דף מספר 2282
28/7/2017
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2282

 

 

דף מספר 2282 ה' באב תשע"ז 28 ביולי 2017

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

לקראת תשעה באב החל השנה ב1 לאוגוסט

 

טיטוס פלביוס וספסינוס. היה קיסר רומא משנת 79 ועד למותו. אביו אספסינוס וטיטוס בעצמו, זכורים כקיסרים שדיכאו את המרד הגדול ואלו שהחריבו את בית המקדש השני. טיטוס כבש את מבצר יודפת ולכד את מפקד יודפת והגליל, יוסף בן מתתיהו. הוא חנן אותו על מנת שיעזור לו לגרום ליהודים להיכנע. בשנת 66 נשלח אביו להילחם במורדים ואילו טיטוס הופקד לשמור על אחד הלגיונות. מאוחר יותר אביו התמנה לקיסר וטיטוס למצביא העליון של הלגיונות הרומאיים בארץ. בשנת 69 טיטוס החל להתקדם לעבר ירושלים, צר עליה, ואיתו יוסף בן מתתיהו. הוא שלח אותו שידבר אל לב הנצורים שייכנעו, אך לא הצליח לגרום להם להיכנע לגמרי. בשנת 70, בתאריך 9 באב, הצליח לפרוץ טיטוס לחומות ירושלים, חרב את חומות ירושלים ושרף את בית המקדש. הוא הרג רבבות של לוחמים, גרם לשרפות בכל העיר וטבח באנשים חפים מפשע. בשנת 71 הוא חזר לרומא כמנצח ונערכה לכבודו תהלוכת הניצחון, ה'טריומף'. שבויים יהודים התהלכו כבולים בשרשראות והובילו את המנורה מבית המקדש. אחיו של טיטוס, דומיטינוס, הקים את 'שער טיטוס' בקרבת הפורום הרומאי. שער זה עומד לצד הפורום עד היום.

הודעות לדף

 

מזל טוב

אילנה ואהרון לב

ולכל המשפחה

לנישואי ארז עב"ל  נירית

 

מאיה פרידמן האחות שלנו ילדה .

כולנו מאד מעריכים את תרומתה האנושית

ומאחלים לה בריאות ואושר.        מכל חברי גבע

 

לאור הנסיבות  האחות מרוא תעבוד יחידה במרפאה בזמן הקרובואנו מצפים להבנתכם

*******************

אנו משתתפים באבלם של

אריק לביא ומשפחתו

על פטירתה של אימו

יוכבד לביא ז"ל

*******************

תקלות באינטרנט

בחודש האחרון היו הפרעות באינטרנט בגבע.

הבעיות ככל הנראה נגרמות לא בגלל התשתית אלא בגלל הגדרות שצריך לשנות ובעיות מול ספק האינטרנט (בזק בי"ל).

חברת האינטרנט עושה הרבה מאמצים לזהות את הגורמים לבעיות.

אנחנו מאד מקווים שבימים הקרובים תאותר הבעיה.מצטערים על אי הנוחות ומודים על הסבלנות.                                                                                            

ועדת אינטרנט

*******************

רוצה להגיד תודה למרכולית שלנו.

לאורטל, לקרן, לדלילה וכל מי שעובד.

המרכולית היא פשוט תענוג. שפע של מוצרים לבית ולמטבח – בטוב טעם.

אם יש בקשה מיוחדת, היא נענית במאור פנים  ובסבלנות, וכעבור יום יומיים היא על המדף.

פשוט כף לעשות קניות. תודה גדולה וכל הכבוד. זה לא מובן מאליו!

