דף מספר 2137
23/10/2014
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2137

דף מספר 2037 ל' בתשרי  תשע"ד 24 באוקטובר 2014

אתר גבע www.kvgeva.org.ilהערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות     מהבית ומהפזורה אפשר לשלוחל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן


מחכות לגשם   צילום:אבשי בן יהודה,

הודעות לדף

 

ברכות לרותם רונן לגיוסך לצה"ל


ברכות לנור נחשון – לגיוסך לצה"ל

**********

 

תכנית חוג העמקים לשבוע שבין 26-31/10

*

חוג ספרות

יום א' 26/10 ,

פרופ' ניצה בן-ארי – ס.יזהר – סיפור חיים

*

חוג יהדות

יום ד' 29/10 , שעה, 20:30 ,גבע, חדר-אוכל

פרופ' אוריאל הירשפלד – רבי שמואל הנגיד

******************************

יד ריבה – סיוע משפטי לקשיש


זקוק לייעוץ משפטי על ידי עורכי דין?

עמותת "יד ריבה – סיוע משפטי לקשיש" הינה עמותה ארצית המעניקה סיוע משפטי לאוכלוסייה המבוגרת בהכרת זכויותיהן ובמימושן. בין חברי העמותה אנשי מקצוע מתחומי המשפט, הרפואה והרווחה. העמותה פועלת בשיתוף עם יד שרה ומפעילה כ-20 סניפים ברחבי הארץ.

הסיוע ניתן למבוגרים ובני משפחותיהם ללא תשלום ובתחומים שונים: אפוטרופסות, צוואה/ירושה, סכסוך משפחתי, ביטוח-לאומי, ייצוג בבית-משפט, הגנה על שלום הזקן, הוצאה לפועל, צרכנות ועוד.

סניף עפולה, רחוב ההגנה 7, שעות פעילות: א'-ה' 08:00-14:00

1-700-501-400, 04-6426342

**************

שנה לפטירתה של

נעמי ויסמן ז"ל

ביום שני ה-27.10.14

ג' בחשוון תשע"ה

ב 16:30 –נפגש בבית העלמין

ולאחר מכן התכנסות ודברים לזכרה במועדון

המשפחה

***********

נסיעות טיולית לעפולה במהלך השבוע:

עקב מיעוט נוסעים, תיערך בשבוע הקרוב (26.10-30.10 )  נסיעה אחת בלבד, ביום ד' 29.10, בשעה: 16:00. חזרה : 18:30.

נבחן את הצרכים לגבי השבועות לאחר מכן.

איציק – מנהל הקהילה.

***********************************

ביום ראשון ה – 9/11  תהיה הפסקת-חשמל בין השעות: 8:00-15:00 בכל גבע

***************************

הודעה מהמרפאה

בשבוע הבא, תחל לעבוד אצלנו אחות חדשה בשם גל נהרן  מקבוץ גבת. מאחלים לה ולנו – בהצלחה

 

המרכז ההוליסטי "אור הלב" (מתחם הפיזוטרפיה) פתח סידרת ערבים וסדנאות.

הערב הראשון היה "קלפי טרוט" ומסרים מהם.

הערב  השני – יתקיים בנובמבר. המפגש יהיה חוויתי והתנסותי בנושא:

"ציור אינטואיטיבי". המנחה טמירה ציירת ומורה רוחנית

נשמח לראותכם   להתראות – רותי פורת

*****************************

מילה טובה


אני מרגישה  צורך להודות לאורטל ונועה על סבלנותן הרבה בעבודתן בכל בו בעת השפוץ הגדול,עם רעש הפטישים ,על הראש ובתוך כל זה לענות כל-כך יפה ,עם סבר פנים נעים לכל הלקוחות שלפעמים גם קצת שואלים יותר מדי.

אז תודה לכן מכל הלב ונקווה שכולנו נצא נשכרים בשנים הבאות.

בידידות רבה-ניקה.


שיפוץ הכולבו

שיפוץ הכולבו בעיצומו, תוספות הבנייה החדשה הסתיימו, אנו עסוקים בהתחברות בין המבנה הקיים לתוספות והריסת קירות פנים. בתחילת השבוע נסיים את הפרק המלכלך ונתרכז בעבודות הגמר והשלמת המשימה.

רענן

 

צילום: דן פלג

עדכונים מהגיך הרך - מורן שבילי-רז

עדכונים ממערכת הגיל הרך:

הסתיימו להם החגים ויש לומר תודה גדולה לכל ההורים והסבים שעזרו לנו מאוד להצלחת החג!

·                     לעדי רצין, שדאג לנו לסכך, ללולבים ולאשכולות תמרים.

·                     לערן גל , שעם צוות הנוי, כמדי שנה, בנו וסחבו וגם יפרקו את הסוכה המרכזית.

