דף מספר 2125
1/8/2014

דף מספר 2125 ה'  באב תשע"ד1  באוגוסט 2014

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

אתר גבע   www.kvgeva.org.il הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאותמהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2125
עָנָן אָפֹר / מאת אילן סלע

תֵּן עֲנָנָה בַּקַּיִץ

שֶׁתְּכַסֶּה אֶת הַלַּהַט

אֶת הַבָּהֵיר, אֶת חֲסַר הַסַּבְלָנוּת

שֶׁתְּרַכֵּךְ אֶת הָאוֹר הָחַד

אֶת יֵצֶר הָאָדָם

שֶׁלֹּא נִהְיֶה צְרוּבִים כְּעוֹר הַלְּטָאוֹת

שְׁמֹר כַּשַּׁיִש פְּנֵי עֲלָמוֹת 

שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵיְנֵי יְלָדִים סְדָקִים

תֵּן לִי אֱלֹהִים עָנָן אָפֹר אֶחָד

שֶׁיְלַוֵּנִי בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ, כַּצֵּל

כַּסֵּה אוֹתָנוּ בְּאַרְבַּע שְׁמִינִיּוֹת

שֶׁלֹּא יִצָּרְבוּ הַפְּרָחִים

תֵּן וְשׁוּב יִפָּתְחוּ חַלוֹנוֹת וּלְבָבוֹת

תֵּן שֶׁנְּשׁוֹרֵר שִׁירֵי אָבִיב בְּאָב

תֵּן שֶׁנִּשְּמַע אֶת צִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים

הָצֵל אוֹתָנוּ מֵאֲוִיר הַמַּזְּגָנִים וְכַעְסָם

מִבְּעֵרַת שְׁכֵנֵינוּ

מִקִּיטוֹר שִׂנְאָתָם

שֶׁתֵּרָגַע הָאָרֶץ הָרוֹתַחַת

צַנֵּן אֶת לַהֲטָם

שֶׁתַּעֲבוֹר הָרוּחַ הַזָּרָה

רוּחַ אֱלֹהִים וְרוּחַ אָדָם

הַקְהֵה לַהַב רִיבָם

בְּיַסְדְּךָ אֶרֶץ נָתַתָּ קֶשֶׁת בֶּעָנָן סִימָן לַבְּרִית

נֶעְלַמְתָּ מִנִּי אָז

הַקְדֵּם בְּטֶרֶם סְתָו

לִפְנֵי הָנֵץ שַׁרְבִיט חָצָב

חַדֵּש הַבְּרִית כְּקֶדֶם

תֵּן לִי עָב קְטַנָּה אַחַת מֵעַל

עִם שְׁנֵי פַּסִּים שֶׁל תְּכֵלֶת

שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתָנוּ בַּקַּיִץ לָעַד

תֵּן אוֹת אִם אַתָּה הוֹוֶה שַׁם

תֶּן לִי אֱלֹהִים עָנָן אָפֹר אֶחָד

הביאה לדף לילך רז

 

נחמן בן-יוסף ז"ל - נגה פסקה

בית גבע אבל

על פטירתו של חברנו

נחמן בן-יוסף ז"ל

ומשתתף בצער המשפחה

***********

אבא נחמן – 9.8.1928   - 28.7.2014

 

דברים לסיום

רוצה לספר לכם נכדות ונכדים, בני ובנות משפחה וחברים יקרים  על אבא שלנו: סבא נחמן.  בואו נכיר אדם נפלא ואהוב, אדם שליבו רחב וטוב, שהמשפחה אצלו היא מעל הכול.

סבא נולד בתשיעי לאוגוסט 1928 בשם נסטור מונדקה. בצ'ילה שבדרום אמריקה בעיירה קטנה בשם: קומפאו. להוריו קראו טובה ויוסף מונדקה. אמו טובה מתה בזמן הלידה והסבתא מרים מאראבולי דל פילאר גידלה אותו. אביו יוסף נשא  לאישה את אורליה ואיתה נולדו לסבא עשרה אחים ואחיות.

סבא הבכור למד בבית הספר בקומפאו 6 כיתות. הוא הצטיין בחשבון ומסבתא למד לדקלם פסוקים מן התנ"כ כתנאי ליציאה מן הבית למשחקים עם חבריו. סבא הצטרף כנער צעיר מאוד לעבודה בנהיגה במשאיות של המשפחה. למרות מחאותיהם של אביו יוסף והסבתא מרים. בעידודו של אביו יוסף והדוד גרגוריו התחיל סבא לרקום את החלום לעלות לארץ ישראל. הוא יצא להכשרה  אך אז קרה אסון במשפחה והאב יוסף – נהרג בתאונת דרכים והוא בן 42.

בשנת 1954 החליט סבא נחמן , בחור צעיר שכבר הספיק לשרת בצבא בצ'ילה, לא לוותר על החלום לעלות לארץ ישראל ולהקים שם  את ביתו.  עם שניים מאחיו: גרשון וחנוך עלו לארץ כשאיתם בת דודתם יהודית.

ב: 1955 הגיע סבא נחמן לגבע. הכיר את סבתא רותשן  שלנו – רות גרוברט.  הם התחתנו והקימו משפחה.

אל מלכה ורון הצטרפנו אנו: נוגה ורועי.

בגבע עבד סבא בחקלאות : שתל פרדסים, אסף תפוחי אדמה, אח"כ עבד במחסן התערובות ומשם יצא לעבוד כנהג משאית בקואופרטיב בית שאן חרוד. סבא  עבד שם כנהג 37 שנים.

בגיל 71 נפרד סבא מהמכונית הגדולה, מחבריו הנהגים ומהקואופרטיב בית שאן חרוד וחזר לעבוד בגבע. הוא השתלב כנהג בית, נהג בריאות וכפועל במפעל בקרה. שם עבד כל יום עד לפני חצי שנה. " העבודה היא חיינו" היה מסביר לנו ומוסיף: " צריך להרוויח את ארוחת הצהרים".

