דף מספר 2126
8/8/2014
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2126

 

דף מספר 2126 י"ב  באב תשע"ד 8 באוגוסט 2014

אתר גבע www.kvgeva.org.il הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

 

צילום אבשי בן-יהודה

הודעות לדף

מילה טובה ותודה

מגיעות לרינת גלילי על הפקת ערב רגיי למען תושבי הדרום וחברי גבע

********

נוהל השתתפות במכשיר סלולארי מנהלי ענפים

1.     בגין מכשיר-הענף משתתף ב1,500 ₪ בלבד.המחיר יעודכן מעת לעת.

2.     בגין שימוש חודשי -כל מנוי משויך למסלול בהתאם למחירון גבע ,מנהל הענף מזוכה בגובה החיוב בגין המסלול. חריגות מהמסלול הינם על חשבון המשתמש.

איציק מור   מנהל קהילה

***************


משולחן המזכירות - צלילה

משולחן המזכירות

 המזכירות עוסקת כדרכה בניהול חיי היומיום בנושאי הפרט והקהילה

נושאים שעל הפרק:

-                       עדכון תקנון קליטה.

-                       עדכון הסדר משקפיים.

-                       אולפן הוידיאו – כיצד ממשיכים.

-                       נסיעות בנים/הורים לחו"ל – בחינה מחודשת.

נושאים אלה לאחר שיידונו במזכירות יובאו לדיון באסיפה.

****************************

סיכום המשאל

בתאריך  1.8.2014 נערך משאל לבחירת צוות היגוי להליך ברור " פני גבע לאן".

25 חברי הצוות נבחרו ע"י הציבור (140 מצביעים) מתוך כלל חברי גבע.

נערכה פנייה אישית לכל אחד מהנבחרים לקבל את הסכמתו/ה לכהן בצוות.

לאחר קבלת ההסכמות פורסמו השמות על לוח המודעות.

שבחים מיוחדים ניתנים לצוות הקלפי בראשותו של ציבי מלכי ובסיועו של אלדד והמחשב, שספרו ללא לאות שעות רבות את מערך הקולות בהצבעה מורכבת זו.

תודה מכולנו.

ישיבה ראשונה לצוות ההיגוי תיערך ביום ד' 13.8.14, בהנחיית אהרון ארז מחב' "אבני דרך".

נאחל להם ולנו פעילות פורייה וברוכה.

שבת שלום, צלילה

זווית ראיה - נחמן רז


"במקום שאנחנו צודקים שם לא יגדלו פרחים"

את הביטוי הזה המציא, דומני, המשורר יהודה עמיחי (אבל יתכן שאני טועה).

יקוב הדין את הסכנה שבהתעקשות על עמדות או דעות עד שהקרקע שעליה עומדים המתדיינים נכבשת ונהדקת מרוב תחושת הצדק של הדוברים (או המתווכחים)...כל אחד בשלו, ואפילו מוסיפים רקיעות לטיעון.

ומה המסקנה? האם אין טעם לשם ויכוח? בכל חילוקי-דעות יש טעם לפגם? ומה המסקנה – רק באחידות המחשבה וההשקפה יש טעם? כנראה שלא לזה הכוונה.

למשל במחלוקת שהופכת למלחמה לכל דבר שבינינו לבין חלק ממדינות-ערב: למי הזכות על הארץ הזו? ( או מוטב: "בארץ הזו".) והקנאים שלנוּ "על הגבעות" (ובמדרכות) גם איתם קשה להגיע להסכמות ולהבנות.

אכן כמאמר הסופר:" האנושות היא בול-עץ עיקש".

המלחמה בעזה, אין לדעת במה תגמר. אפילו כשיגמר – האם הצדדים יירגעו ויפנִימוּ את הסכמתם למה שיוסכם, או ימשיכו לטפח שוב ושוב את הגחלת הלוחשת של השנאה ושל תאוות הנקם? זו השאלה האמיתית. צריך לזכור – אנחנוּ ישראל הרי נסוגונו ויצאנוּ לאחר הכיבושים בלבנון ובארץ-ישראל, בחבל עזהגוש קטיף פינתה ישראל ישובים שלמים וכן, קודם, בפיתחת-רפיח 0ימית והישובים סביבה).

