה המתרחש  כעת בישראל ובעמי הסביבה, עולה התחושה שבודאי שרתה בעם בימים ההם (מדובר בשנות הגדולה של ממלכת אשוּר, תחת מלכות סנחריב בתקופה הסמוכה לחורבן בית-ראשון).

הנביא נחום מופיע בכרך השני של ספר תרי-עשר, לאחר ספר מיכה. סגנון נבואתו ואזהרותיו המטיפות לעם שיחזור להיות נאמן לדתו ולציווּיֶה .  ולעבודת האלוהים בבית במקדש. הנביא נחום, סגנונו חריף וקיצוני מאוד ויש בו עושר לשוני נהדר וחריף ביותר וחבל שנשארו ממנו רק שלושה פרקים והוא הולם היטב את צרכינוּ גם כיום.

הנה במדינת ישראל, למעלה מ – 60 שנה לאחר שזכתה בעצמאות, חירות וריבונות חוזר העם הזה לכל מיני דרכים נלוזות ועקלקלות של חיקיינוּת, אבדן-משמעות, לירידת מעמדה של מנהיגות המשתמשת לרעה בסמכותה ובעיווּת עיקרי-חיים המשותפים בה לכל חפצי הצדק, השוויון והאמת. כך החל בשומרי עיקרי הדת בדרכים מעוותות, וחתירה לשלטון – הכח, שהוא מופעל בעיקר כלפי מיעוטים לאומיים החיים בקרבה, הערבים בעיקר, וגורמת לתהליכי בִידוד כנגד ישראל ולירידת קרנה בעולם ובעמי-התרבות.

מועטים גילויי התאחדות פנימית, והוקעת מפרי החוק ומנצלי הכח שבידם לתועלת אִישִית ההופכים את החיים בה לריקים מתוכן.

ועבדות לאלי הממון שנותרה מטרה כמעט כללית. שחודרת ומכרסמת בכל המחנות

והציבור , העם, נותר ריק ומרוקן מכל שאיפה לשיפור ולתיקון כשם שהתבואה נותרת ריקה אחרי שחובטים אותה, מנערים ודשים ומוציאים מן הצמח את כל טובו ואיכותו. את פריו, את גרעין החיות שבו.

ואז חוזר הביטוי – התיאור: בוקה, מבוקה ומבולקה

 

**********

ואי-אפשר לסיים רשימה קטנה זו מבלי לציין את הפכו של המצב שעליו מדבר הנביא, וכמובן "להבדיל": אותם ערבים בהם נתכנס כאן בבית הציבור הקטן, במקום שנתכנס, ישב וניגן, וזימר ושמח וחש התעלות והתלכדות שכבר זמן רב לא חש כמותה. והלב רוחש תודה והוקרה לכל מי שלקח חלק כלשהו באותן התכנסויות. כן ירבו!


שלוש אמירות - אלישע שפירא

שלוש אמירות על חירות, אחריות ושוויון

מאת אלישע שפירא, 25/11/2014

חברה של אנשים בני-חורין, חותרת לאפשר חירות מירבית לרבים. זה לא יקרה במציאות של פערים כלכליים עמוקים

מקובל לדבר על הניגוד לכאורה בין ערך ה"שוויון" לערך ה"חירות". מדפוס מחשבה זה משתמע כאילו הבחירה בשוויון מקפחת בהכרח את החירות, ואילו העדפת החירות מקפחת את השוויון. הכוונה כמובן רק לשוויון הכלכלי ולחירויות המושפעות מהמשאבים הכלכליים העומדים לרשותנו. ודאי שאין אמירה זו מתייחסת לחירויות האחרות, כגון: "חופש הדעה", "חופש הביטוי", "חופש ההתאגדות" וכיוצא באלה. כך, אין הכוונה ל"שוויון הליברלי" המקובל בעולם הדמוקרטי: "השוויון בפני החוק", "השוויון בבחירות" (לכל אחד יש קול אחד) וכו'. סוגי שוויון שספק אם הם מתקיימים באמת בעולמנו הקפיטליסטי. אך האם יש באמת ניגוד הכרחי בין החתירה לשוויון כלכלי לבין מידת החירות הנובעת מזמינותם של משאבים חומריים?