סבא שלנו אוהב לדוג –ולא מוותר על הדייג גם כשהגוף כבר חולה וכואב. השלווה הנסוכה על פניו כשהוא יושב מול מי הבריכה ונהנה מהאוויר ו ומהדגים המפרפרים בקצה החכה. לפעמים גם " מרים את המרפק". – כך כינה סבא את שתיית הבירה בימים חמים ושתייה חריפה במסיבות ובאירועים . וגם ככה במשך החיים אוהב להרים את המרפק עם חברים ידידים ומשפחה שבאים לבקר. סבא שלנו אוהב אנשים – אוהב לארח ולהציע לבאים אליו את כל מה שיודע שהם אוהבים. סבא שלנו –שתמיד מביא פרח. שתמיד ממציא לסובבים אותו , אנשים וחיות , את השמות שהוא בוחר להם. סבא שלנו שהוא האבא החזק והמגן עלינו עוד מילדותנו. שלא מרשה לגזור את השיער שלי ( של נגה)  כי אישה צריכה להיות עם שיער ארוך. וכל מי שמסתפרת מיד זוכה לכינוי : חוגלה. סבא שלנו שרואה תמיד את החלש  מסביבו ומפנה לו מקום –בשולחן הארוחה בחדר אוכל, ובליבו. מזמין לביתו ומתעניין בכל אדם בודד שנקרא בדרכו .  סבא שלנו שכל כך הרבה שנים הוביל את הרכבת המשפחתית שלנו קדימה כשהוא בראש – הקטר החזק, הרגיש, עם הלב הטוב והגדול שלו שיודע להעניק לכל אחת ואחד, שיודע להתעניין בנו ולענות לשאלה : " מה שלומך"?  את תשובתו הקבועה  " יותר טוב עכשיו ששמעתי את קולך".

נפרדים ממך

אוהבים וגאים להיות המשפחה שגידלת עם אימא שלנו רות.שמחים להיות חלק מהחלום שלך שהתגשם, החלום שרקמת בנעוריך, החלום בו רצית להקים את ביתך בארץ ישראל. כולנו פה היום איתך וסביבך אוהבים ובוכים על שתמו  הימים איתך על האדמה הזו.

מבקשים סליחה אם לא עשינו את כל מה שביקשת ומקווים שהגעת לעולם שכולו טוב. נוח על משכבך בשלום אבא אהוב שלי,  הכי חזק בעולם,

נגה, שגם אני מסתובבת כבר שנים רבות עם הכינוי לו זכיתי ממך –דבק.

שמסביר כל כך את הקשר  החזק  החם והכן , ארוך השנים בינינו.

הודעות לדף

 

מזל טוב

לניבה ויורם רובינשטיין

לדרור וענת

ולכל המשפחה להולדת

הנכד – הבן

 

מזל טוב

לשי (גלילי) וניר הדר

לכרמלה ויובל

ולכל המשפחה

להולדת – הבן – הנכד

*********

מילה טובה

יש לנו הצורך להעביר כאן, תודה מכל הלב, שבשעת הצורך ישנם אנשים טובים באמצע הדרך.

לאריק לביא ויאיר קארו שבלי היסוס נעתרו לעזרתנו וזה מחמם את הנפש ואת הלב.

וזה לא מובן מאילו

רחל וישי עוזרי

*********************

מהרפת מבקשים

לאחרונה שוב רווחת תופעת הכלבים מגבע המשוטטים חופשי בתוך סככות הרפת.

כלבים בתוך הרפת = הפלות בבקר ונזק רב. אנא קישרו הכלבים והשגיחו לבל יסתובבו בקרבת הרפת. כלב שיימצא משוטט – יגורש, ובעליו יינזף, סליחה.. ייקנס (קנס צל בלבד בשלב זה).

תודה על תשומת הלב.

בשם הרפתנים, צור

*********

קונצרט בגבע

מוצאי-שבת, 23/8/2014 , חדר-האוכל בגבע

עם הנגנים

גיילה פרגו – כינור.

דורו סיונג – כינור

פרופ' נחום אֶרלִיך – כינור. (עם שני ילדיו, קונטר-בס וְצ'לו.)

סטב גברילוב – קלרינט.

אנא גברילוב – חליל צד.

רביב ליבזרר – פסנתר

פרטים בקרוב. הקונצרט חינם לחברי גבע

ברנדה לנדס

משולחן מרכז משק - רענן פרנס, איציק מור, אלון, יורם

משולחן מרכז משק

שמירה

אין זה סוד ששמירת החברים אינה מתקיימת כסדירה, לעיתים החבר אינו מופיע כלל, לעיתים החבר אינו ממלא את חובת השעות. בעבר היו ניסיונות לנהל התחשבנות כספית עם אלה שאינם הופיעו לשמירה, גם סידור זה לא צלח ולא פתר את ההיעדרות מהשמירה.

היות והצורך בשמירה עומד בעינו, בעיקר כנגד גנבות במשק ובענפים , החלטנו לשכור שומר לשמירת הלילה, שמתחילה ב- 23:00 ומסתיימת ב – 05:00 למחרת. (תורנות שמירה מ – שבת בלילה ועד חמישי לילה, למעט שישי).בחודשים הקרובים השומר הוא שומר "השקדים בבית" ובסיום עונת הקילוף – פיצוח, נשכור שומר אחר לשמור על ביתנו.

אין בסידור זה פתור מתורנות שמירת סופ"ש ואחה"צ 19:00 – 23:00 , ואחריות לסגירת שערים.

בברכה  אלון, איציק, רענן

********************

קלנועיות– רכב תפעולי – הסדר שרות ותיקונים.

חברים שלום,

מוסך גבע לוקח על עצמו את הטיפול המלא בשרות ותיקונים של קלנועיות ורכבים תפעוליים. 