אכן, אסור ללכת כעוורים לכל פשרה ולכל הסכם. חייבים לעשות זאת מתוך ראיית הסכנות הכרוכות בכל ויתור ופשרה. הכל צריך להיות מעוגן בהסדרֵי ביטחון פן יפרו אותם השכנים (וגם אנחנוּ. .)

ואל לשכוח את מטרת האיסלם, בחלקים גדולים שלו היום; יש לו מטרות פוליטיות, ודתיות מרחיקות לכת, ועל העולם לזכור זאת ולא לשגות בהזְיות-שווא ובאמונות-סרק. העניינים אינם כל-כך פשוטים ויש להתכונן, גם לרע ביותר.(רעיונות בדבר השתלטות האיסלם על העולם).

ועד שיתבסס כאן שלום-אמת, כפי שהוא קיים בסקנדינביה למשל. .  וגם שם הוא נוצר לא כל-כך מזמן וקודם לכך היו שם מלחמות והרג, ורצון השתלטות של עם על עם. שבדיה על נורבגיה למשל.

אבל חלילה מלהתייאש מן התקווה לסיום ולשלום.

וכדאי בכ"ז ללמוד מניסיון העולם. כבר היו דברים מעולם! והשלום יבוא!

אם לא מחר אז מחרתיים!

ובינתיים – נאחל לאנשי הדרום וילדיהם ששהו אצלנו כמה שבועות – שיבה הביתה לשלום!

מבזקי התנועה - עופר נוימן

מבצע "צוק איתן"

שבוע קשה וכואב עבר על התנועה הקיבוצית ועל מדינת ישראל כולה. הלחימה בעוטף עזה גבתה את חייהם של חיילים רבים ביניהם גם בני וחברי קיבוצים אשר בהלוויותיהם ובימי השבעה של משפחותיהם נכחו נציגות ונציגי התנועה הקיבוצית, כמו כן פצועים רבים מהתנועה הקיבוצית הגיעו במהלך השבוע האחרון לבתי החולים וגם בהם ביקר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ופעילים נוספים האמונים על הקשר עם המשפחות והקיבוצים  כדי לחזק ולהזכיר כי עומדת מאחוריהם תנועה שמוכנה לסייע ולתמוך בכל שיידרש.

חמ"ל התנועה הקיבוצית ממשיך בפעילות:

חמ"ל התנועה הקיבוצית, בהובלתם של נוקי גולדפישר ויואב מרגלית ממחלקת הביטחון המשיך השבוע את פעילותו החשובה. חיבורים בין קיבוצים מארחים לקיבוצים מתארחים, מציאת פתרונות יצירתיים להפגה, מענה למקרי סעד ורווחה פרטניים, ליווי משפחות הפצועים וניהול מערך המתנדבים בעוטף עזה הם כולם בתחום האחריות של מערך החירום הזוכה לשבחים ותודות רבים מכל הנוגעים בדבר.

מטה התרבות של התנועה הקיבוצית בראשות ריקי רז הוביל השבוע מערך של עשרות מתנדבים ליישובי הדרום, המתנדבים, מתחומים הטיפול האלטרנטיבי, מוסיקה ומחול הגיעו ליישובי הדרום לימים מלאים של טיפולים, סדנאות והופעות. תושבי הדרום הביעו הערכה ותודה על הגעתם של המתנדבים וגם הם, שבאו לחזק, סיפרו כי יצאו מחוזקים וגאים בעמידה האיתנה של העורף הישראלי.

מאגר מתנדבים נוסף החל לפעול השבוע בהובלתו של איציק שפרן, מנהל תלמ בתנועה הקיבוצית, ובו עשרות מתנדבים בתחומים שונים ומגוונים שצורפו למערך הסיוע של עיריית שדרות ופעלו בעיר כדי למען צרכיהם המשתנים של תושביה. מוזמנים לראות ראיון עם איתן ברושי, מזכ"ל התנועה הקיבוצית בנושא הקיצוץ במרכיבי הביטחון ליישובי העוטף והצורך ביצירת פתרונות מיגון ששודר בערוץ עשר בלחיצה כאן