נורית גוריון

 

ממש"א - חדווה שקד

 

התחלה-

חברי גבע יקרים, נכנסתי השבוע לעבודה בניהול משאבי-אנוש, ורוצה קודם כל להודות לכם על האמון שנתתם בי, לפתוח את ליבכם וביתכם. מהמעט שהספקתי בשבוע אחד בלבד, התרשמתי מהמקום המטופח והנעים, ממאור הפנים של האנשים בשבילים ואני תקווה שביחד נוכל לקדם נושאים הקשורים בהון האנושי (שזה אתם J) ובמערכת העבודה והפרנסה. יש לי כמובן עוד המון ללמוד ולהכיר, ואני נרגשת לקראת האתגרים הנכונים לנו בהמשך.

השבוע עברתי חפיפה עם אלון, והתחלתי להפגש עם בעלי תפקידים. אמשיך בכך גם בשבועות הקרובים. ובהמשך (מספטמבר) מעוניינת להפגש עם כמה שיותר חברים כדי להכיר ולשמוע. במקביל, אי אפשר בלי השוטף, שגם אליו כבר נדרשתי לתת את הדעת.

אני נמצאת כאן בימים א'-ה', עד 15.00 ובערבים לפי הצורך, לישיבות, פגישות עם עובדי חוץ וכד'. כתובת הדוא"ל שלי נשארה כמו של אלון, ומספר הטלפון שלי- 0507496314.

לקביעת פגישות – ניתן דרך נעמה במזכירות או ישירות מולי. שיהיה בהצלחה לכולנו! 

מודעת דרושים- לכלבו דרוש/ה עובד/ת חרוצ/ה ומסור/ה, במשרה מלאה, לחיזוק הצוות הקיים. התפקיד כולל גם עבודה פיזית וגם מול מחשב. כישורים נדרשים- ראש גדול, תודעת שירות, יכולת עבודה בצוות, גישה למחשב.

המעוניינים בתפקיד מוזמנים ליצור קשר עם אורטל או איתי. כניסה לתפקיד- מיידית.

שבת שלום!

חדוה

ולחדווה, ברוכה הבאה ובהצלחה, מהמערכת

 

 

אסטרטגיה פיננסית - רענן פרנס

משולחנו של מרכז המשק

אסטרטגיה פיננסית

זו שנה שניה שאנו מנתחים את התוצאות הכספיות במודל ניהול סיכונים הבוחן את סיכוני העבר וסיכוני העתיד ומאפשר לעמוד את היכולות והאיתנות הפיננסית שלנו. ע"י חברת יעוץ כלכלי עובד& גובי ושות'*.

מטרת העבודה היא לתכלל מודל רווח והפסד, תזרים ומאזן לטווח ארוך, נזילות, מדיניות חוב, השקעות מניבות, התחייבויות פנסיוניות, חלוקת רווחים, שיוך מגורים והחלטות היוצרות התחייבויות כספיות ארוכות.

משמעויות התוצאות מאפשרות להנהלה הכלכלית לתת ביטוי לדרך חיינו בטווח הארוך להיערך להתאמות פיננסית בתוכניות העבודה, זהו כלי עבודה אפקטיבי ביותר ואנו נשתמש בו גם בשנים הבאות.

 

מודל העבודה מבוסס על שני כלים עיקריים :

א.    דוח אובליגו (חוב) חיצוני הבודק את יכולת גיוס האשראי למול נכסים לביטחון.

ב.     מודל אורות ירוקים - דרוג יחסים פיננסים ורמת סיכון במגמה רב שנתית.

באשר לתוצאות אנו ממשיכים במגמה להקטנת ההתחייבויות והגדלת ההון העצמי. זו מגמה שתחילתה משנת 2012 . חשוב להדגיש שאנו בוחנים את התוצאות של גבע ותאגידיה כאשר חלקה של בקרה בתוצאות בא לביטוי בהעברת הדיבידנד "לאחזקות" ולגבע.

בתקופה של 5 שנים צמצמנו את ההתחייבויות נטו ב כ- 30% וזאת אחרי השקעות ברכוש קבוע של 5.2 מיליון ₪ בממוצע לשנה.

רמת הסיכון כיום (על פי תוצאות 2016 ) מוגדרת BB– "רמת סיכון בינונית גבוהה".