בעל קלנועית הנזקק לשרות יתקשר עם אורית מהמוסך בטלפונים 768, 980 בשעות הפעילות של המוסך , ראשון – חמישי מ– 07:00 ועד 16:00.

במקרים חריגים ובסופי שבוע וחגים החברים יפנו ליורם ידין בטלפון 054-6633833. אנו מתכוונים להוסיף אנשי שרות נוספים למענה מעבר לשעות פעילות המוסך.

בברכה   יורם, איציק, רענן

 

מש"א - אלון קרל

 

משולחן משאבי-אנוש

סגירת הנגרייה

בתחילת השנה התקבלה פניה מיונה רבי לפתוח את הנגרייה כענף שירות בקהילה. איציק מור מנהל הקהילה מצא לנכון כי פעילות זאת יש לה הייתכנות כלכלית וערך מוסף של שירות לחברים ולעסקים בקיבוץ. הוקצע לענף סכום ראשוני לקניית כלים ועוד ציוד שהיה נדרש וכן אושרו משאבים של שעות עבודה וקניית חומר גלם, בעיקר למול עבודות נכנסות.

המקום פעל במשך כשנה ולאט לאט צבר קרדיט של עשייה, זאת בתפעולו של יונה רבי שניגר בנגרייה.

לאחרונה קיבל יונה החלטה אישית לעבור ולעבוד כנגר מקצועי בנגרייה גדולה בעפולה, החלטה שהיא בתחום פיתוח הקריירה האישית.

לאור החלטתו של יונה נבדקו מספר אפשרויות הנוגעות לנגרייה ובכללן הציוד, המבנה ומתן השירות. בעת הזאת נראה כי הדבר המתאים הוא סגירת הנגרייה והעברת האחריות לתחום עבודה זה תחת ענף הבניין. על כן פניות שנעשו עד היום ליונה בנגרייה יש להפנות לבניין לרז לבני.

שירות לטלביזיות וכבלים

בהמשך ליציאתו של יונה רבי לעבודת חוץ נוצר מצב בו יש לתת פתרונות למספר נושאים בהם עסק ולהם נתן שירות אדיב ומסור ובנפש חפצה. פעילותו של יונה הייתה בתחומים שונים ותמיד בחיוך ורצון לעזור ועל כך נוקיר תודה!

על כן! האחריות לנושא הטלביזיות והכבלים יעבור לענף התקשורת ויינתן על ידי שירה וילסון (טלפון – 054-6633781). זה המקום לציין כי עיקר השירות ניתן על ידי טכנאי הכבלים-הוט ומטעם חברת הוט ובדומה לעניין הטלביזיות, השירות ניתן על ידי טכנאי מקצועי. תפקיד האחראי הוא תיווך כשנדרש והפנייה של החבר לטכנאי, האחראי אינו טכנאי כבלים ממירים או טלביזיות ויכולתו להיות לעזר בנושאים אלו, מוגבל ליידע והמשאבים העומדים לרשותו.

הפניות לשירה בנושאים אלו, מבוקש בתחום שעות העבודה הרגילות, שוב לטכנאים ניתן לפנות בשעות רחבות יותר מאחר וסדרי עבודתם מכוון למתן שירות בשעות רבות ולרשותם עומדים משאבים למטרה זאת, כולל עבודה של מספר טכנאים ובמספר אזורים.

שעות ההתקשרות לקבלת השירות לשירה- האחראית בקיבוץ, מבוקש כי יהיו בשעות העבודה הרגילות – 08:00 – 16:00. בנוסף ניתן לשלוח הודעה ו\או דוא"ל גם לאחר שעות אלו.

תקלות בממיר בכבלים (בעיית קליטה, ...) ניתן ורצוי לפנות ישירות לקבלת השירות מחברת הוט, טלפון – 1-800-106-161. רוב הבעיות בנושא יטופלו על ידי ובאחריות חברת הוט ולא ע"י האחראי לנושא בקיבוץ כך שהפניה לאחראי מעכבת, בעצם, את הטיפול בבעיה.

תקלות במכשיר הטלביזיה (לא נדלק, מקולקל, ...). ניתן ורצוי להתקשר ישירות לטכנאי טלביזיה, "מעבדת הצפון" מומלצת על פי הניסיון איתם מספר הטלפון 04-6420114  גם כאן פניה לאחראי בקיבוץ לא תפתור את הבעיה ותעכב את הטיפול בה.

העברת דירה – כדי למנוע מפח נפש ולאפשר לטפל בנושא העברה וחיבור התשתיות לתקשורת טלפון ואינטרנט וכבלים חשוב להודיע לענף התקשורת שבוע, לפחות, לפני המעבר בפועל.

שירות לקלנועיות

גם כאן הכוונה היא להמשיך ולתת את השירות החשוב הזה באופן מיטבי וללא תקלות. נעשתה חשיבה הכיצד ואיך ומי ובאיזו דרך וכיצד ניתן לשפר את פני הדברים, כולל רכישת קלנועיות שיהיו בכוננות. האחריות והטיפול המסור בתחום בועדת בריאות ורווחה הינו של רון וייס.

יורם ידין ייתן את "המטרייה" לקלונעיות לעניין אחזקה, טיפול, רישום, ומענה לכל הנדרש.

עוד בנושא ניתן לקרוא בפרסום בדף גבע של רענן פרנס, שטרח על מציאת הפתרון ההולם.

אני מוצא לנכון להודות ליונה על כל עבודתו ופעילותו הברוכה עד היום ונקווה שימצא את הדרך והכוחות להמשיך ולהיות חבר יקר ומועיל. ולהודות לכל אלו שלקחו על עצמם להמשיך ולתת את השירות לחברים בנושאים המוזכרים כאן ולעשות זאת ברצון ומתוך הכרת החשיבות לכך.