הדבר צריך להבחן בשני מישורים: האחד - על פי ההתפלגות והמיקום היחסי ב"מדרג העושר". השני - על פי רוחב התייחסותנו למושג החירות. לאיזו חירות אנחנו מתכוונים, לחירותי שלי בלבד, או לחירותם של הרבים. היות ומטבעו של מדרג העושר בחברת השוק, שהוא בנוי כפירמידה שבסיסה רחב וקודקודה צר, הרי שככל שיגבר השוויון תגדל חירותם של רבים ותיגרע "חירותם היתרה" של המעטים. כך גם להפך - ככל שיגדל אי-השוויון תגדל חירותם של המעטים ותפחת חירותם של הרבים. יוצא אפוא, כי דווקא השוויון מרבה את חירותם (הכלכלית) של הרבים. כל כך פשוט. הרי כל ילד מבין זאת. אם כך, היכן טועים אלה הסבורים שהשוויון מצמצם את החירות? הם כנראה אינם טועים. הם פשוט אינם מתכוונים לחירות כערך חברתי כללי. הם מתכוונים לחירותם שלהם, של אלה הנמצאים בראש הפירמידה הכלכלית, או מי שמאמינים ביכולם להתמקם שם. לזה קוראים "אגואיזם". הם לא מדברים על "ערך החירות", הם מדברים על "אני לעצמי ערך עליון".

חופש, אחריות וחירות

עם ישראל יצא ממצרים, מבית עבדים והיה לעם של עבדים משוחררים, חופשיים ללכת לאן שתישאם הרוח. רק במעמד הר סיני, כאשר קיבלו אבותינו על עצמם את "תורת משה", על ציווייה והלכותיה, היינו לעם של בני חורין. אדם חופשי הוא בן חורין כאשר הוא בוחר את דרכו וכאשר הוא שם לעצמו סייגים על פי ערכיו. נכון לומר כי חירות היא הצירוף של חופש עם אחריות. כאשר אנו מדברים על אחריות יש לשים לב לקשר המובנה בין ה"אחריות" ל"אחר". המילה "אחריות" נגזרת משורש "אחר". הדיבור הרווח במקומותינו: "כל אחד אחראי לעצמו (בלבד!)", אינו מתיישב עם הניתוח שהבאתי כאן. הניתוח האומר כי האחריות שלי אמורה לכלול את זולתי. כך בן-חורין הוא מי שלוקח בחשבון גם את האחרים. מי שגבולות החופש שלו הם גבולות החופש של זולתו. חברה של אנשים בני-חורין היא חברה החותרת לאפשר חירות מירבית לרבים. זה לא קורה ולא יכול לקרות במציאות של פערים כלכליים עמוקים.

ניקח לדוגמה את החירות לרכוש דעת, הזכות להשכלה. לכאורה כל אדם בישראל חופשי להבטיח השכלה ראויה לעצמו ולילדיו. בפועל, אנו לומדים מהמחקרים הרבים שנעשו, כי סיכויו של תלמיד להצליח בלימודים ולסיים את האוניברסיטה, תלויים יותר מכל במצב הסוציו-אקונומי של הוריו. היות ובעולמנו ובישראל במיוחד, קיים קשר אמיץ בין ההשכלה שאדם רכש לגובה הכנסתו בעתיד, הרי שזה "מעגל קסמים" שקשה לחרוג ממנו. כל אחד מאיתנו מכיר אמנם יוצאים מהכלל, שחרגו ממעגל הקסמים, אך הם לא שינו את הכלל. על פי אותם המחקרים, פערי ההשכלה בישראל אינם הולכים ומצטמצמים מדור לדור. ההיפך הוא הנכון, פערי ההשכלה מתרחבים אצלנו מדור לדור. כך גם הפערים הכלכליים בישראל הולכים ומעמיקים בעשורים האחרונים, ככל שמשתלטת השקפת העולם הרואה בהפרטה את דגלה ומטרת העל שלה. האם לחירות הזו התכוונו?