·                     לימית גוריון ולגלית אורן על הפקת אירוע קישוט הסוכה.

·                     לשקד ידין שמש, לנעמה רז, לנגה שבילי ולעטרה רצין שהרימו בכוחות משותפים את הצגת ההורים החיננית.

·                     לכל השחקנים- סבא יאיר קארו, סבא אריק לביא, בועז ענבר, צור פלג, הילה לנדאו, שרון מפציר ,שירלי זהרוני ויפתח גביש

·                     לאפרת גביש ולאביב פורת על התפאורה ועל המודעה.

·                     לנאוה ואבישי וינר על ארגון העוגות והשתייה

·                     לעובדי המטבח- על העוגות הטובות

·                     ולבסוף, לאירית לב על שמדי שנה מפיקה לנו את אירוע הסוכות  עם סבים.

ההיענות של כולכם הייתה המחממת לב!

בעוד כשבועיים נפתחת:

קבוצת הורים לפי הגישה האדלרינית מלידה ועד גיל 10,

בסבסוד עיקרי של המועצה והעמותה של אלי גורן- חוג העמקים.

תנחה את הקבוצה עדי סמדר ממולדת והמפגשים יתקיימו בגבע.

מוזמנים למפגשים אלו, הורים מגבע ,כפר יחזקאל וגדעונה.

מספר המשתתפים בקבוצה מוגבל ל 20  איש. 

כל הקודם זוכה ומומלץ ששני בני הזוג ישתתפו.

חשוב להדגיש שהקבוצה היא למענכם ההורים

ותשמר דיסקרטיות גמורה בניכם לבין מנחת הקבוצה.

מצורף בזאת פלייר עם הסבר מפורט על מהות הקבוצה ותכניה.

מוזמנים להרשם בהקדם, או אצל עדי המנחה, אצל מורן בגיל הרך ואצל אריאלה בבית זמר..

בברכה,

מורן שבילי- רז, רכזת הגיל הרך


עם הגב למראה - רחלי וייס

עם הגב למראה

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולומר: אין לי אף קמט- אך זה לא ישנה את המציאות.

ראש השנה נחוג עד השנה, בחדר אוכל מלא בחברים ומשפחותיהם. השנה,  ראש השנה הראשון בשיטת  הפרטת המזון, (ולא יועילו מרכאות  , או עיסוק בשברים) מספר הסועדים קטן באופן משמעותי.

גם רשימת תודות ארוכה לא יכולה לכסות על האמת – לפחות ב- 37 שנות חיי על הגבעה לא קרה שלא היה ערב חג  בראש השנה.

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולומר- מי שאמר שיש לי קמטים לא רואה טוב -אך זה לא ישנה את המציאות.

המידע על ירידה באחוז המצביעים בקלפי נלקח מאיש ציבור מרכזי שכתב בעלון   ב-24 בספטמבר שנה זו. ציטוט: "נוצרה אדישות המתבטאת בהיעדרות כמעט מוחלטת מאסיפות, הימנעות מהצבעה בקלפי של כ-50% מהחברים וסירוב למלא תפקידים."- (מתוך הכתבה של צלילה לקס "מול המראה".) צריך כנראה לרצות לראות.

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולהאשים את המתריע על הקמטים- אך זה לא פותר את הבעיה.

ברור שמי שחיכה כבר זמן רב שדברים יתחילו לזוז לכיוון הקבוץ המתחדש,  כל מה שנאמר או נעשה לא בכיוון נתפס על ידיו בגדר "מחקרים, סיסמאות ונפנופי דגלים" מיותרים (מתוך הכתבה של ענת). עבורו, רק לא לעצור את שאיטת הרכבת שיצאה מאזור "הקיפאון" של 93 שנות הקבוץ השיתופי לאזור הטמפרטורה הנוחה לו בעיניו. ועל כן הוא יגבה כל התנהלות. הכותרת של התהליך היא אכן "פני גבע לאן" – אך לא צריך להיות חזאי כדי להבין לאן נושבת הרוח... העיסוק במודלים שונים של צריכה, חלוקה של משאבים אחרת או מודלים אחרים של התפרנסות- יביא מקסימום אם 75% מהחברים יצביעו בעד לשנוי אורחות החיים שלנו, אבל לא לשנוי האווירה בנינו. יש יותר מיסוד סביר להניח (כן, על סמך איסוף נתונים של אנשי מחקר) ששנוי אורחות החיים רק יתרמו להחמרת המצב החברתי.

