דף מספר 2343
28/9/2018
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2343

 

דף מספר 2343 י"ט בתשרי תשע"ט 28 בספטמבר2018

ד' חול המועד סוכות

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח   ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

 

ערב שמחת תורה

סוכות תשע"ט

 

בחג השני של סוכות, ביום ראשון ה- 30.9,

בשעה 20:15, נארח בסוכה שעל הדשא הגדול

את חבורת הזמר "השדרה", שבה משתתף רון וייס.  

הודעות לדף

 

 

מזל טוב

לורד אבן-צור

ללימור ורפי הלוי

ולכל המשפחה

להולדת הנין הנכד

 

מזל טוב

לשמעון ודליה זבולון

ולכל המשפחה

לנשואי אמיתי ועידית

 

****************

 

חוג העמקים

חוג יהדות

יום ד' 3/10, שעה, 20:00

פרופ' אביגדור שנאן

בריאת האדם והעולם בסיפורי האגדה

****************

סדנת קרמיקה

 

סדנת הקרמיקה הוותיקה בהדרכתה המסורה של ענת בן-שמעון נפתחת כמדי שנה בשנה

ביום ראשון ה – 7.10 החוג  הראשון  בין השעות: 16:30-18:00

                                   החוג השני        בין השעות: 18:00-19:30

יום רביעי ה -  10.10                           בין השעות: 17:30-19:00

משך השיעור: שעה וחצי.

המחיר לשיעור: 25 ₪

המעוניינים יפנו אלי לתאום יום ושעה

להתראות ענת בן-שמעון

****************

תערוכת נעלים

התערוכה תתקיים ביום  22.10 בחדר-האוכל בין השעות:

להתראות שרה

****************

בבריכה -נמסר  ע"י המצילה המסורה זיו

חברים יקרים ביום ראשון ה – 30.9 אתם מוזמנים לבריכה בשעה: לקפה ועוגה  לכבוד סגירת העונה. עוגות ושאר מטעמים יתקבלו בברכה.

 

נשמח לראותכם.  זיו וצוות הבריכה

****************

עובדת סוציאלית

בשעה טובה מתחילה לעבוד אצלנו הדר מאור, עובדת סוציאלית מטעם המועצה.

במידת הצורך, אפשר לפנות לדפנה רצין או למחלקת הרווחה במועצה 04-6533207

ולבקש את הדר או להשאיר הודעה שתחזור אליכם.

בברכת בריאות טובה ובהצלחה לכולנו.

מענית ודפנה.

משולחן המזכיר - יאיר קארו

משולחן המזכיר

 

בין החגים ובתוך הסוכות

ראש השנה וכיפור עברו ואנו באמצע "הסוכות" -  השמש שוקעת כל יום קצת יותר מוקדם , גלי התכלת בבריכה מעט יותר קרירים ,  הרימונים והגויאבות בשלים להתפקע.

הילדים חזרו ללמוד ומיד שבו לחופשתם ועולם כמנהגו ולפעמים שלא כמנהגו נוהג.  מעט עדכונים שוטפים.

מועצת השינוי  תתכנס שוב ביום ראשון 7.10.2018  במועדון לחבר  בשעה 20.00 .  על סדר היום המשך הדיון המורכב בנושא הסדרי הפנסיה.

מכרזים – חדוה ממתינה לחברים וחברות המעוניינים לשמש כנציגי ציבור בהנהלת מזון ( בתהליך הקמה )  או כחברי מזכירות ( לרגל רוטציה מתקרבת ) .

כבר נאמר שבאין חזון יפרע עם , ובאין אלונקאים לא תורם אלונקה .   ממתינים לנותני כתף.

פעילות מועצה :  בהמשך לשיתוף פעולה פורה עם המועצה  נמשך שלב הביקורים של נציגי מועצה וגופים אחרים לתכנון והסדרה של 3 פרויקטים גדולים :

1. שיפוץ גג הספרייה ואזור מועדון לחבר.