חירות שוויון ואחווה

מרטין בובר תיאר פעם באופן ציורי את שלושת הדגלים שהניפה המהפכה הצרפתית ואת מה שעלה בגורלם: "שלושה יצאו לדרך ביחד, החירות, השוויון והאחווה. אך למרבה הצער נפרדו דרכיהם: החירות הלכה למערב (כך האמינו רבים), השוויון הלך למזרח (גם בזה האמינו באותם ימים), ואילו האחווה הלכה לאיבוד". הוסיף בובר ואמר: "וכל עוד לא יחזרו וימצאו את האחווה, לא יוכלו החירות והשוויון לחזור וללכת ביחד".

מתוך הזמן הירוק

הביאה לדף זיוה אוחיון רכט

תערוכה

תערוכה

המוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר שבע גאה לפתוח את שעריו בתערוכה המוקדשת לאחד הנושאים המזוהים עם אמנות האסלאם – שטיחים.

 

המסגד הגדול  בבאר שבע

הוא המסגד הראשון שנבנה בבאר שבע ובנגב בכלל, ובמשך שנים נחשב למסגד הגדול ביותר בדרום הארץ. המסגד ממוקם בסמוך ל"בית המושל", בעיר העתיקה של באר שבע, ומהווה כיום חלק ממתחם מוזיאון הנגב לאמנות.


לשם התערוכה, "קשרים", משמעויות שונות. השטיח קושר בין מזרח למערב, בין עבר להווה, בין קודש לחול. קשירה היא גם אחת השיטות לאריגת שטיח.

התערוכה מתמקדת בשימושיו היום יומיים של השטיח, הן באופן מסורתי ברחבי העולם המוסלמי, הן באירופה(אליה הוא מגיע כפריט מותרות נחשק) והן בישראל כאן ועכשיו. בתערוכה "קשרים" מוצגים שטיחים מתוצרת איראן, טורקיה וקווקז מן המאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20 שהושאלו ממוזאונים ומאוספים פרטיים.  


תמונה בתערוכה צילום: שי אלוני

השטיחים נחלקים לשלוש קבוצות: שטיחי תפילה, שטיחי גן ושטיחי מדליון. מקור ההשראה של חלק מהשטיחים מוצג בתערוכה לצדם: מבנה המסגד, חפציו, כריכות וכתבי יד של דפי הקוראן. בתערוכה מוצג גם ציור שמן הולנדי של "טבע דומם" מהמאה ה-17, שבו שטיח מזרחי מהווה חלק מהפריטים שעל השולחן; מקומו של השטיח באמנות האירופית מעיד עד כמה נפוץ היה במערב כפריט מותרות. גם בעיצוב הבית המודרני וכפריט מותרות לא נס לֵיחו של השטיח.

 עבודות וידאו וצילומים של אמנות עכשווית המוצגים בתערוכה מעידים כי השטיח ממשיך לשמור על מרכזיותו – הן בחברה המסורתית והן בזאת המודרנית.

בין המוצגים תמונות של שי אלוני .

 

על הקיר הרחוק בתמונה  תמונות של שי אלוני

 

תמונה בתערוכה צילום: שי אלוני

מפלגת האבודה - דני פלג

  






3.12.2014

לכבוד:

נאמן/ה בקיבוץ למפלגת העבודה

שלום רב,

כידוע לכולכן ולכולכם אנו נכנסים למערכת בחירות לכנסת ה-20 ולפריימריס לקביעת רשימת חברי הכנסת. עדיין אין לוח זמנים ועל כך ניידע בהמשך, בהתאם לצורך נכנס את חברי המוסדות.

אני נשאלת ביומיים האחרונים בנוגע להמשך התפקדות החברים למפלגת העבודה, להלן התייחסותי:

חוקת המפלגה קבעה כי תקופת ההכשרה הינה חצי-שנה (אחורה) מהמועד שיקבע לבחירות לפריימריס.

בהתאם לחוקה ניתן בהוראת שעה להגיש הצעה בנוגע לקיצור תקופת ההכשרה. הצעה זו צריכה אישור ועידת מפלגה. אינני יודעת כרגע האם עומדת הצעה כזו על הפרק. אך לאור ניסיון העבר תמיד עולה נושא זה לשינוי בהוראת שעה בוועידה (לא תמיד התקבלה ההצעה הנ"ל).