להזכיר לכולנו- בסקר האחרון שנערך פה על ידי שלמה גץ, עלה המצב החברתי כבין הגורמים הראשונים  שהחברים(84% מהעונים )  רואים כיוצר את המצב המשברי בו אנו נמצאים. בתשובה לשאלה מה יביא לשיפור המצב במקום הראשון זכתה התשובה – שיפור האווירה החברתית. (77% מהעונים על הסקר). עוד ציטט שלמה גץ מההערות החופשיות של אנשים בדף הסקר: " המצב החברתי נגזר מהמצב הכלכלי והניהולי בגבע. אין אימון במערכת וזה מצב שקשה לשקם", "אפילו, בוקר טוב, תודה ובבקשה לא בלקסיקון", " אנשים כבר אינם מעוניינים לפגוש זה את זה ושנאת חינם בכל צעד ושעל בגבע...". לעומת זאת אחוז האנשים שרצה תשלום לפי שכר השוק עמד על 43% בלבד. ( לקוח מתוך סקר עמדות חברי גבע שפורסם במאי 2013).

במפגש של הצעירים לפני כשנתיים עלתה האווירה הקשה בין החברים כבין הגורמים המרכזיים המקשים עליהם לחזור לגבעה.

כל אלה משמשים יותר מקריאה ברורה ומהווים מצפן מכוון לאן והיכן רוב הציבור מבקש מהממסד להשקיע את המאמצים של הקבוצה , של ה"אנחנו".

מי צריך להרים את הכפפה? (לשאלתך ענת) זה שהעמיד את עצמו לבחירה והציבור העניק לו את המינוי לכך בהגדרת תפקידו.

 ה"אנחנו" לשאלתך דליה,  זה אני ואת וחברים שחיים על הגבעה בהנהגת הממסד. היה בעבר , נמצא בהווה ויהיה גם בעתיד. אפילו אם נעבור לדגם מעמדי, לא נוכל לחמוק מה"אנחנו" ."אנחנו" נמשיך להתהלך על אותם מדרכות ונפגוש את אותם אנשים . "אנחנו" נמשיך להשתמש באותם מוסדות שרות עם אותם אנשים, רק שנצטרך לשלם על זה ולכן נהפוך ליותר תובעניים. "אנחנו" נצטרך להמשיך את התלות בממסד, כי נמשיך לחלוק רכוש משותף ונצטרך לנהל קהילה משותפת, רק שהפעם הוויכוחים יהיו על נושאי פרנסה ופיטורין, חלוקת רכוש- נושאים טעונים בהרבה מהנושאים במחלוקת היום. "אנחנו" נצטרך להמשיך לשטוח את בעיותינו לפני הממסד ולקבל את אישורו  ל"עזרה מיוחדת" מתקציב "הערבות ההדדית" ועוד... ה"אנחנו" לא נעלם הוא רק הופך למורכב וסבוך יותר.  לכן כדאי לטפל ב"אנחנו" בהקדם האפשרי.

בברכת והיית אח שמח (שגיאת כתיב מכוונת)

רחלי וייס

כל הכבוד והרבה תודות לכם החיילים והחברה הצעירים על ערב סוכות-על שעשיתם ועושים למען " שיאחדו צעיר וזקן ויכניסו אוירה שמחה וטובה לגבע"., ישר כוח.

זווית ראייה - נחמן

 

על סקרים ושקרים

לאחרונה נתקבל בספריה שלנו ספרו של העיתונאי בן-דרוֹר, ימיני. יתכן שלחלק מאנשינו הוא מוכר ממאמריו בעיתון "ידיעות-אחרונות". הספר הוא מעין תשובה או תגובה למאמרים או ספרים, בישראל ובעולם, שעניינם הוא ישראל כמדינה, והעם היהודי ומקומו בעולם. הספר הזה מתווכח עם רובם, שהם, בין השאר, גם יהודים, וחלקם ישראלים והיסטוריונים.

קריאת הספר מותירה בקורא תחושה קשה ומשונה. הייתכן שישראלים, שהמציאות המקומית מוכרת להם עוד מימים רחוקים של ילדות ויחסי יהודים – ערבים מוכרים להם היטב וניזונים גם מזכרי דברים ומעשים שאינם נשכחים.

הספר ששמוֹ:"תעשיית-השקרים", מגן על מדינת-ישראל ומשיב להתקפות עליה בצורה מפורטת ומנומקת הבאה להוכיח כי טענות רעות כלפיה, כולל מצד מדינות ומוסדות מכובדים ומשפיעים, הם פשוט שקרים, סִילופים, בטעות או במזיד. ישראל מצוירת שם כמדינת-רשע, שונאת-אדם ועם, ובעיקר כלפי שכנינוּ הערבַים. זו פשוט מכונת-רצח חסרת לב ורחמים. דומה שהבעא'ש לעומת זאת נראה כאוסף של מלאכי-עליון, צדיקים, רחמנים ושואפי צדק.

