דף מספר 2144
12/12/2014
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2144

 

דף מספר 2144 כ' בכסלו תשע"ה 12 בדצמבר 2014

 

גבע בת 93

 

שיר לגבע מילים גדעון גולן

שיר אזמר ועוד יושר הוא

לגבע אימי שלי מתמיד.

לך אזכרה ימים עברו

ולך העטר העתיד.

בת הגלבוע כה יפיפית סביב,

את מחייכת אל הגנים.

חסד שנותיך יזרח כקרן זיו

שאי ברכתם של הבנים.

 

הן נזכרך כבושם פרח

ובית מאיר באור אביבים,

לא תעזבי יוצאים לדרך,

תאירי תמיד לשבים.

גבע דילקי בלהט של יצירה

ואדמתך תניב משמנים

לנו היי לעולם בית מכורה

זו ברכתם של הבנים

 

הודעות לדף

 

מזל טוב

לעתליה ויובל לב-זכאי

לרותי ואילן

ולכל המשפחה להולדת

הבת – הנכדה – תמר

 

מזל טוב

לאורה אפרתי

לנגה אפרתי

ולכל המשפחה להולדת

הנינה - הנכדה

***********

מקום בלב   לאנשי הגבעה היקרים.

לפני כשנה פתחתם עבורנו את הדלת ואת הלב בשעה בה היינו זקוקים לכך. קיבלתם אותנו בחום, באהבה וברגישות, על אף רוחות השינוי המנשבות באיזור.

רוצים אנו להודות במיוחד ל: צלילה לקס, אמריה ידין ומורן רז-שבילי שאפשרו את הגעתנו לקיבוץ.

לשגית אלוני הנפלאה ולמשפחתה הנהדרת, שטיפלו באילה, בתנו, כבתם ונתנו לה ולנו המון חום ואהבה.

כמו-כן, אנו רוצים להודות לכל אחד ואחד מאנשי גבע, על החיוך, האכפתיות, המילה הטובה, התופינים והחיזוקים שקיבלנו מכם לאורך כל הדרך.

בידידות, אפרת, יפתח ואיילה גביש

*******************************

תכנית חוג העמקים, לשבוע שבין 7-14/12

*

מועדון הזמר עם שרהל'ה שרון

יום א' 14/12 עין-חרוד-איחוד

*

יום ג' 16/12 קפה ותרבות

מושב ברק, שעה, 20:30

יעל פפר – גאולה מרצון

סיפור חייה המטלטל של יעל פפר בת זוגו לשעבר של גואל רצון

 ***********

קבוצת גבע משתתפת בצערם של

ורד לנדסמן  ותמי ובני משפחותיהן

על פטירתו של

שלמה בן-יעקב ז"ל

משולחן המזכירות - צלילה

 

א.    אסיפת קבוצת גבע

נערכה ביום ב' 8.12.2014. בסדר היום הייתה בחינת עדכונים בתקנון האגודה בהנחיית עורכי-הדין, עומר כהן ויואב שמשי.

יו"ר האסיפה היה יאיר קארו, חבר בצוות שעבד על העדכונים

הדיונים בנושא עדכוני התקנון לא הסתיימו.

אסיפת נוספת תיערך ביום ה' 25.12.14

לאחר מכן יעודכן מסמך התקנון ויובא לדיון אחרון.

האסיפה שלישית, תוקדש לקביעת סדרי ההצבעה בקלפי, בהתאם להצעות שעלו או יעלו.

בתום כל אלו, יובא התקנון לאישור בקלפי.

השתתפו באסיפה כ – 32 חברים. חשוב שיותר חברים ייקחו חלק בדיונים.

ב.     אסיפת גבע שתיערך ביום ג' 16.12.2014, בשעה: 20:00 בחדר-האוכל

סדר היום:

1.      קבלת מועמדים לקבוצת גבע:

אביב פורת, אנדרס מירנדה, גלית ויותם אורן. (הצבעה, בקלפי).

2.      הודעה: כניסה לשנת אורחות בגבע במסגרת מסלול קליטה: הדר ניר, יוסי שמש.

3.      בקשת אבשלום בן-יהודה וחברים נוספים להחיל מתן מענק לימודים בגין הורים לחמישה בנים/בנות עד גיל 30, חלקם נמצאים בעצמאות כלכלית וחלקם בגבע.

4.      הצגת עדכונים להסדר נסיעות בנים/הורים בחו"ל.

הצעת המזכירות וועדת הנסיעות.

הערות לסעיף 3

אבשי העלה את הבקשה בישיבת המזכירות.

המזכירות לא אישרה את הבקשה מהסיגות הבאות:

א.    החלטות נכנסות לתוקף מיום קבלת ההחלטה ,כדי להחילן  באופן רטרואקטיבי, נדרשת החלטה מיוחדת (בקלפי) או הכנסת סעיף רטרואקטיבות בהצעה עצמה.

ב.     המזכירות אינה מוסמכת להחליט בשוני מהחלטת אסיפה /קלפי זמן קצר לאחר שנקבעה. החלטה מעין זו יוצרת תקדים.

ג.       הוצע לאבשי להביא את הבקשה לאסיפה.

הערות לסעיף 4

מצורף פירוט ההסדר המוצע, כולל עדכונים

ההסדר מבוסס בעיקרו על ההסדר הקיים. שינויים שהוכנסו:

א.    גבע לא תממן נסיעות בן/בת זוג של החבר/ה, לביקור הורים בחו"ל.

ב.     מי שאינו ממלא אחר החלטות הקבוצה ותקנוניה, תעוכב נסיעתו עד שיסדיר את ענייניו (פירוט בהצעה).

ג.       פירוט כיסוי הנסיעה עצמה.

הסדר נסיעות לביקור בנים/הורים בחו"ל, במימון הקבוצה (נובמבר 2014)

1.כללי

1.1.קבוצת גבע תממן לחברים הזכאים לכך, ביקור הורים/בנים (מדרגה ראשונה) החיים דרך קבע בחו"ל, פעם בשלוש שנים.

1.2.אישור ההסדר בקלפי, יבטל כל הסדר קודם הדן באותו נושא.

2.פירוט הזכאות

2.1.חבר גבע שלו הורים או בנים* החיים דרך קבע בחו"ל ולפחות שלוש שנים רצופות, זכאי למימון הקבוצה ביקור בנים/הורים בחו"ל, פעם בשלוש שנים, כמפורט בהסדר זה.

*בנים – בני גבע החיים בחו"ל לפחות שלוש שנים,לאחר הודעה על עזיבת הקבוצה.

2.2.עד גיל 18 ,ילדי החבר זכאים לנסיעה עם הוריהם, במימון הקבוצה,, במסגרת נסיעה לביקור הורים בלבד.

2.3.הזכאות שמורה לחבר שהוא ההורה הביולוגי ולמי שאימץ ילד באופן חוקי.

2.4.1.במצב של יותר מבן/בת החיים בחו"ל, הורה(יחיד) זכאי למימון נסיעה כל שלוש שנים ליעד אחד בלבד.

2.4.2.במצב של יותר מבן/בת החיים בחו"ל לכל אחד מזוג הורים חברים, נשמרת הזכאות של יעד אחד, כל שלוש שנים.

2.5.הזכאות ניתנת (לראשונה) שלוש שנים ממועד הקבלה לחברות .

2.6.1.חבר שאינו יכול לממש זכאותו לביקור בחו"ל.יוכל לקבל זיכוי לכרטיס טיסה (בלבד) לבן/בת לצורך ביקור בארץ.

2.6.2.חבר שאינו יכול לממש זכאותו לביקור בחו"ל,יוכל לקבל זיכוי לכרטיס טיסה (בלבד) עבור זוג הוריו(הורים ביולוגיים), לביקור בארץ.

2.7. המימון למימוש זכאות של חבר,כולל עלויות הנסיעה מגבע עד בית המשפחה בחו"ל.

3.פירוט מניעת זכאות

3.1. אין העברת זכאות לקרובי משפחה אחרים, לרבות ילדי בן/בת זוג(שאינו חבר) של החבר.

3.2. נכדים לסבים הגרים בחו"ל וסבים לנכדים, אינם זכאים למימון הקבוצה.

3.3. בן משפחה, שלא השתתף בנסיעה המשפחתית לחו"ל, לא יהיה זכאי למימון נסיעה בנפרד.

3.4.תידחה זכאותו של חבר לנסיעה/הבאת הורים,במצב בו אינו ממלא אחר תקנוני הקבוצה ונהליה, עד שיסדיר את ענייניו מול הקבוצה, לרבות מצב של חוב בתקציב, אי עבודה, הפרת תקנון עו"ח.

3.4.1.דחיית הזכאות תידון במזכירות הקבוצה.

3.4.2.מיום הסדרת הדברים ומתן אישור מזכירות להסדרה, יחל מניין שלוש השנים מחדש.

4.אופן התנהלות

4.1.מרכז הועדה האמונה על קיום ההסדר, אחראי לניהול תור הנסיעות ויידוע החברים על מועד תורם לנסיעה.

4.1.1.המרכז ינהל את תקציב הנסיעות במסגרת תקציב הקהילה השנתי ויגיש הצעת תקציב לקראת דיון התקציב השנתי, למנהל הקהילה ולמזכירות.

המרכז ינהל רישום שנתי מפורט הכולל רישום נוסעים ופירוט עלויות כל נסיעה.

4.1.2.באחריות המרכז לוודא אצל המזכיר אם אין מניעה למימון נסיעת חבר שהגיעה תורו לממש את הזכאות.

4.2.החבר יזוכה עם הגשת כרטיס טיסה ו/או קבלה, שיועברו לאישור המזכיר וחתימתו.האישור יועבר למרכז הוועדה לצורך חישוב הזיכוי.

4.3.פירוט זיכויים לנסיעה:

החבר יזוכה בתקציב ,בעלות הנסיעה לשדה התעופה, וחזרה(כולל עלות כביש 6)

בעלות כרטיסי הטיסה בתוספת מיסי נמל וביטחון.

בעלות הנסיעה משדה התעופה(בחו"ל)לבית ההורים/הבן וחזרה. הזיכוי יינתן  בעלות סבסוד נסיעות בגבע, כפול מס' הקילומטרים.

4.4. על הזכאים תוטל השתתפות עצמית בעת מימוש הזכאות, פירוט:

4.4.1.השתתפות בעלות כרטיסי טיסה – 100 $ ליחיד, 150$ למשפחה.

4.4.2. סכום השתתפות נוסף: 5% מעלות כרטיס הטיסה, בניקוי סכום ההשתתפות (4.4.1)מעלות כרטיס הטיסה.

4.4.3.סכום מרבי להשתתפות חבר/ משפחה – 350$.

4.5.מועד זכאות פעם בשלוש שנים.

4.5.1.בסמכות הוועדה לאשר הקדמת  נסיעה בשנה ,במקרה זה תידחה הנסיעה הבאה בשנה(4 שנים במקום 3) וההיפך, תידחה הנסיעה בשנה, תוקדם בשנה הנסיעה שלאחריה.

*****************

משולחן המזכירות

המזכירות דנה בישיבתה בנושא הקמת ועדה לטיפול בבעלי צרכים מיוחדים בגבע.

המזכירות תגיש לאסיפה בזמן הקרוב הצעה שתכלול:

א.    מסמך המפרט את עבודת הועדה.

ב.     מסמך המגדיר את תפקיד מרכז הוועדה.

ג.       הצעה לאיוש הועדה: מרכז, בעלי תפקיד, נציגי ציבור.

לאחר שיידון הנושא באסיפה, יובא לקלפי.

אין ספק שיש צורך במיסוד הטיפול בנושא שהיה עד כה חלק מאחריות מערכת הבריאות.

ידוע לנו שנצבר ניסיון רב בתחום כולל פעולת ארגון "אהדה" של הורים לבעלי צרכים מיוחדים בקיבוצים.כאשר תחל הועדה בעבודתה, תרחיב את תחום הידע והעמקה בחומר.

שבת שלום, צלילה לקס

משולחן מרכז משק - רענן פרנס

משולחן מרכז משק חג העלייה ה- 93 ...

בשבועות האחרונים אנו עוסקים בסיכומים כלכליים של תשעת  החודשים שעברו ובבניית תקציב לשנת 2015.

זו השנה הראשונה שאנו מיישמים את מבנה התאגידים החדש, המפריד בין הקהילה לעסקים. ניהול התאגידים מחדד ומציף את הקשר והשייכות של ההוצאות השונות לפעילות אותה אנו מודדים ומחדד דיונים בין המנהלים. פעילויות שונות שהשתרבבו ל"עסקים" חוזרות לקהילה ומאתגרות אותנו כחברה בדילמות הנוגעות להוצאות משותפות ומידת הרצון להמשיך ולקיימם.

אנו נדרשים להגדיר מהו ענף המוגדר כמחולל הכנסה ומהו ענף המוגדר – למתן שירות.

בשנים האחרונות נתמכת הקהילה יותר ויותר על עסקיה ופחות על התפרנסות חבריה ומקורותיה שלה. מצב לא בריא זה, שוחק את ההון העצמי ופוגע בחוסנם הכלכלי של תאגידי גבע. עלינו לפעול במשותף לצמצם את תלות הקהילה ברווחי התאגידים,תוך חיזוק ופיתוח ההון האנושי שלנו .