אשר על כן אני ממליצה לפקוד בכל מקרה חברים חדשים. תמיד חשוב להגדיל את מספר חברנו במפלגה, כי כאשר אנו מגיעים לישורת האחרונה, לקראת בחירות כאלו או אחרות, אנו נתקלים "בקיר זכוכית" של תקופת ההכשרה, על כן חיוני לפקוד ברצף כל שנה מחדש!, ואז נימנע כולנו מעוגמת נפש של החברים וחשוב להסביר זאת לחברים. אך יש לומר לחברים כי בשל החלטות המפלגה, כל עוד לא תשוננה ההחלטות - אין בטחון שהם יהיו בעלי זכות הצבעה לפריימריס הקרבים.

כפי שפרסמתי בחודשים האחרונים ניתן לפקוד את החברים באחת מהדרכים הבאות:

1.     באשראי (מילוי הפרטים בטופס ההתפקדות). בשל לו"ז מומלץ לפקוד כך את החברים עתה.

2.     מילוי פרטי החבר בחלק העליון של טופס ההתפקדות, חיוב החבר בתקציב והוצאת צ'ק מרוכז לפקודת מפלגת העבודה, לתאריך הוצאת הצ'ק.

3.     את הטפסים ואמצעי התשלום יש להעביר אלי דחוף (פרטים בלוגו) ואני אעביר למפלגה.

4.     גובה התשלום: גמלאי (67 שנה), גמלאית (62 שנה), צעיר/ה עד גיל 25 שנה – 55 ₪. כל היתר 75 ₪.

5.     מי שזקוק לפלט מעודכן או לטופס התפקדות מתבקש ליצור עמי קשר ואני אעביר במייל. (טופס ניתן להוריד מאתר המחלקה הפוליטית באתר הקיבוצים).

6.     לחברים / קיבוצים ששלמו בשנת 2014 בצ'ק מרוכז (קיבוצים שיתופיים) יש לחדש את ההתפקדות (לשנת 2015) של החברים ששלמו בדרך זו עד סוף 12.2014.  את החומרים יש להעביר אלי.

מי שזקוק לפלט מתבקש לפנות אלי.

בברכה

חניק מרשק

מזכירת מחוז הקיבוצים

052-2578279


בחירות כלליות - 17.3.2015

בחירות פנימיות במפלגת העבודה  -  18.1.2015

חידוש התפקדות למפלגת העבודה-עד תאריך-31.12.2014

הודעה חשובה - לחברי גבע ולחברי מפלגת העבודה בגבע

בימים אלו מתחדש/מסתיים  המפקד למפלגת העבודה.

זכות בחירה - בפריימריז העבודה – 18.1.2015  -  רק למתפקדים  הרשומים כדין .

תשלום דמי חבר  למפלגת העבודה – יבוצע בצ'ק מרוכז על חשבון קבוצת גבע.

סיום המפקד-  31.12.2014 .

אם יש חברים בגבע - שרוצים להצטרף למפלגת העבודה – הם יתקבלו בזרועות פתוחות ובחפץ לב !!!

נא לפנות אלי בהקדם לקבלת טפסים.

חברים שרוצים לפרוש מהמפלגה – כלומר לא לחדש את חברותם - מוזמנים גם הם לפנות אלי בהקדם.

חברים שלא יודיעו לי מראש על פרישתם – ימשיכו להיות חברי מפלגת העבודה.

הערה - רשימה מעודכנת של חברי מפלגת העבודה בגבע נכון להיום - אצלי במשרדי במזכירות.