הרפוסדייה השנתית – אלפי בני ובנות נוער באירוע שהוקדש לתושבי הדרום

במקביל לפעילות הבלתי פוסקת התקיימו שלושה מחזורים מוצלחים של רפסודיית התנועה הקיבוצית בחוף חוקוק בכנרת, את הרפסודיה הוביל אורי אופיר, ממחלקת המשימות יחד עם חברי מחלקת המשימות ומחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית והשתתפו בשלושת המחזורים שלה כמעט 3000 בנות ובני נוער. אירוע הרפסודייה הוקדש השנה להתמודדות, שיחה ולמידה בנוגע למבצע "צוק איתן" ולהלכי הרוח החברתיים המלווים אותו ברחבי הציבור הישראלי. הצוות החינוכי עסק רבות בהתלהמות הרווחת בשיח הציבורי בישראל ובמקרים מפחידים ומסוכנים כגון תקיפתו של העיתונאי אמנון אברמוביץ' ועוד. שלושת המשטים יצאו לדרך בסימן תמיכת התנועה הקיבוצית ביושבי עוטף עזה והדרום והשתתפו בהם נערות ונערים רבים מאותם יישובים.

תזמורת בני הקיבוצים – כשהתותחים רועמים המנגינה נמשכת

בני ובנות נוער רבים מקיבוצי הארץ השתתפו השבוע בכנס המוזיקה המסורתי של תזמורת בני הקיבוצים, הכנס שאמור היה להיערך בכפר הנוער "ויצו ניר העמק" נאלץ לנדוד ולפנות את חדרי הכפר לטובת תושבי עוטף עזה. מובילי התזמורת ההחליטו לקיים את הפעילות ובעזרת קיבוץ מזרע שהחליט לארח ומנכ"ל קרן חבצלת שעזר להביא את התזמורת לגבעת חביבה התקיימו ימי הלמידה והיצירה.את התזמורות מובילים. תודה גדולה לניצן כספי, אורי חן, תמר בוהנה, עופר עין הבר ונועה ליבוביץ' על הובלת הפרוייקט המורכב ולאורי בראל על הסיוע הגדול בקיומו.

תרבות של נתינה – ה"גבעטרון" ו"להקת המחול הקיבוצית" למען תושבי הדרום

גופי תרבות רבים פתחו את לבם ופעילותם לטובת תושבי הדרום במהלך ימי הלחימה וביניהם שניים שהתגייסו באופן מרגש ויפה לעשייה בתחומם. להקת "הגבעטרון" זוכת פרס ישראל הפיקה ביום ראשון האחרון מופע בהתנדבות מלאה לטובת תושבי הדרום המתארחים ברחבי הצפון, למופע הגיעו מאות רבות של אורחים שמצאו בצלילים ובמילים שעה של נחת והפוגה מלחצי היום יום, עוד מפעל יפה ומרשים התבצע על ידי "להקת המחול הקיבוצית" שפתחה מאז החל המבצע בקורסי קיץ וסדנאות שונות לטובת תלמידות ותלמידי מחול מהדרום, ללא תשלום או השתתפות על מנת ליצור תוכן של יצירה ואומנות בתוך המרחק מהבית ומשגרת החיים.

שר החינוך  הרב שי פירון : "יש למצוא את הדרכים להוקיר ולהכיר את החינוך הקיבוצי"

מזכ"ל התנועה הקיבוצית איתן ברושי, ד"ר גבי אסם ראשת אגף חינוך ביטחון ומשימות, ד"ר נירה וואלה, חלי זלינגר רכזת מדור הגיל הרך, דבי בראס רכזת מדור החינוך החברתי וזיו כרמל, רכז מחלקת החינוך של תנועת הקיבוץ הדתי, הגיעו ביום ראשון האחרון לפגישה משותפת של שתי התנועות עם שר החינוך, הרב שי פירון. במהלך הפגישה עלו נושאים רבים והועמקה ההיכרות של השר עם עשייתה של התנועה הקיבוצית הן במהלך מבצע "צוק איתן" והן בימות החול והשגרה. השר הביעה הערכה רבה לנעשה וסוכם כי תצורף נציגות של התנועה הקיבוצית למועצה המייעצת של משרד החינוך.