כאשר אנו כוללים את תוצאות בקרה, ההתחייבויות הכוללות יורדות  בכ- 37%. זאת לאחר שקלול של תכנית ההשקעות בבקרה, אשר כללה השקעות משמעותיות בעיקר ברכישת חברות בנות ורכוש קבוע.

הפרק החשוב בעבודה הוא תחזית פיננסית ל- 5 שנים הבאות תחת שתי הנחות עבודה: "תחזית סבירה"- התוצאות בהתאם לתוכנית השנתית, ו"תחזית פסימית". הפערים בין שתי התחזיות, מבטאים סטייה מהתוכנית הכלכלית בשלושה פרמטרים מרכזיים: ירידה בתוצאות העסקיות של הענפים, ירידה בהעברת הדיבידנד מבקרה ועליה בהוצאות הקהילה והכל במקביל.

בנוסף, בחנו לראשונה גם את ביצוע שיוך מגורים "חלופת האגודה" המשולבת בתכנית וכוללת התחייבויות ארוכות .

התכנית מראה כיוון חיובי עם אופק חיובי, במידה ונשמור על ריסון תקציבי נוכל תוך מספר שנים להיות בעודף נכסים על התחייבויות ולהגיע לרמת "סיכון נמוכה בינונית" .

בתקווה שנשיג את היעדים והאתגרים שלפנינו.

שבת שלום, רענן פרנס

*חברת עובד & גובי ושות' ביצע למעלה מ 100 עבודות מסוג זה בקיבוצים, ברוב הקיבוצים עברו בעשור האחרון ל"רמת סיכון נמוכה בינונית" , ואף קבוצה גדולה נמצאת ברמת "סיכון נמוכה" "ונמוכה מאוד".

זכרונות מהסולם: הרוזנפלדים 2- דנדי

זכרונות מהסולם

הרוזנפלדים  (המשך) והפעם נונל.

חיים רוזנפלד

נולד בתרנ"ה  1894

עלה ארצה בתקופת התורכים 1219 בשנת תרע"ג והוא בן 18

בן 27 עלה לגבע תרפ"א 21-12-1921

נפטר בן 76 בי"ב בשבט תשל"א   1971

*

רחל רוניה זוטולובסקי רוזנפלד

נפטרה באדר תרצ"ב

והיא בת 32 שנה

 *


שאול רוזנפלד

נולד בגבע 3-10-1922

הבן הראשון שנולד על הגבעה

נפטר ב 10-4-2000

*

עמנואל נונל רוזנפלד

נולד בגבע26-11-1926

חי עם משפחתו בלכיש

נפטר ב 16-05-1997 נקבר בלכיש 18-04-1997

זמן קצר אחרי מותו נפטרה פנינה אשתו ונקברה לידו

****

נונל  נולד בגבע ב-1926 להוריו רחל וחיים. בהיותו בן שש התייתם מאימו  ששמה קץ לחייה  ב- ל' באדר ב" התר"צב, (8-3-1932 ),  בחדרם בצריף  הרכבת הצפוני .

זו הייתה שעת בוקר מוקדמת ,חיים כבר הלך לעבודה.

גם בתנאים המיוחדים שהיו בגבע (אני מתכוון ללינה המשותפת), עדיין לתא המשפחתי הייתה חשיבות רבה. אבל מי שיקרא שוב את מה שכתבתי על חיים יוכל להבין  שבעצם הסתובב בין המבוגרים ילד כמעט יתום.למזלו הטוב , נונל היה חכם ,חזק  ובעל סבר פנים טוב ואהוב על כולם.

הפעם הראשונה ששמעתי שמישהו חשב שצריך לדאוג לו לפנים משורת הדין, היה כששמעתי מאימא שלי, שהייתה שולחת לו  לב-ס "כדורי" חבילות של ממתקים בדואר.  כשנונל החל את לימודיו  ב"כדורי", חיים היה מגויס לצבא הבריטי.