סופ"ש נעים ושבוע חדש טוב מהקודם

אלון קרל, מש"א

הגיל השלישי - אמירה, חגית ונטע

לחברי הגיל השלישי

בעקבות שיחתנו המשותפת – ותיקים, אמירה, חגית ונטע-

רצינו לסכם ולחדד כמה נקודות שהועלו במפגש:-

בריכת שחיה- נגישות מהקלנועית עד המים, פנינו לרם רון – אחראי הבריכה, יש להתקשר לפני ההגעה ולבקש ליווי, אחד מעובדי הבריכה יצא לשער וילווה את החבר/ה למקום חפצו.

תחזוקה שוטפת בבתים-ע"י הבניין, החלפת נורות, ניקוי פילטרים של מזגן וכיוצ'... יש לטלפן למשרד בניין שלוחה723 ולהשאיר הודעה. רז – מרכז הבניין יטפל בפנייה.

תיקון טלויזיות ומחשבים- ייעשה ע"י שירה קפלן, יש לטלפן אליה ישירות.

תאורת חצר- צוות הבניין יטפל בהוספת פנסים במקומות הנדרשים.

חניה לקלנועיות ליד חדר-אוכל- צוות הבניין ידאג לפתרון נאות.

קלנועיות- אחראי קלנועיות מטעם ועדת בריאות רון וייס.

תודה גדולה ליונה שסיים תפקידו ואיחולי הצלחה בהמשך.

בכל תקלה ובעיה יש לפנות למוסך לאורית המזכירה שלוחה 980. ובשעות אחה"צ לפנות לרון וייס. התיקונים ייעשו ע"י עובדי המוסך.

ושוב נזכיר – יש לנסוע לאט ובזהירות. אין לאפשר לילדים ובני נוער ואורחים  

(גם אם הם נכדים) לנהוג בקלנועית.

כלבים- במקומות ציבוריים – נושא כאוב, כל שנותר הוא להמשיך לפנות לבעלי הולכי על ארבע- אנא הקפידו לקשור כלביכם!!! הם מטרד לכלל הציבור ובמיוחד למבוגרים שנאלצים ל"דלג" מעליהם בכניסה לחדר-האוכל.

 

ביטוח לאומי- קבלנו דיווח על שרותים מטעם המוסד לביטוח לאומי, ייעוץ לאוכלוסיה המבוגרת ולבני משפחותיהם, אפשר להתקשר ולהענות

בטלפון:- 02-6463400       

מערכת בריאות טובה    ושנעבור את הקיץ בשלום

אמירה, חגית ונטע.

הדרך - צקי גפן

הדרך


דרך היא רצועת ארץ, מיושרת או מוכשרת באופן אחר כדי לאפשר תחבורה או התניידות, אשר מחברת בין שני מקומות או יותר- ויקיפדיה.

חברי קבוצת גבע החליטו ברוב גדול ולאחר מעגלי שיח לצאת לדרך של בדיקה תוך שיח ציבורי וקבלת החלטות הנוגעות להנהלות הקבוצה וחבריה בשנים הבאות.

החלטות שבחלקן יהיו שינוי גדול , חלקן יהיו שינוי קטן או זניח ולצידן החלטות המשמרות תחומים רבים החשובים לחברים.

אני מעריך ומוקיר מאד את החושבים כמוני שיש צורך בשינויים שאינם דווקא קוסמטיים ומצד שני באותו אופן את המבקשים לעצור ולשמר את שהיה ועבורם זה העיקר.

אני פונה לכולם לחשוב על הדרך , אקרא לה "דרכה של גבע" דרך של תקשורת והידברות.

הדרך שתיתן לנו אפשרות להגיע להחלטות בצורה שתכבד את כולנו , ליצור הסכמות מקדמיות על אופי השיחה , הטרמינולוגיה שישתמשו בה ,הצגת עובדות וניתוחן .

לתת לכל אחד לומר  "מה חשוב לי"? “מה חשוב לדעתי לנו כחברה"? , לכבד ולהכיר את הלבטים של כל אחד ואחת באשר הם בתהליך.

בקשתי מופנית לחברים וחברות מכל שכבת גיל  לתת יד לדיון הציבורי , להיות חברים בצוותים השונים שיוקמו , שהשיח הקיבוצי יהפוך לקרבה בין חברים וישמש מנוף לייצוב החברה בעתיד.

ראינו קיבוצים שדיון על תהליכי שינוי פרקו את החברה לפלגים יריבים וראינו קיבוצים  שרק כניסה לדיון ותהליך הדיון יצרו "ביחד" מחודש.

מתפלל ש"דרכה של גבע" תצור את התנאים לחברה חדשה ורעננה , חברה של אמון וכבוד ,מקום שיהיה מקבל ומזמין .

צקי גפן

זוית ראיה / נחמן רז

רשמים והרהורים בעקבות הופעת הגבעטרון אמש

 

המלחמה בעזה? כן! אפשר ונכוֹן לכנות את המתרחש שם בכינוי:"מלחמה", עצמת האש, המתרחש מעל הקרקע, מן הים, מן האוויר, וכן בין תאום  כל הכוחות והגורמים הפועלים שם: צבאיים ופוליטיים.

בערב של הופעת הגבעטרון – התאספו ובאוּ לכאן רבים מאלה שיצאו מבתיהם שבדרוֹם, עם ילדיהם לנוח מעט מן המתח ומן הסכנות שבבית, בדרום: כאן, אצלנו בצפון – הכל יותר נוח.

ראשית – תחושת הביטחון והשקט, ואפילו מזג-האוויר נעים יותר לדבריהם והגבעטרון, מסתבר, עדין יש לה, ללהקה הותיקה הזו מוניטין ושם טוב.  בהם רבים אוהבים את השירים, מכירים את רובם, ונהנים כשהם מצטרפים לשירת הלהקה ,שאף הם, למי ששכחו כבר אינם ילדים קטנים.