2. הקמת גן משחקים ליד הגנונים .

3. הרחבת הכביש העולה לגבע לאישורו לתחבורה ציבורית .

עלות כוללת של שני הפרויקטים הראשונים  כ 600,000 ₪  ועלות הפרויקט השלישי מעל 1 מיליון ₪. 

הערכות לשנת 2019  :  כבר חצי שנה אנו עסוקים, על פי החלטות הציבור, במכרזים לבעלי תפקידים שונים , דבר הגוזל זמן ניהול יקר ופוגע בזרימת העבודה במערכת .

תחת מצב זה אנו נערכים לתקציב משק וקהילה 2019.  כבר נתתי מספר התראות צנועות ששנת  2018 מסתמנת כשנה בינונית במקרה הטוב  וייתכן שתהיה בינונית ומטה.

אובדן/ירידה  בהכנסות/רווחים מפעילויות  שונות ( בהם ירידה מהכנסות מעבודת חברים ,ירידה בהעברות מהשכרות ,  וחולשות נוספות שאינני יכול להרחיב עליהן כאן )  כל אלה מתחילים ליצור תמונה של צורך בקיצוצים נרחבים ועמוקים יותר ממה שאושר לנו בשנה שעברה.  את כל אלה נצטרך לבצע תחת תחלופה ניכרת של בעלי תפקידים , כאשר חלקם של חברי גבע בין מקבלי ההחלטות ברמת הניהול בצניחה.

חופשה :  בין התאריכים 2 – 10 לאוקטובר אהיה בחופשה .  אודה על שקט סלולרי.

שבת טובה ,  קפה שחור אחרון עם סיגריה מגולגלת על גדות הבריכה  -  עוד מעט תמה העונה.

 

יאיר

 

חורץ גורלות

אופס השמטנו... בדף הקודם הופיע השיר וחסר בו קטע. לפניכם השיר במלואו.                                                          

"חורץ גורלות"   

שוב קיץ אל קיצו,  אל סופו הוא קרב

חום ולחות, ברוח ערביים קרירה מתערבב.
מקדימות  השעות, כנפיים הערב פורש
אורות נדלקים בהיסוס, מעט אחרי שש.


חצב יהיר משתלח,  אדמה חרבה  מפלח
שלדי קוצים מצהיבים, מדרוני גבעות מכסים.
תאנה יגעה מעולפת,  אל דופן הוואדי נדחקת
אבק, זרועותיה חושפת, תש כוחן עלווה מצולקת.

חורשף בודד, בתזזית-חוגג לו הזוי

כנפיים בלויות, קרועות  וצבע דהוי.

ינבוט מגוּיד וקשה עורף חורק לו שיניים
נאחז בשולי המשעול, מפנטז על גשם ומים.

וכבר שקנאי, חסידה וסתם ברווז, אנפה
בודקים דרכון, מזוודה והאם הוויזה תקפה ?...
כך באופן פשוט, נראה לכאורה שגרתי
הכנות אחרונות "לטיול השנתי"...

 
וכשהכול נראה כך יבש ומשמים   -   כמעט סופני
מתחיל בצנעה ובשקט, "מעגל" חדש, לא פחות צבעוני.

אשכולות מחיק התמר, בשמים תלויים

וצבעים של צהוב או אדום לראווה מפגינים.
 
רימוני ארגמן מלאכת מחשבת תוכם.
גרעינים, רק גאון כך יכול  לשבצם.
אשכולית תפוז וגם קלמנטינה, תופחים
ורומזים עוד מעט קט, נבשיל נאדימה.

וכמו אחר השריפה- הלוחכת,                    
שוב הטבע, ירוק, ידו משרבטת.
חוֹם-דרכים בין שלפים,  נכנע וגווע
תחתיו מכינים, מכחול   ודלי מכל צבע.

דיירי תבל ביציע, כקפיץ הדרוך לבאות
הכל ערוך במקומו לקראת חילופי העונות
לאותו "ירי אקדח" אלמוני, לא נשמע
!

