דף מספר 2118
13/6/2014

דף מספר 2118  ט"ו בסיון תשע"ד  13 ביוני 2014

 

אתר גבע www.kvgeva.org.ilהערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות     מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח   ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן

רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
שער
נקוי מטע השקדים בואדי מרחביה לפני עקירה המטע

הודעות לדף

מזל טוב

לנישואי ניצן וכריס

ברכות לאיימי אלוני

ולכל המשפחה

 

ברכות לשחרור מצה"ל לג'אן לביא ורוברט בלומפלד (גרעין צבר)

&&&&&&&&&&&&&

 

תוכנית חוג העמקים לשבוע שבין 15-22/6

*

מועדון הזמר עם שרהל'ה שרון

יום א' 15/6 , ערב סיום העונה  - שירי נחום (נחצ'ה) היימן

*

חוג ספרות

יום ג' 1/7, (במקום יום א' 29.6)

פרופ' אריאל הירשפלד -  אידיליות של שאול טשרנחובסקי

 &&&&&&&&&&&&&

הודעה מהמרפאה

חגית גוריון יצאה לעבודת חוץ.

כרגע מיה עובדת לבד ולכן אנו מבקשים להתאזר בסבלנות.

מזכירים שבבוקר עד 09:00 יערכו רק בדיקות דם ומקרים חשובים.

ומהשעה: 11:00 – יחולקו תרופות ושאר דברים.

בהזדמנות זו אנו מודים לחגית על עבודתה שנים רבות ומסורות ומאחלים לה בהצלחה בעבודתה החדשה.

אמירה וצוות המרפאה

&&&&&&&&&&&&&

הודעה ממערכת הבריאות  לפי החלטת האסיפה לגבי הפרטת מזון כל חבר מקבל לתקציבו את המחיר שעליו הוחלט. אין יותר תוספת אש"ל לצרכי בריאות.    

אמירה  מרכזת ו. בריאות

&&&&&&&&&&&&&

מבצע למנויי אורנג' עד סוף החודש

עבור כל שדרוג שמבצעים ומחזירים מכשיר ישן (מכשיר שמעודכן על המנוי, ללא קשר לכמות התשלומים שנשארו על המכשיר)

מקבלים זיכוי בסך 20 ש"ח לחודש למשך 36 חודשים.

לשאלות אפשר לפנות אלי.

                                                                                                      תודה טל גולן

 

&&&&&&&&&&&&&

   

לידיעת החברים

בחופשת הקיץ של ילדי בית הספר: החלה מה- 22/6/14 ועד ה- 31/8/14

קופות ארוחת הצהריים יהיו פתוחות עד  14:15

                                                                 תודה צוות ענף המזון

&&&&&&&&&&&&&

לכבוד  איריס קארו

איריס יקרה,

בשם הנהלת שנקר וועדת הפרסים אני שמח להודיעך כי זכית בפרס ע"ש איירון קרייטמן למצטיין בכל מחלקות ההנדסה  לשנת הלימודים תשע"ג הפרס ניתן לך על הישגייך המקצועיים ומביע את הערכתינו.

טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום א', 16.6.14 בשעה 20:00 באודיטוריום בניין מיטשל.

.בברכה, איציק רנרט                               דיקן הסטודנטים

 


ביכורים תשע"ד

צילום דני פלג


טיול חברים / יונה ואלי אורן

טיול חברים בעקבות אלי כהן

המרגל הישראלי בדמשק

בהדרכת גיל ברנר

יתקיים ביום ששי 4/7/2014

          התכנית:

·        נסיעה, דרך צומת צמח, לחמת גדר. ביקור וסיקור פעולתו של אלי כהן בחמת גדר.

·        עליה לרמת הגולן דרך אל-חמה.

·        תצפית על הכינרת ממועדון הקצינים הסוריים ביישוב אפיק.

·        ביקור במחנות הסוריים לשעבר, מחנות עליאל, ופעילותו של אלי כהן במקום.

·        נסיעה צפונה, לאורך הכביש הסורי המזרחי הישן ברמת הגולן, עד איזור קונייטרה.

·        צפייה על מחנות חושנייה בעקבות ביקור של אלי במקום בתאריך 7.10.1962

·        מעבר ליד משתלת האיקליפטוסים הצרפתית המנדטורית באזור קונייטרה.

·        ארוחת צהרים באיזור עין-זיוון.

·        ביקור במפקדת הכוחות הסוריים ברמת-הגולן - בניין המפקדה הסורית בקונייטרה שבו ביקר אלי בתאריכים שונים במהלך שירותו בסוריה.

·        סיור במשרדי המודיעין הצבאי הסורי לשעבר בקונייטרה, כאן ביקר אלי בתאריכים שונים במהלך שירותו בסוריה.

·        אם יהיה זמן – ביקור בבית-חולים שדה לפליטים סוריים בצפון הרמה.

·        ירידה דרך חושנייה וגשר אריק. נסיעה הביתה.

 

 

הרכב: אוטובוס.

יציאה בשעה 7:30 אחרי ארוחת בוקר, חזרה עד 20:30

ארוחת צהרים: אישית. פרי, כיבוד ומשקה – ע"י ו. טיולים.

דרגת קושי:  קלה. מומלץ להביא כסאות.

השתתפות בהוצאות הטיול – 30 ₪ לחברי גבע. לאורחים, על בסיס מקום פנוי, 100 ₪.

 

                                                                                יונה ואלי אורן
משולחן המזכירות / צלילה
משולחן המזכירות

המזכירות דנה בעדכון תקנון עבודת חוץ כפי שגובש ע"י הנהלת עובדי-חוץ.

התקנון המוצע יוצג בפני עובדי החוץ בפגישה מיוחדת.

לאחר מכן יובא התקנון לדיון באסיפה.                                   צלילה

&&&&&&&&&&&&&

"פני גבע לאן" –

הליך לבחינה ועיצוב פני הקבוצה לעתיד.

מפגשי קבוצות השיח בעיצומם וההדים מהם חיוביים.

עם זאת רבים החברים הנמנעים מלבוא ולהשמיע את קולם וחבל.

 לגבי חלק מהנעדרים, מועד המפגש לא התאים.

 

עדיין נערכים מפגשים ביום שישי 13.6.14, בשעה, 10:00 וביום ד' 18.6, בשעה 17:00

החברים מוזמנים להצטרף לקבוצה גם אם לא היו רשומים בה מלכתחילה.

 

ניתן להתקשר לעדנה לצורך הצטרפות לקבוצת שיח ואם יהיה ביקוש נפתח קבוצה נוספת ביום ד' 18.6 , בשעה 19:30.

בואו והצטרפו לשיח המשותף
הזמנה למפגש עובדי חוץ / אלון קרל

הזמנה למפגש לכל עובדי החוץ. ביום שלישי ה- 17/06 בשעה 20:00 במועדון.