מעניין, כל משך השירה ההופעה, שירי זמנים אחרים, ומאורעות אחרים – הכל בכל-זאת  קרוב והולם את הימים האלה. אם כי  שירי תקווה – לשלום שבעבר שרוּ אותם הכל באיזה מין תקווה ובטחון שאכן יבואו ויתקיימו. והיה במהלך ההופעה הזו, למשמע השירים מהסוג הזה, לא יכול המאזין שלא לחוש איזה חיוך ספקני מתגנב "נוּ, נוּ, מתי ואיך זה יקרה? האם אין זה אלא חלום בלבד!"

אף על פי כן – ערב כזה, שירה כזו, הרכב כזה של הקהל בכ"ז נותן תחושה טובה, גם אנחנו עושים משהו לעזרת האנשים מן הדרום וילדיהם. וכל המרבה הרי זה משובח!

 

וכמובן, אי-אפשר להימנע מן השאלות הגדולות:

האם נגזר על תושבי הארץ הזו לחיות כך כל השנים, וכל כמה שנים? והחשוב והעיקר – שלא יחלשו הרגש וטעם-המעשים שנעשים על ידינו כאן, במקומנו, יום-יום ושעה-שעה. הם נוכחים ושותפים ליצירת כח ההתמדה והיכולת לעמוד בכל הסכנות והמכאובים המתלווים מעשים שאנחנו עושים פה וגם שרים עליו.

ליוזמי המפגש בערב הגבעטרון הזה – תודות רבות

                                                                                                      נחמן והשכנים


רגאיי לתושבי הדרום - רינת גלילי

רגאיי לתושבי הדרום,

 

בליל שישי שעבר, ארחנו שלוש להקות רגאיי שהתנדבו לשמח ולחבק את תושבי הדרום המשתכנים בגבע ובעמק.

 

לאיתי ווילסון- היוזם של הערב וחבר בלהקות ה"ג'הגלרס" ו"איקי לוי והראסטה היברו-מאן" ולאורן ווילסון ולהקתו "מיסטיקליוט סאונד"- תודה גדולה מכל הלב לכם וללהקות, הייתם נהדרים!

 

חברים רבים וטובים לקחו חלק בערב זה:

שוש זיק, דגנית ווסלינג, ליאור אלוני, בארי נחשון, גולן זיק, שי ידין, מורן גלילי, רוני מרומי, רות לב. ק, זהר ברג, ינון גרייצר (שהגיע במיוחד מהשירות הצבאי), יניב ידין, עומר ורותם אלוני, ליאור עייני (תושב),נגה לוסטיג, קורט ושירה,אריק לביא, ענבל גל, הילי לוי, עליזה ידין, ורד קליין, זיוה ידין, יוחאי ואיריס רז ולאופות אנונימיות מצוינות, לילדי ד-וולמטבח גבע.

תודה רבה רבה.

לכל החיילים היקרים שמרו על עצמיכם!

בתקווה לימים של שקט, שלווה ושלום.

רינת ג.

 

קיבלנו במייל


מבול של כתבות ודיונים על הנושא הבוער - מלחמת צוק איתן בחרנו 3 מהן:

אברי גלעד כתב בפייסבוק...

ניתוח מרתק שקיבלתי מחבר.... שווה לקרוא ודווקא כן להעביר הלאה... ניתוח מצב: מדינת ישראל עמדה בפני סכנה קיומית לראשונה מאז מלחמת השחרור.

שלושת הנערים במותם הצילו את מדינת ישראל.

עשרות מנהרות התקפיות שמסתיימות בתוך ערי הדרום אינן מנהרות טרור, הן תשתית כיבוש קרקעי. אם לא היינו מפתיעים את עצמנו בתגובה החריפה לחטיפת הנערים , החמס בתזמון המתאים לו היה מזרים אלפי חיילים דרך המנהרות לכיבוש ערים ומוצבים צבאיים, אלפים רבים של חיילים שמחופשים לחיילי צה״ל, הורגים , כובשים וחוטפים כאשר אין לצה״ל זמן להתארגן . במקביל יורים מטחים של מאות ואלפי טילים למרכז ומשתקים את יכולת ההתארגנות נגד הפלישה. למה חיכו ? אולי ליום גשום, וכנראה להתאוששות החיזבאללה כדי לתאם מתקפה משולבת מצפון של טילים ...ואולי גם מנהרות שנחפרו לערי הצפון ...

בישראל במצב כזה ייתכנו עשרות אלפי הרוגים , שיתוק מערכות ובניית הגנות ברמת השכונה והרחוב. זאת בהנחה שערביי יו״ש וחלק מערביי ישראל לא מצטרפים למערכה. כמובן שהתקפות נגד של חיל אוויר לא יעזרו כשכולם מחופרים מתחת לאדמה וצוחקים כול הדרך לירושלים. במקרה הטוב היו נכנסים כוחות בינלאומיים לפרז את המדינה , הנשק הגרעיני וכול חלום המדינה היהודית היה מתפורר לעוד אלף שנים.

ניצלנו בזכות שני דברים שהם לא האמינו שיקרו כי גם אנחנו לא האמנו ...לא האמינו שחטיפת הנערים תאחד את העם באופן שיוביל לפעילות התקפית, החזרת האסירים לכלא, ומוכנות לכניסה קרקעית לקן הצרעות שבנו. ולא האמינו שכיפת הברזל עובדת. במילים אחרות כולנו מימין ומשמאל זלזלנו ברטוריקה האיסלמו-פסיכופתית שקוראת לכבוש את ירושלים , התעלמנו מהנחישות של הפסיכופתים שבעירק ובסוריה ולא רצינו להבין שהם בנו מערכת צבאית חכמה, חזקה ולמעשה מושלמת וכמעט חסרת טעויות לריסוק מדינת ישראל. ראינו כולנו כיצד יוצאים עשרה לוחמים ממנהרה בדקות ספורות . מה מונע ממאתיים לוחמים לצאת ביום פקודה ממנהרה אחת, ולאלפים רבים מכול המנהרות יחד, כולל מאות חיילי קומנדו שנוחתים במקביל בחופים וטילים שנוחתים במרכז? האמת שאם לא היו עכשיו עשרות אלפי חיילים בדרום, דבר לא יכול היה למנוע את הצעד הבא במימוש החלום האמסלמי להשמדת הישות הציונית וצעידה לירושלים .