חורץ גורלות,  של קץ  ותחילת כל עונה.
****
אם כך השינוי כבר כאן,  עובר כל עונה כגלגל משומן.
נותן כבוד לכל שיח ועץ   מוקיר את פריים, משתף מתייעץ.
יד על הדופק,  סדר, שקיפות,  מטפח שתיל וגוזָל ודואג לאיכות .

כך קדנציה (קיץ או חורף)  חולפת נגמרת

ותקופת מעבר( סתיו אביב) לחפיפה מיועדת.

אין קומבינות קואליציות לא דבקים בכסא
כל מנהל,  בקדנציה שלו, את המיטב הוא עושה.

אין חשבון או שוטר אשר בשער עומד
האומר לתמר או רימון לדוגמא, אתה אצלי,   לא עובד !!!...
כל עונה ועונה  בחוכמה היא נוהגת

בפִרקה,  את הטוב בכל אחד היא בוחרת !!!.
                                                             
מיכה קארו   

פינת תרבות - לילך רז


חגי תשרי... חגי תשרי...

ביום כיפור חידשו רבקה'לה ארצי ודליה זבולון מסורת ישנה של הרצאות בערב יום הכיפורים עצמו. רבקה'לה הרצתה בכישרון רב על ספר יונה, על מידת הצדק ועל מידת הרחמים. הגיע קהל מכובד ורב גילי וכולם נהנו והחכימו. במקביל ארגן רועי לרון את בית הכנסת הארעי במועדון לחבר וכך יכול היה כל אחד לבחור כיצד לציין את המועד המיוחד הזה. רוב תודות לכל המסייעים.

לאחר מכן הגיע ערב סוכות הראשון שאותו ציינו אל למול הסוכה שהקימו אבות לילדי הגיל הרך.

וכך כתב לילינבלום במדרש לסוכות:

"טוב לעם נודד שנהפך לעם אזרח לשמור את המידות הטובות שהיו לו בנדודיו, ועלכן ציוותה לנו תורתנו-

"בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

בדרך זו יזכרו את ימי התקופה הראשונה וישמרו את הטוב אשר היה בה. יזכרו כי בהיותם נודדים וקרובים לחיי הטבע היו להם גם מידות נעלות הקשורות בחיים ההם ועליהם להידבק בהם גם בהיותם לעם אזרח... ובחרה התורה לקבוע חג בזמן האסיף, באוספנו מגורננו ויקבינו ברבות הטובה, למען לא ירום ליבנו בעושרנו ולא ישבות מטוהרו מרוב טוב."

בקהילתנו הקטנה שעל הגבעה הזאת, אנו בוחרים לחוג את חגי ישראל על פי דרכנו ולפי טעמנו, מתוך קשר לשורשינו המשותפים אך גם בהתאם לזהותנו האישית. השנה האושפיזין שלנו הם שתי להקות שונות, שיביאו לנו שירים מעדות שונות וממקומות שונים בעולם, וכך בעזרת המוזיקה נארח בסוכתנו המשותפת צלילים וסגנונות מקרוב ומרחוק. בערב החג הראשון ארחנו את להקת "יוסוף ואחד".

בערב החג השני, ביום ראשון, ה- 30.9, נארח את חבורת הזמר "השדרה".

 


 

חג שמח!

לילך רז

כתר ארם צובא

בשמחת תורה היה כדאי לעקוב אחרי קורותיו של כתר ארם צובא

חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, הספר נכתב כנראה בשנת 930     כמובן שעם גלוי וחקירת המגילות מקומראן ישנן השגות לגבי קדמותו הראשונית של הספר לכבוד גליון שמחת תורה החלטנו לספר על המסע המופלא של כתר ארם צובא מחלב לירושלים

על ידי אושי דרמן

זהו סיפורו המופלא של כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך. היהלום שבכתר. כיאה למי שנושא בין דפיו את האפוס המקראי רווי הדרמה והמסתורין, כך גם סיפורו מורכב מאינספור עלילות ותפניות מפתיעות. חג שמחת תורה הוא הזדמנות מצוינת להכיר את קורותיו המרתקים של "כתר ארם צובא" – המהדורה העתיקה ביותר של ספר הספרים.