 

נושא הפגישה : הצגת תקנון עבודת חוץ, מחודש.

התקנון הקיים אושר ונכנס לתוקפו ב- 2009, לפני 5 שנים. מאז ועד היום חלו שינויים בכל מיני רבדים והתקנון איבד את תקפותו הריאלית, בחלקו. לכן בהנהלת עבודת החוץ הוחלט לחדש ולהתאים את התקנון לזמן הזה.

 התקנון שיוצג עבר לא מעט ידיים ושינויים, בהנהלת עבודת החוץ, בדיקת תקפות תקנונית, מזכירות, ועוד, עד למצבו היום.

הכוונה להציג את התקנון המוצע החדש , לשמוע התייחסויות, הערות, תובנות וכל אשר על ואם עובדי החוץ, שהרי בעבודתם והתנהלותם מדובר. בהתאם למה שיעלה בפגישה יתוקן ויותאם התקנון אם ימצא כי נכון הדבר ועומד למול החלטות אחרות, תקנון הקיבוץ וכמובן התנהלות תקינה.

החל מיום חמישי הקרוב ניתן יהיה לקבל את התקנון החדש במשרד משאבי אנוש.

סוף שבוע נעים

ותחילתו של חדש, לטובה

 

אלון קרל

משולחן מש"א / אלון קרל

משולחן משאבי-אנוש וועדת חינוך

בהמשך לאסיפת גבע, ולאחר בחינת התפקיד בועדת חינוך, להלן פניה לציבור החברים בגבע : הגשת מועמדות לתפקיד.

(במידה ולא ימצא מתאים, יופנה ויפורסם המכרז מחוץ לגבע)

יו"ר וועדת חינוך – קבוצת גבע 

הגדרת התפקיד:

1.   עומד בראש מערכת החינוך וועדת חינוך, שאחראית על תפקוד מערכות   
    החינוך בהתאם לחזון ולמדיניות הקהילה.

2.  ניהול ישיבות וועדת חינוך - קביעת סדר היום בשיתוף מנהלי מערכות החינוך
    (הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמאלי), פרסום והפצת ההחלטות, מעקב אחר  
    יישום החלטות.

3.  בניית החזון והמדיניות של מערכת החינוך יחד עם מנהלי מערכות החינוך 
    (הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמאלי), וועדת חינוך
- אישור התוכנית במזכירות

4.  גיבוש תקציב שנתי כולל למערכות החינוך יחד עם מנהלי מערכות החינוך
    (הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמאלי), וועדת חינוך - אישור התוכנית במזכירות

5.  הנחיה, ייעוץ וליווי למנהלי מערכת החינוך.

6.  היו"ר יהווה נציג מערכת החינוך למול גורמי פנים וחוץ, כגון: מ.אזורית,  
     מ.החינוך, בי"ס תיכון, מזכירות הקיבוץ.

7.  כתובת נוספת למנהלים והורים, לכל נושא שלא נמצא לו מענה בטיפול השוטף.

מסגרת תפקיד:

 א. פגישות עבודה עם מנהלי מערכות החינוך, הנהלה פעילה ומנהל הקהילה

 ב. כינוס וועדת חינוך פרסום סדר היום וחומר נלווה,

                               ניהול הישיבה,

                               סיכום
                               הישיבה והעברה לכל החברים

.ג. נציג מערכות החינוך בישיבות מזכירות בהתאם לנושאים שעל סדר היום    

      (יקבל את סדר היום מהמזכירה ויחליט מה רלוונטי למערכות החינוך)

.דרישות התפקיד:

השכלה בחינוך או רלוונטי אחר.

ניסיון והיכרות בעבודה במערכת חינוכית קיבוצית – יתרון משמעותי.

ניסיון ניהולי מוכח, במערכות חינוכיות – יתרון משמעותי

יחסי אנוש ותקשורת בין אישית מעולים.בעל ראייה מערכתית

.כפיפות :   מנהל הקהילה

היקף המשרה:  כיום בשבוע  

                                                                                           אלון קרל

מדיניות החלפת רכבים / רענן, איציק, ו.רכב ועובדי המוסך

 

6/12/2014

מדיניות החלפת רכבים.

 

לחברים שלום,

בימים הקרובים נתחיל בישום מדיניות רכב חדשה.

מזה תקופה אנו עסוקים בבחינת החלופות המתאימות לנו, ובקביעת מדיניות שתתן מענה להיקף הביקושים והצרכים של המשק והקהילה. כיום בגבע כ 38 רכבים, מתוכם 2 רכבים גדולים של 10 נוסעים, 7 רכבים בינוניים של 7 נוסעים, 27 רכבים פרטיים מסוגים שונים ושני רכבי 4X4.

חלק מצי הרכב ישן מאוד ותחזוקתו יקרה. כמו- כן, הביקושים גדולים מההיצע בשל שינוי מתמיד שחל באורח חיינו: עליה במספר עובדי החוץ הזקוקים לרכב כדי להגיע למקום העבודה, צרכים משקיים וצרכים פרטיים של חברים תוך צפייה למתן מענה מהיר וזמין.

לכל אלו גיבשנו מודל שניתן ליישמו במסגרת תקציב 2014 ומתן פתרון מהיר להחלפת צי הרכב המזדקן:

 

עקרונות המדיניות:                                                  

1.     רכישה של רכבים משומשים בני 3 שנים בליסינג מימוני למשך 3 שנים.            

2.     תהליך ההחלפה הוא לכלל צי הרכב של גבע במשך מספר שנים ולפי היכולת הכלכלית בכל שנה ושנה.                                               

3.     בחירת הדגמים ביעוץ המוסך.                                                        

4.     מעבר לרכבים זולים בקניה ובצריכת הדלק.                                                         

5.     החלפת 2 רכבים בינוניים לרכבי סטיישן. (סטיישן נותן פיתרון סביר למשפחה עם ציוד).

6.     כמות הרכבים הכוללת תגדל על חשבון מבנה הצי.                                                           

7.     התאמות נדרשות למבנה הצי בשנת התקציב 2015.

           

על פי העקרונות הנ"ל, השנה אנו מתכננים לקלוט:

כ- 13-15 רכבים :כ- 9 רכבי סטיישן, כ-5 רכבים קטנים, ורכב אחד של 10 מקומות.

למכור כ- 12 רכבים שמצבם הוא הגרוע ביותר.

כך שצי הרכב יגדל בין 1-3 רכבים.                                                 

 

                                                                    בברכה

                                                                             רענן, איציק, וועדת רכב, מוסך.

גם במתחדש אין כל חדש / רחלי וייס

גם במתחדש אין כל חדש- חובות בקבוץ המתחדש

גם בקבוץ המתחדש יש: חיים משותפים- כי הרכוש שנצבר משותף וכי מנהלים חיי קהילה משותפים,  יש תקנות ותקנונים-אחרת לא ניתן לקיים חיי קהילה ,  יש  החורגים מהתקנונים ויש קושי לאכוף אותם.