דני פלג

 

תרבות בעמק

 

 

  מפגש וסדנת יצירה בחנוכה, עם האמנית חנה דיין

שבת 20.12.2014 שעה 10:30

מפגש עם חנה בתערוכתה פנים

 עבודה בסדנה, יחד נעגל ונשזור בחרוזים וביריעות רשת בהנחייתה של חנה דיין

לילדים מגיל 7 ומעלה ומוזמנים ההורים בלא תשלום המקומות מוגבלים, מותנה בהרשמה מראש– 04-6486038 מחיר 40 ₪ לילד

********************************************************

קונצרט


הקהל היה מוקסם מהחוויה התרבותית הנדירה: קול הפעמונים הייחודי של מיטל, לצד מוטי זעירא המספר בהומור וברגישות את סיפור חיי המשורר" שלומית כהן-אסיף,אתר x-net/ידיעות אחרונות

חברים יקרים, אנו שמחים לארח הפעם את מיטל טרבלסי, מהזמרות האיכותיות והמרגשות במקומותינו, וד"ר מוטי זעירא – חוקר ומספר מרתק,

בשילוב ייחודי המביא את שירי אלתרמן לצד סיפור חייו מלא הניגודיםשבת 20.12.14 שעה 11:30. כרטיסים : 55 ₪ במכירה מוקדמת, 65 ₪ ביום הקונצרט.

טל. 04-6486038  04-6531670 .ימים א'-ה' 9:00-16:00  יש להזמין כרטיסים מראש!

בתום הקונצרט: 13:15 – מוזמנים לבקר בתערוכות המוזאון ומסיור מודרך בלא תשלום! בחצר הפסלים – קפה מפנק וארוחות קלות.

 

אתם מוזמנים לבקר במוזיאון בית שטורמן בחג החנוכה, בימים ראשון- שלישי, 21-23.12.14, בשעות 11:00 ו-13:30, ולערוך עמנו מסע מרתק שיעבור בתחנות הזמן "מהמדורה ועד למנורה".

איך מציתים אש מאבן? נתנסה ונכיר "פכים קטנים" ואת כלי המאור שהתפתחו מאז נס כד השמן.

נחקור מה קורה לחיות בחושך? באולם הטבע נספר למה נהרג הצבוע בתאונת דרכים.
נתוודע לגיבורים שלנו – חיים שטורמן ואורד צ'רלס וינגייט, שידעו להילחם בחושך!
נסיים ביצירת פכית שמן מחמר ונתחמם סביב המדורה.

לפרטים נוספים:

http://bit.ly/shimur_moreshet

המועצה לשימור אתרים

 

 

דברים טובים


חנוכה, חנוכה חג טעים כל כך. איך בחרו אבותינו דוקא את המאכלים הכי טעימים ונוטפי שמן שקיימים בחלד? נס כד השמן הוא  אמנם תֵרוץ והצדקה מכובדים   לזלילת סופגניות ולביבות.  אבל הנזק... אללי. ולמרות כל זאת לא נרפה מן המסורת ונביא , איך לא, עוד מתכון או שניים כדי לגוון את שלל החטאים שנכונו לנו. את התשלום נשלם במוצאי  החג וחוץ מזה דיה לצרה בשעתה.

מה קרה כשדונאט, הסופגנייה האמריקאית, פגשה את עוואמה, מקבילתה הלבנונית? הבצק הפך קליל יותר, המרקם פריך יותר וגם הטעם השתבח.

 

דונאטס מצופות סוכר וקינמון

סוד העסיסיות של הדונאטס הוא במחית תפוחי אדמה שנוספה לבצק בהשראת עוואמה (הסופגנייה הלבנונית). וחידוש נוסף: אין צורך להתפיח את הבצק בתום ההכנה. פשוט מעצבים דונאטס ורק אז מתפיחים ומטגנים.

המרכיבים:  לבצק:

מחית פושרת של פירה מ-2 תפוחי אדמה בינוניים (300 גרם פירה)

350 גרם (½2 כוסות) קמח לבן רגיל

25 גרם (1/2 שקית קובייה) שמרית

50 גרם חמאה רכה מאוד

50 גרם (1/2 כוס) סוכר

2 ביצים

60 מ”ל (1/4 כוס) חלב

לטיגון:

שמן לטיגון עמוק

להגשה:

1 כוס סוכר

1 כף קינמון

מכינים את הבצק: שמים את כל החומרים בקערת מיקסר עם וו לישה ולשים כ-5 דקות עד שמתקבל בצק רך, נעים ונוח לעבודה. חשוב: לא מתפיחים את הבצק בשלב זה אלא ממשיכים לעצב.