את שנת 2014 אנו עדין לא מסכמים אבל יכולים להעריך את ביצועיה על פי דוחות 9 החודשים, בהתחשב בביצועי אוקטובר ונובמבר.

בקרה- עסוקה ביישום תוכנית אסטרטגית מקיפה, עליה הוחלט לפני מספר חודשים, זהו אתגר גדול ומשמעותי לצוות ההנהלה ולדירקטוריון.

באשר לתוצאות העסקיות, היקף המכירות דומה לשנת 2013 ונמוך משמעותי מהתכנית, הרווח הנקי אף הוא נמוך בהשוואה לשנת 2013, בעיקר בשל הוצאות חד פעמיות ולקוח גדול שפשט את הרגל.

כדי לתרום להעברות הכספיות העתידיות ולאזן את מקורות הקהילה, כל חבר שיכול לתת כתף ולהצטרף לבקרה יתקבל בברכה.

מכון שקדים, פעילות המכון הסתיימה. השנה טיפלנו בפחות פרי משנה שעברה, היבולים באזורינו נמוכים ב -22% לעומת דאשתקד.

בסוף נובמבר סיכמנו את הפעילות במסיבה המסורתית של הלקוחות והמגדלים, שהביעו שביעות רצון מהשרות שאנו מספקים .

אנו פועלים לחיזוק יחסי האמון ויצירת תחושת הוגנות ויציבות לשימור היחסים עם המגדלים והסוחרים.

התוצאות הכלכליות נמוכות במעט משנה קודמת, אנו עדיין מתמודדים עם החזר ההשקעה של הקמת המכון. גרעין העובדים העיקרי ממשיך לטפל, לשדרג ולתחזק את המכונות, כך שבתחילת העונה הבאה נהייה ערוכים לתת את השרות המיטבי.

תאגיד החקלאות- פעילות המרכזת את כלל ענפי החקלאות: גד"ש, מטעים, רפת , דיר ולול.

גד"ש-  פעילות דומה בהכנסות וברווח הנקי למול שנת 2013 וזאת למרות שנת הבצורת ואי יכולת לממש תוכניות גידולי סתיו, בגלל שסיימנו את מכסת המים מוקדם מהמתוכנן.

המחירים הגבוהים בתבואות איזנו את תמונת הרווח.

מטעים-  יבול השקדים נמוך כמו ברוב אזור הגידול שלנו.המחיר הגבוה של הפרי תורם לשיפור הרווחיות.בזיתים יבולים נמוכים כנראה בשל שנה סירוגית. זהו גידול משלים לגידול השקדים, הן מבחינת עיתוי הורדת הפרי והן מבחינת השימוש בציוד המכני. את פרדס המינואלה באבלק עקרנו ובמקומו ניטע זיתים. המגמה בענף, להתמקד בשני גידולים אלו ולהתמחות בהם.

בנוסף הצטרפנו לתאגיד בתוך "משקי עמק יזרעאל" המשלב מספר קיבוצים שמשווקים את תוצרת שמן הזית יחד.

רפת- שנת שיא ביצור חלב: כמעט 5 מיליון ליטר. תנאי הסחר סבירים. לקראת השנה הבאה צפויה ירידה בביקושים הארציים לחלב ובשל כך לא תתאפשר חריגה מהמכסה.  התוכנית צופה ירידה בהכנסות.

בתכנית 2015 נתרכז בשיפורים איכותיים להעלאת החלבון והשומנים בחלב, לקבלת מחירים טובים יותר.

דיר- שיפר משמעותי בחצי השנה הזו בעיקר בגלל מחירי בשר טובים. אנו שומרים על יציבות בכמות החלב המיוצרת. ענף הצאן עבר טלטלה עקב רצון הממשלה לבטל את המכסות אך לאחר מאבק משותף, האיום הוסר לפחות לעת עתה .

לול-  סיימנו מדגר שני תחת הפעילות של אינטגרציית "עוף טוב". הביצועים המקצועיים טובים, מעל לממוצע של האינטגרציה.בשנת 2015, על פי הסדר הענף, אנו מתוכנים לגידול של חמישה  מדגרים בשנה.

מוסך רכב- לקוחות המוסך נחלקים לשלושה: לקוחות משרד הביטחון, לקוחות פרטיים וצי הרכב של גבע.

הפעילות השנה דומה בהיקפיה לאשתקד. ניכרת עלייה קטנה בהכנסות שתי הקבוצות הראשונות וירידה בטיפול ברכבי גבע.

ק.ג. חשמל, חברה בע"מ- חברת חלוקת החשמל אותה מנהל אלדד. לאחרונה החברה התקשרה עם יח"פ– (יצרן חשמל פרטי) לרכישת חשמל בהנחה משמעותית מול מחיר חברת חשמל. אתגרי החברה הם להעמיד למשק תשתית רשת חשמל יציבה, איכותית ובטיחותית לאורך שנים. על החברה מופעלת רגולציה של רשות החשמל ובשל כך נידרש להשקעות בשנים הקרובות כדי לעמוד בתנאים.

הכנסות פאסיביות- אלו הן פעילויות חדשות שמטרתן להגדיל את ההכנסות, כאשר הסיכון הוא נמוך. בחודשים האחרונים השקענו במערכות חשמל סולאריות המבוססות על התחייבות חברת חשמל, לרכוש מאתנו חשמל למשך 20 שנה במחיר מוסכם. בנוסף אנו בוחנים הסדר דומה באנרגיית רוח- הצבת שש טורבינות רוח  על פאתי שטחי בלוק 4, שעשוי להניב הכנסה מהשכרת הקרקע למשך 20 שנה. כמו –כן, מתוכננות השכרות נכסים מניבים בשטחי המשק.זו התחלת מגמה שמטרתה להגדיל את מקורות הקהילה.

בבואנו לתכנן את תקציב 2015,יהיה עלינו להתמודד עם הדילמות שהוזכרו לעיל. צרכים שונים ומגוונים יתנגשו אחד בשני ונידרש לערוך סדרי עדיפויות ברגישות והתחשבות במכלול הצרכים העצום של קהילה רב דורית.

אני מייחל שאנו , נכדינו ונינינו, נזכה לחגוג את חג העלייה במתכונתו המסורתית, עוד שנים רבות וטובות.

"לאן אתם פונים? אל הגבעה שלנו אנו עולים...."

חג שמח

רענן פרנס


צילום דני פלג

מנהל קהילה - איציק מור

 

לחברי גבע  חג שמח!

עם הגעה לגיל 93 לרוב אומרים "לשיבה טובה" אך בקבוצת גבע נראים ניצנים צעירים של קליטה והתחדשות.

הנושא המרכזי בו נעסוק בדיונים השנה הינו "פני גבע לאן".

החל משנת 2015, בשונה משנים קודמות, תנוהל הקהילה בגבע תוך הפרדה בין תזרים העסקים לתזרים הקהילה.

בהסכמת המערכת הבנקאית חובות קב' גבע יוטלו על התאגידים והקבוץ/קהילה, יישאר ללא חובות כלל.

תזרים המזומנים יהיה סגור ותקציב הקהילה יתוכנן בהתאם להכנסותיה (שכר עבודה, תגמולים למיניהם וכד')  ויכולת העסקים להעברת דיבידנדים לקהילה.

כתמיד, סדר העדיפויות יקבע במזכירות ולאחר מכן יובא לאסיפה.

בשנה האחרונה עסקנו במספר נושאים:

גמר בניית שכונת הדרים אשר כלל פיתוח סביבתי, נמשיך בפיתוח בשנה הקרובה.

איחוד כלבו המרכולית כמרכז קניות נוח ונגיש לחברי גבע.

הפרטת המזון,עם דגש על שיפור באיכות המזון, בהיצע המגוון וכפועל יוצא שיפור בתקציבי חברים.

שיפור בענף הרכב- החלפת כלי רכב ישנים בחדשים יותר, הכנסת תוכנת ניהול מתקדמת וחיוב בגין זמן השימוש ברכב.

תהליך שיפוץ דירות וקידומו גם בשנה הבאה.

עומדים בפנינו אתגרים רבים, אך אנו בטוחים ביכולת הקבוצה והחברים לעמוד בהם. זאת, במקביל לעבודה מתמדת בשיפור רווחת החבר והגדלת המקורות הכספיים העומדים לרשות הקהילה למימוש יעדים שנציב לעצמנו. 

בברכה, איציק מור

מנהל קהילה קבוצת גבע

בימים הקרובים נפיץ לחברים סקר שביעות רצון על ענף המזון.

על סקר זה הוחלט בענף המזון ואושר במזכירות .

החברים מתבקשים למלא את הסקר ,על מנת שנוכל לנתח אותו וישם את המסקנות שיעלו מהסקר 

תודה על שיתוף הפעולה

הנהלת ענף המזון

מה המצב בגבע - דנדי

לחברים שלום,

הבהרה,

לאחרונה התבקשו חברים לעכב משיכות מזומנים מתקציבם ,למשך כשבועיים שלושה.

אין בכך להצביע על מצבה הכלכלי שלגבע, יש תקופות שהגזבר מתמודד עם בעיות תזרימיות לא מתוכננות, ונדרש לצמצם משיכת מזומנים.

החברים מתבקשים לתכנן את משיכות מזומנים מבעוד מועד.

צ'קים בקופה, יינתנו לשני תאריכים קבועים בחודש.

האחד ל - 14 לחודש והשני ל -  28.

צר לנו על חוסר הנוחות שנגרמה לחברים.

אלי מזרחי, רענן, צלילה

***********************

אז מה המצב בגבע

היום בשעת ארוחת בוקר שוחחו חברים על המצב בגבע וספרו אף על  כך שאי אפשר לקבל כסף אפילו לשכר דירה בת-א.

בָּקָשָתִי היא להדפיס שוב את תשובתי לרשימה של חבר גבע שהתפרסמה בדף לפני כשנתיים.

מה, אנחנו  לא רוצים את הבנים כאן? כתבתי את זה כבר לפני שנתיים, המצב החברתי רק הורע. לא יתכן שקבוץ גבע ימשיך לשמר את העבר, מה גם שזה עולה הרבה כסף.

יש כמה החלטות בגבע שקבלו אותן על שפת הכנרת לפני 90 שנה ועדיין בתוקף.

ושוב אני קורא לבני החמישים להתארגן ולפעול לקידום ההפרטה.

נתחיל בחדר-האוכל, עדיין בלי החלטה גורפת ואני מציע בונוס, הסכום שנחסך בשנה הראשונה יחולק לחברים.

והנה התשובה לחבר גבע לרשימתו "הבנקים מיותרים"

לגבע יש כסף, לגבע יש חוב של עשרות מיליונים ויותר. כבר שנים לא מצליחים להקטין אותו. הריבית על החוב היא: 4-5 מיליון לשנה. אם נוכל להקטין את החוב זה יהיה הענף הרווחי ביותר.

מה אומר החבר:"מי שקורא על הסיכונים בעקבות התחממות כדור הארץ, יודע שאין יתרון להפקדת כסף בבנקים על הפקדת כסף בגבע".

בגבע אין כסף, הכסף נמצא בבנקים (הקורסים, לדברי אלי) זה נכון. אבל הממשלה תמכה בבנקים, לעומת  זה בקיבוצים שקרסו הממשלה לא תומכת. רק מה, הגזבר הולך לבנק במקום החבר. ויש גם חברים שלמדו כבר לעשות זאת לבד. ולמדו למשוך כסף מהבנק כמו כל אחד בעולם.

להלן סיפור קצר שיכול להמחיש את הבעיה. כל דמיון לגבע, מקרי בהחלט. אני משוכנע שמי שיקרא את הסיפור הזה לא יוכל להישאר אדיש למצב בגבע.

בנו של החבר אליהו גולדווסר חזר מהצבא, הסתכל מסביב, קצת דיבר עם אבא והחליט לעזוב. הדבר גרם צער רב לאביו, בליבו חשב שבנו יהיה ממשיך דרכו וישמור כמוהו על הקיבוץ השיתופי. במשפחה השלימו עם רע הגזרה, ואפילו בשבת לקח אליהו את הטיוטה, העמיסו את המטלטלים ונסעו לקבוץ נגבה, שם שכר הבן דירה צנועה, מקום הלימודים נבחר אוניברסיטת באר-שבע.

אבל אבא זה אבא, החליט לעשות לבנו הפתעה ולקנות לו מכונית. הוא הרי יודע שבקופת הגזבר יש לו 200,000 ₪. הגזבר הסתכל עליו במבט נוגה ואמר לו: "שמע, כרגע זה בלתי אפשרי.

א.    המכון החדש זה עדיין רק הוצאות.

ב.     ברפת יש מחלת הפה והטלפים.

ג.       במפעל בטלו הזמנה גדולה.

נכון שאני חייב לך 200,000 ₪  אבל זה על הנייר. בפועל אני משתמש בכסף זה יום יום. למעשה אתה חלק מחוב קבוע שאני חייב לחברים בערך של שבעה מיליון שקל. אני מבקש שתבין את המצב ותחזור אלי בעוד שלושה חודשים. כאן הרים החבר הוותיק את עיניו כשהוא חושב לעצמו, פעם אחת מאז שאני חבר קיבוץ באתי לבקש משהו שמגיע לי והתשובה שלילית. ובכל זאת שאל איך זה שגדעון ירון נתן לבנו סכום יפה של 150,000 ₪ כתמיכה לבניית הבית החדש?