לראיה מתוך עיתון הקבוץ  ב- 2.1.14 על קבוץ העוגן המתחדש :

בעקבות קשיים בהתמודדות עם חובות החברים, הוחלט בהעוגן כי "חברת גבייה" חיצונית תפעל בקיבוץ, גם בגלל ש"היא יכולה לבצע עיקולים". 

ההחלטה שקיבלו חברי קיבוץ העוגן בקלפי, על פי הצעת צוות הוועד המקומי, לפיה תוכנס "חברת גבייה" כדי לעודד החזר חוב מחברים שאינם עומדים בתשלומיהם לקיבוץ או אינם עומדים בהסדר החוב שסוכם עמם - נראית על פניה כצעד מהפכני אפילו בעידן הקיבוץ המתחדש.

חוב כספי של חבר לקיבוצו אינו תסריט ייחודי דווקא להעוגן. גם לא זה שהמזכירות המקומית מנסה תקופה ארוכה, באמצעות הצוות הניהולי, לטפל בגביית החובות ובביצוע ההסדרים, ובפועל אינה מצליחה להגיע עם חלק מהחברים להבנות. האלמנט החדשני בסיפור של העוגן הוא העובדה שכאן הגיעה ההנהלה למסקנה כי יש צורך פרקטי להעסיק חברה חיצונית לגביית החוב. על פי פירוט החוב המוצג בדפי הקיבוץ, ושחולק לכלל החברים בתאי הדואר ב-15.12.2013 התווספו לחוב החברים לקיבוץ, במהלך שנת 2013, כ-200 אלף ש"ח נוספים. בבדיקה העדכנית עלה שכארבעים בתי אב, נמצאים ב"רשימה השחורה", ושסך חובם המצרפי עומד על כ-1.12 מיליון ש"ח. אלא שלא אצל כולם החוב כבד: מקרב אותם ארבעים בתי אב, כעשרים הם "חייבים קלים" - בין 3,000 ל-10,000 ש"ח. אצל עשרה בתי אב נע החוב בין 10,000 ל-20 אלף ש"ח, ועוד עשרה בתי אב חייבים בין 20 אלף ש"ח ל-40 אלף ש"ח. יש גם חייבים "כבדים" (ו"מתמידים") ו"כבדים מאוד" בודדים, שחובם לקיבוץ המריא לסכומים של בין 60 אלף ש"ח ועד 170 אלף ש"ח. "לאור המציאות של הגידול בחוב החברים", נכתב בדפי המידע לקיבוץ, "הביא הוועד לשיחה הצעה לאישור הכנסת חברת גבייה, שתעזור בגביית חובות מחברים שאינם משלמים את חובם לקיבוץ. כי, ככל הנראה", כך מסביר נציג הוועד, "אין לוועד את היכולת לבצע גבייה כזו בכוחות 'פנימיים' ואסור בשום אופן להשלים עם החמרת תופעה זו"...

לא כל המתנגדים החריפים להחלטה היו מוכנים להיחשף בעיתון, כל אחד מסיבותיו. אחד מהם היה מוכן לומר, בעילום שם, כי "חברים עלולים שלא לעמוד בלחץ שמפעילים עליהם מהוועד, ולא בפעם הראשונה. מנסים להכניס לכאן מערכת שלא מתאימה לחיי קיבוץ", הוא אומר, "הוועד רוצה לעשות 'קיצורי דרך'. פועל בדרכים מאוד כוחניות. יש חוק ויש עוד דרכים...."

אז שלא יטעו אותנו,  שנוי דפוסי חיינו המשותפים - אינו פתרון לבעיה זו וכנראה גם לא לרבות מבעיותינו האחרות.

...                                                                                                     רחלי וייס

שיר התוצרת / יפתח רונן

שיר התוצרת   / כתב יפתח רונן לטקס הבאת הביכורים

אם כבד לבבכם כנירוסטה
אם אבלה בגופכם הנשמה 
האזינו לשיר התוצרת 
שאבו מתוכו בקרה:
לעורר אהבה וכבוד בקרה
ופיקוד מתוצרת הארץ! 
לשסתום , לבוכנה, למגוף, ולסליל
לפרופיל מתוצרת הארץ 
אם רצית איכות אמינות ושירות
בקרה מתוצרת הארץ! 
אם תרצה להזיז, לפקד ולשלוט 
בקרה בשבילך כאן בארץ.
יש מלא שסתומים, צינורות
ולוחות גם בוכנות מתוצרת הארץ! 


אך שומעים חברים ואינם מבינים
איך מלא מכל זאת זה הטנא?

מפלדה ונחושת חרט ומרכיב מתמלא בשקלים בור הפלא.

חמישה עשורים והיד נטויה האם יש עוד דברים שכאלה.

זוית ראיה / נחמן רז
שוּב חוזר הניגוּן

השתתפתי אתמול באחת מפגישות – השיח:"פני גבע לאן?".

מעניין, בדיוק אותה התמונה עלתה בזיכרוֹני מלפני שנתיים,שלמה גץ  ועוד הרבה קודם לכן ע"י משהל'ה הורביץ ז"ל, מחפצי-בה, שהיה מנחה, כבר אז. אותה שיטה, אותם גיליונות גדולים בהם ממלאים המשתתפים את דעותיהם "על המצב". מה טוב, ומה רע! וגם משוחחים בסבלנות, או, לעיתים גם בחוסר סבלנוּת זה עם זה.

את השיטה הזו לבירור שאלות חשובות הביא לגבע אורי הררי ז"ל, שהיה פעיל שנים אחדות במכון הקיבוצים המרכזי לעניין זה ואפילו עסקו בכך עוד קודם לכן, בחוברות ה"עיתון החי" המקומי בהן רישום מלא ומעניין משיחות שהתקיימו בגבע בערבי יום-כיפורים, עם אותן שאלות ובעיות ותחושת החמצה:"זה לא זה!" מגבלות ההגשמה של השאיפות. ובכל זאת גבע קיימת, איתנה, קולטת ופולטת אנשים עם ובלי "מאבקים" ומכאובים. כמובן, שואפים ליותר טוב. אבל מה מוכן כל אחד לעשות לשֵם כך.  רוצים יותר חופש לפרט, כמה חופש? מי קובע? איך מחליטים על כך?

על כל השאלות הגדולות האלה כותב בחכמה רבה החוקר ישעיהו ברלין בספרו אוסף מאמרים, הנקרא:"האנושות בוּל-עץ עיקש", ובו סקירה על רעיונות ותנועות שונות לתיקון החברה עוד מימי היוונים העתיקים ואִילך. אבל כפי שהוא עצמוֹ מציין, ומצטט פילוסוף גרמני חשוב ומשפיע (לא נאצי, חלילה) הקובע: כי האדם, הוא עצמו, הגורם לאי-שלמותה של החברה וגם לעולם לא יוכל להגיע למטרה נשגבה זו. למשל – "חופש" נוגע ב"כפיה", "חירות" ב"הפקרות" וכו' וכו'.

