דף מספר 2268
1/5/2017
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2268 יום העצמאות

 

דף מספר 2268 ה' תשע"ז 1 במאי 2017

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

 

 


אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות

 

יום א' 30.4.2017:

20:00  טקס פתיחת יום הזיכרון בגן הזיכרון

יום ב' 1.5.2017:

11:00  טקס בבית הקברות

18:00 -20:00: ארוחת ערב בהגשה עצמית ובהרשמה מראש

19:30: קפה חוץ ייפתח על דשא חדר האוכל

20:15: טקס נעילת יום הזיכרון על הבמה המרכזית

20:30: "אומרים ישנה ארץ"- מופע משלנו

 

נעמי גורן ז"ל - לזכרה

בית גבע אבל על פטירתה

של נעמי גורן ז"ל

ומשתתף באבל המשפחה

 

נעמי (וייס) גורן נולדה בשנת 1940 בשכונת נווה שאנן שבחיפה להורים יוצאי גרמניה.

בשנות ה-50 במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר" עברה המשפחה לקיבוץ מצובה שבגליל המערבי. נעמי השתלבה מיד בחיי חברת הנוער והקיבוץ, ועד מהרה הפכה לנערה פעילה

ומעורבת מאד  שעל פיה יישק דבר.

ההורים שהתקשו להשתלב בקיבוץ ואורחותיו, עברו לגור בנהריה אבל נעמי "נשבתה" בקסם

הקיבוצי ונשארה במצובה.

בראשית שנות ה-60 גוייסה לתנועה בתפקיד רכזת שנת שרות ושם הכירה את אלי גורן. הקשר נוצר, ובשנת 62 נשאו והקימו משפחה. נולדו ילדיהם עמית נילי וסיגל וברבות השנים נולדו גם 5 נכדים.

משנת 1962 ועד היום נעמי חברה בקבוצת גבע – 55 שנה. חברות המלווה במסירות לרעיון, לעבודה, לחברויות שנוצרו עם השנים.

נעמי עבדה שנים רבות בחינוך בבתי הילדים ויחד עם אמירה רון חברתה הקרובה ליוותה את ילדי כתה א' עד הגיעם לכיתות ט'. זוהי התמדה!

אחרי שנות חינוך ובתי ילדים, עבדה נעמי בשקדיה, בכלבו ובבקרה והכל תוך הקפדה יתרה על דיוק ומסירות עד יומה האחרון.

במשימות "חוץ גבעיות" מלאה בין היתר בעקבות מלחמת יום כיפור תפקיד של נהגת אוטובוס מטעם המועצה האיזורית במסגרת שרותה במל"ח (משק לשעת חרום") של האיזור(והיתה מקור לגאווה פמיניסטית של הבנות שהשתאו למראה האומץ לאחוז בהגה האוטובוס.) התפקיד נוצר עם גיוס הנהגים הקבועים למלחמה ונדרשו מתנדבים ומתנדבות לתפקיד.

נעמי עסקה רבות בפעילויות שמחוץ ליום העבודה הרגיל. היתה מרכזת ועדת בריאות , ועדת תרבות,בביתם אירחו נעמי ואלי ילדי חוץ, נח"לאים, מתנדבים. תמיד המה הבית מ"ילדים מאומצים".

זמן מה הנחתה נעמי הופעות של הגבעטרון ועם כל המטלות ההתנדבויות ומלוי התפקידים למיניהם ידעה גם ליהנות מ"מנעמי החיים"לטייל, לבקר במוזיאונים,לשבת עם חברות בבתי קפה לטייל בשבילי הארץ ובשבילי חו"ל, נעמי השרתה בטחון על סביבותיה בטיולים עם חבריה וילדיה לא איבדה לעולם את חוש ההתמצאות המופלא שלה  ויכולת לבסמוך עליה בעינים עצומות.

וכל מעשיה תוך נתינה ומסירות טוטאלית . לחברותיה הקרובות לנה ואמירה ולאלה במעגלים הרחוקים יותר.גם עם "ילדיה המאומצים" – מתנדבים, ילדי חוץ ונח"לאים. קשרי חברות ויחסים עמוקים והדוקים שנשמרו במשך עשרות שנים עד יומה האחרון.