כאן כאילו אורו עיניו של הגזבר. "גדעון ירון" אמר לו:"העביר כבר לפני שלושה חודשים לפי עצתי את הכספים שלו לבנק-לאומי. את הצ'ק הוא משך ישירות מחשבונו.אמנם הבנק נותן ריבית נמוכה, אבל הכסף בטוח. "

דנדי


יונה ברקאי בת 99 עד 120 לפחות

 

תום שבילי (בנם של נגה וגיגי)בן  שנה +

פני גבע לאן / סמדר פרנס

פני גבע לאן

לחברים שלום,

חג גבע זו הזדמנות חגיגית לשתף בנעשה במסגרת צוות ההיגוי.

צוות ההיגוי הרחב התפזר לארבע קבוצות עבודה:

1.     צוות בטחון סוציאלי וערבות הדדית

2.     צוות פרסה

3.     צוות שירותי קהילה

4.     צוות לשיוך פירות נכסים

קיימנו מספר מפגשי עבודה במסגרת הצוותים שבמסגרתם בחנו את השיטה הקיימת היום, מנגד נחשפנו למבחר מודלים אחרים המתקיימים בקיבוצים מגוונים.

כמו – כן , במקביל לעבודה בצוותים, קיימנו מספר מפגשי למידה משותפים. המפגשים התמקדו במנעד האפשרויות העומדות על הפרק בעת דיונים על שינויים והתאמות של אורחות החיים.

למדנו שנצבר ניסיון רב במהלך שני העשורים האחרונים, התפתחו מודלים שונים והפתרונות מגוונים מאוד.

בדיונים נפרשו האפשרויות השונות העומדות בפני מקבלי ההחלטות – חברי הקיבוץ.

הוזכרה המערכת החוקית במסגרתה אנו פועלים, תקנון האגודה, תקנות הסיווג ועוד.

בתחומי השיוך:  מגוון ההסדרים נע בין שיוך קנייני מלא, שמשמעו העברת זכויות ישירות באמצעי הייצור ובמרכיבי רכוש שונים לידי החברים (בדרך של יצירת תאגידים והקצאת מניות), לבין אפשרויות שונות של קבלת זכויות בפירות הנכסים תוך שמירה על בעלות משותפת מלאה של האגודה השיתופית על אמצעי הייצור שלה ונכסיה. החלופה הראשונה כמעט ואינה מתבצעת כיום בקיבוצים

בעקרונות עליהם סוכם בגבע (על סמך קבוצות השיח)– הכוונה לשמר את הבעלות המשותפת. הצוות שעוסק בזה מכוון לכך. הדיונים נסובים סביב מגוון תחומים: אופי ההקצאה של הזכויות בפירות הנכסים, אופן חישוב הערך שמיועד לחלוקה לחברים, אופי המחויבות (מעין אגרת חוב שהקיבוץ מקצה לחבריו) ועוד.

נחשפנו מעט  למגוון האפשרויות של שיוך בתי חברים. מגוון אפשרויות התרחב  לאחרונה עם כניסתה של חלופת שיוך חדשה, בהובלת איתן ברושי והתנועה הקיבוצית, לצד פתרונות של שיוך קנייני ישיר של החברים בבתיהם מול רשות מקרקעי ישראל, שיושם בקיבוצים רבים.

חשוב לציין שהרלוונטיות של שיוך קיימת רק אם הקיבוץ משנה כיוון ובוחר לצאת לדרך של קיבוץ מתחדש.

סוגיית ההתפרנסות שלובה בסוגיית שירותי הקהילה: גם בתחום זה נוצר מנעד רחב של אופציות, הן בשל הניסיון הרב שהצטבר, והן נוכח העובדה שקיבוץ גבע יוצא לדיונים במצב כלכלי איתן יחסית: פנסיה ראויה הצבורה חברים, קופות גמל אישיות ועוד. סוגיית ההתפרנסות שלובה וקשורה למערך השירותים הניתן ומידת הפרטתם.

חלק משמעותי מהיכולת לקיים מערך שירותים ראוי, נשען כיום על היכולות הכלכליות הכלליות של גבע ולאו דווקא על יכולת ההתפרנסות האישית.

ניתן ליצור מודלים הנשענים על שכר מלא ורכישה של כל מכלול השירותים לרבות חינוך ובריאות, יחד עם רשתות ביטחון סבירות, מחד גיסא, ( מה שכראה לא עומד על סדר היום של קיבוץ גבע.) ומאידך, עומדות אופציות שכוללות מוטיבציה תלויית שכר, תוך שמירה על מערכות ציבוריות משותפות (המבטאות ערכים משותפים מוסכמים, כגון ערבות הדדית, בריאות, סיעוד  ואחרים) , שנשענות על ההון המשותף כפי שזה קורה היום.

במסגרת הדיונים הוזמנה גם מאיה שפיר, רכזת הזרם השיתופי. על פי דבריה, עיקר שימור המשכיות השיטה השיתופית תלוי ברצונו האמיתי של הציבור. על ההנהלה וההנהגה להיות מחויבת לעניין זה ולפעול ללא לאות לשמירה על ערכים אלה בדרכים שונות, לקיים שיח ציבורי ושיח בתוך הפעילויות / ענפים / עסקים שעוסק בשאלות של שמירה על ערכים אלה. ללא רצון עז ומוסכם לשמר את השיתוף והשוויון ותחזוקה ניהולית אדוקה וחזקה, אין לשיטה השיתופית יכולת קיום.

 

במפגש הלמידה האחרון נגענו בנושא הקליטה והצמיחה הדמוגרפית. התקיים שיח סביב שאלת חזרת הבנים. קיבוצים רבים עוסקים בשאלה זו ועם "התחדשותם" התחדשה גם  חזרת הבנים הביתה. מניסיונם ניתן ללמוד כי  שונים הם אלה שירצו להצטרף לקיבוץ גבע בהיותו שיתופי, ואלה שירצו להצטרף בהיותו מתחדש.

 

עוד דרך ארוכה לפנינו.. אך הכיוון בכל צוות מתחיל להתבהר.

בקרוב, לאחר שהצוותים וצוות ההיגוי הרחב, יגיע לידי גיבוש מודל / הסדר מגובש ומוסכם לגבי כלל התחומים שנסקרו לעיל, יובאו ההצעות לדיון ציבורי רחב.

חג שמח,

בשם צוות פני גבע לאן

סמדר פ.

נקלטים למועמדות - זיוה אוחיון-רכט

גבע בת 93 – נקלטים למועמדות

בהצבעת הקלפי הקרובה יוגשו למועמדות בקבוצה ארבעה נקלטים: אביב פורת (בת זוגו של עמי פורת), גלית ויותם אורן (חזרו לקבוצה בשנה שעברה) ואנדרס מירנדה (בן זוגה של אביגיל אברהם).

וועדת קליטה מביאה את המלצתה להצבעה בקלפי לאחר שנבחנו ואושרו חובותיהם וזכויותיהם של הנקלטים לעבודה ופרנסה, לקרן הפנסיה ושאר חובות וזכויות בקבוצה.

תזכורת: הרוב הנדרש לכניסה למועמדות הינו רוב רגיל מקרב המצביעים במשאל.

להלן היכרות קצרה עם המועמדים למועמדות לקבוצה:

אביב פורת

 

נולדתי לפני 26 שנה בקיבוץ עין חרוד מאוחד לטל ויעלה טבנקין, נכדתם של אהוביה ודליה טבנקין שלימים התגרשו וזכיתי בסבתא נוספת, דר' חווה טבנקין.

את היסודי והתיכון למדתי בעמק חרוד וזכיתי לחוות ילדות קסומה בקיבוץ.

אחרי ביה"ס הלכתי למכינה קדם צבאית בארגון "בינה" והתנדבתי בדרום ת"א, בתקופה זאת ספגתי ידע מעמיק על תולדות ארץ ישראל ועל המורכבות שמכילה החברה הישראלית .

את השירות הצבאי עשיתי בגדוד הנדסה קרבית כמש"קית חינוך.

את עמי הכרתי לפני 4 שנים , נסענו לטיול משותף במזרח וכשחזרנו לארץ עברנו לגור ביחד בגבע ומאז גבע הפכה לביתי, התחתנו לפני 3 שנים.

אני עובדת בבית זמר בשנתיים האחרונות תוך כדי לימודי אדריכלות ועיצוב פנים במכללת כנרת, נושא שמאוד מדבר אל ליבי וכישוריי, וכולי תקווה שיום אחד גם אעסוק בכך לפרנסתי.

אני ועמי מחכים בהתרגשות לביתנו הבכורה שתיוולד בעזרת השם בסוף ינואר ואנו בוחרים להקים את ביתנו ומשפחתנו בגבע, בין הדשאים הירוקים, הוואדי הפתוח והאוויר הצח.

גלית ויותם אורן

 

התבקשנו לכתוב כמה מילים על עצמנו לקראת הכניסה לתקופת המועמדות.

גלית- נולדתי וגדלתי בקיבוץ מעלה גלבוע (כן, כן... קיבוץ דתי ). למדתי בבית הספר בשדה אליהו מכיתה א' עד י"ב.  בצבא שרתתי כמדריכת חי"ר- נגמשי"ם בבסיס אימונים אליקים. לאחר הצבא טיילתי בחו"ל ולמדתי לתואר ראשון בתקשורת וספרות במכללת עמק הירדן. לאחר התואר, ב-2005 הגעתי ל"תקופה זמנית" לעבוד בגיל הרך בגבע...ונשארתי. מאוחר יותר עשיתי הסבה אקדמאית ותעודת הוראה באורנים. השנה שיניתי קצת כיוון ועברתי למערכת הבלתי פורמלית, לבית זמר (כיתות א'-ג').

יותם - משפחתי הגיעה לגבע כשהייתי בן 6 בעקבות עבודת אבי, ברוך כרופא הקיבוץ. לימים, רק אני נשארתי פה מכל בני משפחתי. לאחר לימודי תואר ראשון במדעי המחשב התחלתי לעבוד בחברת תוכנה בשם "גלטק" (כבר 10 שנים).

יש לנו 3 ילדים: יובל כמעט בת 4 בגן אורנים, עופרי ומעיין בני שנה בבית תינוקות.

אחרי מסע נדודים באיזור (תל יוסף ובית השיטה) החלטנו לחזור הביתה לגבע.

בהזדמנות זו, רוצים שוב לומר תודה גדולה לכל מי שעזר לנו והתעניין בשלומנו בשנה האחרונה שהייתה מאתגרת עבורנו.

אנדרס מירנדה

 

אנדרס מירנדה נולד לפני 31 שנה בבוגוטה קולומביה  לאמו מרגריטה, פנסיונרית כלכלנית שעבדה בבורסה בקולומביה. לאנדרס אח, תומס בן 29. את אביגיל ,שטיילה בדרום אמריקה, פגש בבוליביה בזמן שטייל באזור.  בקולומביה למד אנדרס עיצוב גרפי והוא בעל תואר שני מאוניברסיטת National University Of Colombia בפרסום.

בינואר 2010 הגיע לגבע ביחד עם אביגיל והשתלב בעבודה בבקרה בפרופילים, תחילה כמתנדב ואחר כך כתושב, לשביעות רצונם של מנהליו בבקרה. בתחילת 2014 עבר אנדרס לעבודה במסגרייה עם איתן (זייתון) לוין שם הם נותנים מענה לעבודות מסגרות בגבע ומחוצה לה.

בנוסף, בתחילת 2014 לקח על עצמו להפעיל את נגריית בני הנוער בחינוך גבע. בכל יום שישי ובחופשים בונים בני הנוער בהנחייתו ובניהולו פרגולות, ספסלים,שולחנות ורהיטים על-פי הזמנות.  כל ההכנסות קודש לפעילות החינוך בגבע.

אנדרס ואביגיל נישאו בתחילת 2012 ומאז בונים את מסלול קליטתם בגבע , "אני מאוד שמח לגור כאן . אוהב מאוד את העבודה ואת האנשים בקיבוץ . אני רואה את החיים שלי כאן בקיבוץ. החיים כאן נהדרים".  

 

המשך קליטה מוצלחת לכל המשפחות

רגע של נחת לכבוד חג העלייה:

v    בגבע  23 נקלטים בשלבי קליטה שונים (7 יוגשו לחברות בחג גבע הבא ) .

v    8 נקלטים חדשים בדרך לגבע ויקלטו בשנת 2015 .

 

 

אל הגבעה שלנו אנו עדיין עולים - אבשי

אל הגבעה שלנו אנו עדיין עולים

 שורה עליונה מימין: ראובן לוין, זאב הורביץ, צפורה טרטקוב



יושבים: מרים הורביץ חיים רוזנפלד

הלה ומרדכי בן-יהודה

לפני 93  שנה זה קרה...קבוצה קטנה אך נחושה  ושבעת תלאות עשתה את דרכה בבוץ כבד עם פרידות  שבקושי סוחבות את העגלות המבוצבצות במעלה  הגבעה שלנו.