אבל, וזה "אבל" גדול וחשוב, לעולם אסור לו לוותר על השאיפה הזו או להיכנע לחולשותיו.

"מבול-העץ" העיקש הזה אי-אפשר ליצור משהו שכלו שלמות וצדק. אבל אסור לוותר על השאיפות האלה כי מה הוא מבלעדיהן?

לכן, "שוב ושוב חוזר הניגון" – "פני גבע לאן"

ואת התשובה חשוב שייתן כל אחד ביושר ובבדיקת עצמו בראש ובראשונה. וכך להתקדם אט-אט במשק, בחברה, בחינוך ובאווירה הכללית

וראוי לומר יישר-כח לאלה שמפעילים את העניין הזה! רק שלא יחפזו לסכם, להחליט, ולחדש. כבר לפניכם ניסו ועשוּ, ואם גבע יקרה לכם שמרוּ עליה ואל תלכו לדברים שהם מחיקת העיקר.

בהצלחה!

מן העתונות

מן העתונות

ברפתות בישראל יש ניצול - אין התעללות

פרה אינה חושבת ומרגישה כמו בן אדם, ולפרות ולרפתנים יש אינטרס משותף - לשמור על הפרה בריאה, רגועה ומאושרת

                                          עפרי פישר, בת רעים, תל אביב 

 

כששואלים אותי איזו חיה הייתי רוצה להיות, תמיד התשובה שלי היא פרה חולבת בישראל.

מאז הטרנד הטבעוני המתפשט, אני רואה לא פעם סרטי תעמולה מזוויעים המציגים את החיים ברפת כקשים ורוויי סבל. בימים אלה התגברו הצעקות, כשטבעונית קיבלה במה בתוכנית "האח הגדול".

האמת היא שברפתות החלב יש ניצול, אך אין התעללות. אחת הסיבות לכך, מעבר לסיבה ההומנית כמובן, היא שכאשר הפרה סובלת, כמונו, הגוף שלה מייצר הורמוני סטרס, שפוגעים באיכות ובכמות החלב. לשמחתכם, לפרות ולרפתנים יש אינטרס משותף - צריך לשמור על הפרה בריאה, רגועה ומאושרת.

 חיי הפרה שלווים מאוד. ברפת שורר שקט. הסככות בנויות כך שגם בימי הקיץ החמים ביותר יחדור משב רוח קריר ויקרר את הנסיכות. אם לא די בכך, כארבע פעמים ביום זוכות הפרות לצינון נעים, שמבצעת מערכת חכמה של מתזים ומאווררים שעובדים לסירוגין. המזון שמקבלות הפרות הוא טעים ומאוזן. לעולם הן לא חשות מחסור. לעולם לא מתבקשות להתאמץ בכדי לקבל אותו.

פרות רובצות ברפת. החרא נעים וקריר יותר (צילום: גיל נחושתן)

 את הסככות מרפדים בקש נעים... "הי! אבל אנחנו רואים תמונות של פרות יושבות בתוך חרא!!" נכון, יקיריי, לרוב, בעיקר בקיץ,         

בוחרות הפרות לרבוץ בחרא שלהן במקום על הקש הנקי. הסיבה פשוטה - החרא קריר ונעים יותר. כן כן... פרות הן לא בני אדם. לא אכפת להן לשבת על קקי. אין להן  מודעות כזו.                        

 רבים מכם חוטאים בחטא ההאנשה. רבים מכם, כמו בעניין הקש, טועים לחשוב שפרה חושבת כמו בן אדם, ולכן גם טועים וחושבים שהן מתענות וסובלות בחייהן. שמעתי טבעונים שנלחמים על זכויות הפרות בנושא ההזרעה, למשל.

זה נשמע כך: "האם גם את היית רוצה להיאנס כמו הפרות שמזריעים אותן בכוח?!" כמובן שהתשובה היא לא. אני בן אדם, ובני אדם מבינים ויודעים מהי מערכת יחסים שוויונית,

 מהן זכויות האישה, וכו'. לעומת זאת, הרוב הגדול של היונקים, והפרות ביניהם, לא מקיימים יחסי מין כאלה. אם היו בטבע, היו נאנסות על ידי הפר באלימות, עד שיתעייפו ואולי גם יקרסו לאדמה מכובד משקלו. הצינורית שבה משתמש המזריע - נראית פתאום כעדינה מאוד.

 

גם בנושא "גידול" הצאצאים אני שומעת לא־פעם האנשה. אמנם כמובן שהפרה חשה צער כאשר לוקחים לה את העגל, ואין לזלזל בכך, אבל התחושות וההבנה שלה שונות משל בני האדם גם בנושא הזה.

פרות ועגלותיהן חיות ביחד בסככות מבלי לדעת בכלל על הקשר המשפחתי ביניהן. הן לא מחפשות אחר בנותיהן האבודות, ושוכחות מהר מאוד שבכלל המליטו.

 

העצב שהן חשות נובע מיצר אבולוציוני טהור, ורמת ההבנה שלהן את המציאות שונה מאוד מזו של בני האדם. הקשר בין עגל לאמו, באופן טבעי, שונה מאוד מהקשר בין ילד לאמו בת האדם, ומי שמתכחש לכך אינו רואה את המציאות כפי שהיא.

אחזור, אחזור ואחזור: פרות הן לא בני אדם. הן לא מפחדות מהמוות, הן לא חושבות איך יגשימו את חייהן, הן לא חושבות מה יהיה גורל ילדיהן ולא איך יממנו דירה.

 

לבסוף, חשוב לי להדגיש: אנחנו, הרפתנים, איננו מושלמים, אבל אני יכולה להעיד מ-21 שנותיי ברפת שאנחנו עושים הכל כדי להמעיט סבל ברפת. לעיתים אנשים מראים לי מקרים פרטיים, של רפתות ורפתנים שנוהגים בפרות באגרסיביות שלא לצורך. אני חושבת שיש לטפל במקרים כאלה במלוא החומרה. אתם לא תגידו שמכיוון שאנשים מתעללים בכלבים יש להפסיק גידול כלבים, וכך האמירה הזו מיותרת גם בנושא גידול הפרות.

 בגידול ובטיפול בפרות יש תמיד לאן להשתפר, אבל אני אומרת בפה מלא ובביטחון רב שאין התעללות בפרות ברפתות החלב בישראל, וחוזרת ואומרת שהייתי שמחה להיות במקומן.