וכל השפע הזה מלווה בחוש הומור מתפרץ שלא קלקל את היושרה ה"ייקית" ה"סרגלית" שלה כל ימי חייה.

נעמי עזבה אותנו בחטף והשאירה את ילדיה חברותיה ואוהביה כואבים ונדהמים.

***************

נעמי יקרה

איזו סמיכות גורל מזמנים החיים, רק לפני פחות מחדשיים נפרדה זהרה אחותי מהאמא המאמצת שלה ברכה אבני והנה גם אני נפרדת ממך.

נפגשנו לקראת סוף התיכון כשהגעתי לעבוד בבית הילדים שעליו את היית אחראית. וכשנודע לך שאני לא הולכת למשפחה מאמצת אלא נשארת לבד בבית הילדים, את ואלי פתחתם לי את ביתכם ולבכם  בלי לחשוב פעמיים.

הרגשתי מיד בת-בית בזכותהחום האנושי שקרן ממך, הרגישות ויכולת ההקשבה, הרוגע שבך וכמובן חוש ההומור המיוחד שלך.

לא אשכח שכשהייתי צריכה ללמוד לבגרות את ואלי הצעתם את ביתכם ודאגתם לי לפינה חמה ושקטה.היית בשבילי האמא שהיתה חסרה לי, הרגשתי בנוח להתיעץ איתך ולשתף אותך בכל דבר.

וכשנולדה הבת הראשונה שלנו, התייצבת אצלנו (מבלי שביקשנו) כדי לעזור ולהדריך באמבטיה הראשונה ובגזיזת הצפורניים ועוד.

לפני כשלושה שבועות, הרגשתי צורך להתקשר.שוחחנו ארוכות על הילדים והנכדים (כשאת כמובן לא שוכחת אף אחד.)

שאלתי לשלומך ונשמע היה שהכל בסדר.

ואפילו את לא מוותרת על השחיה כל בוקר בסחנה, כך סיפרת.

לא עבר שבוע והעולם התהפך. אלי התקשר ובישר את הבשורה הקשה והבלתי נתפשת על מחלתך.

לא ידעתי שזו תהיה שיחתנו האחרונה ושזו בעצם הפרידה מנעמי שכל כך הערכתי ואהבתי.

זיכרך הטוב והיקר ישאר בליבי וילווה אותי ואת משפחתי. נוחי בשלום

דורית (היתה "בת מאומצת" אצל נעמי ואלי)

הודעות לדף

 

 

מזל טוב

לורד אבן-צור

להולדת הנין

נכד לענת ויפתח ז"ל

בן ליעל ואלון

 

******************

 

תכנית חוג העמקים לשבוע שבין  30/4-5/5

*

חוג יהדות

יום ד' 26/4,  גבע 20:30

פרופ. עלי יסיף

מפיוט לשבועות

******************

בשבוע שעבר, חסר פרט ברשימה 'לכל איש יש שם' - בשנת 2000 החילונו במפעל הנצחה מקומי, באמצעות יצירת סרטון שמות ותמונות, המוקרן במהלך יום השואה

******************

תערוכת נעלים וסנדלים

תתקיים ביום שני 8/5 בחדר בחדר האוכל בין השעות 16:00-19:00

שרה מזור

************************

 

שיר של שגית אלוני - (מתוקן)

בפירסום הקודם של הדף "נפלו" שורות ושני בתים, לפניכם השיר במלואו

ויהי/ שגית אלוני

והארץ הייתה תוהו ובוהו

וחושך

ואבק הריסות בכל עבר

ואפר מכל אבר

ותהום

ויהי ערב ויהי בוקר 

יום.

אב טבע בשחפת,

אם הוצעדה אל מותה,

אחים נעלמו בלי תשובה

וברחובות מהדהד ונופל וקם זיכרון

שלך היו גם

ויהי ערב ויהי בוקר

יום.

ואדי חיים שלא עוד נשפו באפך,

ובלי דעת עלם

ואנה ומה ובאי כתונת תניח ראשך

ורק שריד עמום של משהו שהיה

בצלם

ויהי ערב ויהי בוקר

יום.

ועל פיתחו של מסע,

מבין שבריו,

בחר ליבך במקרא האב,

שבביטנת כריכתו, בכתב יד,

אילן שהנצו עליו.

ויהי ערב ויהי בוקר

יום.