לא צריך להיות תומך בִיבִי וממשלתו כדי להתנגד לכתוּב שם. אבל חשוב להבין כי הסכסוך בינינו לערבים אינו על כמה מטרים של שטח אלא על עצם קיומנוּ כאן ועל זכותנוּ ההיסטורית, הרגשית והאמיתית כלפי הארץ הזו מאז ימי האבות ובמשך כל ההיסטוריה האנושית. עם ככל העמים!

אין בספר כל צידוק למעשים של טמטום וכהוּת-חושים מצד יהודים, ובעיקר מוסדות שלטון ישראלים שכמו – מתגרִים במכוון ברגשות הערבים כלפי מקומות המקודשים גם להם כמו: הר-הבית, מסגדים או ישובים ערבים כשפוגעים בהם ללא שום טעם ורגישוּת.

(וישנם גם כאלה).

אבל חשוב לקורא היהודי והישראלי, לראות שוב ושוב כיצד כל הניסיונות להגיע לפשרות בשאלה הגורלית הזו, ויתורים על שטחים ומקומות, ונכונות לפתור את הסכסוך בפשרה .

וכל שהיו כלן נידחות – וחוזרות לשאלת ההתחלה: "מה עושים פה הישראלים, היהודים, הרי הם לא מכאן" הם פשוט פולשים ומדכאים! עצם הציונות וההתיישבות הן – פשע. . .

חשוב שרבים יקראו את הספר הזה או, לפחות, פרקים ממנוּ, כדי להבין שוב ושוב את הדברים בלא להיתפס להאשמה-עצמית, כולל בשאלת היחסים עם שכנינוּ. וכמובן, אכן, המחלוקת שלנוּ עם הימין היהודי היא אמיתית וצריך להבין אותה ולהיאבק על הנכון, האמיתי וההוגן. אבל אסור לעבור בנקל לקצה השני, ההפוך.

צריך להכיר את הקושי, ולחתור אל האמיתי ואפילו הוא קשה וקשור במאבק.

ואמרו חכמים: קשה להיות יהודי! אבל אי-אפשר לחמוד, להיפוכו.


גביע שמחוני: הגמר - דני גפן

"ואז הגיע איקסי...” - על גמר "גביע שמחוני" 2014

ביום חמישי, השבתון של החג השני. נערך במגרש בגבע, גמר "גביע שמחוני" 2014.

היה זה טורניר היובל, כיוון שהטורניר החל להתקיים ב – 1964.

לגמר הגיעו שתי קבוצות:

בית"ר מולדת – הקבוצה המובילה בעמק, בשנים האחרונות. שזכתה ברוב הטורנירים !

ולמולה "הסינדרלה" הפועל גבע, שכבר שנים לא הגיעה לגמר. וגם השנה עלתה אליו אוטומטית, בהעדר קבוצה רביעית .

המשחק נפתח בבליץ, של הקבוצה ממולדת. שישר מההתחלה, נטלה את ההובלה 10 !

הקבוצה מגבע נראתה אומללה, באותן דקות . רק סמואל מתנדב מדנמרק (שהזכיר לצופים הותיקים בקהל, את טומי הולם  במשחקו הקשוח והלא מתפשר ), הראה בכמה כידרורים שגבע הגיעו גם לשחק כדורגל .

אבל לצערנו, זה לא הספיק. ו"היקים" ממולדת הבקיעו שער נוסף

והגדילו את התוצאה ל 2-0

בכל אותם דקות, הסתובב ניצן "מר כדורגל" טריידל על הקווים, לבוש באזרחי וחילק הוראות לשחקנים.

 ללחץ אוהדיו הרבים, שרכשו כרטיס למשחק במיוחד בשבילו ורצו לראות אותו משחק ענה: “אני נותן לצעירים לשחק !”. אבל בינו לבינו, סינן כל הזמן את משפטו האלמותי: “אין להם מושג בכדורגל !”.

מולדת כבשו שער נוסף וחתמו, את תוצאת המחצית: 3-0.

בפתיחת החצי השני, איקסי עלה לשחק ופתאום הכל נראה אחרת... כבר בדקה ה-60 , מנצל עדיצ'ו רצין טעות של מגן ומצמק ל 3-1.

עשר דקות מאוחר יותר אייל מיזרעאל (שכנראה מאס ברוגבי...), מגביה כדור שמטעה את השוער וקובע 3-2 למולדת. גבע עוד המשיכו ללחוץ, אבל החמצות של עדיצ'ו וסער "פורטה" אריאב, השאירו את התוצאה על כנה  3-2 למולדת.      בסיום המשחק העניק נציג המשפחה, צקי גפן את הגביע למולדת. וכמובן שגם שי צנוע לשופט: טומי רוגובסקי  מתל יוסף.

זו השנה החמש עשרה (20002014) והאחרונה  שאני מארגן את הטורניר. ורציתי להודות למספר אנשים, שמלווים אותי כל השנים:

לעודד ברוש (מולדת), אדם בניהו ובן רצין (תל יוסף) – שדאגו שקבוצותיהם יופיעו כל שנה בטורניר !