עקב המצב הביטחוני – נדחתה ישיבת מועצת מקרקעי ישראל

ישיבת מועצת מקרקעי ישראל שהייתה אמורה להתקיים ביום שלישי השבוע ולהביא לסיום את נושא הסדרי הבנייה בקיבוצים נדחתה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, שביקש ללמוד את הנושא לעומקו הודיע כי לא הגיע לכך עקב המצב הביטחוני והשתתפותו ההכרחית בדיונים המבצעיים. מעורבותו של היועץ ויינשטיין וחוות דעתו בנושא הבנייה בקיבוצים חשובה עד מאד להגנה ולעמידת המדינה מאחורי ההסדרים לאחר אישורם ובמהלך היישום בשטח . מנכ"ל משרד השיכון, המוביל את הנושא להכרעה וסיום ברצון ונחישות נעתר לבקשתו של היועמ"ש והבטיח כי במהלך אוגוסט תתכנס מחדש המועצה בכדי להביא את הנושא להכרעה.

התנועה הקיבוצית ממשיכה לעמוד לצד חיילי צה"ל וכוחות הביטחון במשימתם ובאומץ ליבם , יחד עם זאת אנו מקווים ומייחלים לימים של ביטחון ושקט לתושבי עוטף עזה, הדרום ומדינת ישראל כולה.

עופר נוימן, דובר התנועה הקיבוצית


ספר חדש

ספר חדש

לאחרונה יצא ספר מונומנטלי- ביוגרפיה של יזהר שכתבה כלתו פרופ. ניצה בן-ארי ובתוכו קטעים הנוגעים לשהותו בגבע וכתיבת הסיפור הראשון שהתפרסם אפרים חוזר לאספסתץ

 

ס. יזהר, מתוך הספר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי חבר כנסת וחתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", ומאז חתם יזהר על יצירותיו בשם העט הזה. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

יזהר נולד ברחובות למשפחה של סופרים: יזהר סיים לימודי הוראה באוניברסיטה העברית, והיה מורה ביבנאל, בכפר הנוער בן שמן, בחולדה וברחובות (ותקופה קצרה גם בגבע). במלחמת השחרור לחם כקצין מודיעין בחטיבת גבעתי. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך באוניברסיטת תל אביב וכמרצה במכללת לוינסקי לחינוך עד פרישתו.

יזהר היה חבר הכנסת מטעם מפא"י, בין השנים 19491967, בכהונתו בכנסת עסק בנושאים הנוגעים לחינוך ולתרבות.. בנאום שנשא במליאת הכנסת בדיון על תקציב משרד החינוך של שנת 1961 העביר ביקורת קשה על התנהלותו והתנהגותו של הדור הצעיר שזכה על ידו לתואר "דור האספרסו". לטענת יזהר, המדובר בדור "המבקש לו חוויית-מעט ובלבד שתהא חריפה, מהירה וזולה. ומונים כאן בנשימה אחת את תאוות המהירות, את ביטוי הזלזול, ה'סתם', ה'נמאס לנו', ומספרים מעשים ברדיפה אחר עינוגים של חטף חפוז, מקדירים עפעפיים של אובדן האמונה בכל אוטופיה שהיא, ועל הריצה 'להעביר את הזמן הפנוי', להתבדר, להשתעשע, ולהסתלק מנטילת אחריות, ולהשתמט מהליכה אנושית גדולה ומעפילה".‏ הגיש את הצעת החוק ערכי טבע מוגנים, החוק התקבל בסוף שנת 1964.‏]

בשנת 1959 הוענק ליזהר פרס ישראל, והוא בן 43 בלבד, מצעירי הזוכים בפרס. לצד כתיבתו הספרותית, כתב כתיבה פובליציסטית עשירה, ומאמריו עשו להם שם בעיקר בעת מלחמת לבנון ואחריה.

 

יצירתו

חוקרי ספרות רבים מעריכים כי הפרוזה של יזהר היא בין ההישגים הגדולים ביותר של הפרוזה העברית החדשה יזהר שאב ממקורות שונים, וביניהם גם מן המדעים הקשורים בארץ ישראל, כמו הגאולוגיה של ישראל, הגאומורפולוגיה שלה, אקלימה, ובעיקר עולם הצומח שלה.