והטמנת הספר הנבחר בשימלת תרמילך,    

והעפלת בלובן הר בחסות חשיכה,

ובבטן משאית על גבול, רעדת כעלה בקרה,

שקטפת בעלותך על אוניה חורקת קרביה

עד תום.

ויהי ערב ויהי בוקר

יום.

וכשאל מול חופי הארץ המובטחת

מלחמת חורמה,

ובקרב שמה כן או לא תבוא,

ונפל התרמיל

וצלל

וטבע

ויהי ערב ויהי בוקר

יום.

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם

ויכל אלהים

וישבות

ויברך

ויאצור זיכרון על קרקעית ים

ויהי ערב ויהי בוקר

...

 

״מגרות זמן״. שגית אלוני. עץ, נייר וגרפית. 2008

אור ירוק לחלופת האגודה - יאיר קארו

אור ירוק לבדיקת חלופת האגודה

רגע ההכרעה הגיע. סיימנו תהליך ארוך ומסודר של איסוף המידע והבאתו לציבור.

נמסר מידע כתוב בשפע,  הגיעו דוברים מבחוץ תומכים יותר ותומכים פחות , נמסר מידע באסיפה שצולם בוידאו. מה שהיה לומר – נאמר .  אנחנו צריכים להתקדם.

בשם הצוות שהכין במשך חודשים את התשתית לדיון בגבע ואת החומרים לבירור יסודי מול המנהל וגורמי המימון ( יהודה בכר , רענן פרנס , מוקי ידין , אלי מזרחי , דורון חורב, אלדד בן ארי ואני ) אני פונה לכל חברי גבע להגיע לקלפי ביום שישי הקרוב 5.5.2017  ולאשר את היציאה לדרך – לבדיקת חלופת האגודה  , בדיקה לאורך לרוחב ולעומק מול גורמי המדינה המוסמכים.  הבדיקה תארך חודשים ארוכים ובסופה נחזור עם התוצאות והמסקנות המהימנים ביותר והעדכניים ביותר.

חברי גבע קבעו נוהל אשרור בהצבעתם ב – 28.4.2017  . נוהל האשרור והאפשרות לעצור בכל עת את התהליך עד לרגע החתימה, הינם בלמים טובים המבטיחים הליך מסודר ואפשרויות עצירה.  

התנגדות לבדיקת חלופת האגודה – היא אמירה ומעשה קשים לעיכול ולהבנה.  זהו מעשה שגוי ציבורית !

בגבע 293 חברים. כדי לאשר את היציאה לדרך נצטרך 196 חברים שיצביעו בעד.  כל תוצאה מתחת ל-196 מצביעים בעד פירושה נפילת התהליך – על ההשלכות האפשריות.  

זה אינו יעד קל להשגה. נצטרך שכל אחת ואחד יעשה את חשבון הנפש שלו ויבוא להצביע.  נבקש מכל מי שאינו יכול להגיע לתת ייפוי כח לבן משפחה/  או חבר גבע שאינו בן משפחה ויצביע עם ייפוי הכח.

ניתן לתת ייפוי כח בכתב או בהודעה סלולרית לעדה רון  054-6633238 .

העתיד בידינו חברי גבע – האם השער הצהוב יפתח או שמא יישאר סגור עוד שנים.

כל טוב – יאיר קארו.

 

חלופה לחלופה - רחלי וייס

חלופה לחלופה...

הסכם חלופת האגודה, איננו מחייב עשיית פרצלצית צל (בה כל חבר יודע מהו השטח המשויך לו, במסגרת השיוך) וזו נקודה בעייתית, מאידך ברור שכניסה לחלופת האגודה,(במצבנו הכלכלי) תמנע את האפשרות לסגירת פערי דיור לדור השני והשלישי וזו כבר בעיה מוסרית !   טרם שנוכל להשיר מבט בעיני ילדנו ונכדינו ולתת להם תשובה, אנו מחויבים להשיר מבט בעיני הדורות  שהשקיעו את כל חייהם בקיבוץ ולתת להם תשובה.היתרון היחידי של חלופת האגודה, שמירה על ערך קרקע נמוך- גם הוא לא בטוח. אם התהליך ייקח עוד זמן , כפי שמסתמן ובינתיים ישונה הסיווג שלנו באזור העדיפות- אין ביטחון שכניסה לתוכנית תמנע את העלאת המחיר .(מדברי דגן מקמ"ע באסיפה).מתומכי השיוך (בניהם עו"ד חגי מרום ואחרים שדבריהם הובאו לדף) לא תומכים במיתווה חלופת האגודה כדרך טובה לשיוך עבור החבר- להיפך הם טוענים שהיא פוגעת בזכויות השיוך של החבר.אף בן, באף קיבוץ לא בנה את ביתו במסגרת חלופת האגודה...ולא ברור מתי זה יקרה, אם בכלל.... כן בנו בהסדרים שונים, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות- גם אצלנו ניתן לבנות בהסדרים קיימים שנוסו בקיבוצים שונים, שיתופיים ומתחדשים.                                                     