נונל היה מחזור  ב". חבריו למחזור יובל גוריון, דניאל רז, מוטי אפרתי, אליעזר קולר, יוסף הורביץ  ועוד  כמה  ילדי חוץ. ביניהם רינה פרלסון .

מכיוון שאני יליד 1933, ברור שאת עשר השנים הראשונות אינני זוכר.

הפעם הראשונה שנתקלתי בנונל היה אירוע שבנס לא נגמר באסון.

היום קשה אולי להבין את זה, אבל בבית ההורים לא היה פירור של משהו להכניס לפה.  בין הארוחות היינו ממש רעבים, והיינו מוכנים לעשות הכול, כלומר כל דבר כדי להשביע את הרעב. מדובר בצייד יונים או  "סחיבה" מהלול. מילת המפתח היה  "סחיבה"  ולא גנבה. כמובן ענבים ,תאנים ,אבטיחים וכל מה שיכולנו לשים עליו את ידינו.אבל הדבר שהכי חסר לנו היה דברי מתיקה. לפעמים היה מגיע פח עם סוכריות "יוטיליטי" שהיו דבוקות אחת לשנייה, ובכל זאת כשהצלחנו  לקחת חופן סוכריות לא הייתה שמחה גדולה מזאת. אבל השמחה האמתית הייתה כשחיים הגיע מהצבא הבריטי . כיסיו היו מלאים בסוכריות טופי, והוא חלק לכולנו . ולא היה אושר גדול מזה. נחזור ליונים, בגג המתבן של רפת-א קננו יונים . מוטי אפרתי  ונונל שמו מלכודות, ובשבת בצהריים החליטו לעלות לגג לראות מה קורה.תוך כדי צעידה על הגג נתקלו בחוט חשמל שהיה מונח על גג הפח, ומסתבר שהיה בו זרם שלא הורג , אבל מספיק כדי לכווץ את כף היד .נונל נפל על הגג מבלי יכולת לזוז.   למוטי היה ברור שאם לא ינתקו את הזרם מיד זה יהיה מוות בטוח.  

הוא עזב את המקום בריצה לעבר חדרו של זק (זו הייתה שבת) זק, אביו של יאיר זק, היה איש מאד אינטליגנטי, שמע את מוטי ותוך חצי דקה, רץ למרכזיית החשמל ,והוריד את המתג הראשי.

משם הם רצו אל נונל,  ואספו אותו  לבית החולים , כשהוא בקושי נושם .

כעבור שבועיים הוא חזר לגבע, צבע עורו השתנה מעט, אך אפשר להגיד שהוא חזר לעצמו ואולי אפילו יותר מזה.

סיפור נוסף שמעתי ממש מפיו, ואקרא לו  "המשולש" (במקום בו  נמצא היום הפרקיון)

כמו שסיפרתי , ערב ערב היה "סידור  עבודה", חיים ישב בראש השולחן בחדר -האוכל והחברים סביבו, כל אחד ביקש לו את  הפרד הטוב ביותר, ולא פעם היו הוויכוחים  נגמרו בדמעות.

ונונל, היה מלווה את חיים ונמצא בין המבוגרים .אוזניו כרויות וקולטות כל מילה ..

אחד הפלחים אומר: אם ביום ראשון  אקבל את הפרדות קיפרוס  ומסדה, אגמור לחרוש את "המשולש" בשמונה שעות.

נונל כבן חמש עשרה מאזין ומפנים. בשבת קם בחמש בבוקר, רתם את הפרדות ירד למשולש והחל בחריש.  הוא אהב את הפרדות והן נשמעו לו,שקט היה מסביב, מכוניות נסעו בקושי, ואפילו צפירת רכבת העמק המודיעה על בואה לממתינים בתחנת כפר יחזקאל, עצרה אותו רק  לרגע. הוא עצר התבונן בעשן הקטר, והמשיך הלאה, כשרק  צלילו  של סכין המחרשה משמיע את המנגינה המוכרת . תלם ועוד תלם .הזעה ניגרת מגב הבהמות וגם ממצחו של הנער.     לאחר שש שעות עצר, זקף את קומתו ,שוב ניגב את הזעה והתבונן, השדה חרוש מהקצה אל הקצה . הפך את המחרשה ,שוט אחרון לפרדות , והביתה.