לניצן "מר כדורגל" טריידל – "שידו בכל" ! מקביעת סדר המשחקים, אירגון הפועל גבע ואפילו, שיפוט כשצריך !

ליואב גלילי האקונום – שעזר כל שנה, בפינוקים אחרי משחקי הגמר ! (עוגות, קרטיבים וכ"ו)

להוריי דבורלה וצקי גפן – שתמיד איתי !

ואחתום בתודה מיוחדת עבורי – לסבתא שלי יהודית שמחוני ז"ל. שאומנם שלא באשמתה,לא הצליחה ללמד אותי אנגלית ! אבל לימדה אותי הרבה דברים: חכמים, חשובים ומעניינים . שמלווים אותי מאז, לאורך כל החיים …

דני גפן


החבר'ה ממולדת חוגגים ! מחזיק את הגביע, המנג'ר אורי אושנים מהפועל קטמון

קיבלנו במייל

קבלנו במייל

למרות אורך המכתב ובגלל קוצר הדף (באין לנו הפעם כתבות נוספות תוצרת מקומית) אנחנו מפרסמים את המכתב של איינשטין מקווים שכמונו גם אתם חושבים שהוא ראוי להתפרסם בעלוננו הצנוע.   המערכת

http://www.irrelevant.org.il/2013/10/21/4227

מכתב עלום שנמצא בגניזה בצריפו של דוד בן גוריון בשדה בוקר

ואשר הותר לפרסום כמעט אחרי 70 שנה - כנדרש בחוק.

9 דצמבר 1952

פרינסטון, ניו ג'רסי

לכבוד

מר דוד בן גוריון – ראש ממשלת ישראל

שדרות קק"ל 17 (מאחורי הקיוסק)

תל אביב

שלום לך דויד,קיבלתי אתמול ממר אבא אבן, את מכתבך בו הצעת לי לכהן כנשיא מדינת ישראל, אשר קמה וגו' וכיו כבית הלאומי של העם היהודי אחרי אלפיים שנות וכו ' צ"ב.

תודה לך שחשבת עלי, שהרי בניגוד לכל מיני בעיות מדעיות מתחום הפיזיקה בהן אני עסוק מעל לראש, ברור לי לגמרי שבניסיונותיך לארגן מדינה ליהודים אתה ניצב בפני כאוס בלתי ניתן לתיאור, בפני כוחות שאינם ניתנים לריסון ובפני באלאגן שלעולם לא ניתן יהיה לארגנו באופן סדור ושיטתי כמו שאנו, המדענים מבקשים לסדר את העולם.

אמנם שלחתי בידי שלוחך מכתב רשמי ומנומס "הראוי לתיקי המדינה", אולם נראה לי
שהמחווה האישית שלך מחייבת אותי לכתוב מכתב נוסף, אישי יותר.

מכתבך ובקשתך העלו בזיכרוני מקרה נשכח מעברי הרחוק, עליו לא סיפרתי מעולם לאיש.
המצב המיוחד בו אנו נמצאים (אחרי אלפיים וכו' וגו' וכיוצ"ב) קורא לי להעלות על הכתב סיפור זה, בתקווה שהוא יישאר בינך וביני, לפחות עד ששנינו ניפגש שנית, אחרי מאה ועשרים אצל הריבונו-של- עוילם, יתברך.

 

וכך היה סיפור המעשה:

בילדותי הרחוקה, הייתי שובב לא קטן. יום אחד הגיע למינכן בה התגוררנו, קרקס צועני ידוע ומפורסם שבנה את אוהלו בכיכר הַתֵּיאַטֵינְרְקִירְכֶה, שבמרכז העיר.
מיד כשראיתי את המודעות המודבקות בראש חוצות, באתי אל אמי, הגברת פאולינה, השם
יזכרנה לטוב, וביקשתי שתיקח אותי לראות את הליצנים, האקרובטים ויורקי-האש.

בשעת ארוחת הצהרים, שאלה אימא פאולינה את אבא הרמן בנמיכות רוח, "הר איינשטיין, האם אפשר לשלוח את אלברט הקטן לראות את האריות והנמרים בקרקס שהגיע לכיכר תֵּיאַטֵינְרְקִירְכֶה?"

אבא נשף את עשן המקטרת מפיו. לפני שלקח לו במזלג פיסת זאכרטורט, שלף טאלר שלם
מכיסו והושיטו לעברה במחווה מיוחדת של רצון טוב.

המשרתת מריה הספיקה בקושי רב לרכוש כרטיסים להצגה האחרונה שהתקיימה באוהל הקרקס שקישט את כיכר הכנסייה הגדולה של מינכן.