בשנת 1943 נצטווה יהודי צעיר ממוצא חלבּי בשם יצחק שמוּש להתייצב במשרדי הנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים. נרגש מההזמנה הגיע לחדר בו ישבו שניים מבכירי ההנהגה הציונית – נשיא האוניברסיטה, מר יהודה מאגנס, וחבר הנהלת הסוכנות היהודית, מר יצחק בן-צבי.

השניים, אפופי סוד והילת מסתורין, הפקידו בידי הצעיר משימה חשובה מאין כמותה: לחצות את הגבול המסוכן ללבנון, ולעלות תחת זהות בדויה על רכבת לעיר הולדתו חלבּ. שם עליו לשכנע את ראשי הקהילה היהודית להוציא מהעיר את כתב היד העתיק והנדיר ביותר של התנ"ך, הידוע בכינוי "כתר ארם-צובא" (שמה הקדום של העיר חלבּ היה "ארם צובא") ולהביאו לירושלים.

 

כתב היד העתיק והנדיר ביותר של התנ"ך. כתר ארם צובא (CC BY 2.5 ברי"א, ויקיפדיה)

יצחק שמוּש, נצר למשפחה חלבּית משכילה ומיוחסת, יצא מהפגישה בסערת רגשות. בזיכרונותיו מתאר אחיו הצעיר, הסופר אמנון שמוּש, כיצד התלבט במשך ימים ולילות האם להיעתר לבקשת שולחיו. מחד, חש הכרת תודה שהאדונים הנכבדים העניקו לו, הקטן, את הזכות להשתתף במאמץ הציוני לריכוז הנכסים הרוחניים של העם היהודי בארץ-ישראל. מנגד, כאב לשני ילדים ובן לאם אלמנה, הכיר בכך שהמסע רצוף הסכנות והתלאות, עלול לגבות את חייו. מה עוד שהסיכוי לחלץ מראשי הקהילה היהודית בחלבּ את כתב היד העתיק שאף לאפס. כנער גדל על האזהרות המופיעות בדף הפתיחה של כתב היד העתיק "קודש לה', לא יימכר ולא ייגאל לעולם ולעולמי עולמים. ברוך שומרו וארור גונבו וארור מְמַשְכְּנוֹ!". אסור היה להזיז את "הכתר" ממקומו בשום אופן. זאת ידע יצחק גם מהאגדה שעברה מאב לבן לפיה ביום בו יצא "הכתר" מחלבּ יבואו על העיר חורבן, הרס ופורענות.

למרות זאת יצחק שם את נפשו בכפו ויצא לדרך. הוא חצה את הגבול ללבנון ומשם, ברכבת, המשיך לחלבּ שבסוריה. כעבור מספר ימים הופיע בפני ועד הקהילה ובפיו הבקשה. הועד, שהורכב מזקני העדה וחכמיה, קיבל את יצחק בכבוד הראוי, אולם לאחר דיונים סוערים שעלו לטונים גבוהים, החלטת ראשי הקהילה הייתה נחרצת: הכתר, שנשמר בתיבת ברזל מוכמנת  באחד משבעת ההיכלות של בית הכנסת העתיק "היכל אליהו הנביא" שבעיר, לא יזוז ממקומו.

 

חוגי צעירים משכילים בחלבּ, בני דורו וידידיו לשעבר של יצחק, זעמו על ההחלטה, מאחר והבינו כי מקומו של "הכתר" בסוריה לא בטוח. החבורה הציעה ליצחק מסלול עוקף זקנים: "אתה תאמר לנו את מספר הקרון והתא שלך ברכבת, ותיקח אתך במקום המזוודה האישית, מזוודה גדולה ריקה, ואנחנו נביא לך את הכתר, שמקומו בירושלים הקדושה והבטוחה". יצחק, שזכר את האזהרות המופיעות בעמוד הראשון לא התפתה: "בגניבה לא אוציא אותו" השיב להם בנחרצות.