גם כשעברו לעבוד בטרקטורים במספוא, נונל לא היה מרוצה .             

זה לא אותו דבר אמר: טרקטור רק "רואה" בוץ ומיד שוקע, אבל  אם העגלה עם הפרדות  שוקעת, אין בעיה, תן להן עוד שוט ומיד יוציאו את העגלה מן הבוץ.

עד היום לא שמעתי של מי הייתה היוזמה לשלוח אותו ל"כדורי". גם  בשנים  יותר מאוחרות זה לא היה מקובל, להוציא מגבע נער,(18) גבע היה מקום שהיו כאלה שניסו לצייר אותה  כמרכז העולם, ולשלוח אותו לרעות בשדות זרים לפגוש נערים מכל הארץ ללמוד אצל מורים רחמנא ליצלן שהתורה של גבע אינה שגורה אצלם . מה הוא ככר יכול ללמוד שם ?

ובכל זאת כולם ליוו אותו בברכה, ויותר מזה ,הוא היה מעין מגדלור לחשיבות ההשכלה . בזכותו שמענו על כדורי ,על רמת הלימודים שם ובעיקר על המשמעת העצמית והכל בזכותו של המנהל המיתולוגי פיאט. ובכל זאת מי שלח אותו ? כנראה שזו הייתה ועדת חינוך ובראשה אליוקים, ואולי המורה המיתולוגי ישראל גור אריה.

נונל  נולד ב1926 וסיים ללמוד בכדורי ב-1946 . בן 20 .

 

תוך כדי הכתיבה נזכרתי בבן דודי רמי (88) ,היום במושב בית חרות שלמד עם נונל  באותה הכיתה. נונל, סיפר לי רמי, היה בעינינו דמות מסתורית. הוא היה המבוגר שבכיתה תלמיד מצטיין אבל  לא מעורב בכלום. היו שמועות על היחסים הקשים עם אבא שלו.

הייתה לכיתה קבוצת כדורגל שהתחרתה מול הצ'רקסיים  בכפר קמא ,שלא לקח בה חלק, אבל הצטיין כמנחית בקבוצת הכדור עף. הם גם הגיעו לגבע לתחרות והיכו את הגבעים שוק על ירך. הלימודים ב"כדורי" הסתיימו והוא  חזר לגבע.

בגבע היה נהוג להדריך את הילדים לאחר שעות הלימודים. חשיבות ההדרכה הייתה רבה . זו הייתה  תוספת השכלה בלתי פורמלית כמו: ללמוד לרקוד , למדנו ריקודים ישראלים שהחלו לצוץ, וגם ריקודי עמים שהגיעו לגבע עם ההכשרה מבן שמן.  מי  שלימדה  את הנוער בגבע  ריקודי העמים ,כמו פולקה קרקוביאק ועוד הייתה שרה חזין.

לפני ואחרי הריקודים היינו שרים להנאתנו את השירים שלמדנו מ"הגדולים".

היינו מחזור "ו" ואת כל ההדרכה (או הפעולות כמו שקראו לזה אז) קיבל על עצמו נונל,  היינו כתה של זמרים :תמי, יואב ואילנה רובינא  שגם נגנה באקורדיאון.

ב-1947 נונל התחיל להדריך אותנו .הוא היה מעסיק אותנו שני ערבים בשבוע, והיינו מוקסמים ממנו, הוא דיבר אלינו תמיד בגובה העיניים, הייתה לנו הרגשה שהוא אחד מאתנו.