איל, נפתלי וגלעד - במותכם הצלתם לנו את המדינה , את החירות ואת החיים.

דני גולד מפתח כיפת ברזל - שתזכה לחיים ארוכים

ולכול החיילים - אוהבים ומחבקים אותכם עד בלי די. אזרו עוז וגבורה! כול העם היהודי , העולם כולו, ויותר מכולם רוב מדינות ערב והמוסלמים השפויים מתפלל לריסוק המטורפים. כן, גם אבו מאזן. בזכות הנערים תפסנו אותם עם המכנסיים למטה, בזמן ובתנאים שלא מתאימים להם. המדינה ניצלה ועכשיו הזמן לבוא חשבון עם הרוצחים, עד האחרון שבהם.

ומילה אחת לאזרחים בעורף - אתם שומעים אזעקה, תכנסו לממ״ד ותחייכו. שומעים ״בומים״ - תצחקו . הרעשים האלו הם צרחות התסכול של הפסיכופתים בעזה על תוכנית גאונית  לריסוק ישראל שנחשפה בטרם עת. כול נזק שקורה לנו כעת הוא כאין וכאפס לעומת מה שתוכנן

***********************

מכתבו של ג'ונתן אלחורי, בנו של קצין צד"ל

, בעקבות האירועים האחרונים

אני אומר את זה המון אבל כנראה לא מספיק. תודה לך מדינת ישראל ותודה לכם העם היהודי על כך שאני חי היום!

שיר קטן, עם משמעות כפולה. ברור לי על מה השיר מדבר ומה כוונת המשורר, אך זה היופי בשירה, אתה יכול לקחת אותה למקום הכואב שלך, להתחבר אליה ואף להיזכר בה ברגעים קשים. "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת...", כתב אהוד מנור בשתי השורות הראשונות של השיר שמשמש את כל הקשת הפוליטית בישראל. אך, אני בוחר דווקא לקחת אותו לעבר הלא כל כך רחוק. אני נזכר באבא שלי בצעירותו, בן 16 ברגע הצטרפותו לצד"ל, הוא בחר לא לשתוק, ראה שארצו שינתה את פניה, לא וויתר לה וניסה לגרום לה לפקוח את עיניה. בגוף כואב מהקרבות, בלב רעב לראות את מדינתו לבנון חוזרת לתחייה מהתרדמת שממנה לא התעוררה עד היום. הוא קבע עובדה, כאן הוא ביתי.

18  שנה נלחם על אדמתו יחד עם חיילי צה"ל שעמדו לצידם בגבורה, נאבק בארגוני טרור ששמותיהם התחלפו כאבק החוזר לנקודה אותה ניקית לפני שניה. הוא נלחם על חיי משפחתו, על חיי הנוצרים שנטבחו ועל אלה שהחליטו לברוח ולהסתתר במדינות העולם מה שהביא לירידה דרסטית באחוז הנוצרים בלבנון ובעליה של האיסלאם הקיצוני. הוא נלחם על עצם קיומו כנוצרי

הזמן חלף מאז והמלחמה ההיא הלכה לטמיון והגיע לנקודת מפנה בשנת 2000. אבא שלי היה צריך לקבל החלטה- להישאר בלבנון, להירדף על ידי החיזבאללה ולהתענות על ידם עד שימות, או להגיע לישראל ויזכה לחיות את שארית חייו במדינה "זרה", ללא משפחה וללא כל רכוש. אבא החליט לעזוב את אדמתו וארצו, הוא הרים ידיים יחד עם חיילי צד"ל האחרים שברחו יחד איתו. כשנה וחצי אחרי זה גם אמא החליטה לברוח יחד עם אחי ואיתי, המצב כבר לא אפשר לנו לגור בלבנון והגעגועים לאבא היו עצומים. כשאני קורא את מילות השיר היום אני נזכר במולדתי שעזבתי בגיל 9 והגעתי לישראל, שהפכה עם השנים למדינתי ללא ספק ואף למקום בו אמשיך לגדול, לחיות ולהקים משפחה ובכך השיר מקבל את משמעותו השניה עבורי

אני קורא לכם, העם היהודי, אל תוותרו על אדמתכם ומדינתכם גם אם היא בוערת! תמשיכו במאבק, כי כל עוד אתם קיימים כאן במדינת ישראל, אני ממשיך להתקיים ולחיות. אני רואה את הרצח שמתבצע במדינות ערב כנגד הנוצרים רק בגלל היותם נוצרים וליבי בוכה וזה גורם לי להעריך עוד יותר את הגעתי לארץ ואת הזכות שניתנה לי להמשיך ולגדול במדינת ישראל

**************************

תקראו ולא תאמינו - סמדר פרי

 משב  רוח  רענן,  מפתיע,  אמיץ,  ישיר  ומסקרן  נוחת  עלינו  מערב  הסעודית

עבד אללטיף מלחים, קצין בכיר לשעבר בחיל הים של הממלכה ופרשן מבוקש בתקשורת הערבית, מוריד את הכפפות ומתחשבן עם השליטים ועם האינטלקטואלים בעולם הערבי, עם פוליטיקאים ומפקדי הצבא, עם הדור הצעיר הזועם ועם מי שממשיכים לטפטף להם תעמולה.

תחת הכותרת "האביב הערבי והאויב הישראלי" הוא יורה מטח של סימני שאלה.