כתיבתו מתאפיינת בלשון מיוחדת במינה. ומשמשים אצלו בערבוביה גבהות לשון וציטוטי רחוב. יזהר החל לפרסם את יצירותיו בסוף שנות השלושים. פרסם מספר נובלות ובהן "אפרים חוזר לאספסת", "בפאתי נגב", "החורשה בגבעה", "לילה בלי יריות", "מסע אל גדות הערב", "שיירה של חצות", השבוי, חרבת חיזעה, וכן כמה קובצי סיפורים קצרים.

מראשית שנות השמונים פרסם מאמרים רבים שבהם נקט עמדה יונית וקרא לנסיגה מן השטחים ולהידברות עם אש"ף. כתיבתו עוררה לעתים התנגדות רבה בציבור הישראלי, שכן הציבה סימני שאלה בנוגע למיתוס הציוני ולמידת המוסריות של חיילי צה"ל. במיוחד עורר ויכוחים הסיפור 'חרבת חיזעה'. מאמרים רבים נכתבו בעדו ומנגד נכתבו גם מאמרים רבים נגדו. בעקבות זאת קובצו יחדיו מאמרים אלו לספר.

ספרו "גילוי אליהו", שעלילתו מתרחשת בזמן מלחמת יום כיפור, עורר גם הוא פולמוס בשעתו.

מתוך עיתון 77

אפרים (אליוקים) וגליליה


הרעיון לסיפור "אפרים חוזר לאספסת" נולד אצל יזהר בתקופת שהותו כחודשים כמורה בקיבוץ גבע (הוא עזב בטרם השלים את השנה, כי לא קיבל כמובטח חדר לעצמו שבו יוכל לכתוב). אולם בתקופה קצרה זו קלט את הלכי הרוח בקיבוץ שתאמו את המתרחש בנפשו. נושא הסיפור הוא היחיד מול הקולקטיב. נושא ששב ועולה בתדירות רבה ב"סיפור חיים". יזהר הוא יחיד המסרב להשתייך לחבורה כלשהי ולהתחייב לאמונה כלשהי, מלבד למה שבנפשו שלו. הסיפור מתבסס על פרשה שאירעה בגבע באותו זמן ושהפרוטוקולים שלה נמצאו כעבור חמישים שנה.

פרוטוכול האסיפה

 

דמותו של אפרים, גיבור הסיפור, מבוססת על  דמותו של חברהקיבוץ אליוקים גולן. אפרים (כמו בן דמותו) מבקש מאספת הקיבוץ להפסיק לשבץ אותו בענף האספסת שבו עבד שלוש שנים, ולהעבירו לענף אחר, לפרדס הניסיוני, שבו יוכל למצוא יותר עניין לעצמו וגם סיפוק גדול יותר בעבודה. האסיפה דנה בבקשה ומסיבות שונות דוחה אותה ו"אפרים חוזר לאספסת" למורת רוחו. מלבד אפרים מככבת בסיפור גם גליליה שבה הוא מאוהב ושתהא, כאמור "אבטיפוס של מה שיהיה מעתה ואילך האידיאל הלא מושג, מושא נצחי לגעגועים" (עמ' 361). בן-ארי מביאה קטעים מן הסיפור המתארים את דמותה בעיני אפרים, שראוי לצטטם כדי להבין מעט באיזו דמות מדובר.

 

מאיראן למנהרות - ניר ברעם

מאיראן למנהרות: אנחנו באמת חייבים לחיות ככה?

מאת: ניר ברעם מאת שיחה מקומית27.7.2014

מי שמזהה בכל פינה איום קיומי, מפנה עורף לדיפלומטיה ולועג למאמצי שלום, מתפלא כעת שגם היריב מחפש לעצמו נשק התקפי. המינהרות הן נבואה שהגשימה את עצמה; הזמן הגיע לחפש דרך אחרת

מעציב ומייאש כל-כך לראות אותנו, אזרחים של מדינה בעלת הישגים ופוטנציאל, מורדמים שוב ושוב על ידי מערכת תעמולה צינית שמטרתה האמיתית היא לא לעשות דבר. מה הכוונה ב"לא לעשות דבר"? לא לקדם שום פיתרון, לא להציג שום יוזמה יצירתית או רעיון חדש, להחליש את המתונים, לטשטש הבדלים בינם לבין הקיצונים, לבנות התנחלויות, ותמיד להתמקד בשילוש האסטרטגי הקדוש: הפחדה, הסברה, הדיפה.