בלב להט החזון להקים בית וישוב המושתת על רעיונות שהעולם עדיין טרם הכיר...רעיונות על שיתוף מוחלט וחיים ספרטנים של הסתפקות במועט וחיים המבוססים על עבודה עצמית ממעשה ידיך בלבד ואי ניצול עבודתו של האחר לצבירת רווחים. ומעל הכל יצירת ''היהודי החדש'' והעלמת היהודי הגלותי מהעיירה עושה דברו של הפריץ הכל יכול. עם ערב כבר נבנו האוהלים ומכאן החילה פרשת הגבעה כפי שאנחנו מכירים אותה עד היום. אני משוכנע שלפני השינה בשוכבם באהלים על יצועם הדל חלמו אבות אבותינו על המחר והעתיד הממתין להם מהיום והלאה.

 

עולים לגבעה   אילוסטרציה

 האם העלה מישהו מהם על דעתו כי בעוד זמן לא רב תקום מדינה ליהודים ובניהם יקחו חלק בעיצוב גבולותיה ודרכה?

ציור:    יונה שפרינגר

האם הם יכלו לנחש כי העקרונות בהם כ''כ האמינו ועליהם לחמו יישארו לנוסטלגיה רחוקה? עקרונות כמו עבודה עצמית, שוויון מחלט ,הסתפקות במועט, עבודה עצמית ועוד ועוד....

ואם הם היו מסוגלים לנחש את מה שיבוא, האם היו אומרים שהמאמץ וההקרבה אינם כדאים ועוזבים הכל? ומה אנחנו חושבים היום על שינוי הדרך העקרונות והחלומות....שלהם שלנו? ועל זה כתב בזמנו נתן החכם (אלתרמן): "כל זה ראוי לכל שבחינו, זה כה יפה כה מפואר. ובכל זאת חברים (בינינו) תודה לאל שזה עבר. היו פלאות לאין מספר ומי פילל ומי מילל אך העיקר שזה עבר...תודה לאל."

בברכת חג שמח לגבע ביום חגה ועוד המון שנים טובות של עבודה יצירה וחלומות.....

שיתגשמו או לא...

אבשי

מעשה שהיה - יונה רבי

מעשה שהיה

לפני כשבועיים אני מקבל שיחת טלפון מבני גיא רבי והוא שואל: "מי זה מ. קושניר מקבוץ גבע?". אני, בתור עורך "ספר השורשים" של גבע זכרתי שהשם קשור למשפחת הררי. טלפון לטלילה גילה לי שמרדכי קושניר הוא אחיה של נחמה היא אימו של אורי הררי.  גיא ראה בטלוויזיה תכנית על השבת. המנחה של התכנית שאלה את אנשי הפאנל מי יודע על "מכתב השבת" שכתב חיים נחמן ביאליק לחבר קבוץ גבע מ. קושניר. כמובן שאף אחד לא ידע ואז היא סיפרה את הסיפור. (הסיפור שלה לא היה מדויק). שאלתי את נחמן רז לפרטים והוא סיפר לי שהדברים התגלגלו לעיניו של ביאליק כנראה בעקבות פרסום כתבה של מרדכי קושניר באחד העיתונים בה כתב על הקיבוץ והתנהלות חייו היום יומיים כולל עבודות חיוניות בשבת כמו איסוף תפוחי אדמה, קטיף פרי ועוד. מפה החלה חליפת המכתבים בנושא השבת ושמירתה.

להלן מכתבו המפורסם של ביאליק לקושניר שנודע בשם "מכתב השבת"

 

לכבוד מר מ' קושניר קיבוץ גבע שלום וברכה !

דבריך הגיעוני, ואין בהם אפילו מקצת נחמה. לחינם חסת "על כבודי ועל כבוד אותו דובר" ולא הראית את דברי אלא ליחידים. אדרבה ואדרבה, דברי לא נכתבו לשם גניזה. מן הצורך לצווח ככרוכייה יום יום על סילוק השכינה וסילוק הדעת מצעירי ישראל. ועד שאתה חס על כבודי, מוטב לכולכם לחוס על כבוד קונכם ועל כבוד ארץ ישראל המחוללת בידכם. ואם כדבריך כן הוא, שהמעשים נעשים לא רק על-ידי יחידים, אלא על-ידי רוב מניין ובניין של הצעירים בקבוצות, הרי אוי ואבוי לכולנו שבעתיים. ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב , וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלה גם יסוד קיומו האנושי.

בלי שבת אין צלם א-להים ואין צלם אנוש בעולם. אילו היתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא התרבות של תפוחי –הזהב או תפוחי –האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?

לחינם קפצת במכתבך קפיצת – פתאום לעניין אכילת חמץ בפסח. אני בפעם הזאת לא על שמירת המצוות בכלל דיברתי, אלא ייחדתי את הדיבור על שמירת השבת, שהיא שקולה בעיני לא רק כשמירת כל התרי"ג מצוות הישראליות, כדברי חכמינו, אלא כשמירת רוח האדם כולה. מי ששומר את השבת, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו את כל עוונותיו. בלי שבת אין ישראל, אין ארץ- ישראל, ואין תרבות ישראל. השבת היא היא התרבות. ואם אתה לא עמדת על ההבדל שבין שמירת השבת לשמירת שאר המצוות, סימן רע הוא לך ולכל שכמותך. ואוי ואבוי לכולנו שראינוכם בכך .ואולם מחוץ לכל זה, איכה לא יבינו צעירנו, כי עם ישראל ברוב מניינו ובניינו, זה שעל אדמתו אתם יושבים ובכספו אתם נתמכים, נתן את ידו לבניין הארץ על דעת כך שתישמר השבת בשלמותה ועל דעת כך שולחתם הנה. הטוב, הנכון הדבר, כי תמעלו מעל בשליחותכם?  ליבי אומר לי, כי לא יאריכו הימים וסערה גדולה, סערת התמרמרות, תתפרץ מלב כל העם, ואת תוצאותיה מי ישורן?              

בכבוד רב      חיים נחמן ביאליק


ברבות הימים הגיב נחמן על מכתב זה (המכתב המלא מופיע בספר "היום השביעי" בהוצאת מכון החגים שיטים בבית השיטה)

למכובדי ואלופי מר ח"נ ביאליק ברכה ושלום!    

"הגיעני מכתבך אל מ' קושניר. קראתי, נסערתי, ולא התאפקתי מלהתערב ולהעיר כמה הערות. ראשית, הפתיעה אותי (לרעה!) הנעימה הכעוסה והנוזפת של מכתבך. אין בו אף מילה אחת טובה על הקיבוצים – מיישבי הארץ ועל מפעל גאולת הארץ שהם עושים. דומני, כי שתי תרומות אלה יש להן מקום מרכזי בהגות היהודית לדורותיה ובמסכת המצוות, שמחייבת היהדות את אלה המחזיקים בה. והנה את שתיהן – גאולת הארץ וישוב הארץ – אתה מוחק מספר המעשים של הקיבוצים כאילו לא היו ולא נבראו, וזאת כנראה משום שאינם מקפידים על שמירת השבת. שנית, צורמת במכתבך נימת הזלזול והקלת הראש בגידול תפוחי זהב בארץ ישראל. אינני מבין, מה צורך יש להעמיד את חשיבות המעשים האלה כנגד שמירת השבת? אגב, גם גידול תפוחי זהב או אדמה – תורה היא ולימוד היא צריכה, וידיעה רבה, ומסירות וכוחות נפש ורוח וגוף.                            

  אם שמירת השבת כהלכתה הייתה מצווה שקיומה קובע לשבט או לחסד את גורלו של האדם, היהודי החלוץ, הבונה, המתיישב והמגן, ושל המדינה בכלל – חוששני שלא היה קם כאן שום דבר! אפילו מנסחי מגילת העצמאות של מדינת ישראל נזהרו ונמנעו מלנסח את תכניה וצביונה הרוחני במונחים דתיים."

נחמן רז

ברכות ליורם נחשון בן 90

ניצלנו את מסיבת יום ההולדת של יורם נחשון במלאת לו 90 , קבלנו השראה מדברי ברכתו של נחמן רז בן במחזור של יורם הוספנו מעט משלנו תיקנו והוספנו את דבריו של יורם וכך מיום ההולדת של יורם סיפור משפחתו ודברי הברכה של נחמן  נולדה רשימת

תולדותיה  המקוצרים בהחלט של משפחה אחת משפחת נחשון...

ליורם לציון מלאת לוֹ 90 שנים!

דברי זכירה וברכה

יורם, ועוד שניים מבני אותו מחזור-ילדים, שגדלו כאן, על הגבעה הזו, יש להם מאגר זיכרונות די דומה אף כי לגבי פרטים – ,כרגיל, מרובות המחלוקות:"לא היה כך"; "היה אחרת", לֵך! ותכריע מה היה באמת אבל הזיכרון הוא כידוע, חלק חשוב מן החיים; הוא החיים עצמם, העבר והווה (העתיד – הרי כולנוּ יודעים")

הקשר של משפחת נחשון עם גבע נולד כשהסבאים, אליהו וחנה הגיעו לכאן עם גרעין חברים קטן, שקראו להם: ה"קסטינאים", כי הגיעו לכאן לאחר חורבנה של המושבה הדרומית קסטינה, במאורעות 1921. שם הם עבדו תקופת-מה, וחפשו את דרכם כשהחלה ההתיישבות בעמק שלנוּ, חפשו שם עוד חברים וגילו אלה את אלה. אִתם הביאו אנשי קסטינה את ילדיהם הפעוטים: אורי אתקין ויורם נחשון.


וכך זה מתחיל: אליהוּ נחשון עלה לארץ לבדו, לפני כל המשפחה כילד בן 8, ולמד במחזורים הראשונים של ביה"ס הריאלי בחיפה, בגימנסיה הרצליה בת"א ובגימנסיה הראשונה  ברחביה בירושלים.

אחרי בוא משפחת נחשון לגבע הקים אליהו את הרפת הראשונה בשנת 1926 ועבד בה שנים רבות. נחשון גם היה ברבות השנים, ממיסדי "ספר העדר" באירגון מגדלי הבקר. .

בשנת 1947 יצא בשליחות תנועתית לצרפת ואירופה. עם חזרתו נכנס לעבוד בספריה של גבע

והפך אותה מספריה קטנה וצנועה לספריה הגדולה והחשובה בתנועה הקיבוצית. חנה עבדה

בגן הירק, בלול, במטבח הילדים  וגדלה את שלושת ילדיה יורם יעל ויואב.

היתה כותבת רשימות יפות בענייני המקום דומה שמעטות מהן השתמרו לצערינו.

אימו של אליהו נחשון, כפי שקראו לה בגבע, הסבתא קִיפר הגיעה אחרי ילדיה לגבע ןאִלו הסבא קיפר זמן מה אחרי  שֶהִיָה בתל-אביב, חזר לגבע ועבד בתור פחח (שם המשפחה - קיפר-נחושת ובעברית נחשון מלשון נחושת)   ומקצועי מעולה ובנה את השקתות והאבוסים ששמשו ככלי האוכל בלולים.

הסבתא קִיפר הייתה נוהגת שלא כשאר ה"זקנים", לבוא בלילות שבת לכל ההרצאות, שהתקיימו בחדר-האוכל, מתיישבת לה בשורה הראשונה, בסמוך למרצה ולא הייתה מרפה ממנוּ עד שהיה משיב לכל שאלותיה.

נחשון אליהוּ , כאמוֹ הזקנה, אהב לבוא להרצאות, אהב לטייל בארץ בזקנתו אהב לנסוע לשמוע ולהנות משירת הגבעטרון של אותם הימים ולהנות מקולו האדִיר של צעיר בניו, יואב, מכסה על שאר הקולות בעוצמתו ובדייקנותו.

 

הילד יורם, לא זכור לי מאותם ימים כמי שמתעניין כל-כך בנושאי ההרצאות. אותו עניינו תמיד עניינים של ממש: הבהמות באורווה או ברפת ששם היה מבלה הרבה מזמנו, ובין התרנגולים בלול. שאת קריאותיהם בבוקר השכם הִכרנו וזיהינו היטב וכן את כֹחם בלהקה. לכל תרנגול היה, שֵם ומעמד בסולם החשיבות, וזאת לאחר שנערכו ביניהם קרבות  שאורגנוּ על ידי  הילדים.

למשפחת נחשון היו קרובים רבים שהתפזרו בישובים רבים בכל רחבי-הארץ, ומלבד בגבע,  היו להם קרובים גם בגבת וגם

   במעוז- חיים, בנען, בדורות. בגבע יש למשפחת נחשון משפחה קרובה משפחת גוריון אחיה של חנה – יוסף גוריון (אביו של יובל גוריון)  ושלומקה גוריון ומשפחותיהם.

את כל הקרובים של המשפחה הכרנוּ מביקורִים שלהם גם כאן.

 ל יובל, בנו של אחד מאבות המשפחה, שמואל בן-דוד מורה  וצייר מצליח  מהראשונים ב"בצלאל", התקרבנוּ במיוחד אחרי שהתייתם ועבר לגבע. 

יובל גדל בגבע ולמד בביה"ס בעי"ח עם עוד 2 ילדים מגבע,יובל הגדול כפי שקראנו לו  היה מקורב אלינו-הילדים, ועזר הרבה בהכנת שיעורי החשבון, תמיד בנפש חפצה ובצניעות בולטת  ולהבדיל והצטיין גם בבולאות. יובל ז"ל נפל במלחמת השחרור באחד הקרבות בנגב,

בצלאל, אחיו הגדול ממנוּ, אף הוא חי בשכנותנו, כרופא וטרינר. יובל עצמוֹ עבד בגבע כל השנים ברפת ונהיה אחד מהעובדים החשובים שם. גם האחות הקטנה אורה באה לכאן לשנים רבות היתה מורה למלאכת יד.