לרגע נדמה, שהייתה כאן בחישה ישראלית.

תזכורת: המחבר, ערבי מוסלמי, דמות מוכרת, והוא רואה אותנו ממרחק אלפי קילומטרים. כבר הבטחתי, שהמאמר יהיה מפתיע וייפול כמו פצצה. החלטתי לכתוב, מסביר מילחים במאמר המערכת המתפרסם בערבית ובאנגלית ביומון "ערב ניוז", אחרי שראיתי בטלוויזיה תמונות מזעזעות: ילד רעב בתימן, מאות הרוגים ממכוניות תופת בעיראק, אתר עתיקות שהוצת בסוריה ועליבות מחפירה בסיני. ראיתי את טייסי חיל האוויר הסורי ממטירים פגזים על אזרחי מדינתם, ולמחרת חוזרים ורוצחים נשים וילדים. ואני שואל: מי האויב האמיתי ? נגד מי אתם נלחמים ? עד מתי תסרבו להכיר במדינת ישראל ? למה מדינות ערב לא מנצלות את תקציבי הביטחון האדירים בני מאות מיליארדי דולרים, לתוכניות חינוך, בריאות, לתשתיות חדשות ולשיפור איכות החיים. האם מישהו יעיז לשאול בקול רם כמה בזבזנו עד היום, ומה יכולנו לעשות במיליארדים ? תעשו חשבון פשוט:

ב 14 במאי 48 הוכרזה מדינת ישראל, וכבר למחרת הערבים הכריזו נגדה מלחמה ועוד 3 מלחמות.

אני שואל שוב, מתעקש מלחים, "אולי האויב שלנו נמצא בכלל במקום בו דיקטטורים מנצלים את הסכסוך הישראלי-ערבי, עד כמה שהוא קשה ומסובך, כדי לדכא את האזרח הקטן ולהתעלם מהצרכים הבסיסיים וזכויות היסוד שלו? שימו לב, הוא ממשיך, ההרס והחורבן הם מעשה ידינו, ולניכור בין הדיקטטור הערבי לבין אזרחיו השקופים אין שום קשר לישראל. סימנתם את ישראל כאויב, אבל האויב האמיתי הוא השחיתות, זלזול בחיי אדם, היעדר תוכניות חינוך ושירותי בריאות.
תראו, הוא ממשיך, מה קורה אצל הישראלים: הם מובילים במדע ובטכנולוגיה, יש להם אוניברסיטאות ברמה גבוהה ותשתיות מפותחות.אפילו תוחלת החיים של ערביי ישראל, למרות התלונות והביקורת, הרבה יותר גבוהה מתוחלת החיים של אזרחי מדינות ערב.
הכותב ממשיך להתפלץ מתמונת הילד הרעב בתימן, שאדמותיה הפוריות והעשירות יכלו לנצל אותן אלמלא צפירות המלחמה. מה יש לתימן נגד ישראל? אני גם לא מבין. למה העיראקים בורחים ממדינה
, שמרוויחה 110 מיליארד דולר מייצוא הנפט, ושלטון לוקח רק לעצמו. איך ייתכן שהדיקטטור של תוניס גנב מעניי ארצו 13 מיליארד דולר. תגידו בעצמכם, מי כאן האויב?

יצאתם למלחמות נגד ישראל, הוא מטיח, והפסדתם לא רק בשדה הקרב. מאות אלפי פלשתינים הפכו לפליטים.

ועכשיו בתוך הכאוס של האביב הערבי, האויב בתוכנו, ולאף אחד אין זמן ואין ראש לטפל בעניין הפלשתיני.

נכון שמדי פעם אנחנו מזהים מטוסים ישראלים בשמי המדינות הערביות. אבל רבבות סורים לא בורחים בגלל הפצצות חיל האוויר הישראלי. זה חיל האוויר הסורי שרוצח בפקודת הדיקטטור מדמשק. וישראל? לאזרחיה הערבים יש חופש ביטוי ומעורבות בחיי המדינה. האם לא היה זה שופט ערבי ששלח את נשיא מדינת  ישראל לכלא?

עד כאן המאמר. עד עכשיו מצאתי אלף תגובות. את הראשונה, מדהימה לא פחות, כתב שוקי בדיר, סטודנט ערבי מכפר קאסם, שמודיע "כל מילה אמת", ומספר על חייו כאזרח שווה זכויות, על חבריו היהודים, על לימודי המחשב באוניברסיטת תל אביב. נכון שמילחם הוא סנגור בודד בזירה עוינת, אבל הוא פתח ויכוח. מאמרו נפוץ בתקשורת הערבית, והסטודנט בדיר הוקפץ להתראיין ב- BBC נכון, גם מקללים. אבל ידידנו הסעודי מתעקש להשאיר אצל אינטלקטואלים

הערבים חומרים למחשבה: אולי די עם משחקי האויב הישראלי. אולי הגיע הרגע לחסוך מהדור הצעיר את הזעם והתסכולים, שמתועלים לכיוון הלא נכון.

סמדר פרי

דברים טובים

 

מכיון שאנחנו מכורים לטעמו של השום וּלְמה שהוא עושה למאכלים המכילים אותו, חיפשנו הפעם מאכלי שום- משהו מנחם שאנחנו כל כך זקוקים לו בימים אלה.  מצאנו מאות מתכונים המכילים שום במינון כזה או אחר ובחרנו במתכון קצת מורכב היכול לשמש כארוחה שלימה ולמרות שהמתכון הוא רב מרכיבים ועתיר עבודה נדמה לי ששווה לנסות אותו

וקצת מידע לא יזיק...אין דרך לשחזר את מקורו של השום. מבחינה גיאוגרפית הוא יליד אזורנו, ומאז ומעולם. הוא הוכר כירק מעורר תשוקות (ובלבד שכל המשתתפים אוכלים אותו יחד, אחרת הבל הפה יהרוג כל תשוקה אצל הפרטנר שלא השתתף בארוחה

ידועה נוכחותו של השום בבבל; העבדים ובוני הפירמידות במצרים קיבלו הקצבה יומית של שיני שום. עם ישראל, שנולד כעם במהלך שהותו במצרים, אימץ את השום כנדבך הכרחי בכל בישול או ארוחה, עד כדי כך שמחסור בשום כמעט שיבש את מנהיגותו של משה רבנו במהלך המסע במדבר "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים  ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים..." (במדבר יא ,ז').