אותו ערב היה ערב של חלום. האקרובטים רחפו על הטרפזים, הליצנים התגלגלו בחול, הגמדים התיזו מים על הקהל היושב סמוך לזירה, האריות שאגו בכלוביהם, הנמרים יללו וזינקו מבעד לטבעות האש ונערת הגומי משכה את רגליה מאחורי גבה והציבה אותן על ראשה.

שבתי הביתה מרחף וידי אחוזה בידה של מריה כדי שלא אמריא. עיני נצצו ונשמתי בערה ."ממה אתה אדום כל כך?" קרבה מריה את ידה היבשה אל מצחי, "אולי יש לך חום?"

באותה שעה גמלה החלטה בלבי.

לפני עלות השחר, ארזתי בסל ישן ספר תפילה קטן ובקבוק של מים, טיפסתי על אדן החלון ודרך ענפי הבוקיצה שהגיעו לחלון חדרי, השתלשלתי לי לרחוב.

בצעדים קטנים רצתי אל כיכר הכנסייה. אולם, אבוי, הספקתי רק לראות את שיירת הקרקס פונה אל הדרך הראשית ומשתרכת לאיטה, בעגלותיה ובכלובי האריות והנמרים המכוסים ביריעות אברזין מצויירות, לעבר הגשר העובר מעל הנהר איסר.

לא היססתי לרגע. קפצתי על העגלה האחרונה, כיסיתי את עצמי ביריעת האברזין והלכתי לישון.

כאשר נקש השעון שמונה בבוקר ישבו הורי ליד שולחן ארוחת הבוקר. אבי הביט באמי ובכיסאי הריק ונקש במקטרתו הריקה שלוש פעמים על השולחן.

אימא פאולינה צלצלה בפעמון הכסף הקטן. המשרתת מריה הזדרזה להיכנס מהמטבח
ובידיה טס כסף מבריק ועליו קומקום קפה שריחו נודף. אימא הנידה את ראשה לעבר כיסאי הריק. מריה הניחה את הטס ליד ידה הימנית של אימא, מיהרה במדרגות אל חדרי וגילתה את העדרי. עיניה דומעות, ירדה בריצה במדרגות, וספקה את ידיה אל ליבה.

אבא קיפל את עיתונו, הניחו על השולחן ופנה לחדר הספרייה. אימא מיהרה להתעטף באדרת הצמר האפורה שלה ורצה "שנל, שנל" אל טאנטע בריגיטה, אחותה הצעירה, שגרה מעבר לרחוב.

אבא לא אהב את טאנטע בריגיטה אדומת השיער. "את מספר בעליה צריך למנות על אצבעות שתי הידיים," אמר בקול יבש והשתעל מעט. אולי היה לה מספר בעלים רב מהמותר אבל הטאנטע הייתה ידועה במשפחתנו כמי שפותרת כל בעיה.

טאנטע בריגיטה הושיטה לאימא ממחטת תחרה עדינה כדי שתנגב את עיניה, מחאה כף אל כף, לקחה את חריטה, נעצה סיכת פנינה ארוכה בכובעה , הטילה על כתפיה את מעיל האופרה עם צווארון הברייטשוונץ השחור ומיהרה" שנל, שנל" לעבר הרובע היהודי "אויפן אלטן מארק".

היא מיהרה אל החדר של המלמד מנחם-מנדל שצ'יריק, אשר נקרא כך על שום דמיונן של
רגליו הנתונות תדיר בערדליים הגדולים ממידותיו, לשני כפיסי עץ דקים.

"אונזרע אלברט נעלם "אמרה טאנטע בריגיטה בגרמנית מעוכה משהו שנשמעה כמו יהודית
של ה"אוסט-יודן ."הנה לך חצי זהוב ועוד שש קופיקות של נחושת. לך לחפש. "טאנטע
בריגיטה קרבה את צווארון הפרווה השחור אל אפה. ריח הבצל, הבורשט, הזיעה והכרוב החמוץ היה קשה מנשוא.

המלמד מנחם-מנדל שצ'יריק, סילק מיד את תלמידיו זבי החוטם מעל פניו, הניח את חצי הזהוב בידיה של שפיינה-גיטל רעייתו מלאת הגוף שתחי, דחף את הקופיקות לכיס הקפוטה ומיהר לרתום את סוסו הזקן לעגלת העץ המסמורטטת שלו. הוא טיפס על מושב הרכב , הרים את מקל החזרן בידו האחת ושלח יריקה אל רגליו האחוריות של סוסו הקשיש. הסוס הבין עניין והחל מושך את העגלה ברחובות העיר כפי שהיה עושה בימים של שוק, כשהכרוב המעוך היה מתגלגל על אבני המרצפת.

מנחם-מנדל שצ'יריק נעץ מבטים בעוברים ושבים ותר בעניו שמא יגלה ילד יהודי קטן, הבן של הר איינשטיין ומאדאם איינשטנובה מהבית הלבן שבפינת לודוויג שטראסה ומקסמיליאן שטראסה.