מעצבים ומתפיחים: מחלקים את הבצק ל-25 כדורים, מגלגלים לנקניקים וסוגרים לדונאטס או לחילופין יוצרים בכל כדור חור בעזרת האצבע ומסובבים כדי להרחיב אותו. 

+ מניחים את הדונאטס על מגבת או נייר אפייה מקומח ומתפיחים כשעתיים. אין צורך לכסות.

מטגנים, מצפים ומגישים: מערבבים סוכר וקינמון בצלחת שטוחה.

+ מחממים שמן לטיגון עמוק (160 מעלות אם יש מדחום) ומטגנים את הדונאטס במחזורים עד לקבלת גוון זהוב עמוק (די כהה). 

+ מוציאים מהשמן החם לנייר סופג וטובלים מייד בתערובת של סוכר וקינמון (על מנת שהסוכר יידבק מעל). מגישים חם.

חוכמת מטבח - מטגנים בצק

• משתמשים בסיר רחב, יציב ונוח, כדי שהטיגון ייעשה בקלות ובזהירות.

• משתמשים בכמות מספקת של שמן לפחות ליטר ואפילו יותר, תלוי בסיר.

• מחממים את השמן ל-160 מעלות. אם יש לכם מדחום מקצועי, זה הזמן להשתמש בו.

חשוב להכניס את הבצק בעדינות לסיר הטיגון בלי להשפריץ שמן וכדי שלא יצנח לקרקעית וחלילה יידבק אליה.

• מקפידים לא להעמיס על הסיר יותר מדי דונאטס, כדי שהטמפ’ לא תצנח וגם כדי שיהיה להן מספיק מרחב לטיגון מושלם. כשיש יותר מדי פריטים בשמן, הם עלולים להידבק ולהקשות על הטיפול בהם.

• מוציאים את הסופגניות לנייר סופג לרגע קט של ספיגת עודפי שמן לפני

שמצפים.


רעיונות לציפוי וקישוט הדונאטס

המושלגות טובלים את הדונאטס החמימות (אחרי צינון קל על נייר סופג) בקערה של אבקת סוכר לאיבוק מושלם.

דונאטס של בוקר מזלפים עליהן סירופ מייפל.

השוקולדיות טובלים בשוקולד מריר מומס לציפוי קשיח; לחילופין מכינים גנאש משוקולד מריר, חלב או לבן ומזלפים מעל.

הילדותיות מדביקים על גבי הציפוי סוכריות צבעוניות או דמויות מבצק סוכר.

הארגנטינאיות מצפים בריבת חלב ומפזרים שברי קוקוס מעל.

דונאטס נוטלה מצפים בממרח נוטלה ומפזרים עליו אגוזי לוז קצוצים.

לוטוס דונאטס מורחים בממרח לוטוס ומפזרים מעל פירורי לוטוס

**********************************

וכדי לא להכביד ולנדנד שוב ושוב עם הלטקעס המסורתיות אנחנו מביאים לביבה אחת ענקית החוסכת זמן, עבודה ואולי קצת שמן רושטי הוא מאכל העשוי תפוחי אדמה. מאכל זה נחשב למאכל הלאומי של האזורים דוברי הגרמנית בשווייץ..

מאכל זה מורכב מתפוחי אדמה מגורדים ומטוגנים עם חמאה, שומן או שמן. יש המוסיפים למאכל בצלים או גבינה. תפוחי האדמה מטוגנים או נאפים בצורה חלקית ("אל דנטה"), והרושטי מוגש עם רוטב של צלי או עם גבינה.

רושטי

מרכיבים:

 3  תפוחי אדמה בינוניים

1/4 כוס חמאה או שמן

מלח פלפל

אופן ההכנה של חמאה מזוקקת (סמנה)

לטיגון הרושטי אפשר להשתמש בחמאה מזוקקת, שאינה נשרפת. מכינים כמות  גדולה מהדרוש, משתמשים בכמות שצריך ושומרים את היתר במקרר:

ממיסים 400-300 גרם חמאה עם כף מים ומביאים לרתיחה.