לפני כמה שנים, באינתיפאדה השנייה, אוטובוסים ומסעדות התפוצצו כאן בלי הרף. אלפי אנשים מתו בשני הצדדים. תנועת הפת"ח הגיעה להכרה שהאלימות באינתיפאדה השנייה הזיקה למאמץ הפלסטיני. זה היה חשבון נפש נוקב שכמובן לא הגיע לידיעת רוב הישראלים. שנים של שקט בגדה, של מחאה לא אלימה, פעולות ביטחון משותפות ונשיא פלסטיני שאומר ששיתוף הפעולה הצבאי עם הצד הכובש הוא קדוש, ומשלם על זה מחיר עצום בבית – שנים אלה לא הובילו לקראת סיום הכיבוש. להפך, הכיבוש רק הסתעף והתחזק.

מישהו בישראל שם לב? מובן שלא. כי בשנים הללו אבו מאזן והפלסטינים לא עניינו אותנו וכל הקריאות הנואשות שלהם לסיום הכיבוש נראו כשריד עתיק לעניין שהטריד אותנו פעם, מזמן. הרי באותו זמן כולנו עסקנו בכפייתיות בנושא אחד, גורלי הרבה יותר: איראן. מתקפה בקיץ או בסתיו? אולי עם הציפורים באביב? ראיון מסתורי עם מקבל ההחלטות, תרחישי אימה ליום הדין הגרעיני, כמה ימותו בצד הישראלי ממתקפת הנגד? זכרו את הקיץ ההוא שכל יום קמנו בידיעה שהיום תהיה מתקפה באיראן. וכשכבר עסקנו באבו מאזן הציגו לנו אותו כאויב ישראל שרוצה לבזות אותנו באו"ם, שמעז בחוצפתו לבקש הכרה במדינה פלסטינית! איך הוא מעז? שרים קראו לו טרוריסט שבינו לבין החמאס אין הרבה הבדל. שווה להתעכב על הנקודה הזו שוב: שנים הסבירו לנו נתניהו ושריו שהחמאס ואבו מאזן הם שני צדדים של אותו המטבע. כיום, כדי להצדיק את המלחמה, מבהירים עד כמה הם שונים, ושהחמאס הוא השטן בהתגלמותו.

מדוע העזו לשקר לנו באופן כה בוטה? כי בישראל על שקרים מתועבים כאלה לא משלמים מחיר, רק כשמבקרים הרג חסר הבחנה של ילדים פלסטינים – אז משלמים מחיר.

 

מנהרה בעזה. החמאס היה יכול לפוצץ אוטובוסים גם בלעדיהן (Marius )

לפתע איראן נעלמה. האיום הקיומי הגדול שתמיד חייב להבהב בשמי ישראל נמוג למרבה אכזבתו של ראש הממשלה, שהחזיק בו ככל שיכול. ועם איראן הכול נעלם: האיומים, מקבל ההחלטות הפסנתרן, מאמרי הזוועה של ארי שביט, מתקפה בקיץ או בחורף, הרוגים, המחיר, יום הדין. ופתאום הגיע קרי עם דרישה למשא ומתן עם אבו מאזן. רגע מאתגר לממשלה ולתקשורת החנפנית, שאיים לפרוץ את מעגל ההפחדה, הסברה והדיפה.

המשא ומתן התנהל בזמן שישראל בונה בקצב מטורף ומפירה את ההתחייבויות המעטות שהסכימה להן. כמובן, גם זה לא עניין איש. נתניהו עסק במרץ בפעולת הדיפה והסברה, בהחלשת אבו מאזן, בהשמצתו, בכריכתו עם החמאס, בעבודת הדוקטורט שלו, בהפיכתו לאויב העם בגלל נאום באו"ם שבו אמר את האמת. כל דבר אפשרי.