עולם כמנהגו נהג אך הילד איננו. כאשר הבין מנחם-מנדל שצ'יריק שהילד אינו בעיר, מיהר אל עבר הנהר איסר לשמוע שמא נמצאה גופת ילד טבוע בין כל גופות השיכורים שכרסיהן תפחו לאיטן מתחת לגשר וילהלם הישן.

קבצני הרחוב, שריחם ריח בירה ונקניקיות, צחקו על האלטע זאכען המבקש לו ילד יהודי קטן, זרקו לעברו אבנים ופסולת וצעקו: "לך אל הצוענים, ז'יד ארור, אולי יימצא בידיהם."

בייאושו הרב עלה מנחם מנדל שצ'יריק על דרך המלך, חצה את הנהר והחל לצאת מהעיר.

הערב ירד ושמש קרה של סתיו החלה משחירה את צמרות עצי היער. במרחק ראה מנחם מנדל שיירת קרקס נעה לאיטה.

סוחר סמרטוטים יהודי לא נכנס אל היער לבד. "אולי יחשבו הליסטים ביער כי אנחנו חלק מן הקרקס הזה ולא יתאנו לנו". אמר הזקן לסוסו הצולע, נשא תפילה קצרה לריבונו של עוילם ומיהר להצטרף לשיירה במרחק ראוי מהעגלות, שמהן נשמעו שאגות של אריות ויללות נמרים.

באותו הלילה חנה הקרקס בעיירה צירקוסברוך בואכה גרשטנפלדנברוק. עד מהרה עמד
אוהל הקרקס על מכונו ואנשי העיירה החלו מתכנסים לתוכו.

ליטפתי את זנבות הסוסים המבריקים שנוצות צבעוניות הודבקו לראשיהם. הצצתי אל
הלוליינים המתאמנים על נדנדות הטרפז הגבוהות. עברתי ליד כלובי הנמרים שהסתובבו חסרי מנוחה הלוך ושוב. כאשר חשתי רעב, הושיטו לי הגמדים מפתם ונשפו לעברי את קצף הבירה שגלש מהכוסות שהונפו מעל ראשיהם הגדולים. אבל יותר מהכול משכה את לבי נערת הגומי בבגדה המבריק, בגלימתה הנוצצת וברגליה החשופות. התקרבתי אליה כשלשוני מרטיבה את שפתי היבשות.

לפתע חשתי סטירה המכה בעוצמה בעורפי, כוכבים ריצדו לפני עיני ושתי אצבעות גרומות כמעט תלשו את אוזני ממקומה.

"הר אלברט איינשטיין, ביטע "?שמעתי לחש ביהודית של אוסט-יודן. הסבתי את פני רק כדי לראות את זקנו של המלמד מנחם מנדל שצ'יריק מתנדנד מעל ראשי כשידו נוחתת על פני בסטירה מצלצלת נוספת ."די ביסט די יונגע הר איינשטיין?" חזר המלמד חיים מנדל שצ'יריק והשכיב אותי על ברכיו. במוט החזרן שבידו הטיח בישבני מכות
נאמנות.

"ווארט א-מינוט מיין צאצקע! מיר געיען שויין פון דו, הר יונגע איינשטיין" שמעתי אותו לוחש, "ציריק א-היים, צי מוטר אונד פאפי. א-ייד דארף נישט זיין אין
א-צירקוס, אונד די האסט נאך צייט פאר מיידאלאך..."

חכה רגע, נערי. הולכים הביתה לאימא ואבא. אין ליהודי מה לעשות בקרקס. יש עוד מספיק זמן עד שאתה תתעסק עם נערות.... הוסיף חיים מנדל והטיל את שק הקש של הסוס על ראשי. עולמי חשך.

אותו לילה חזרתי לביתי עייף, רעב וכואב.

" מריה, שנל! שנל! וואשן! זרקי את הילד לאמבטיה!" הצמידה אימא פאולינה את
ממחטת התחרה שלה לאפה, "הוא מריח, אינשולדינג מיר, כמו ערימת דרעק אין די אלטע
מארק... ולאכול - רק מחר בבוקר! לא לפני! "

נו, מריה, שליבה לא נתנה למנוע פת מפיו של תינוק, הביאה לי בסינרה את לחם הקודש שקיבלה בסקרמנט ביום ראשון ושאותו שמרה לה לכוס תה אחרונה שלפני השינה.

ידידי היקר, אימא פאולינה ואבא הרמן הלכו לעולמם בשיבה טובה. מלמד מנחם-מנדל
שצ'יריק, שרגליו כפיסי העץ, הלך לתנורים יחד עם שפיינה-גיטל וכל הילדים. מריה כנראה מדליקה עדיין נרות בְּפְרָאוּאֶנְקִירְכֶה, ואתה מבקש ממני להיות נשיא מדינת ישראל???