מבשלים ברתיחה עדינה 15 דקות. במהלך הרתיחה נוצר למעלה קצף, שאותו מסירים כל הזמן בכף. מסירים מהאש ומניחים בצד כשעה, עד שמוצקי החלב שוקעים לתחתית הסיר. מעבירים את השומן לכלי אחר בעזרת מצקת.

אופן הכנה

מגררים את תפוחי האדמה על פומפייה גסה ומתבלים במלח ופלפל.

מחממים את החמאה (או השמן) במחבת טפלון בקוטר 28 ס"מ. מרפדים את המחבת בתפוחי האדמה המגוררים, מיישרים ומהדקים בעזרת מזלג. מכסים את המחבת ומטגנים שלוש-ארבע דקות על להבה בינונית, עד שצידה התחתון של הלביבה זהוב.

מניחים צלחת על המחבת והופכים עליה את הלביבה, כך שצידה הזהוב כלפי מעלה. מחזירים את הלביבה למחבת על צידה השני. שוב מכסים ומטגנים עד שהצד השני מזהיב. מעבירים לצלחת, חותכים למשולשים ומגישים מייד כמנה או תוספת.

 

 

 

כתמי אור/דליה רביקוביץ'

כתמי אור / דליה רביקוביץ'   

 

ובחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור
ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור
והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך.

והם ניגרים כבשמים ורכה ושלווה תנועתם
ובחומר הזה האפל הם נקווים למבוע קטן
ויש בהם חן וחמדה שגואים ועוברים על גדותם.

ובחומר הזה האפל ניבעה מכרה של זהב
והחומר הזה האפל מגלה את מעמקיו
ויש אהבה ענוגה בין האופל לבין הזהב.

והם חבוקים ושלווים ואין בהם קול ומשב
והאור מנטף ונושק את החומר הזה בשפתיו
והאופל הופך את גופו כבאר לכתמי הזהב.

בחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור
ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור
והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך.

קיבלנו במייל

קבלנו במייל

 

אבא    חרדי

 אבא, איך  ניצחנו את היוונים?

 בעזרת השם.

 אז בשביל מה המכבים?

הם היו רק החיילים. השם עזר להם

 בעזרת השם, וברוך השם הם ניצחו.

המכבים היו חיילים?

 אה... חיילים של השם, צבאות השם.

אז המכבים היו חב"דניקים

 לא! לא! חס וחלילה!! הם היו ליטאים.

 ליהודה המכבי היה נשק?

 כן.

 אז יהודה המכבי היה חילוני או גוי?

 חס ושלום, מה פתאום חילוני או גוי?

 אבל רק חילונים וגויים הולכים  לצבא.

 פעם גם דתיים היו הולכים לצבא.

 למה המכבים הלכו לצבא ואנחנו לא?

 כי היום התורה שומרת עלינו.

 ואז התורה לא שמרה עליהם?

 אולי תלך עם מוישי לקרוא קצת  משניות?

 המכבים למדו משניות?

 למדו תורה. הרבה תורה.

 ולא עבדו?

 חס ושלום.

 אז אנטיוכוס נתן להם כסף?

 

לא. הם עבדו והרוויחו פה ושם.

 בשחור כמו דוד יענקי?

 יענקי לא עובד בשחור!

 אז במה עבד מתתיהו?

 הוא היה חקלאי.

 מתתיהו היה תאילנדי?

 ד' ירחם, מה פתאום תאילנדי?

 אז איך הוא עבד בשדה עם חולצה לבנה?

 ומנין לך שלבש חולצה לבנה?

 מוישי אמר לי שיהודי אמיתי הולך רק  עם חולצה לבנה.

 אתה מבלה יותר מדי עם המוישי הזה.

 אבל הוא צודק.

 מה רצו המכבים?

 הם רצו מדינה יהודית עצמאית, שהם ינהלו אותה.

 זה גם מה שאנחנו רוצים?

כן, אבל אסור לנו להגיד את זה.

 אנחנו לא ציונים.

 אבא אני רוצה להיות מכבי, ציוני,  חייל!!

 גוואלד! מה קרה לך?!

 בצחוק אבא, אני הולך להופעה של  שוואקי.