אותו כסף שהגופים הכלכליים המליצו להשקיע בחלופת האגודה, ניתן להשקיע בסגירת פערי דיור, ובבניה לצעירים.   במפגש לפני כמה חודשים עם עו"ד זליגמן(רשם האגודות השיתופיות-הקודם)  מהוגי תוכנית חלופת האגודה... הוא לא פסק מלדבר ולהמליץ על חלופת האגודה. במפגש שנערך לפני כשבוע כשנשאל בנושא הוא היה הרבה פחות נלהב- אמר שזה ייקח עוד הרבה זמן אם בכלל..                           רחלי וייס  

"נעשה ונשמע"  מירה נדבך 6/3/2017

אופן ההחלטות על החלופה הזאת מזכירות לי את מעמד הר סיני. תשאלו למה? כי בני ישראל עוד לפני שידעו על מה ולמה אמרו ״נעשה ונשמע״ במקום נשמע ונעשה.

ככה בדיוק מעבירים בקיבוצים את ההחלטה על חלופת האגודה, כאשר רוב החברים המצביעים כלל לא מבינים את המשמעות. בקיבוץ אפיקים למשל, גם הצביעו על חלופת האגודה. שאלתי כמה מחבריי למה? גיליתי לתדהמתי, שהם באמת לא מבינים עד תום את המשמעות גם לא את ההבדל בין החלטות השיוך השונות וגרוע מכל גם לא חשוב להם להתעמק: ״העיקר שיהיה שיוך!!! אמרו והוסיפו: "הסבירו לנו שזה הכי טוב והכי זול לחביירים ולקיבוץ". הם העלו בפניי עוד סיבות שונות ומשונות כמו גם ההפחדות למיניהן.

קיימות בעיות משפטיות עם החלופה הזאת, שלא רק פוגעת בזכויות החברים ובביטחונם הכלכלי, אלא היא עומדת בקונפליקט מוחלט אל מול זכויות יסוד במדינת ישראל, כמו זכות הקנין. הרי לא יעלה על הדעת שהחבר משלם מכיסו ומהלוואותיו - גם על הבית, גם על הקרקע וגם על התהליך, אך בפועל הוא אינו רשום במדינה כבעל הקניין, אלא האגודה-הקיבוץ. לדעתי, רק בגלל זה אין עדיין הוראות ביצוע להחלטה. זה מסובך מבחינה משפטית ומוסרית .שכל אחד ואחת מהחברים/ות שמחכים/ות למשיח שלא בא - יתחילו כבר לספור את השנים שחלפו מאז רוב הקיבוצים הצביעו על החלטת 751 המיתולוגית העוסקת בשיוך. זה היה כל כך כל מזמן שלצערי, רבים מהחברים הוותיקים שהחליטו ברוב קולות על שיוך קנייני מלא כבר הלכו לעולמם עם המון תקוה וביטחה שהשאירו משהו מפרי עמלם ליורשים (ולא לאגודה-לקבוץ)וזה לא קורה- הלאה לבושה.

הרי דרך חלופת האגודה לעולם לא יקבלו החברים המשלמים, או יורשיהם, את הכסף שהושקע בבית. או את הערך האמיתי שלו. והיורשים - גם אם ירצו לגור בבית של הוריהם לא בטוח שהאגודה- הקבוץ  יאשר להם זאת, אלא ינסה לפתור זאת בסכום כסף לא ראוי. ושלא יעבדו עליכם!