אף אחד בתקשורת ובציבור הישראלי לא באמת שאל: רגע, מה לכל הרוחות אתה עושה? לאן אתה מוביל אותנו? אולי אתה מבצע כאן פשע נגד העם הישראלי? דן אותו לעוד שנות מלחמה, מבצעים ומוות? הרי התחייבנו כלפי האזרחים שלנו שנהפוך כל אבן בדרך לשלום. יש בנאדם אחד בישראל שמאמין שנתניהו הפך כל אבן, שנתניהו הרים אפילו אבן אחת? עבור מעשי הונאה מהסוג הזה לא מקיימים שידורים מיוחדים ולא מזמנים פאנלים של מומחים חמורי סבר, שייתהו מדוע אנחנו לא נוקטים בשום יוזמה אמיצה, מדוע גם עכשיו, במשא ומתן עם נשיא פלסטיני מתון שמתנגד לאלימות, אנחנו גוררים רגליים, מחמיצים ומכשילים.

כשממשלת האחדות עם החמאס קמה על-פי עקרונות אבו מאזן, ממשלה שלמעשה העניקה את רוב הסמכויות לאנשיו, ישראל ניצלה את ההזדמנות וסיימה את השיחות. סוף סוף הוסר איום המשא ומתן. איש לא אמר: רגע, אולי זו הזדמנות, החמאס נחלש, אבו מאזן התחזק, אולי עכשיו כשיש ממשלת אחדות נדבר עם אבו מאזן, נציע לו הצעה אמיתית לסיום הכיבוש ונראה מה הוא יכול לעשות? למלחמה תמיד אפשר לחזור. אולי דווקא פעולה כזו תפסיק את הירי על הדרום; הרי כל הדרכים האחרות להפסקת הירי נכשלו לגמרי. אולי פעם אחת נעשה משהו אחר? ברור שלא. עבור ישראל, כל אירוע הוא סיבה לחזור לדפוס הישן: הפחדה, הסברה, הדיפה.

מתוך שלושתם, העיקרון החשוב ביותר לממסד ולתקשורת הוא עיקרון ההפחדה, זה "סלע קיומנו" האמיתי. כעת הגיעו המנהרות, האיום הקיומי החדש שמחליף את הפצצה האיראנית. שגרת ההפחדה שוב עימנו: ערים שלמות שנבנו מתחת לאדמה והיו אמורות להוביל מחבלים מעזה אל ערי ישראל, לחולל פיגוע שבו חוטפים קיבוץ, אחר-כך אולי את רעננה. יום הדין החדש כבר אינו שואה גרעינית מאיראן אלא אלפי מחבלים שיעלו מהמנהרות ויחטפו את ישראל כולה.

אין בדברים הללו כדי להקל ראש באיום החמאס. אבל יש לדעת: אם בשנים האחרונות החמאס היה רוצה לפוצץ אוטובוס בחיפה או באר שבע, באמת רוצה, כמו שרצה פעם, זה היה קורה. ואם הפת"ח היה רוצה – זה גם היה קורה. לא צריך לחפור מנהרות מעזה בשביל זה. מספיק לצאת ברגל מחברון או משכם. ייתכן מאוד שהמנהרות הם אמצעי לחימה שנועד להעביר לוחמים מתחת לגדר, אבל מכאן ועד תסריטי האימה ההזויים, מכאן ועד לבלבול בין נשק התקפי שבידי האויב לבין איום קיומי על המדינה כולה – המרחק גדול מאוד.

כל עוד אנחנו מגדירים את מצבנו כמלחמה, גם הצד השני יחפש דרכים לפגוע בנו. לכן יש שתי אפשרויות: האחת היא שאי אפשר לעשות שום דבר חוץ מלהילחם ולעמוד על שלנו, והאחרת היא שישראל, מדינה בעלת עוצמה רבה, יכולה לשנות את המציאות באזור ולסיים את הכיבוש.