חברתנו בתקשורת

חברתנו בתקשורת

ים השיבולים הופרט, אבל ניקה מהגבעטרון ממשיכה לשיר מתוך YNET

ניקה ברזק, ממנהיגות להקת הגבעטרון המיתולוגית, כבר בת 83, וכשהיא פוקחת עין ונועלת נעלה היא צופה אל נוף אפרפר של הפרטה בשיפוליו של הגלבוע. היא סבתא לנכדים ונינים רבים, ממשיכה להופיע, סולדת ממוזיקה מזרחית ומתגעגעת לימים שבהם היו פאר הגאווה הקיבוצית והרבה יותר מחבורת זמר בלבד

ניקה ברזק. "לפעמים אני שואלת את עצמי: מה את עושה שם? אולי הגיע הזמן לעזוב? אבל זה טוב לי מהבחינה הזו שאני יכולה לצאת קצת, להתאוורר, לפגוש אנשים, אז אני נשארת"

            צילום: קובי בכר   הגבעטרון בשנות השבעים. ברזק קיצונית משמאל. רינה פירסטנברג שלישית מימין בשורה השנייה. "אני מתגעגעת לחבורה שהיינו, לגבעטרון שהיה פעם. היינו משפחה. היום זה לא אותו דבר" (               צילום: אלעד גרשגורן

הגבעטרון במסיבה ברמת השרון, לפני שלושה שבועות. ברזק שנייה משמאל. "אני תמיד אומרת לצעירים שאין דבר כזה, לא רוצה להופיע. צריך לבוא לכל הופעה. אבל אצלם זה אחרת                צילום: טל שחר


השמלות והחולצות במחסן, ויוצאות ממנו רק לקראת פורים

 

נראה שאין דבר ישראלי ומחובר יותר לאווירה החקלאית של חג השבועות מאשר הגבעטרון, הרכב הזמר מקיבוץ גבע, שהיה לאחד המותגים הגדולים של ההתיישבות העובדת. בימיה הגדולים היתה להקת הקיבוצניקים מגבע פופולרית לפחות כמו מכבי תל אביב. ההרכב אמנם עבר שינויים דרמטיים לאורך השנים, אולם הוא ממשיך להתקיים, אף שים השיבולים שמסביב כבר מזמן נעלם מהנוף. היום, כשניקה ברזק (83), הגברת הראשונה של הגבעטרון, פוקחת עין ונועלת נעלה מדי בוקר, היא רואה מול חלונה דווקא את המוסך הענק של לנדרובר, שפועל בקיבוץ גבע. ההפרטה בקיבוצים שינתה את הנופים הירוקים של פעם לשטחי מסחר ומתחמי שירות. אלף החיוכים של אז הם חמישים גוונים של אפור היום. 

אבל לניקה ברזק אין בעיה עם אפור. אם יש בה געגועים, הם רק לאנשים: לחיים אגמון, מלחין "ים השיבולים", שהלך לעולמו לפני חודש וחצי ("איזה

מנגינות יפות הוא כתב לנו! הוא היה איש צעיר שבא מבית שאן, נחמד וצנוע"); לרינה פירסטנברג, שהייתה המנהלת המיתולוגית של הגבעטרון במשך עשרות שנים ("היא הייתה מלכה. היא גם הייתה חברה שלי, בת כיתה שלי"); ובעיקר לבעלה שאול, שלקה בלבו באופן פתאומי לפני 22 שנה

 ("ואני כבר לא זוכרת איך זה להיות בשניים"). עכשיו היא לבד, צופה כמעט מדי ערב בסרט בטלוויזיה, מתנחמת בחמישה ילדים, 17 נכדים ושמונה נינים, מתבוננת בעולם שמחליף צבעים מול עיניה.

"יש הרבה דברים שהיו פעם, ועכשיו אין", היא אומרת. "קבוצת גבע גדלה מאוד: התחילה עם 12 איש ב-1921, והיום – תודה לאל, 600. אבל בירידה מהמוסך יש שדה חיטה, ולמרות שלא ירד הרבה גשם השנה, היה מה לקצור בפסח, וזה היה נורא יפה.

 שיבולים תמיד יש בסביבה. וגם מוסך צריך".

 אין בך נוסטלגיה?

"אני לא מתגעגעת לשום דבר. מה שעכשיו זה בסדר, ומה שהיה פעם, גם בסדר. הלינה המשותפת הייתה בסדר, וגם הלינה המשפחתית. אני לא זכיתי ללינה משפחתית; הילדים שלי גדלו בבית ילדים, אבל אני מבינה שילד צריך להיות על יד ההורים שלו. תינוק מתעורר בלילה, את מי הוא פוגש? את השומרת? גבע עכשיו בת 92, ורק לפני חודשיים הפריטו את המזון. עד עכשיו כל אחד היה נכנס לחדר האוכל, לוקח צלחת, מתיישב ואוכל. עכשיו עשו סדר. היו ויכוחים, אמרו שזה משנה את כל האידיאולוגיה, אבל אני יכולה להבין את זה. אז היום אתה לוקח אוכל, ובסוף המסלול יושבות שתי בחורות שמחשבות מה לקחת, ומחייבות אותך".

 ומה את חושבת על זה?

"אני חושבת שטבע האדם הוא לעשות טוב לעצמו. הראשונים שבאו לכאן היו אידיאליסטים שחשבו על סוציאליזם, אבל האדם אוהב את עצמו ואת המשפחה שלו. כולם מקבלים את אותו תקציב אבל לא נותנים אותו דבר. יש אנשים שעובדים פחות ואנשים שעובדים יותר, וזו הבעיה של הרעיון הקיבוצי. זה יפה, זה מתאים לאידיאליסטים, אבל לא מתאים לכלל האוכלוסייה, ואני מבינה את זה".

 יש שינויים שאת לא מקבלת?

"את השינויים שעברו על המדינה. את המדינה מנהלים אנשים מחורבנים. אני תמיד מצביעה למפלגת העבודה, ואני נורא עצובה ממה שקורה. לא לזה התכוונו. הרבה פעמים אני חושבת לעצמי שהיהודים הם כל כך חכמים, העם הנבחר, מנהלים בכל מקום – אבל לנהל מדינה הם לא יודעים. על הקיבוץ עובר מה שעבר על המדינה. אנשים יכולים לעשות דברים שהם לא מתאימים, לא לפי החוקים, אבל כאן בקיבוץ אין מי שיגיד להם: אתה לא בסדר – לך מפה. הלוואי שאפשר היה להכניס פה אנשים לכלא. אני הייתי מכניסה מישהו".

 עד כדי כך?

"זה לא חמור כמו בפוליטיקה, אבל גם במסגרת הקטנה של קיבוץ אפשר לעשות דברים לא כמו שצריך. הדבר היחיד שאלוהים לא הצליח בו זה אנחנו, בני האדם. מה שיש לבן אדם תמיד לא מספיק, וכשיש, רוצים עוד. איזה מין יצור זה? אפילו כשיש לו, הוא לא שמח. יצור מאוד לא מוצלח".