כשחזר ארצה התייצב בפני בן-צבי ומאגנס עם הבשורה המאכזבת. עד יומו האחרון לא ישכח את תגובתו בת ארבעת המילים של בן-צבי שדקרה אל ליבו. "חבל ששלחנו אדם ישר" אמר מי שלימים יכהן כנשיאה השני של מדינת ישראל.

בן צבי היה יהודי אתאיסט שלא האמין באמונות תפלות ובמיתוסים דיסטופיים. מה שעמד לנגד עיניו היו תשוקת הדעת והחשיבות התרבותית של המפעל הציוני בריכוז כתבי היד העבריים במולדת המתהווה של העם היהודי. כפי שכתב העיתונאי מתי פרידמן בספרו "תעלומת הכתר", לבן-צבי היה "תיאבון גדול לספרים עבריים עתיקים מן המזרח". ובאמת, מה יותר בעל ערך מהיהלום שבכתר, הלא הוא "הכתר" בכבודו ובעצמו?


דף מכתר ארם צובא, מתוך פרשת "וזאת הברכה" (באדיבות מכון בן צבי)

סיפור הולדתו של "כתר ארם צובא" מתחיל מאות שנים אחרי חורבן הבית (שנת 70 לספירה) כשחכמי טבריה מתכנסים ומבקשים לערוך את הגרסה המהימנה ביותר של הטקסט התנכ"י. המיזם שארך עשרות שנים, במהלכן אספו ותיעדו החכמים מסורות שעברו בעל פה, הסתיים בספר שזכה לכינוי "הכתר" – הטקסט עליו יתבססו מעתה והילך כל עותקי התנ"ך בעולם כולו.

הכתר, כמו העם שהוא ביקש לשמר ולהוביל, עבר תלאות רבות. בתחילת המאה ה–11 הוא הועבר מטבריה לקהילה הקראית בירושלים. שם, בשנת 1099, הוא נשדד בידי הצלבנים שהעמידו אותו למכירה. החדשות מירושלים הגיעו לקהילה היהודית האמידה בקהיר. אלו גייסו כספים נכבדים וגאלו אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה השבועה המופיעה באזהרות "לא יִגאל" הופרה.

במצרים היה "הכתר" המהדורה היחידה עליה הסתמך הרמב"ם בזמן כתיבת קודקס ההלכות החשוב שלו: משנה תורה. בסביבות המאה ה-14 דוד בר יהושע, נכד-נינו של הרמב"ם היגר לחלבּ ‏(היא ארם צובא‏) שבסוריה והכתר אתו. אף אחד לא יודע מה גרם לבר יהושע להוציא את "הכתר" ממקומו ולעבור על השבועה בפעם השנייה. אחת ההשערות היא כי באותו זמן השתלטה האימפריה הממלוכית על מצרים ודוד בר יהושע ביקש להרחיק את "הכתר" מאזור הסכנה. בכל מקרה, בחלבּ נשמר "הכתר" מאות שנים בתוך תיבת ברזל שנקבעה במעין גומחה בבית הכנסת העתיק שבעיר. עם הגעתו לעיר הוא נהפך ליהלום שבכתר הקהילה היהודית, וכאמור התפתחה אגדה לפיה ביום בו ייצא מגבולות העיר, היא תיחרב.