אלה המאמינים באפשרות הראשונה ממילא עומדים איתן עם נתניהו. העניין הוא שרוב הישראלים לא לגמרי החליטו איפה הם נמצאים. חלקם מאמינים יותר או פחות באפשרות השנייה, ומטרת התעמולה השקרית של נתניהו ושותפיו היא לגרום להם להפסיק להאמין שאפשר לעשות משהו. כל השיטות ראויות בעיניהם כדי שהישראלים לא יאמינו שיש אופק אחר חוץ מ"עמידה איתנה", המניפולציות השפלות ביותר מופעלות עלינו כדי שנאמין בזה, ולמרבה הצער התקשרות הישראלית הרופסת עושה כרצון השלטון, מהדהדת כל איום, מריעה לכל מבצע צבאי, מקטינה כל החמצה ונמנעת מלשאול את השאלות הקשות באמת.

הדפוס ברור. לרוב יהיה איום קיומי שיהבהב מעל שמי ישראל ויטופח על ידי הממסד והתקשורת: הפיגועים, הרקטות, האיראנים המנהרות. וכשלא יהיה איום כזה נעסוק בהדיפה ובהסברה עד שנייצר איום חדש. השאלה היא איך מתנגדים לתעשיית ה"אין ברירה" של הממסד והתקשורת? איך משכנעים אנשים באופן אפקטיבי שהמבצע הזה בעזה ומעגל המוות והייאוש שאליו נדחקנו אינם גזרת גורל? איך משכנעים את כל מי שאוהב את המקום הזה, מאמין בפוטנציאל שלו ורוצה בטובתו, שאנחנו לא חייבים לחיות ככה.

ניר ברעם הוא סופר

הביא לדף דני גפן

קורס פסיכומטרי בגלבוע - פרסומת

בתאריך ה 6.10 יפתח מרכז הצעירים קורס פסיכומטרי של חברת קידום לתושבי הגלבוע בלבד ובהנחה של כ-50% !!!

הקורס מיועד לאלו המתכננים לגשת למועד דצמבר הקרוב.

מצ"ב תמונה עם הפרטים המלאים.


אשמח לעמוד לשירותכם,

חי סורקה-רכז פרוייקטים ומעורבות חברתית  050-6674054     

מרכז צעירים גלבוע

דברים טובים

 

מה כבר אפשר, ולמי בכלל יש חשק לאכול בימי החום והזעה הנוטפת  שלא לדבר על הצרות שמחוץ אבטיח קר ואולי פירות מהמקרר... אבל לאכול הרי  צריך אנחנו מחפשים אוכל צונן  שהכנתו דורשת מינימום מאמץ והתעסקות והעיקר קל לעיכול. אז הגענו לסלט הפסטה הקר ,שאולי, אולי יענה על התנאים שלהלן...

סלט פסטה קר

 

המרכיבים

500גרם פסטה רצוי בצורת ברגים

5 ליטר מים

5 כפיות מלח

3פלפלים בצבעים שונים חתוכים לקוביות קטנות

3 כפות צנוברים

1/2 כוס גבינת חלומי

3כפות שמן זית

מעט פלפל שחור

3 כפות זיתים קלמטה מגולענים

1/2 כוס עגבניות שרי חצויות

3 כפות אגוזי מלך קצוצים

1/2 כוס גבינה בולגרית מפוררת

לרוטב

8 שיני שום קלופות וכתושות

3/4 כוס תערובת עשבי תיבול קצוצים שמיר פטרוזיליה נענע ריחן

1/4 כוס שמן זית

לימון סחוט טרי

מלח לפי הטעם

אופן ההכנה

1  מכינים את הפסטה בסיר גדול מרתיחים את המים, מוסיפים את המלח והפסטה ומבשלים במשך 9 דקות, או לפי הוראות היצרן, מוציאים, מסננים שוטפים במי ברז קרים, ממתינים עד שהפסטה תתקרר קצת ומכניסים למקרר.

2. מכינים את הירקות: מחממים שמן זית במחבת, מטגנים את הצנוברים. מוסיפים את הפלפלים ומטגנים 5 דקות נוספות. מוסיפים מעט פלפל שחור, מוסיפים את גבינת החלומי, מורידים מהאש ומקררים.

3. מכינים את הרוטב: להכנת הרוטב: מערבבים את כל החומרים

מרכיבים את הסלט: מוציאים את הפסטה מהמקרר ושוטפים במי ברז. מוסיפים את הפלפלים המטוגנים, הירקות, הגבינות, הזיתים והאגוזים. מוסיפים את הרוטב...

בתיאבון!

 

העתקת קישור