 את הייאוש הזה מבטאת ברזק בלי לוותר על החיוך הרחב, המוכר מאלפי ההופעות של חבורת הזמר הוותיקה, זוכת פרס ישראל למפעל חיים. ברזק, חברת גבע מלידתה, שרה בגבעטרון מאז ההופעה הראשונה שלו, שהתקיימה לרגל חנוכת מגרש הכדורסל של הקיבוץ ב-1948. היא היחידה ששרדה בלהקה עד היום, ומילות השיר שנכתב לכבוד אותו אירוע עדיין חקוקות בזכרונה: "גבעטרון הן כך כונינו/ אנו חבר פוחזים/ בוא נראיכם את כוחנו/ בשירים העליזים/ גבעטרון הוא בן יומיים/ הוא צעיר אבל בריון/ חבר'ה, מחאו כפיים/ לחברי הגבעטרון".

  בשנות השבעים והשמונים תפס ההרכב מקום מרכזי במוזיקה הישראלית: האלבומים נמכרו היטב, היומן היה מלא הופעות בארץ ובחו"ל, והערוץ האחד והיחיד של הטלוויזיה הירבה לארח את החבורה מגבע בתוכניותיו. בשיא ההצלחה זכה הגבעטרון אף לפארודיה משעשעת, בביצוע רבקה מיכאלי וטוביה צפיר:  אולם מאז הם זזו הצידה. לברזק יש הסבר משלה: "זמרים התחילו ליילל: 'לא משמיעים אותנו, לא משמיעים אותנו'. למזרחיים תמיד יש תחושה שלא משמיעים אותם מספיק".

  אז המזרחיים דחקו אתכם מהרדיו?

"לא רק המזרחיים. יש הרבה זמרים טובים, והארץ נורא קטנה".

 את אוהבת מוזיקה מזרחית?

"אני לא משתגעת עליה, אבל תלוי מי שר. לאייל גולן יש שירים יפים וקול יפה. לבניון יש שירים משגעים. אני רק לא אוהבת שצועקים. אנחנו נוסעים לפעמים לחתונות, וצורחים לך שם באוזן, שאתה לא יכול אפילו לדבר".

 עדיין מרגשים

 לפני שלושה שבועות הם נסעו, כל חברי ההרכב הפעיל, לאירוע שלא היו בו צרחות: מסיבת הפתעה לכבוד איש עסקים מהרצליה שחגג יום הולדת 70. שישי בצהריים. גן אירועים ברמת השרון. חתן השמחה הנרגש התקשה להתאושש מהמחווה. האורחים חיבקו אותו, והרמקולים השמיעו לכבודו מוזיקה שנעלמה מהפריים-טיים: חוה אלברשטיין, אילנית, שלישיית המעפיל, להקות צבאיות.

 ואז הם יורדים מהאוטובוס, אחרי נסיעה ארוכה בכביש 6. השמלות הרחבות והחולצות הרקומות מאופסנות במחסן הבגדים בקיבוץ ויוצאות ממנו רק לעיתים רחוקות – בדרך כלל לקראת פורים, כשמישהו מהחברים מחפש משהו מקורי. הגבעטרון 2014 נראה אחרת לגמרי, אבל נשמע בדיוק אותו דבר: להיטים רוסיים מתורגמים כ"קלינקה", "דוגית נוסעת", "רוח מבדרת" ו"למי אכפת מה שיהיה", לצד אסופת שירים שנשמעת כמו פסקול מושלם לטקס הבאת ביכורים על רקע ערימות חציר בעמק – "מלאו אסמינו בר", "חד חד מחרב", "שורו הביטו וראו", "עוד נשוב מחר" ועוד לא מעט שיבולים, ניצנים ומשעולים.

 הקהל מגיב אליהם בשמחה רבה. בסוף ההופעה יורדים חברי הגבעטרון מהבמה, עומדים בתור לרביולי ונטמעים בין האורחים. ברזק ניגשת אל אחת האורחות הקשישות ומשוחחת איתה. האישה היא חברת קיבוץ, כך שהשתיים מוצאות שפה משותפת מייד. אבל אפילו כאן, באווירה כל כך אוהדת, ברזק מתקשה להרגיש בבית, לאו דווקא בגלל הקהל.

 "יש בגבעטרון בנות שיכולות להיות נכדות שלי", היא מסבירה, "וזה לא פשוט, כי לפעמים אני מרגישה לבד. אני מבוגרת מהם בהמון שנים, ולא כולם מגבע: יש חבר'ה מבית השיטה, ובחורה מכפר תבור, ויש שניים ממולדת, ויש את יעל מעפולה".

 עירונית בגבעטרון? סקנדל.

"מה שאתה שומע. עד 1990 היו בגבעטרון רק גבעים, אחר כך היו כמה חבר'ה שאמרו: 'די, לא רוצים יותר', וחסרו קולות. אז אם הבחורה שרה טוב, מצדי זה בסדר, אבל מבחינה חברתית לא קל לי. בארץ זו לא בעיה - אתה נוסע להופעה וישר חוזר הביתה - אבל בחו"ל יש תחושה של לבד לפעמים.

אתה נמצא 24 שעות עם אותם אנשים, והחברות שלי כבר עזבו את הגבעטרון, ואני לא תמיד כל כך נחמדה, וכשאני לא אוהבת מישהו הוא מרגיש את זה, ואני צריכה להחליט אם לשבת או לא לשבת לידו במסעדה. יש לי בעיה עם הדברים האלה".

ובכל זאת, את נשארת ועדיין שרה.

"האמת היא שמאוד משתדלים לעזור לי. הבנות. הבנים די אוהבים את עצמם, אבל הבנות מאוד משתדלות. הן יודעות שאני כבר לא בגילן, אז אפשר לסחוב לי את התיק או לתת יד כשיורדים במדרגות, וזו הרגשה נעימה. גם יש לי סמכות בגבעטרון, יש איזשהו מעמד, בגלל הגיל והוותק, ואני יכולה להגיד מילה בכל מיני נושאים. נניח, להגיד לאיזו מסעדה הולכים כשחוזרים מהופעה.

 אני יכולה להסתפק בפיתה עם חומוס, אני לא פיינשמקרית, אבל יש כאלה שרוצים משהו אחר, למרות שמסעדה לעשרים איש עולה הרבה כסף, ולפעמים יש תקופות שאין הרבה הופעות וצריך לחשוב על זה. אבל לא כולם חושבים על זה. אומרים: 'אני רוצה!' אז לפעמים אני אומרת מה שאני חושבת. גם מבקשים ממני: 'ניקה, תגידי, תגידי'. אז או שאני אומרת, או שלא".