יורם היה צייר טוב וקישט את עיתוני הילדים. זו, אולי, גם הסיבה לכך שיורם תמיד היה קשור בעולם הטבע, סוסים, כלבים, חתולים. כשגדלנו היה שומר-רוכב בשדות  שבה היה נפגש עם הרועים הערבים, מתקוטט אתם ומשלים, כמובן. אבל הכירם מקרוב וזוכר את שמותיהם ואת מנהגיהם ותכונותיהם.


כשבגרנו מעט, ונכנסנוּ לעבודה בענפי המשק, נכנסנוּ שנינו לעבוד ב"משולש", במספוא "השטח-למטה" מְעֶבֶר לכבִיש ליד פסי הרכבת- רכבת העמק הידועה,  שהיום משתרעות שם בריכות הדגים. שם למדנוּ לעבוד ולקצור בחרמש, במקצרה, להשקות בערוגות ובתלמים וללחום במזיקים (ציפורים ותולעים).ולהעמיס עגלות תלתן ולהובילן למעלה לרפתות והלולים על הגבעה שלנו. לא פעם היה סבא נחשון בא אלינו לשדות לראות ולשוחח איתנוּ.

חלק מהשיחות אִתוֹ זכורות לי עד היום. למשל: לעזור יותר בקליטת הנוער העולֶה מגרמניה. שהגיעו אז לארץ וגם לגבע.

במלחמת-השחרור התגייס יורם ליחידה של גוש חרוד ולחם בגלבוע ליד המחצבה,  בקרב שבו נהרגו כ-7 נערים ממשקי האזור  בקרב שבו נפל גם נחום נישט בקרב ההוא, שעליו נהג יורם לספר. אח"כ השתתף גם בכיבוש הגליל.

זכור לי מנהגו של יורם  בעבודה בימות החורף, להכניס אצבע לפיו להרטיבה ולפי משב-הרוח לנחש  מנין היא נושבת ומה יהיה מחר, האם ירד גשם או לא? זה היה מכשיר המדידה והניחוש שלנו באותם ימים, בטרם התחנה המטאורולוגית.  וכן,למשל, האם השמש שוקעת בעננים או לא. . .

 

   רינה אשתו של יורם  הגיעה לכאן עם חבורה מבן-שמן כל החבורה ההיא שאיתה באה רינה  הלכה לגליל והקימה את קיבוץ עמיעד, (היא ג'יב-יוּסוף)

רינה הייתה עלמה חיננית וספורטאית ופועלת טובה, בגבע למדה, ואחר-כך עבדה שנים רבות בטיפול-בחולים, ובמרפאה בגבע עם פֶניה ואחר-כך גם בבית-חולים ובתנועה, בוועדת-בריאות תמיד בהצלחה ובחריצות רבה.

אי-אפשר שלא לציין במעמד מיוחד זה את יורם כאיש-הנוי בגבע שנים רבות כולל אפילו השנה, כשהוא בן 90.

הצורה החיצונית של המקום, גבע, יקרה לו מאד, כל לכלוך או כריתת עץ לא תמיד נראית לו נחוצה.  כל לכלוך במדרכה מניעה אותו  להתכופף כשמטאטא בידו כדי לנקות: "ושלא יעלו עם טרקטור על הדשא". "שיהיה נקי! זה חשוב!, ועל-כך יש לשקוד, ולכך גם לחנך את הילדים! " לכן אין פלא שחיים רוזן שנאלץ לפרוש מניהול גן-הבית בחר ביורם לעבוד עם הילדים כי יורם יותר מאחרים ראוי ומתאים להחליף אותו, וכך היה.

שנים רבות ליווה את הקמת חוות-הסוסים בגבע ועסק בפועל ביסוד חבורת הפרשים יחד עם עוד כמה חברים מגבע וממקומות אחרים ברחבי-הארץ. שעברו ברכיבה את הארץ לאורכה ורחבה "חיל הפרשים אנוּ"

ליורם, ידִיד-וקרוב, ברכות לחגך ה-90 וכן לכל המשפחה. העיקר שתהיה ברִיא ומרוצה.

מצפה לתשובתך ביום הולדתנו ה-120

בידידות  


דור  שלישי בגבע הם עפרה  זיו וניר לצערינו זיו וניר עזבו עם השנים את גבע אבל קשורים אליה בעבותות  וליורם חמישה נכדים ונין ראשון שיהיו כולם בריאים


וכמה ברכות נוספות שנאמרו :

סבא יורם היקר

"אם פרדסים עוד משגעים אותך בריח,

אם בלילות אתה שיכור מן הירח,

אם רוח מרחבים בצווארך תמיד נושבת,

ויש לך קוצים במקום שבו נהוג לשבת

זה סימן שאתה צעיר

כמו יום אביב בהיר. . ."

90 שנה עברו מאז שנולד יורם הראשון, 90 שנה בהן השתנה העולם ללא היכר – קמה לה מדינה, גבע גדלה והתפתחה, משפחת נחשון התרחבה והעמיקה שורשיה, הגינה המטופחת למרגלות הגלבוע הפכה לסימן ההיכר של רינה ויורם נחשון, והעולם התמלא בהמצאות חדשות (טרנזיסטור, פלאפונים, טלוויזיות וממיר של הוט).

לצד היותך איש אדמה מבטן ולידה, לא זנחת את אהבתך לתרבות, למילה הכתובה ולנגינת הקונצרטים. תמיד מעמיק בכל עניין, שואל, בוחן ומבקר.

סבא, אנחנו מאחלים לך בריאות טובה, אריכות ימים, אושר, שתמשיך להשתבח ושתזכה לנחת וגאווה מכל הילדים, הנכדים, והנינים.

אנו מעריכים, מוקירים ואוהבים אותך – את חכמת החיים, הרצון לדעת, החריצות והחיוניות. אתה מעורר השראה עבור כולנו.

"בן 90 על פי הלוח, אך בשאר המובנים הוא בן 19 בקושי, או 9 שנים.

           נכדתך טל

**************

ליורם  אשרי שזכית לשתול פרח, להשריש עץ, להעניק יופי במרחב חייך, ליהנות ממעשי ידיך, לגדל דור שמשש אדמה, שראה נבטים צצים והוציא לחם מן הארץ.

אשריך, שמימשת את אמונתך, שלא סרת ממנה עד היום.

המשך לעשור העשירי בראש מורם ובאותו חיוך של אופטימיות ותחושת שורשיות, שלא רבים זוכים לה. 

מזל טוב  ואיחולים מכל הלב, רחל אתקין

***************************

בני מחזור א' של גבע חגגו את יום ההולדת ה-90 עד 20  !

 ממחזור א'ה חיים בינינו בגבע נחמן רז, רחל סלע ויורם נחשון עד 120

 

מימין לשמאל רותה זיו, רחל סלע ,אורה גלילי, יורם נחשון, נחמן רז

 

השנים המשמעותיות בחיי - צקי גפן

3 השנים המשמעותיות בעבודתי

וזכרון לאנשים נהדרים במכונות מופלאות

 


סגרתי עכשיו  42 שנים של עבודה בבקרה ועדיין יש שמקדימים אותי, אבל מתוך 42 שנים היו

 3 או 3.5 שנים שנתנו לי את ההרגשה שבזמן זה למדתי רבות ואפילו השתניתי.

למען הגילוי הנאות בכלל נועדתי להיות מוכשר ביצור ולעלות לכפר חרוב ולעזור ביצור מוצרים למפעל "יפרם" שנוסד ולא צלח.

 

מרדכי שמחוני

השתחררתי מהצבא יום אצל החברה הרמת גנית מי שתהייה זוגתי לעולם , בגדי עבודה במתפרה ו... הולכים למוסך , מודה ,ללא תאום מוקדם ,האסימון נפל בדיוק בשעה 06:35 באותו יום , החלטתי ועליתי למפעל.

    על רצפת הייצור במרכז הצמד ההונגרי ,אחים תאומים אורי שלו וישראל לוסטיג,חנן לב חורט מוטות לצילנדרים ודן בנו בכרסומת לידו ואני לומד חריטה בהנחיית אורי ולצידה של ריטה פרידלנד .

מאיר פרידלנד מנהל את הייצור ,נתקה זבולון את מחלקת הקידוחים והאבא הטכני אמי גטריידה של על פיו ישק דבר.

תובנה ראשונה משנה ראשונה אם משהו אומר לך "צריך לתת לך בעיטה בתחת ולהעיף אותך מכאן"

 אז:

1.הוא בדיוק מתכוון למה שהוא אומר.

2.תעבדו ביחד עוד עשרות שנים

3.מומחה יפטור זאת האמירה"כאן כולם משוגעים ומסתדרים יחד"

כל התשובות נכונות.

מחוייבות לשירות בקיבוץ חדש במקום ½ שנה שרות קבע בצבא מוביל את דבורה'לה ואותי למבוא חמה עברתי טסט מכה ראשונה בחריטה אצל יונתן גרין והשתלבתי שוב בתעשייה.

מלחמת יום כיפור פורצת פרידה ליד האוטובוס ממפונים , לילה במקום עם תמ"ק קרל גוסטב ואחריו מתפנים לאפיקים.

למבוא חמה לא חזרתי ובחזרתי מאוחר יותר לבקרה קיבלתי את האחריות למחלקת קידוחים מנתקה זבולון שיוצא לשנת חופש.

בעייה עכשווית נער בן 23 מקבל אחריות על צוות גדול של פנסיונרים ,של"ת , אולפן וכו..

המפעל צעיר ולראייה מנכ"ל אחיק שמחוני כבר בן 43 כאשר הוא אחרי קדנציה של 10 שנים- הכל אפשרי.

תפקיד מנהל המחלקה לסייע בהכנת כלים לעובדים היותר עצמאיים , לכוון מכונות לאחרים וביקורת מוצרים יחד עם רחלה כספי ואסף לוין .

לצעירים היום מדור האינסטנט והCNC כל דבר שאינו מבוקר מחשב הינו מיושן ויותר מכל אינו אמין אבל היינו צריכים להוציא את המיטב מהכלים שהיו , ודווקא בחלקם הייתה חדשנות מכאנית של בניית מכונות חצי אוטומטיות שנבנו על בסיס מכונות ידניות המשופרות עם פיקוד מתוכנת אלקטרו מכאני שתוכנן על ידי גדעון גולן משלישיית המייסדים ולוחות פיקוד שבוצעו על ידי מחלקת לוחות ההיסטורית זלמן ברקאי , חיים קארו ,חנה וייס ויונה גפן.

 

חנן לב

המכונות נבנו על ידי מידב את יואלי מחיפה או מחלקת כלים בבקרה בשילוב יח. קידוח מודולריות על בסיסים של מכונות שנמצאו בגרוטאות ואפילו גלגל של טרקטור פרמל טוב מספיק ליצב מכונה.

המכונות מסודרות באולם בשלושה טורים כאשר ליד כל מכונה ארגזי היצור עם המוצרים מיזוג אויר יגיע עוד שנים, מאוורר מסומן לכל אחד ועישון מותר מאחרון העובדים עד למנהל, מה מעשנים ? נדיב בלי פילטר אוכלים טבק.

טור מרכזי מכונה דרומית ותיק העובדים משה גולסט , גבוה ,שיער מוקפד משוך לאחור ,בגד ללא רבב מכיר הכל ויודע . המכונה "שלו" הראשונה שנבנתה בבקרה על בסיס מקדחה אנכית שיש האומרים ששימשה לייצור רקטות ה V2 ממלחמת העולם השנייה .המקדחה עד היום משמשת לאותו יישום קיימת חיה ועובדת בבקרה.

מאחורי משה על מקדחת הקורדיה הנמצאת גם היום  אהרונציק חזין , כובע כחול שנתפר במתפרת גבע וסינור עבודה למתניו. הבסיס למכונת אהרונציק הוא... חצייה התחתון של מקדחת משה גולסט.

 אחרי אהרונציק במקדחת 2 ראשים שמוליק מנוסי רחב גוף וידען עצום קול רועם וחובב רדיו בטונים גבוהים , עימות קטן ואני מוצא עצמי בין שני מתדינים חסונים ומונע עימות  פיזי.

 

חיים קארו

בטור המערבי מכונה דרומית ליד המעלית בניק אלף איש הצאן לשעבר מעשן בשרשרת ואצבעות יד ימין שחורות מניקוטין התמחותו קידוח אביזרי צנרת במכונה שהייתה מתיזה נוזלי קירור לצדדים וגריפת שבבי הפליז היתה סיוט , לבניק דבר לא מציק והעיקר שאפשר להצית את הסיגריה הבאה.

המכונה הבאה מאויישת על ידי צבי כהן שהיה עד לא מזמן האיש המרכזי בנושא מלאי והמידע בבקרה וסייע רבות,  אך עם כניסת המיחשוב החליט לפנות מקום ועבר למחלקת הקידוחים , צבי מעשן סיגריות עם פומית וההתמחות בקידוח גופי שסתומים PE .