נונל היה מעביר לנו גם פעולות לילה וזה כהכנה לאימונים של הגד"נע, כמו לעבור את הוואדי אחד אחד ולהביא ענף מעץ הדומים. האמת לא לכולם היה האומץ.

ואז הגיע הרגע הגדול, הכניסה לנוער העובד .הייתה התרגשות גדולה, הייתה במה, ההורים הנרגשים באו, המחנכים הגיעו (אולי לבדוק מה נונל עושה איתנו) ההצלחה הייתה מלאה.

גם אחרי תקופת ההדרכה נשארנו בקשרים מיוחדים. היינו יוצאים בשבתות לרכוב ביחד על סוסים ומשחקים כדורסל בלילות . התאורה במגרש לא הייתה משהו והמגרש המואר נראה מרחוק כקובייה של אור  באפילה שמסביב .(אני מזכיר שהתאורה החדשה הייתה העילה להקמת הגבעטרון)

בשמונה  וחצי היינו במגרש מחכים לו. מיד עם הגיעו היה מוריד את המכנסיים הארוכים ונשאר בתחתוני עבודה, אבל ,הופך את התחתונים עם החנות אחורה בדרך כלל שיחקנו שלושה נגד שלושה, שומרים אישית. מישהו קלע סל , נונל  מסתובב, ובקול שיכולת להבין שבפעם הבאה זו סטירת לחי, ---מי שמר עליו.

ככה בילינו ערב ערב, בתשע וחצי הלכנו להכין שעורים.

לסיפור הבא אני קורא   "היה או לא היה"   משום   שאיש מגיבורי הסיפור כבר איננו בחיים.  אבל ישנם רבים ששמעו אותו מכלי ראשון. .

כדי לאמת את הסיפור הזה שנקרא לו  "חמי טבריה" דיברתי עם לפחות חמישה אנשים ונשים. והריהו  לפניכם:

גם לפני 70 שנה היו לחברי גבע כאבי גב ,מסיבות שונות ולא זה המקום לפרטן. זכורה לי במיוחד אמא שלי ,שהייתה נוסעת שנה שנה לשבוע "לחמי טבריה" .

אפשר להגיד שזה היה מעין נופש, שעלה לגבע לא מעט, לכן כנראה הוחלט בוועדת בריאות לייעל הנושא.

הייתה אפשרות לקנות ב"חמי טבריה" את בוץ המרפא.  במקלחת הציבורית היה חדר  אמבטיה, לאחר מהילת הבוץ במים חמים אפשר היה לקבל טיפול כמעט כמו בחמי טבריה ,

חברת גבע קסניה רימון , קבלה על עצמה לתת מזור לסובלים מכאבי הגב ובא לציון גואל.

אלא מה ?  כמה שבועות הלך הכול חלק, נונל שהיה מרכז המשק היה נוסע לטבריה להביא את הבוץ , שהיה ארוז בשלוש חבית קטנות.

את החביות העמיס על טנדר שהיה בשימוש  באותו זמן וכרגיל יצא לדרכו. בהגיעו לסיבוב קצת אחרי חמדיה, נפתחה הדלת האחורית של הטנדר , החביות עפו לכביש ואיתן תכולתן היקרה .

מה לעשות? לחזור לטבריה ? לשלם שוב? הוא ממשיך לגבע, פוגש את איתן

מדברים עם שאול ברזק  ובוחרים בוץ עם ריח דומה מבריכות הדגים.

קסניה קיבלה את המשלוחים. החולים כנראה החלימו, בחצר הילכו שמועות אבל לא יותר מזה.  וכל זה עד הרגע הבלתי נשכח.

כבר כמה זמן  שקסניה  הרגישה שהבוץ מריח אחרת, אבל כשקרפיון צעיר קפץ מתוך ידיה הבינה בברור  והחגיגה הזאת נגמרה.

למרות שנונל מרד במוסכמות  בכלל ובצורת החיים בגבע בפרט, העזיבה שלו והפרידה מגבע לא היו קלות ואולי אפילו בעייתיות.