 התחלתי להתפנק קצת

 את החברות בגבעטרון היא מגדירה "דרך חיים", לא פחות. "שום דבר לא יותר חשוב. עוד מצעירותי. הבעל שלי היה בצבא, והוא היה בא ביום שישי, אבל אני הייתי יוצאת להופעות. אין אצלי דבר שעומד לפני זה. לפני ארבע שנים עברתי ניתוח בגב ולא הופעתי חודש, אבל כשאני בריאה אני מופיעה, ואני תמיד אומרת לחבר'ה הצעירים שאין דבר כזה, לא רוצה להופיע. צריך לבוא לכל הופעה. אבל אצלם זה אחרת. בשביל החבר'ה מחוץ לגבע זו גם פרנסה: משלמים להם על הנסיעות.

 "פעם הגבעטרון היה באמת משפחה: אמירה ונועה גיסות, זיוה ושמעון זוג, יורם אח של שמעון, גדעון אח של זיוה, קובי אח של בנצי. גם שניים מהילדים שלי שרו בגבעטרון. היינו משפחה, והיינו צוחקים, ואני זוכרת שהיינו יחד חודשיים בארצות הברית, חודשיים באוטובוס מחוף לחוף, ולא היה ריב ולא היו בעיות. חזרנו ונשארנו חברים. זו הייתה הגדולה של רינה, שהיא ידעה להחזיק אותנו יחד.

 "אני מתגעגעת אליה ולכל החבורה שהיינו, לגבעטרון שהיה פעם. היום זה לא אותו דבר וגם אני כבר לא אותו דבר. פעם היינו צעירים. גם אני כבר לא צעירה. לא שאני מרגישה ככה, אבל אני מבינה".

 ברזק מספרת על השירים הרוסיים:

 בעבר עבדה בקיבוץ כספרית במקביל לפעילות המוזיקלית, "אבל אנשים זה אנשים, ומה שיש בבית זה תמיד פחות טוב ממה שבא מבחוץ, אז כנראה שלא הייתי מספיק טובה ורצו מישהי מעפולה. עכשיו אני אחראית על המספרה ועובדת גם בארכיון. יש כמה בחורות שאני עדיין מספרת אותן, אבל אני לא רוצה יותר מדי, כי זה מתחיל להיות קשה לי פיזית. "בזמן האחרון גם התחלתי להתפנק קצת: פתאום לא מתחשק לי לקום מוקדם בבוקר. אני מתחילה לעבוד ב-9 ונשארת רק עד 12. פעם הייתי עובדת הרבה יותר, ואני שואלת את עצמי, מה את מתעצלת? אבל כנראה שהגיל עושה את שלו, אז די".

רק על הגבעטרון היא לא מוכנה לוותר. "לפעמים אני שואלת את עצמי: מה את עושה שם? אולי הגיע הזמן לעזוב? אבל זה טוב לי מהבחינה הזו שאני יכולה לצאת קצת, להתאוורר, לפגוש אנשים, אז אני נשארת".

טיולי מאורות / טלילה רבי
  

טיולי "מאורות" יוני - יולי  2014

טיולי סיפור ותוכן מרתקים וייחודיים באווירה חמה ומשפחתית.

הטיולים מותאמים לימי הקיץ החמים

 

*** המחירים כוללים: הדרכה, אוטובוס, ליווי אירגוני, כיבוד ושתיה חמה.

*** קיום  הטיולים מותנה במספר מינימום של  משתתפים.

*** יתכנו שינויים במסלולי הסיורים בהתאם ללוח הזמנים ולמזג האויר.

***  ההרשמה מחייבת – ביטולים ללא תשלום עד 3 ימים לפני מועד הטיול. לאחר מכן 50% מעלות הטיול.

 

*  *  *  *  *

ביקור במרכז למורשת המודיעין

יום ראשון, 25.05.14 (סיור יום)

נצפה בסרט תדמית על המרכז למורשת המודיעין, נבקר במבוך ההנצחה ובאוהל שם, נמשיך לתערוכת השלל ונשמע סקירה על ארגוני הטרור.

לאחר הפסקה קלה

נחשף לאחת מפרשיות המודיעין שהותרו לפרסום:

 סיפורו של הלוחם אלי כהן ז"ל   - לוחם סתר של המודיעין הישראלי אשר נשלח לסוריה למשימת ריגול ועוד

סיור מרתק, מעניין, מרגש – החושף טפח קטן מעולם נסתר ולא מוכר  (לרובנו הגדול)

מספר המקומות מוגבל בכל מחזור ל - 30 משתתפים בלבד!!!

מחיר:  170 ₪ (כולל הסעה, הדרכה, כניסה, כיבוד קל ושתיה חמה, ליווי וארגון)

 

 

"בין לוי החוזה לסוסקין ההוזה"  - סיור במושבה נשכחת

נהריה - בשעות בין ערביים

יום רביעי, 25.06.14

אם אתם אוהבי סיפורי הארץ הטובה ורוצים להריח ריח של פעם, להסיר האבק מההיסטוריה, הצטרפו אלינו - לסיור במושבת ה"יקים" הנשכחת – נהריה.
נתחיל ב"בית ליברמן", בית אפנדי עתיק שהפך לבית אחוזה למשפחה יהודית מפולין.
נמשיך אל המושבה עצמה, נעבור בחלק מהבתים והחצרות ונספר את סיפורי משפחות המייסדים והמתיישבים.
אילו תעלולים עולל מיכאל שטראוס? מדוע זז צריף בית הספר? מהו "הפרח הכחול" של וולף? ומדוע ברחו מהמורה רבקה צימרינג?
כל אלה וסיפורים נוספים על ה"יקים" המוזרים, שלקחו "מושבה" והפכו אותה לעיר פורחת.

דברים שכתב גרהרד יקובסון איש תנועת ה"בלאו וייס" בת"א בשנות ה-30 שמעידים על קליטתם (או אי קליטתם) של ה"יקים" בחברה הארץ-ישראלית וכן את נגינות ליבם הנסתרות:

"
לו רק הייתי בן הישוב הייתי רוצה ולו רק פעם
להיות על כולם מקובל ואהוב היש לזה בכלל טעם?
שלט אחפש מבוקר עד בין ערביים אך לא מצאתיו בינתיים
עליו כתוב דבר כה פשוט: כאן מסירים יקיות בהצלחה ובאחריות."


***דרגת קושי: קלה עד בינונית (יש לקחת בחשבון הליכה בנהריה – מישור שטוח).

מדריך: אורן שוורץ
     מחיר: 155 ₪
(כולל אוטובוס, הדרכה, כניסות, שתיה חמה וכיבוד קל, ליווי וארגון)


 

 

רמאדן בירושלים

29.07.13  -יום שני

ערב ערב בחודש הרמדאן גודשים  החוגגים את רחובות ירושלים.

עם שקיעת החמה יורה תותח הרמדאן

בני משפחה וקרובים מתכנסים לסעודת  האיפטאר השוברת את הצום ורחובות העיר מוארים באורות רבים של חג ושמחה.