אחריו גרישה (צבי רוטברט) ומיכאל גורן עובדים מסורים כמעט ואינם נשמעים.

בטור המזרחי "לטביה הקטנה" ראשון לייבקה (אריה רפופורט) הגיע מהקאופרטיב , נהג ומנהל החצר משכים קום וכשאני מגיע אחריו כבר חצי יום עבודה , משפר תנאי העבודה של החברים ודואג לתפירת כריות לכיסאות בקואופרטיב בית שאן חרוד.

ליד לייבקה יושב עתניאל מגל ועובד על מקדחה ידנית חובש כובע מצחייה נצחית ומוביל פוליטי במחלקה.

לידו יונה לנדאו שגם עובדת על מקדחה ידנית אך המומחית לניקור שרוולי שסתום (סליווים), מכונת הניקור בנוייה מפטיש זעיר עם נוקר המעגל שולי קדחים ומונע פגיעה באטמי השסתום, סבלנות אין קץ נדרשת כי יש לכוון כל פעם את הנוקר לקדח חדש , 16 קדחים בשרוול ועשרות אלפים עברו תחת ידיה.

הבא תור בישיבה ליד מקדחת האליוט החצי אוטומטית

אליק פלג בקיץ מכנסים קצרים וגופיה כובע קסקט מבצע את העבודות המצריכות התמודדות עם שבבי פלדה המסתחררים ועוטפים את המקדח במוצרים כמו אוגנים ומזלגות .

יונה לנדאו

בהמשך מצטרף אלינו

צבי לנדאו והחבורה הזאת של ה"פנסיונרים" מהווה  את שלד הייצור בבקרה.


אחרון ויקר לי במיוחד

סבא מרדכי כבר בן 79 במחרטה בפינת האולם מבצע עבודות משלימות בחריטה, רק מס שנים קודם העביר את מפתח הפוטר של המחרטה לחריטת מוטות צילינדרים לרפתן שהגיע חנן לב , עצמאי ובעל מחשבה טכנית יוצאת מהכלל ואני יכול רק לסייע להרים ארגזים או להחליף נוזל קירור מדי פעם שנדרש .

 

הרפת הופכת למפעל

עברו שנים והחלטתי לצאת ללמוד, על מנת שמידע לא יאבד ישבתי לכתוב "דפי תהליך" למוצרים

סבא תופס אותי ושואל "נעשית משרדניק?” ואני חושב שהיה גאה בכך.

אהבתי את כולם ושמחתי שאהבו גם אותי

סוף דבר- בשנת 1979 נרכשה מחרטת CNC ראשונה שהופעלה על ידי יוצא צבא צעיר אמנון יערי ואליו הצטרף דדי ידין שעבר מהפלחה למח חריטה קבלריות , כניסת טכנולוגית CNC הביאה מאוחר יותר לכניסה לכרסומות   CNC והעברת עבודות ממחלקת קידוחים  למכונות אלו , החברים אט אט הלכו לעולמם אבל היום כשאני חוצה מחלקה זאת רואה אותם אחד , אחד וגאה שהייתי איתם.

 

צקי

***********

בימים אלו נתבשרנו על פטירתו של  יהודה וויס. 

יהודה  וויס  היה מראשוני הסוכנים בבקרה  גבע

איש  אנרגטי  ומלא רעיונות  שהפיץ  את מוצרי בקרה מהמרכז בחדרה  למכוני כותנה ומפעלים בכל תחום. נודע בדבקותו במטרתו ועליו נאמר כשהיה נזרק מהדלת  הופיע בחלון.

יהיה זכרו ברוך.

 

מסתרי הארנבות - אורי ברזק

שלושה פתגמים וחוק בל יעבור

האוהלים המרובבים בבוץ עוד מימי הגשמים עמדו עתה באחד השרבים הראשונים של קבוצת הגבעה. באוהל חדר האוכל התכוננו שלושה חברים לצאת לגן הירק בחלקת 'המשולש' שליד הוואדי. הם תכננו לאסוף ירקות שהבשילו סוף סוף. עצם המחשבה על סלט עשיר בירקות טריים כבר העלתה דוק של ריר על שפתי הגברים הכחושים וחמורי הסבר.

זאב, דוב ויונה רתמו את פיני הפרד לעגלת העץ הרומנית והחלו לרדת למטה לכיוון החלקה. אך מה גדולה הייתה תדהמתם כשהגיעו וגילו כי רבע מהשטח אותו עיבדו במהלך כל החורף הקשה, היה ריק מירקות! התגובה האינסטינקטיבית של שלושתם לא איחרה לבוא והם מצאו עצמם שבים אל שפת אימם הרוסית ומפליאים בה את שלל הדימויים והברכות שיוחדו לכל מי שיכול היה להיות חשוד בגניבה החקלאית הראשונה בגבע. כשהבינו כי קללות ברוסית לא יועילו וכי אבד אשר עבר, הם סובבו את פיני ושבו כלעומת שבאו.

אסיפת החברים הדחופה הייתה דחוסה ומתוחה מאי פעם. האשמות עפו מצד אחד של שולחן העץ אל צידו השני גם אם לא נאמרו מפורשות. רק רדת הליל הביאה לסופה של הפגישה כששלושת החברים נשלחים אחר כבוד לשמור על החלקה מגניבות נוספות.

היה זה ליל ירח מלא וריח העגבניות המשכר כמעט והביא את שלושת השומרים לגעת בשלל. רק עלבון החשדות אותו נשאו עמם לשמירה, מנע מהם לטרוף בהן טרף. השעות נקפו והעפעפיים החלו להכביד על שמורות עיני השומרים. כשהייתה העייפות קשה מדי החליטו כי יחלקו את שעות הערנות ביניהם. זאב שמר ראשון, דוב אחריו ויונה השלישי, כל אחד חצי שעה בסבב. אין איש יודע מי בדיוק היה השומר שלהרף עין נמנם על משמרתו. אבל ברור היה לשלושתם כי ניעורו בבעתה לקול עמום ומוזר וכשפקחו את עיניהם לא ראו איש. מה שכן נגלה לעיניהם ההמומות היו 15 שורות של צנון צעיר שנעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

אין צורך לתאר את קיתונות הבוז להם זכו השלושה כשבישרו את מפלתם הלילית. זאב מוכן היה להישבע שעדיף היה לו לשוב לפוגרום ילדותו בעיירה הביילורוסית הקטנה בה נולד, ולא לנסות ולהסביר לחבורת חלוצים וחלוצות צמאי נקם, לאן נעלם הצנון (יובוטפאיומאט)...

פוגעת יותר מכל ההאשמות הייתה ההחלטה שנפלה ברוב דחוק. הלילה, ישמרו החברות על חלקת הירקות.

הלילה השני ירד על החלקה כשבפינתה יושבות להן שלוש חלוצות חמוצות סבר המנסות לקרוע את החשיכה במבטן העיקש. שרק'ה גרוס הקטנה, חווק'ה מלינקי הגדולה ודבור'קה ז'יר הרזה. השלוש החליטו החלטה נועזת - אף אחת מהן לא תעצום עין הלילה ופחד הצ'פחה שייתנו שתיים לזאת שתירדם החזיק אותן ערות למדי רוב הזמן. אם אכן נשמט ראשה של מי מהן לרגע, נהנו חברותיה להפליק לה יחד מנה אחת אפיים. כך התמתח לו הלילה כמעט עד עלות השחר. קשה לתאר כמה קצר היה הרגע בו נמנמו כל השלוש בעת ובעונה אחת. אולם דבורק'ה היא זו שנזעקה לקול המוזר שבקע לפתע. היא זינקה אל תוך החושך הערפילי והרגישה כיצד היא נאחזת בגוף חי המנסה להתנער ממנה ולנוס על נפשו. חווק'ה התנערה לקול זעקות דבורק'ה והספיקה עוד לאחוז בשורש כף רגלה כשהן נגררות זו אחר זו על-ידי הגנב האלמוני והזריז. שרק'ה הספיקה עוד לתפוס באצבעות רגלה של חווק'ה וכך היו אוחזות זו בזו ונמשכות מבלי להבין כיצד, על תוך מחילה עמוקה שנפערה במעבה האדמה.

הגרירה נמשכה כמו נצח. הן טולטלו בתוך פיר אינסופי של אדמה ואבנים קטנות, נשרטות מחרסים עתיקים וצווחות בקולי קולות, מבריחות בצעקותיהן כל תולעת או רמש שנקרה בדרכן. משתנקות מחוסר אוויר ומריחות זיעה שדבקה בבגדיהן עוד שבוע קודם לכן, אך ברור היה לכל אחת מהן שאין שום אפשרות שהן ירפו מהגנב אשר גורר אותן אל המעמקים. עד שלפתע בלי הודעה מוקדמת, נחלצו כמו שרשרת פקקים מבקבוק יין הגבעה. פרץ של אוויר טרי מילא את ריאותיהן כשמצאו עצמן נדהמות אל מול הגנב שנתפס בקלקלתו. דבורק'ה הייתה אוחזת בזוג אזניים ארכניות של ארנב גדול מימדים.

"תראו תראו! ואני חשבתי שיש לנו עסק עם עין-חרודים!!!" אמרה חווק'ה בסוג של אכזבה בעוד היא מודדת את הארנב העצום בעיניה וכבר מתחילה לחלום על ניחוחות בשרו המעושן ועל נועם פרוותו הפשוטה בליל חורף באוהל הקר והדולף.

קשה לתאר את מבטן הנדהם של חברות הקבוצה המרובבות בעפר המחילה, כשפתח הארנב את פיו והחל לנסות ולשכנע אותן לשחרר אותו. "אנא סלחו לי" פנה הארנב אל חמלתן בעודו שוכח שהוא מדבר עם הקשוחות שבחברות גבע. "שחררו אותי ולא אחזור יותר על מעשיי" ניסה בשנית משום שלא ידע ששלושתן חברות בוועדת סידור עבודה וטיפול בחורגים מן התלם. "אספר לכן דבר שאיש אינו יודע בגבע" אמר הארנב נואשות ולא ידע כי הפעם קלע בול אל הסיכוי האחרון שלו, לראות את השמש זורחת מעל גבעת קומי.

"בסדר, אך קודם אמור לנו מי אתה והיכן למדת לדבר עברית ועוד במבטא רוסי כבד?" שאלה אותו שרק'ה גרוס הקטנה בקול מאיים, שלימים יירש ממנה הנכד שלה כשיהיה חוקר שבויים ביחידה 504. "אני הוא אל-אחראיירה." ענה הארנבון במבט שחצני מעט. "אבי אבות הארנבונים, גנב מפורסם ובעל תחבולות." רהבתנות זו לא השפיעה על החלוצות שכבר החלו לפקפק בטיב החלטתן ושוב העלו בדמיונן את הארנבון סב לו על שיפוד ליד כוסית 'שלפצעאך' צוננת. "יש לך דקה בדיוק לספר לנו דבר שאיננו יודעות... וחשוב היטב לפני שאתה מתחיל, משום שכמעט ואין דבר שנסתר מידיעתנו בין בית-אלפא לנהלל." כך אמרה חווקה מלינקי הגדולה ורשפה אליו ניצוצות משטמה אכזריות, אותן היא שומרת רק למאהב של בעלה במקלחת המשותפת.

הארנב הערמומי הבין שאין לו רגע נוסף להתמהמה ופתח את פיו: "אני אלמד אתכן שלושה משפטי קסם וחוק אחד שאסור לעבור עליו. אם תלמדו את המשפטים בעל-פה ותלמדו אותם את ילידכם, ואם תשמרו על החוק האחד אין שני לו, יקרו בגבע דברים שלא קורים בשום מקום אחר"... עיניה של דבורק'ה ז'יר הרזה התמלאו בסקרנות, פיה של שרקה גרוס הקטנה נפער ואזניה של חווק'ה מלינקי הגדולה דמו לאפרכסת.

"אם תשננו את פתגמי הקסם ותשמרו את החוק שאומר לכן, ייוולדו בגבע יותר זוגות תאומים מבכל יישוב בארץ. מנורות חשמל יאירו את מגרש הכדורסל. טרקטורים מסוג ג'והן-דיר ייזרעו את שדותיכם בעוד השכנים יחשבו בטעות שטרקטור 'קייס' מתאים יותר לאדמות העמק הכבדות. ילדי חוץ שתחנכו כאן ילכו לצבא במקום ילדיכם וילדות חוץ יהפכו לסופרות ולמשוררות בעלות שם. שקדים שיגדלו על העצים שלכם יצופו בשוקולד וחוטי נחושת שתשזרו על גלילים שחורים ימלאו את החנות של אליק ושל אולגה בכל טוב. וואדי סידר שלכם ייקרא 'נחל שיזף' והאבלק – 'גבעת בולק'. ערביי קומיה, נוריס וזרעין יתפוגגו להם יום אחד וישאירו לכם את אדמותיהם כמתנת פרידה, לאות ידידות וזכר לשכנות טובה. בחדר האוכל שלכן ישחו דגים בצבע זהב ותמונתכן הענקית תיתלה מול שער הכניסה לגבע. ילדיכן, נכדיכן וניניכן יהיו בטוחים כי הם שייכים למשפחות האצולה של העמק וכי הם הטובים והנבחרים מכל באי עולם, גם אם לא יהיה לתחושה זו שום ביסוס במציאות..."