השמועה על אבדן "הכתר" הגיעה לאוזניו. פרופסור קאסוטו

אנחנו קופצים קדימה בזמן ל-1 בדצמבר 1947. בעקבות הכרזת האומות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, פורצים פרעות בעיר חלבּ ונשרפים כל בתי הכנסת בעיר. אט אט זורמים החוצה תיאורים  מזעזעים כי בבית הכנסת העתיק הוצאה תיבת הברזל בה היה מונח הכתר, נשברה בגרזנים, ודפים וקונטרסים התפזרו לכל עבר. השמועה עושה לה כנפיים ומגיעה לאזניו של חוקר המקרא הדגול פרופסור משה דוד קאסוטו, שמפרסם מאמר בעתון "הארץ", בו הוא מבכה ומספיד את "הכתר" השרוף.

לימים ייזכר הסופר אמנון שמוּש כיצד אחיו יצחק נכנס הביתה עם העיתון בידו, וקרא את הדברים באוזני אשתו, בעודו אוחז את ראשו בשתי ידיו, ובוכה: "מה עשיתי? הכתר נשרף ואיננו, ואני, אנה אני בא? עשיתי דבר שלא ייסלח".

כמה חודשים לאחר הפרעות גילו עולים יהודים מחלבּ כי בניגוד לידיעות, הכתר לא נשרף ולא אבד, ראשי הקהילה עשו "הבה נתחכמה לו" והפיצו את השמועה, כדי שהערבים המקומיים לא יחפשו את הכתר ויזיקו לו. לא עבר זמן רב והתחילו להתגנב לארץ ידיעות מן הקהילה החלבּית הפצועה והפגועה, שהכתר מוחבא במקומות סתר. הידיעות הביאו מרגוע לייסורי הנפש של יצחק. אבל אז התחילה לנקר במוחו השאלה ההיפותטית: ואילו הייתי מוציא אותו בגניבה בעזרת צעירי הקהילה, וארבע שנים לאחר מכן היו פורצות הפרעות – האם לא היה כל אדם בקהילה חושב וטוען שיצחק שמוּש הוציא את הכתר והרס את הקהילה במו ידיו?

בסופו של דבר, בב' בשבט התשי"ח (1958), יותר מעשר שנים לאחר שנעלם, ואחרי מסע סודי שארך כחצי שנה, הגיע "הכתר" לירושלים. גואלו היה מרדכי בן עזרא פחאם, יהודי תושב חלבּ בעל נתינות איראנית שגורש מסוריה. לפני שיצא, קיבל פחאם בסתר את הספר היקר מראשי הקהילה, כדי שיבריח אותו ארצה. משפחת פחאם יצאה מחלבּ לאיסטנבול בדרכה לישראל, כשבין חפציה, בתוך מכונת כביסה ישנה, מוחבא "הכתר". סרינה פחאם, אשתו של מרדכי, סיפרה על האירועים: "הכתר היה בתוך שק מבד. מצאתי חתיכה מרובעת של בד לבן. שמתי בתוכה את הכתר, קשרתי, שמתי בתוך מכונת הכביסה, ומעליו שמתי שק גרעינים, בצל ובגדים".

משום מה, עם עלייתו ארצה, סר חנו של "הכתר" בעיני קברניטי הציונות שהיו עסוקים בפוליטיקה, שררה ושאר מרעין בישין. כמו כל האהובות הגדולות בהיסטוריה שהאביר חוצה יבשות כדי להשיגן, אך משעה שתם המרדף פג טעמן, כך היה גם גורלו של "הכתר". הוא פשוט נשכח והוזנח. מצבו של כתב היד היה גרוע, בגלל טלטוליו ממחבוא למחבוא, מיד ליד ובמשך עשר שנים והוא הונח כאבן שאין לה הופכין במכון יד בן צבי, שנקרא על שמו של האיש שפעל ללא ליאות להבאתו ארצה.

במשך כמעט שלושים שנה היה "הכתר" סגור במחסני המכון, בארון משרדי גנרי ונעול, כשהוא עטוף באריג. התחזוקה הבעייתית הביאה לכך ששרידי כתב היד היקר הזה ניזוקו, וחלקים ממנו הפכו בלתי קריאים. יצחק שמוש, שנפשו נקשרה בכתב יד העתיק, פעל כדי לשנות את המצב, אולם אוזן קשבת הוא לא מצא ולמרות שניסה את מזלו בחלונות הגבוהים – דבר לא עזר. הוא נפטר בדמי ימיו, בגיל 55.