נצא יחד  עם החוגגים המוסלמים אל הרחובות, נטעם מממתקי והמשקאות היחודיים

של החג, (קטאיף, ארק סוס, פלפל בצורת כוכב ממולא בבצל וסומק או בגינה משולשת  ועוד

נבקר  בבית משפחה מוסלמית חוגגת נשמע על משמעות החג וגליגוליו ונברך :

"רמדאן כרים "

 

מדריכה: אסתר סעד

מחיר:185 ₪ (כולל: אוטובוס, הדרכה, טעימות, כניסות, ארוח, ליווי וארגון, כיבוד קל ושתיה חמה)

 

 


ירושלים – שירים על החומה

07.07.14, יום שני (אחר הצהרים – ערב)

 

"התחדשות"

אחרי שנים רבות של דעיכה והזנחה, מרכז ירושלים בתנופת התחדשות.

נטייל לאורך רחוב יפו והסמטאות היורדות אליו מכיכר ציון לכיכר ספרא ונראה איך הישן

 והחדש חוברים ואיך מחזירים לחיים אזור עירוני שרבים הספידו אותו.

 

לאחר הפסקה עם אור אחרון נטייל עם

 

"שירים על החומה"

סיור על החומה, בתוכה ומחוצה לה, הכרות עם אבניה והצמחים הצומחים עליה,

עם הנוף הנשקף ממנה בלווי שירים, סיפורים ואגדות משל:

יהודה עמיחי ויהודה האזרחי, יצחק נבון ויצחק שלו, שלמה אבס ושלמה המלך..

נרד בסמטאות הרובע היהודי לכותל המערבי.

(ההליכה בטיילת החומות כרוכה בעליה וירידה של מדרגות)

 

מדריכה: אורלי בן משה

מחיר: 155 ₪  (אוטובוס, הדרכה, כיבוד קל ושתיה חמה, ליווי וארגון)

לא כולל  עלות הכניסה לטיילת החומות 16 ₪


"שרונה המתחדשת"

27.07.14 , יום ראשון (שעות אחה"צ המאוחרות)

נצא לטייל בשרונה המתחדשת – המושבה הגרמנית הטמפלרית, שפעולות השימור והשחזור המקיפות והמורכבות שנעשו בה בשנים האחרונות הגיעו אל קו הגמר!

בסיור, נערוך היכרות מעמיקה עם מתחם הפארק העירוני ההיסטורי הראשון מסוגו בישראל, אשר חווה שלושה מהפכים דרמטיים:  ממושבה גרמנית טמפלרית מוריקה ושלווה (1871), למרכז שלטוני וביטחוני ישראלי (1948), למוקד עלייה לרגל, אי ירוק של היסטוריה ונוסטלגיה ומרכז בילוי וקניות עירוני מסוג אחר (2013).

את ההתפתחויות המרתקות, שאין להן אח ורע בסיפור הישראלי והתל-אביבי, נסקור תוך חשיפת המטיילים לשורה של פרשיות בלתי מוכרות, אפלוליות ... בעיקר מהשנים שקדמו להקמת המדינה.

אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל-האוויר בחצרים ומדריך סיורים היסטוריים, היה בין הראשונים שלחמו למען שימורה של שרונה החל משנת 1995.

במהלך הסיור, שייערך מעל ומתחת לפני האדמה ... ויעבור באתרים המרכזיים של המושבה (היקב המודרני הראשון בארץ, בית הבד הממונע הראשון בארץ, ומרכז המבקרים החדש ...) יהיה ביטוי למאבק הציבורי על שרונה ולהשפעותיו ארוכות הטווח.

מסע במקום ובזמן אל ליבה של שרונה היפה...

מדריך: אבי משה סגל

מחיר: 150 ₪ (כולל הדרכה, אוטובוס, כיבוד קל ושתיה חמה, ליווי וארגון)

100 ₪ למצטרפים בתל - אביב




חלום שחור / דני גפן

"חלום שחור"

 

גביע גמר המדינה בכדורגל איצטדיון רמת גן 40 אלף צופים

נשיא המדינה העשירי ראובן (רובי) ריבלין מעניק את הגביע

לקפטן בי"תר ירושלים ערן(השמן) לוי.

ביציעים אוהדי בי"תר. לא מאכזבים ומניפים שלטים: "מוות לערבים"

ו "כהנא צדק",

פואד איפה אתה?

                                                                                                   דני"האדום" גפן

דברים טובים

אחרי החג מן הסתם נשארו במקרר  זנבות של גבינה וכדי לא להזניח, להשאיר לעובש שיתעלל בהם- אפשר יהיה לאלתר שילוב של גבינות פיקנטיות לנמסות ובין מלוחות לעדינות וליצור הרמוניה בין הטעמים והמרקמים.

להלן כמה רעיונות של ניצול שאריות. אחת הפעילויות האהובות עלי בבישול .את הרעיונות והמתכונים לקחתי מגליון "על השולחן" (המגזין המשובח המומלץ לכל בעלי תיאבון סקרניים, אוהבי אוכל, בישול, וקולינריה בכלל).

ממרח גבינות, זיתים ועשבי תיבול

כל שידוך אפשרי בתנאי ששומרים על איזון בין גבינות עדינות למיושנות (ועזות טעם) ובין קשות לרכות, למשל ריקוטה ופרומעז עם קשקבל ופטה .

המרכיבים

100 גרם גבינה רכה

50 גרם גבינה קשה

1-1/2 שן שום כתושה

 8-5 זיתי קלמטה מגולענים

1 כפית עלי תימין או עלי בזיליקום קצוצים

פלפל שחור גרוס

 

אופן ההכנה

מעבדים את כל החמרים בפולסים במעבד מזון לקבלת ממרח בעל מרקם אחיד. אם רוצים מרקם דליל יותר, מוסיפים עוד גבינה רכה, שמנת חמוצה או יוגורט.

מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר עד ההגשה מגישים עם לחם או קרקרים וירקות.

 

באגט גבינות חם

שיטה מצויינת להחיות באגט מאתמול ולנצל היטב שאריות גבינה

מרכיבים

1 בגט

50-75 גרם תערובת של גבינות קשות מגוררות גס על פומפיה

1 שן שום קצוצה דק

1-2 כפות פטרוזיליה קצוצה

מלח ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

מחממים תנור ל-180 מעלות

מערבבים גבינות עם שום ופטרוזיליה ומתבלים במלח ופלפל.

פורסים את הבגט במרווחים של 2 ס"מ כמעט עד סופו – כך שישאר כיחידה אחת אבל עם כיסים לגבינה.

ממלאים כל כיס בכ – 1/2 כפית מהתערובת ועוטפים ברדיד אלומיניום או בנייר אפייה

מכניסים לתנור ל-15 דקות או עד שהגבינות נמסות ומעלות ריח.

 


העתקת קישור