שלוש החלוצות היו מאוכזבות מעט. למעשה, את רוב ההבטחות של הארנבון לא הבינו כלל. אולם, חוש נבואי כלשהו אמר להן שלפחות ההבטחה האחרונה מצדיקה את שינון הפתגמים ושמירה על החוק האחד. עכשיו היו מוכנות ללמוד את הפתגמים בעל-פה. הארנבון, שאזניו עדיין היו אחוזות בזרועה הכחושה של דבורק'ה ז'יר, כחכח בגרונו ועבר לדבר במבטא צרפתי השגור בפי חיילי לגיון-הזרים.

"חזרו אחריי" הוא אמר...

א.    "How are you – דחאף אל-מאריו!" (השלוש חזרו אחריו על החרוזים, מילה במילה).

ב.     "טראזבולבא! רררדיו רררמאללה! ז'יליז'יטו? ארררז'אלללל!" (בעודו מדקלם את המשפט הזה היה הארנבון מחליק את כפותיו על לחייו כאילו זה עתה סיים להתגלח).

ג.       "תיגאנזי, יש ברז-קולה!!!  זנאאאחס!!!" (עתה היה הארנבון מנפנף בידיו לכיוון אחוריו כמו רצה להפיג ריח רע שעלה מהם).

החלוצות היו נפעמות מהקסם ששרה על המשפטים ומדמותו של הארנבון. ברור היה להן עתה מעל לכל צל של ספק, כי עומד לפניהן סוג של חוזה עתידות אמיתי. "אמור לנו מהו החוק עליו עלינו לשמור ואז נשחרר אותך" אמרו שלושתן פה אחד.

הארנבון היסס לרגע ...  אך לבסוף זקף קומתו ופסק פסוקו:

"מעתה ועד עולם, בלי קשר ליום, לשעה או לעיסוקיכם השונים, תמיד תמיד... לחדר האוכל נכנסים, רק עם בגדי עבודה!!!"

כה אמר הארנבון ונעלם בין סלעי הבזלת במדרון הצפוני של גבע שנקרא מאז ועד היום...

 מסתורי הארנבות.

אורי ברזק

 

ציור: דורותי

זכרון לקראת חג העליה - דנדי

זיכרון לקראת חג העלייה

לאט-לאט אני נעשה בין הוותיקים.

בפרלמנט  של הבוקר נשאלות שאלות שקשורות בתולדות גבע. אנשים מזכירים מאורעות שונים, מתעניינים מה אני זוכר לגבי חברי גבע שהשאירו את חותמם בגבע. לא פעם העובדות רחוקות מהתדמית שנשארה.

ואפילו סיפורים שמאחורי הסיפורים שרק מי שזכה לשמוע את הסיפור ממי שחווה אותו בעצמו יכול לספר.

הייתה בעיה נוספת בימים ההם, מִידְרו את הילדים " מדברים עצובים" כמו מקרי מוות ואין מה לדבר על מקרה התאבדות.

אביא דוגמא אחת – בי"ח סיון תרץ (מאי 1930) התאבדה פנינה זרחי.

פנינה הגיעה לגבע עם הראשונים וכבר הייתה מטופלת בשני ילדים, אברהם ונעמי. בגבע נולדה בתה אֵטָה (מחזור א') בעלה יעקב זרחי שהיה אומן עזב את הקיבוץ לתל-אביב. בתנאים שהיו אז היה קשה לילדים ובעיקר להורים. פנינה לא עמדה בקשיים. לילה אחד נכנסה למה שנקרא אז מרפאה שהייתה צמודה לחדר-האוכל, והתאבדה שם. מי שמעביר לנגד עיניו את התנאים שהיו אז: שיכון באוהלים, שירותים בלי מים זורמים.

לא כולם עמדו בלחצים ופנינה ללא עזרת בעלה הייתה אחת מהן.

מספורי דנדי – במסגרת חוג לכתיבה יוצרת

בילדותי

בילדותי בבית הילדים לאחר השכבת ההורים, ולמרות שהתכסיתי בשמיכה מעל לראשי נחשפתי לקולות ששום שמיכה לא יכלה למנוע אותם מלחדור אלי ולגרום לי לפחדים שהתביישתי בהם. אבל בעיקר שאחרים לא ידעו שאני מפחד.

בית-הילדים שלי  היה הבית האחרון ליד הגדר, וברגע שנעשה שקט אפשר היה לשמוע בברור איך מתקרבות יללות התנים לעבר הגדר שהקיפה את הקבוצה. הייתי משוכנע שאת הגדר הם לא יוכלו לעבור. זאת הייתה מקהלה של עשרות תנים בצלילים שונים ובעצמה שונה.


הייתי שב ומהדק את השמיכה ומנסה להירדם.

בבוקר עם אור ראשון כבר שמעתי קולות אחרים לגמרי. בעיקר ציפצוף הציפורים ומעל כולם הבולבול. את שני הקולות האלה שחוזרים ושבים אלי מילדותי כמעט שאינני שומע היום.

המסע הראשון – חנוכה 1950

זה היה המסע הראשון שלי. הייתי בן חמש-עשרה. זו הייתה תקופה בראשיתית, הכל עוד היה בחתוליו: הדרכים, הכבישים ואפילו המחשבות ואולי בעיקר המחשבות.

אפשר היה להוליך אותנו לכל מקום ולכל מטרה. אפילו להקריב את החיים נראה טבעי לגמרי.


המטרה או היעד היה מצדה. בשבילי זה היה חלום שעומד להתגשם. משאית המק-דיזל הורידה אותנו בראס זוערה (ראש זוהר היום) ומרגע זה היינו תלויים בסייר שהלך בראש ובמים שאולי נמצא בגבים.

הייתי עדין ילד ורק במהלך המסע הבנתי את ההבדל שבין הבוגרים במסע לביננו. הקושי היה רב והיו כאלו שהיו קרובים להתמוטטות. אך כמו שאמרתי לא היה אל מי לפנות ועל מי לסמוך. רק על עצמנו. אני כילד הסתכלתי על האירועים כצופה מהצד.

היינו חבורה בני כתה אחת וקבלנו על עצמנו את נשיאת החבל הדרוש לטיפוס על מצדה. הייתי לאחר מכן כמה פעמים במצדה וכמובן לאחר שהפכה לאתר תיירות פופולארי, אבל לעולם אזכור את המסע ההוא שהתחיל בראש זוהר ונגמר במערת סדום.

היינו ראשונים להגיע למערה. השעה הייתה 12:00 בלילה לאחר צעדה שהתחילה ב-11:00 בבוקר כשמים היו לנו בקושי. היו ילדים שרצו עד ים-המלח ורק זעקות החברים מנעו מהם לטעום את המים.

עלינו על המק-דיזל ב-3 בבוקר והיטלטלנו בנסיעה איטית כ-8 שעות דרך מעלה העקרבים באר-שבע. לפנות ערב הגענו הביתה.

בקצה השדה

הנער עמד בקצה השדה. ניגב את הזיעה ממצחו, העיף מבט על השדה החרוש שמאחוריו וחייך חיוך רחב. "הצלחתי" חשב לעצמו.

אתמול יום שישי בערב שמע את הפלחים המבוגרים מתכננים את החריש של המשולש. הפלח המבוגר אמר:"זה יקח לפחות 8 שעות ובתנאי שיתנו לי את זוג הפרדות בובה וזחלה. כולם הנידו ראשם בהסכמה.

בשבת ב-4 לפנות בוקר בלי לומר מילה לאיש, קם הנער, רתם את הפרדות ויצא לעבודה. במיומנות בלתי רגילה זרז את הפרדות, הזיעה ניגרה מגבם וגם הוא מנגב את מצחו, מעיף מבט לחלקה שעדיין לא נחרשה ומקשיב למנגינה של סכין המחרשה שפולח את האדמה, תלם ועוד תלם. דבר לא יעצור אותו. . .

לאחר 6 שעות עצר את הפרדות, עמד בקצה השה גאה ומאושר.

**************

החריש הראשון

 

התות הגדול

 

הוא עוד עומד באותו מקום, לא ילך?

משהו נטע אותו שם לפני 75 שנה וכשאני הגעתי אליו פעם ראשונה כבר אפשר היה לטפס עליו. עד שגמרתי את גן-הילדים כבר היה בגובה שרק אמיצים בין הילדים העזו לטפס לצמרת, ומשם לצחוק על כל הפחדנים שלא העזו או לא יכלו לטפס כל כך גבוה. חכינו לעונת הפרי, אז הייתה חגיגה, התות נתן פירות לבנים ומתוקים.

מי שגדל היום לתוך השפע לא יבין ילדים שמוכנים לעשות הכל ואפילו לטפס לגבהים שבין ענפי העץ רק כדי לזכות במעט פרי מתוק.

עברתי שם לא מזמן, הוא עוד עומד שם, כשהתקרבתי גיליתי שקע עמוק בגזע, עמוק כל-כך שאפשר לראות את הגלבוע מהצד השני.

שום דבר כבר לא דומה לנוף שזכור לי מילדותי, ומשהו התכווץ לי בבטן.

הלכתי משם, כשהגעתי לראי התבוננתי וחשבתי לעצמי, גם אני השתניתי

דנדי

 

נוסטלגיה - דני פלג

נוסטלגיה – היה או לא היה ?– הפעמון המוצג במוזיאון גבע

על פי זכרוני הפעמון הגבעי האורגינלי - היה ניצב בפינה הצפון מערבית של חדר האוכל.הפעמון היה תלוי בכבל ועשוי מחתיכת צינור ברזל משומש ורב אינצ'ים . צלצול הפעמון שימש לחברי גבע אות וסימן לכל פעילויות הקבוצה מראשיתה ועד שנות ה-60  כמדומני. צלצול להשכמה, לארוחות, לאסיפה ושריפה חס וחלילה ועוד. 

לפני מספר שבועות בקרתי בסחנה באתר "חומה ומגדל". באתר יש תצוגה חדשה וקבועה של "פעמוני ההתיישבות" . מוצגים שם כמה עשרות פעמונים. כל "פעמון קיבוץ" והסיפור האישי שלו כאשר כל פעמון קיבוץ שונה מרעהו ומורכב כיד הדמיון הטובה על יוצריו.

להלן סיפור הפעמון של גבע כפי שמוצג באתר בניר דוד.

הסיפור הנ"ל אמנם יפה , אבל אינו תואם את זיכרון הילדות שלי.

הלכתי לבדוק את הנושא. אכן ב"צריף הראשונים" שלנו , מוצג מצפון לצריף – הפעמון הנ"ל זה המופיע בתצוגה בניר דוד.. וזהו באמת פעמון העשוי מבלון גז החמצן / או בלון מגז  דו תחמוצת החמצן . גז אשר שימש כמקור לגז האציטלן הדרוש לריתוך האוטוגני.  בימים ההם של טרום הריתוך החשמלי. ובמאמר מוסגר - במשחקי הילדות והשובבות המטופשים שלנו - היינו נוטלים מבית המלאכה אבקת קרביד (חומר זה ששימש כמקור הקודם להפקת האציטלן ) מניחים על הקרביד קופסת שימורים - שופכים עליה מים הפחיות היו טסות למרומים ...

ונחזור לשאלת הפתיחה – "היה או היה ?

האם בגבע השתמשו גם בפעמון של  בלון גז"  ?

דני פלג

 


האורווה צילום אבשי בן-יהודה

קוראת למטפלות - דני גפן

"קוראת למטפלות"

אוף, שוב פעם יעל וסיוון מתווכחות.  הן אף פעם לא יכולות בלי להתווכח, אז עכשיו זה על ערוץ הופ.     אני לא מתערבת, זה לא מעניין אותי בכלל, אבל הן לא יתנו לי ללכת סתם בלי להביע דעה. תמיד יגיע הרגע בו הן ישאלו : שירה, מה  דעתך ? ורק בגלל זה אני צריכה לדעת על מה הן מדברות בכלל .  ארבע אחרי הצהריים עכשיו ואנחנו הולכות הביתה מהחוג המעצבן לבלט, שיש בכל יום שלישי.     ואני בכלל לא אוהבת בלט , רשמו אותי ועכשיו אימא לא מסכימה לי להפסיק .              

והנה דני הזה, מגיע על כיסא הגלגלים שלו על המדרכה הצרה שממול.     תיכף הוא יחייך אלי ויקרא לי "שירה" ! .       אני כבר לא אכסה את הפנים בידיים כמו שהייתי עושה פעם, בגלל שאני כבר בת 8.5 .  פשוט לא אסתכל עליו .  אלך מהר בין כל הבנות ואסובב את הראש לצד, כאילו שאני לא רואה.   הנה מגיעה הצעקה הראשונה "שירה",לסובב את הראש לצד השני ולהמשיך ללכת בין הבנות.   עכשיו כמו תמיד הוא קורא לי עוד פעם "שירה" ! עכשיו להתחיל לרוץ, עד הסיבוב הקרוב בדרך.

כשעברתי את הסיבוב ויותר לא ראיתי את דני, עצרתי כדי להתנשם ולפתע שמעתי  את  הבנות צורחות "דני","דני".   מה זה יכול להיות ?, חשבתי לעצמי ורצתי אליהן בחזרה במעט הכוח שעוד נשאר לי.