לגמרי במקרה התחברתי ללכיש דרך חברי הטוב איתן דביר . עבדנו שנתיים

בזמביה כשעדיין היה קיבוצניק, ומשעבר ללכיש  ב-1974, הייתי מבקר אותו לפחות פעם בשנה, כך התחדש גם הקשר שלי עם נונל שהגיע ללכיש  ב-1963 עם פנינה.

 פנינה הגיעה לגבע ב-1952 עם גרעין הבונים מארה"ב.  הגרעין היה מיועד לקב. אורים, וכרגיל חתונות עם בני ובנות גבע שינו את המסלול.

במקרה של פנינה ונונל המסלול היה ארוך ומפותל. החתונה שלהם נערכה באמריקה  בחוג המשפחה ושם גם נולדה ביתם הבכורה רחלי,  הם חזרו לגבע

כשהיא בת עשרה חודשים ועדיין לא החליטו, גבע כן או לא.

 בתקופה שהיו בגבע , נולדה דבוריק (על שם דודתו האהובה דבורה דיין מנהלל).  נונל קיבל עבודה כמרכז משק בלכיש ולאחר סיום התפקיד הם מחליטים  לחזור לגבע וחוזרים עם בת הזקונים נאווה . ב-1963 הייתה החלטתם  סופית , והם נשארים בלכיש כמושבניקים מין המניין.

אפשר  לסכם את התקופה הזאת  בערך כך: השנים 1953   1963 היו שנים של התלבטויות, שהסתיימו  כנראה בצעד הנכון.

לאורך כל השנים בפגישות הרבות שהיה לנו, ולמרות שהצליח מאד בלכיש, תמיד התעניין בנעשה בגבע . גבע נשארה  כור מחצבתו .

בפגישה מקרית שהייתה לי עם ידידי שמעון יבין ממייסדי לכיש ,הזכיר לי ,מה שאמר גבעי מבני גילו של נונל (ולא מטוב לב) קחו אותו אמר, הוא מתאים להיות "בהתאחדות האיכרים".  אני מקווה שהוא לא שמע את זה.

עד היום אנחנו בני מחזור –ו" ואף צעירים מאתנו לא שוכחים אותו,

מנהיג מלידה ,מנהיג בעבודה  אלוף הכדור סל, קלע הסלים הטוב ביותר בקבוצת הכדור סל האגדית של גבע, תמיד רצית לשחק אתו ולא נגדו.

הבשורה על מותו הגיעה  בהפתעה, נונל כבר לא היה צעיר, סב לנכדים, אבל לא שבע  ימים , עוד היו לו תכניות ובעיקר עוד אהב את המשק שלו ובעיקר את העבודה.

המקום בו מצא את מותו היה מוכר לי, באחת השבתות  בלכיש , נדברנו שנפגש בבוקר וניסע לראות את חלקת הכרם החדשה.

המקום היה ממש מיוחד ונונל הסביר לי כיצד אותה חלקה שלא  הייתהמעובדת  כלל ,משכה את תשומת ליבו , והחליט לנטוע שם כרם. וכבר בשנה הבאה יוכל להתחיל לבצור ענבים.

משום מה תוך שהוא מדבר נזכרתי בשיר ששרנו בילדותינו:

"ונטע ועדור

וסקל וגדור

ופלס וסלול,

מסילת הדרור,

ליום האור."

ובכל זאת כבר אז הרגשתי שהוא לא כרגיל, לאחר מכן שמעתי שזו מחלת הפרקינסון, מחלה ארורה, וחשוכת מרפא, מה גם שהדרך לחלקת הכרם לא הייתה קלה,והתאונה  הייתה כנראה בלתי נמנעת.

יכול להיות חשבתי לי שזה גם התאים לו, לסיים ממש בתוך העבודה, ומבלי ליפול לנטל על המשפחה.