השום הוכר מאז ומתמיד לא רק כמוסיף טעם אלא גם כמוסיף בריאות. ואכן, עמים ומנהגים שונים ייחסו לו סגולות מרפא שונות. חיילי האימפריות היוונית והרומית נשאו אותו אתם כפק"ל קרב למאכל ומרפא. כך עשו גם הצלבנים, וכך עושים גם אנו עד היום.

השורה התחתונה היא שאי אפשר בלי שום. במטבח

באופן כללי ניתן להשתמש בשיני שום שלמות ולא קלופות בכל תבשיל או צלי. הן ידיפו ניחוח עדין, ובשרן בתום הבישול יהיה מתוק ונעים. אבל רוב המתכונים שלנו מדברים על שיני שום קלופות. אם קולפים שן בסכין, מאבדים חלק לא מבוטל מטעמיה, ולכן עדיף לקלוף אותה במכה: מניחים שן שום על משטח ומכים בה בחוזקה באגרוף ערום, או שמניחים עליה להב סכין (שוכבת, לא ניצבת), שיחטוף את האגרוף במקומה. המעיכה של השן חיונית לשחרור טעמים וריחות.
תמיד יש לפתוח את שן השום לאורכה ולחלץ ממנה את הנבט הירוק שבתוכה. לנבט טעם מר ולא חינני.

ירקות מוקפצים עם נודלס קשיו ורצועות חזה עוף

מרכיבים

2 בצלים פרוסים

סלסילת פטריות אפשר לגוון עם סוגי הפטריות

1/2 כרוב לבן קטן פרוס

2 קישואים - לחתוך לחצי לרוחב הקישוא ואז לפרוס רצועות אלכסוניות מכל חצי

1 פלפל אדום קטן 1 ירוק קטן, 1 צהוב קטןחתוכים לרוחב רצועות (רוחב סנטימטר)

1 פלפל צהוב קטן   חתוך לרוחב רצועות

3 בצלים ירוקים  חתוכים דק ללא הקטע הלבן

3 שיני שום חתוכות לפרוסות

2 שיני שום כתושות

כף שמן שומשום

שמן קנולה

3-4 כפות רוטב סויה

רוטב צ'ילי - לא חייבים - אם רוצים, להוסיף לפי הטעם

2-1 יחידות חזה עוף - פרוס לרצועות ברוחב אצבע וחצי ובאורך של אצבע

מלח  גס או מלח ים - כל דבר יתאים פה

פלפל טחון או גרוס

חופן אגוזי קשיו

חצי חופן גפרורי שקדים

חבילה אטריות ביצים(יתכן שגם חבילת נודלס כמו מנה חמה המושרית במים רותחים כמה דקות תהיה טובה גם כן.(גילוי נאות-לא ניסיתי)

אופן ההכנה:

אפשר להפוך את המנה לצמחונית אם פשוט לא מוסיפים את העוף.

חותכים את כל המרכיבים מראש ומכינים בקערות כלהלן:

-קערה עם הבצל

-קערה עם הפטריות

-קערה עם הכרוב

-קערה עם כל שאר הירקות מלבד השום והבצל הירוק

-קערה עם חזה העוף

כל הבישול יתבצע על אש גבוהה.

ממלאים סיר בינוני עם 2 ליטר מים, מדליקים תחתיו אש ומכסים.

כשהמים רותחים מבשלים בו את האטריות לפי הוראות היצרן ואחר כך מסננים ומשאירים את האטריות במסננת. אפשר תוך כדי ההרתחה להמשיך בבישול.

מתחת לווק גדול או סיר רחב מדליקים אש. אל הסיר שופכים כף וחצי שמן קנולה ומניחים מיד רצועה בודדת של בצל. כשהבצל מתחיל להיטגן מוסיפים את קערת הבצל ומערבבים מדי פעם, למשך כ-3 דקות.

מוסיפים את שיני השום הפרוסות ואת הפטריות ושוב מטגנים תוך ערבוב מדי פעם למשך כ-3 דקות. עכשיו מוסיפים את כל הכרוב הפרוס וממשיכים לטגן תוך ערבוב עד שהכרוב מתרכך מעט - רק מעט!

בשלב הזה מוסיפים את תוכן הקערה עם שאר הירקות לתוך הסיר, יחד עם אגוזי הקשיו ועם השקדים. מטגנים את הכל תוך כדי ערבוב עד שהירקות (במיוחד הפלפלים) רכים מספיק לנגיסה נוחה אבל לא מעבר לכך.

במחבת נפרדת מזלפים מעט שמן ומטגנים בה את רצועות חזה העוף עד להשחמה - מפלפלים (מוסיפים להם פלפל שחור) אותם היטב ומוסיפים את הרצועות לסיר הראשי עם כל הירקות. בשלב הזה אפשר להוסיף את הנודלס לתוך התבשיל גם כן.

מתחילים בתיבול - מוסיפים את הסויה, שמן שומשום, רוטב הצ'ילי (אם רוצים), מלח ועוד פלפל. טועמים ואם צריך מתקנים תיבול. בשלב הזה מוסיפים את הבצל הירוק ומערבבים פעם אחת אחרונה. אפשר לקשט בעת ההגשה עם עוד בצל ירוק.   

בתיאבון

 

.



העתקת קישור