כשעברתי את הסיבוב, ראיתי את דני ליד שוכב ליד המדרכה  וכיסא הגלגלים שלו הפוך על הצד. משקפי השמש והפלאפון עפו לתוך הגינה הסמוכה וכנראה שהוא התעלף, כי יעל וסיוון עמדו מסביבו וצעקו את שמו.

אבל מה באמת אנחנו יכולות לעשות ? הרי אנחנו כל כך קטנות, חשבתי לעצמי.

הכי טוב לרוץ לגנון הסמוך ולקרוא למטפלות.     וזה בדיוק מה שעשיתי.

אומנם הבנות שראו אותי משנה כיוון ומתרחקת מהן, חשבו שכרגיל נבהלתי והתחילו לצעוק במקום "דני" "דני", "שירה" "שירה".   אבל לא התבלבלתי והמשכתי לרוץ, עד הגנון .    

         באותו יום עבדה שם נועה, שבדיוק השתחררה מהצבא.

כנראה שהייתי קצת אדומה בפנים והיה לי קשה לנשום מהריצה המטורפת שרצתי , כי נועה ממש נבהלה כשראתה אותי.  היא הגיעה אלי עם יוחאי הקטן בזרועותיה ושאלה,שירה, מה קרה ?

זה דני , צעקתי , הוא התהפך עם כיסא הגלגלים שלו והתעלף, פה על המדרכה ממש ליד הגנון ! .  

אוי ואבוי היא אמרה, בתיה, היא קראה למטפלת השנייה תוך כדי שהיא מכניסה את יוחאי בחזרה לתוך הגנון.    אני יוצאת רגע, שימי עין על יוחאי ! ולי פשוט אמרה, בואי שירה, תראי לי איפה דני ?.   כשהגענו אליו בריצה דני עדיין שכב על האדמה ליד המדרכה ויעל וסיוון שכבר התייאשו מלקרוא בשמו פשוט עמדו לידו  ושתקו.

הן אמרו אחת לשנייה, או הנה שירה, סוף סוף היא חוזרת.... אבל אני לא התייחסתי, פשוט נעמדתי ליד נועה .

נועה לא חיכתה הרבה, היא פשוט התכופפה מעל דני קראה לו פעמיים: "דני, דני" ואחרי שראתה שהוא לא מגיב, נתנה לו סטירה איומה. הסטירה הזאת כנראה העירה את דני, כי הוא פקח אחרי זה את העיניים ושאל "איפה אני".  לנועה זה הספיק והיא ישר צעקה ליעל וסיוון, שיביאו מים מהגנון.

יעל וסיוון רצו לגנון להביא מים ואילו נועה עצרה שני מתנדבים ממקסיקו שעברו שם במקרה, וביקשה מהם באנגלית שירימו את דני מהמדרכה.

אז היא גם אמרה לי: שירה באמת כל הכבוד, ממש היצלת את דני. רציתי להגיד לה שהיא לא צריכה להגזים, אבל בדיוק סיוון ויעל הגיעו עם כוס מים.

יומיים אחרי , ביום חמישי בערב, הגיע הפרס האמיתי:  רגע לפני שאימא משכיבה אותי לישון, הגיעו דני ונועה לביתנו.

הם נתנו לי טבלת שוקולד ,שדני קנה במיוחד בשבילי וגם סיפרו להורים איזה גיבורה הייתי.

למחרת ביום שישי אחרי ארוחת ערב, שיחקתי כמו תמיד עם הילדים על הדשא.  כשדני עבר עם כיסא הגלגלים שלו על המדרכה  וקרא לי כרגיל "שירה" , כבר לא כל כך התביישתי ועשיתי לו תנועת שלום עם היד למרות שסובבתי את הראש לצד השני.

בכל זאת, לא צריך להגזים ...

דני גפן

**********

דני גפן ותלם בן השלישי של עינב

 

מצורפת תמונתי ,עם תלם גלוזמן.

בנה הצעיר והשלישי, של אחותי עינב ובעלה ארז.

אינני בטוח שמבינים מהתמונה את : גודלו, משקלו ועוצמתו של תלם .

מדובר בתינוק בן תשעה חודשים, ששוקל כעשרה קילו !

אני בכל אופן  (כמו שאפשר לראות בתמונה), מטפל בו יפה .

בתקווה שיגדל ויתחזק, ישמור לי חסד נעורים...

דני גפן

ברכת עובדי הרפת - צור פלג

צוות הרפת מאחל לגבע בחגהּ הרבה הצלחה, והרבה בריאות וכח לכל שוכני הגבעה!

לסיום, כרגיל, ציטוט מבשֶׂר טובות, והפעם - מהשורה הראשונה של "שיר שמח" (אורלנד וזעירא) בביצוע להקת "שיבולי הגבעטרון הוותיקות":

אִם גַּם ראשֵׁנוּ שָׁח 

ואת הדלי רוקָנוּ –

הָבָה וְנתלקח

שפע (שוב) יציף אותנו

הַי, הַי, וגו'...

בשם הרפתנים, צור פלג.

בתמונה: צוות הרפת לדורותיו טומן ראשו באופטימיות לקראת הבאות.

שׂוֹבעִים, מן הקל אל הכבד: שחר נתן, דוידי ברעם, צור פלג, דן פלג, אלי ניסים, ריצ'ארד מארקס, יהודה חזין, כריסטינה המיתולוגית (אחת מהן).

צילום: שחר נתן

 

תודה מקרב לב - ניקה

תודה מקרב לב

השבוע,ואולי זה כבר היה בשבוע שעבר,יואב גלילי ניער את עצי הפקאן של גבע ועל זה המון תודה.

אבל מרבה נכסים מרבה דאגה, ובמה המדובר? במשך שנים לא היה לי עץ אגוזים עם הרבה פרי ולכן לא הקדשתי לזה מחשבה.השנה זכיתי מן ההפקר,ויש פקאנים.ואז מתמלא הראש בדאגה, מי יאסוף את היבול?

ואז הופיעו "גמדים קטנים" מגן-גני ובמשך שעה אספו וליקטו את אגוזי הפקאן.

מתברר שבעין-חרוד מאוחד יש מנהג כבר שנים רבות:כל שנה  כשמנערים את עצי האגוזים הגננות ,המטפלות וכמובן הילדים עוברים בין המשפחות המבוגרות ומציעים את עזרתם.  כדאי גם לנו לאמץ את המנהג הזה.המפגש בין המבוגרים והילדים, הוא חשוב מאוד לדעתי.

תודה לכם ולכן המטפלות והילדים והמון אהבה ,שמחה ואושר. מכל הלב

סבתא ניקה.

**************************

 

ילדי גבע בקייטנה בשנת 1963 בכפר גלים

ברכה לחג העליה - שאוליק הקסטר

ברצוני לברך את כל תושבי גבע ליום הולדתה ה 93 של  הגבעה.


אני מאחל מהניכר שהשנויים והמהפכים יהיו חיוביים , אנשים יחייכו והמשק ישגשג.


בהזדמנות זו מספר מילים על ריקודי עם ישראלים באמסטרדם.

אנו רוקדים פעמיים בשבוע. ערב אחד כולו על טהרת ההולנדיות ובערב שני ,במקום אחר באמסטרדם ,מצטרפים כ 20 ישראלים. רב הרוקדים/ות הן נשים שהמבוגרת ביותר חגגה  85!

ההולנדים יסודיים מאד ומשתדלים לשיר גם את מילות השירים. דפנה אשתי תרגמה את 100 השירים/ריקודים הנרקדים ביותר    ו...לרוקדות הידד.

לפני  3 שנים זכינו בכבוד גדול כשהרקדן-המרקיד מר ניצן טריידל כיבד אותנו בביקורו והפליא בדילוגיו (למרות כובד נעליו).

 

האווירה נינוחה ובזכות הריקודים אנו מתעדכנים בשירים. המרקידות טורחות ודואגות שחגי ישראל יצוינו ותמיד האולמות מקושטים, המשתתפים באים בלבוש מתאים וכל אחת ואחד מביאים  תקרובת טעימה.

לפני שבועיים התקיים  באמסטרדם סוף-שבוע לריקודי-עם-ישראלים בהדרכת שני כוריאוגרפים מוכרים מישראל. היו כ 120 משתתפים שהגיעו גם מנורווגיה, אנגליה, גרמניה, צרפת ,פורטוגל ובלגיה.

לסיכום- נעים ובריא.

 

כל-טוב, שאוליק הקסטר

 

תרבות בעמק


סרטה המרגש של נועה שבתאי. מספר על המסע הזהיר להכיר את אביה, הסופר יעקב שבתאי.  נועה בתו נולדה מאהובתו, עמה ניהל רומן, בעודו נשוי. 

"שלושים ושלוש שנים אחרי מותו, אני יוצאת למסע בעקבות אבא שלי, דרך תחנות חייו והמילים שכתב, בניסיון להרכיב את דמותו,

להבין את הקשר שניהל עם אמא שלי ואת זהותי כילדה שנולדה מחוץ לנישואין".

סרט על אהבה, זיכרון, והגבול המטושטש בין חיים ליצירה.


שישי 12/12 שעה 11:00

שבת 13/12 שעה 11:00

מפגש עם הבמאית בתום ההקרנה

מחיר כרטיס 30 ₪

מקנה כניסה חופשית למוזיאון.

ניתן להזמין כרטיסים מראש.טל. המוזיאון

04-6486038,

04-6531670

*******************************

מפגש וסדנת יצירה בחנוכה, עם האמנית חנה דיין

שבת 20.12.2014 שעה 10:30

מפגש עם חנה בתערוכתה פנים

 עבודה בסדנה, יחד נעגל ונשזור בחרוזים וביריעות רשת

בהנחייתה של חנה דיין

לילדים מגיל 7 ומעלה ומוזמנים ההורים בלא תשלום

המקומות מוגבלים, מותנה בהרשמה מראש– 04-6486038

מחיר 40 ₪ לילד

קונצרט

 

הקהל היה מוקסם מהחוויה התרבותית הנדירה: קול הפעמונים הייחודי של מיטל, לצד מוטי זעירא המספר בהומור וברגישות את סיפור חיי המשורר" שלומית כהן-אסיף,אתר x-net/ידיעות אחרונות

חברים יקרים, אנו שמחים לארח הפעם את מיטל טרבלסי, מהזמרות האיכותיות והמרגשות במקומותינו, וד"ר מוטי זעירא – חוקר ומספר מרתק,

בשילוב ייחודי המביא את שירי אלתרמן לצד סיפור חייו מלא הניגודיםשבת 20.12.14 שעה 11:30. כרטיסים : 55 ₪ במכירה מוקדמת, 65 ₪ ביום הקונצרט.

טל. 04-6486038  04-6531670 .ימים א'-ה' 9:00-16:00  יש להזמין כרטיסים מראש!

בתום הקונצרט: 13:15 – מוזמנים לבקר בתערוכות המוזאון ומסיור מודרך בלא תשלום! בחצר הפסלים – קפה מפנק וארוחות קלות.

 
 

דברים טובים


"תרד" שם הירק הזה  היה מעורר צמרמורת קשה של סלידה אצל בני גבע באשר הם. סיוטי ילדות וחרדת אכילה נולדו לשמע השמועה  הקשה שהתפשטה במחנה:" היום אוכלים תרד..." שנים רבות עברו. אלה הילדים בגרו ונמנעו מלהאכיל את ילדיהם בירוק ההוא.

הגיע הזמן להשתחרר מאימת התרד ובכל זאת לנסות להכין אותו כך שיערב לחיכם של אלה המעיזים.

ולזכר עיסת התרד שלעיתים, כשהגיעו מים עד נפש, מצאה מקומה בדלית ברירה בכיס המכנסים, אנחנו מביאים תבשיל תרד וביצים שאולי ימחק את הזכרונות הקשים.

*וחוץ מזה לתרד יש ערך תזונתי גבוה והוא מכיל כמות גבוהה של ויטמינים ביניהם

ויטמין K חומצה פולית, ויטמינים רבים אחרים, סיבים תזונתיים, ונוגדי חמצון.

זהו. השתכנעתם?

תבשיל תרד וביצים במחבת

 

חומרים:

900 גרם עלי תרד שטופים גס.

2 כפות שמן זית.            

 1 בצל גדול קצוץ דק.

 1     שן שום כתושה.

 1/2   כפית מלח.

1/4  כפית פלפל.

5        ביצים

אופן ההכנה:

מחלקים את התרד – ל-2 קבוצות. מאדים כל קבוצה בסיר אידוי מכוסה כ – 10 דקות.

מערבבים מדי פעם. מחממים 2 כפות שמן במחבת טפלון ומטגנים את הבצל והשום עד להזהבה.

מוסיפים את התרד וממשיכים לטגן עד שצבעו נעשה ירוק כהה. בוזקים את המלח והפלפל ומערבבים היטב בכף עץ. מוציאים את התערובת מהמחבת ומניחים בצד. שוברים את הביצים בזהירות על פני המחבת ומטגנים לביצי עין כ- 2 דקות. מניחים את התרד על הביצים בזהירות כדי לא לפגוע בחלמונים ומטגנים כעוד 5 דקות נוספות או עד שהביצים נקרשות. מעבירים לצלחת הגשה.פורסים למשולשים ומגישים חם.

 

העתקת קישור