שלום לך ידידי

דנדי

מת יצחק רועה

מת יצחק רועה מגדולי השדרים ברשות רשות

 

יצחק רועה נולד בשנת 1937 בשם יצחק רויך, הוא גדל בקריית חיים "האדומה". היה חניך בתנועת הנוער "הנוער העובד". בצה"ל שירת ככתב צבאי בעיתון "במחנה נחל" ואחר כך הצטרף לגרעין הנח"ל  שיצא להכשרה בקיבוץ אלומות שברמת פורייה הצופה לכנרת ולעמק הירדן. יצחק רועה סיפר כי אהב מאוד את חיי הקיבוץ ואת נופיו. הוא היה בקיבוץ קרוב לשבע שנים. רוב השנים בקיבוץ היה נוקד- רועה צאן ואף שימש רכז ענף הצאן של הקיבוץ.

יצחק היה חבר גרעין "נגוהות" גרעין הנח"ל אליו השתייכה גם זיוה ידין. הגרעין עשה בגבע את שנת הכשרתו לקראת חיי הקיבוץ.

לדעת רבים הוא מגדולי שדרי קול ישראל והטלוויזיה בהיסטוריה של רשות השידור.הוא יצר אסכולת שידור אקטואליה בהגשה שעל גבול האומנות, ספוגת תרבות ערכים ורגישות, בצד ספקנות וביקורתיות, עצמית". אופן וסגנון הגשתו היה בלתי פורמלי ייחודי באותה תקופה. הוא קרא תגר על סגנון ההגשה הרשמי והכבד של השידורים עד לאותה עת, והתאפיין בסגנון דיבור אישי, לעתים מהורהר וספקני. לא פעם סגנון הגשתו זה ושאלותיו הנוקבות חודרניות הלא מרפות בראיונות "ממלכתיים" עם אישי ציבור ואחרים הביאו עליו ביקורת מצד ראשי רשות השידור דאז ואף הודח או הושעה מהגשה של תוכניות.

האם יש ''מורשת'' לצורת ההגשה של יצחק רועה? אין לי ספק. מגישי ומגישות החדשות כיום למדו לדבר עם צופי הטלוויזיה ומאזיני הרדיו – לא לקריין, לא להכריז, לא לדבר גבוהה. דבר אחד ברור: ההגשה ה''אותוריטטיבית'', של המגיש המוסמך, כמו פעם, חלפה מן העולם. כבר אין מסיימים במשפטו של. הצופה בימינו יודע שבחדשות לא תמיד העיתונות יודעת את כל האמת ולא תמיד היא מגלה לך אותה. בימינו קם דור אחר של מגישי ומגישות החדשות, שלמדו לשוחח עם הצופים, לא להכתיב להם. יצחק רועה היה החלוץ, הוא, יחד עם ירון לונדון ורבים אחרים..

תרבות בעמק


 

משכן לאמנות, עין חרוד

משכן לאמנות 04-6486038

שעות פתיחה: א'- ה' 09:00 – 16:30 ו' וערבי חג 09:00 – 13:30 שבת וחג 10:00 – 16:30

להלן לוח התערוכות המוצגות:

יולי אוגוסט 2017

שלישי בשלייקעס

 

נכדים וסבים יוצאים למסע בזמן באמנות היהודית

אנו מזמינים אתכם, סבים וסבתות, נכדים ונכדות לצאת יחד למסע בזמן, של חקר וגילוי אישי באמנות היהודית.

סיור ופעילות עצמאיים בתערוכות: סרטון וערכות הפעלה בתצוגה, ללא הגבלת זמן, בשעות פעילות המוזאון

עלות כניסה אזרח ותיק 20  +  ילד-  חינם

הפעילות מתאימה לילדים בגילאי 4 – 10

אפשרות לסדנת יצירה בתאום מראש, מותנה במספר משתתפים, בתוספת של 25 ₪

להרשמה: 04-6486038

***********


***********

 


העתקת קישור