 אה, יופי. תמסור ד"ש למשפחה של  מוישי.

 

אבא חילוני

אבא, למה המכבים נלחמו ביוונים?

 לא עכשיו.

 למה לא עכשיו?

 אני רואה עכשיו כדורסל.

 נו אבא!

 אה... מה זה חשוב. העיקר שהם ניצחו.

 אבא, באנציקלופדיה כתבו שזה בגלל  שהמכבים לא רצו לאכול חזיר.

 יכול להיות.

 ובגלל זה הייתה כזאת מלחמה!?

 תראה, חזיר זה ים של כולסטרול, אולי המכבים היו בקטע של בריאות וכל זה.

 ובגלל זה הייתה מלחמה?

 המכבים האלה מהבריאות, יכולים  להיות נורא קיצוניים.

 למה היוונים הכריחו אותם לאכול חזיר?

 כי הדתיים עושים עניין מכל דבר.

 המכבים היו דתיים?

 מה פתאום, דתיים לא הולכים לצבא.

אז איך הם ניצחו את כל היוונים?

 אלוהים עזר להם.

 אבל אמרת שאין אלוהים

 באמת אין.

 אז יש או אין?

 אין. אבל הם חשבו שיש.

 אבא, לא הבנתי.

 מה לא הבנת?

 אם יש אלוהים

 אז תשאל את אמא.

 כל פעם שאתה לא יודע משהו אתה שולח  אותי לאמא

 אני יודע דברים חשובים. אם ישאלוהים זה לא חשוב.

כתוב שיהודה המכבי ניצח את  היוונים בבית חורון.

 אם כתוב אז כתוב.

 איפה זה בית חורון?

 רחוק. זה לא בארץ, באמריקה.

 אבא, קולומבוס גילה את אמריקה רק  בשנת 1492

 אתה יודע שאתה נודניק? זה בשטחים.

 מה, אבא, המכבים היו מתנחלים?

 ידעתי. אולי תלך לשחק עם שון?

 אבא, כשנהיה שוב בטיב טעם, גם אותי  יכריחו לאכול חזיר?

 אם אתה ממשיך עם השאלות האלה, אין  פסטיגל השנה![

 אבל אבא אני מפחד, יש לי רק אחות אחת

 אז מה?

 למכבים היו חמישה אחים שנלחמו  ביחד

 אולי תלך לראות דורה?

 רוצה לראות מכבי

 טוב תראה מכבי

 אבא, איפה המכבים?

 הנה בצהוב.

 אלה מכבים?

 כן.

 איך קוראים להם?

 פרקינס, שחורציאניטיס, פארגו,  בלו, והנדריקס.

 אוף אבא אתה מעצבן. זה לא שמות של  מכבים

 לאן אתה הולך?

 להילחם ביוונים!

 אתה לא הולך לשום מקום!

 אני רוצה להיות מכבי, דתי ומתנחל!

 השתגעת?? אתה לא יוצא מהבית! שמעת?!!

 סתם אבא, תירגע. אני קופץ עם שון  למקדונלדס

 אה. יופי. תביא לי  צ'יזבורגר.

מדברי הרב קוק

מדברי הרב קוק

צריך שכל איש יידע ויבין

שבתוך תוכו דולק נר

ואין נרו שלו כנר חברו

ואין איש שאין לו נר

וצריך שכל איש יידע ויבין

שעליו לעמול ולגלות

את אור הנר ברבים

ולהדליקו לאבוקה גדולה

ולהאיר את העולם כולו.

צריך שכל איש או אישה ידע ויבין

שבתוך תוכו דולק נר השמחה.
ואין נרו שלו כנר חברו

וזה מאיר את אישיותו המיוחדת.

אין אדם שאין לו נר שיוכל להאיר לזולתו.

כל אדם צריך לעמול ולהשתדל להאיר את אור הנר ברבים
להדליקו באבוקה גדולה

לנסות להיות מלאך לרגע אחד בשביל אדם אחר

ולהאיר את העולם כולו בשמחה ואחווה.


זריחה בגבע                          צילום: אבשי בן-יהודה
העתקת קישור