מתוך סדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו". ארכיון הטלוויזיה הישראלית, רשות השידור

מי שתיקן את העוול והביא לידיעת הציבור את חשיבותו של "הכתר" היה אחיו, הסופר אמנון שמוש, שכתב את הרומן "מישל עזרא ספרא ובניו", המגולל את סיפורו של "הכתר", ספר שעובד בתחילת שנות ה-1980 לסדרת המופת באותו שם, ששודרה בערוץ היחיד במדינה וזכתה להצלחה גדולה ועם השנים למעמד היסטורי מיתולוגי. "את הרומן הבדיוני כתבתי כשראשי מלא זיכרונות וידיעות על קהילת ארם צובא", סיפר שמוש, "בשנות ה-1970, שבהם נכתב הרומן, בעצם בשני חלקים, ידעתי על הכתר רק מפי השמועות ומפי אחי זכרו לברכה. לא בדקתי ולא חקרתי את העובדות. לא חשבנו אז מה גדול יהיה הבלבול בין האמת ההיסטורית לבין הספקולציה הבדיונית".

ב-1986 המעגל נסגר. "הכתר" הושב לירושלים ושוכן במקום הראוי לו,  בבניין המרשים של "היכל הספר" שבמוזיאון ישראל. העיר חלבּ, לעומת זאת, הפכה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, לאייקון עולמי של אכזריות, חורבן, הרג, סבל ורעב. ב-2016 הכתר הוכר על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי. אמנון שמוש חבר מעיין ברוך עדיין כותב, (למרות שאיבד את מאור עיניו בשנותיו המאוחרות). הוא בן 88.

 

דברים טובים

 

סלט מיוחד ומפנק עם רימונים

ובל נשכח את הרימון בימים משופעי סלאטים ושאר מעדנים כמו בימי תשרי.

סלט מפנק ביותר עם פירות, סלק, נבטים ועלי בייבי בתוספת פקאן סיני ושזיפים מיובשים - סלט מיוחד שלא רואים בכל יום ומתאים במיוחד לחגי תשרי

סלט עם המון מרכיבים מיוחדי

 

המצרכים

·        מלון - 1/4 כוס קוביות - סה"כ (38 גרם)

·        סלק - 1/4 יחידה - סה"כ (30 גרם), 1/4 כוס קוביות.

·        מנגו - 1/4 כוס קוביות - סה"כ (42 גרם)

·        קיווי - יחידה קטנה ללא קליפה (56 גרם), 1/4 כוס קוביות.

·        תפוח עץ עם קליפה - יחידה בינונית (185 גרם), גרני סמית - חתוך לפלחים.

·        נבטים סיניים - חופן (25 גרם)

·        נבטי אלפלפא - חופן (25 גרם)

·        עלי בייבי - 1/4 אריזת ניילון - סה"כ (36 גרם), חופן עלים.

·        רימון - 1/4 כוס - סה"כ (50 גרם)

·        פקאן סיני - 10 יחידות - סה"כ (35 גרם)

·        שזיף מיובש - 6 יחידות - סה"כ (66 גרם), מגולען.

·        שומשום - כף (12 גרם), לפי הטעם.

·        נענע - חופן (8 גרם), לקישוט.

·        מיץ לימון - 2 כפות - סה"כ (20 מ"ל), לפי הטעם.

·        סילאן - כף (22 גרם), לפי הטעם.

אופן ההכנה

מערבבים בקערה את כל המצרכים (פרט לשומשום, עלי הנענע, מיץ הלימון) על צלחת הגשה מניחים את עלי הנענע לקישוט, עליהם את הסלט  מעל הסלט לפזר את השומשום, לתבל במעט מיץ לימון ולזלף סילאןמעל 




העתקת קישור