דויד, מעולם לא שכחתי את אותה סטירה בעורף ואזני עדיין אדומה ומצלצלת מצביטתו של המלמד. איני הולך לקרקס גם אם יובטח לי גם זהבו של השטן וגם נקטר ואמברוזיה מארוחתו של זאוס.
עכשיו אני שמח לשמוע שירושלים, עירנו הנצחית, זו שחוברה לה יחדיו אחרי אלפיים שנות, וכו' וכד' וכיוצ"ב, הפכה לקרקס. אין ספק שתמצא שם מישהו מבין הליצנים, הגמדים ונערות הגומי שישמחו להופיע באור הזרקורים ולהציג את מומיהם לראווה.
אחרי הכול, כך זה בקרקס.

בהזדמנות זו אני מבקש למסור לגברת פולה דרישת שלום חמה."זופ מיט לוקשען" כמו שאכלתי אצלה, לא אכלתי מאז רקחה שפיינה-גיטל שצ'יריק נזיד של חורף מקצה זנב שור ומקליפות תפוחי אדמה. מרק, שריחו היה ממלא את כל חדר המלמד, טעמו היה "צפיחית בדבש" ורק בגללו היה כדאי ללכת לחדר של מנחם-מנדל שצ'יריק באלטע מארק, השם יקום דמו.

בברכה,

אלברט איינשטיין

הביא לדף: יאיר נשר

הזמנה להצטרפות לצוותא

 

הזמנה לרקדנים

להקת המחול האזורית של מבוגרים (גילאי 50+),

"ותיקי צוותא יזרעאל"

(הפועלת בחסות עמותת ותיקי עמק יזרעאל)

פותחת שורותיה ומזמינה להצטרף רקדנים/יות (רצוי כאלו שרקדו בעבר בלהקה),

הלהקה מהווה מסגרת חברתית חמה ומאפשרת שילוב התחייבויות אחרות עם פעילותה.

מנהל אומנותי ומדריך- הכוראוגרף גברי לוי

עוזר מנהל אומנותי- שלמה (רוזה) רוזמרין

מנהל הלהקה- ישראל אריאלי מגניגר

פעילות הלהקה והחזרות מתקיימות באולם הממוזג של מכללת עמק יזרעאל  בימי שני בשבוע, החל מהשעה 18:30 ועד השעה 21:00.

בואו להצטרף, להתנסות וליהנות.

לפרטים: אריאלי- 0522-660887

 
 

דברים טובים

עת האגוזים הגיעה. חלקם הגדול של האגוזים על עץ הפקאן שאצלינו היה לטרף עוד לפני הבשלתם, הודות לתאבונן הפראי ויצר ההשחתה של להקות הדררות, שהפקאן הוא המעדן האולטימטיבי שלהן.  חלק מהאגוזים  כבר מתגלגלים בשלים על הארץ וחלקם, אם הדררות יסכימו, ישלימו את הבשלתם ברוגע. לכבוד אירועי אסיף האגוזים מצאנו מתכון של חיתוכיות אגוזים –הזדמנות לנצל את שארית היבול מהשנה שעברה.  

חיתוכיות אגוזים

 


החומרים:  לבצק

 11/4 כוסות קמח 

125 גרם חמאה חתוכה לקוביות

קליפת לימון

 2 כפות סוכר

 קורט מלח

חלמון

כפיתתמצית וניל

המלית

 1/2 כוס סוכר חום 100 גרם חמאה

 1/3 כוס שמנת מתוקה

 2 כוסות אגוזי מלך ופקאן

 כפית קינמון

 1/4 כוס סירופ מייפ

 /1/4 כוס סילאן

אופן ההכנה

 בצק

מחממים תנור ל 180 מעלות מכניסים את הקמח סוכר מלח גרידת לימון למעבד מזון.

מוסיפים את קוביות החמאה ומעבדים בפולסים עד ליצירת פרורים.

מוסיפים את החלמון ומעבדים עד שמתאחד עם הבצק.

מרפדים את התבנית בבצק ומהדקים אופים עד הזהבה כ-15 דקות.

אופן הכנת המלית

 מבשלים את הסוכר עם החמאה עד המסה.מסירים מהאש

מוסיפים את השמנת ומערבבים. אם התערובת הופכת מעט דביקה מחזירים לאש נמוכה עד המסה ומסירים מהאש.

 מוסיפים את יתר החומרים, מערבבים ויוצקים על הבצק האפוי ממשיכים באפיה עד שהמלית מבעבעת.

מוציאים מצננים וחותכים לרבועים או אצבעות מעבירים לקופסא אטומה. מומלץ לאחסן במקרר.

 

העתקת קישור