המבדיל - דורון חורב

המבדיל בין קודש לחול, שמחה לעצב, יבשה לים

אותו קו הפרדה דק, שאין בו "בין ערביים" ואין בו גוונים של אפור, הוא קו ההפרדה המבדיל בין עולמות שונים.

העולם המוכר לנו במוצקותו, בשגרת חיים של חולין, וביחס כמעט אדיש עד שלא נזהה תמורות במופע השפתיים, למול העולם הזר לנו, הפלואידי, בלתי יציב, שרוי במערבולת רגשות.

המבדיל בין אלו הוא מי שנאלץ או מי שהיה לו האומץ, נדחף או פסע אל הצד האחר, טבל ראשו ודעתו, והחל לשמוע רחשים אחרים בכל חושיו.

מי שבחר או שבחרו עבורו, מי שיכול לסגת ומי שלעולם יהיה שבוי, מי שסורקים עדי עד את בשרו ואת נפשו, ומי שאורו עיניו עד יום אחרון.

מי שהיה שם, לעולם נמצא שם גם אם לו בגופו, נפשו מצולקת וליבו שותת, או שליבו נסער ונפשו רינה.

יהיה מי שירדפוהו צלקותיו, ויהיה זה שירדוף תפילותיו, אלו גם אלו שבויים באותו עולם אחר, אלו בחרו לדבוק בו, ואלו אשר נכפה עליהם ונכבלו בניגוד לרצונם.

אש בליבם ובנפשם של אלו ואלו, אך לא אותה אש היא, האחת מאכלת, צורבת ומענה, והאחרת יוקדת, מרטיטה ומחיה.

זר לא יבין זאת, לעולם.

בשמחה ובעצב, דורון חורב, מנהל קהילה

*************************************

דמוקראטיה

 

צילום צקי גפן

 

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות

ישראל הממשלה הזמנית

עיתון רשמי: מס' 1 תל-אביב

ה' באייר תש"ח 14.5.1948 עמ' 1

 

הכרזה על הקמת מדינת ישראל

חשבנו שבימים טרופים אלה, ימי חשדנות, שבירת חוקים ונוהלים מבית ומחוץ, שחיתויות,תקשורת הנאבקת על קיומה הדמוקראטי , גזענות, ריב אחים וכל הרעות החולות בהן נוגענו, כדאי להזכיר את מגילת העצמאות מגילה שהיא כעין הנחיה לנוהל של העתיד לבוא.האם עמדנו  בציווּיֶיהָ?בחזונם של יוצריה, בחלקם?

כדאי היה לכל אחד מאזרחי המדינה הזאת לחזור לקרוא ולהפנים חלק מה"המלצות". אפשר גם לבקר את הכתוב בהתחשב בעובדה שעברו כ-70 שנה מאז נכתבה המגילה וכוננה המדינה.איש איש על פי דרכו ומקומו בחברה הישראלית.

 

בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים

שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם

במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה

זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת  השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם חוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 -  תפעל מועצת העם  מועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל

 

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים

אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל

מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.

 

דוד בן-גוריון, דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק.

 

(בין החותמים מרדכי שטנר אביו של חברנו דוד שטנר )

בני החותמים על מגילת העצמאות רואיינו לעיתון "תל-אביב.


הכתבה ביום שישי, 23 אפריל 2004, ובתוכה קטע על מרדכי שטנר ובנו

שיקוליה של עיתונאית קטנה - נחמן רז (2005)
בימים שכולנו חרדים לגורלה של העיתונות החופשית צריך לזכור גם את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם של העיתונאים בהביאם את האינפורמציה העדכנית והאובייקטיבית עד כמה שאפשר. לא פעם נראה שהצורך בסנסציה להגברת הרייטינג מעוות במשהו את שיקולי המפרסמים. להלן רשימה של נחמן מה 18/2/2005 באותו עניין
שיקוליה של עיתונאית קטנה
במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" 7 ימים, מה - 18.2.2005 מופיעה כתבה גדולה ועסיסית על הספר:
"הראל – הקרב על ירושלים" מאת צביקה דרור, איש קיבוץ לוחמי-הגטאות ובעריכת הסופר נתן שחם מבית-אלפא.
מחברת המאמר – אמירה לָם, אחת עיתונאית.
כמי שקרא את הספר הזה עוד טרם פורסם גרם לי המאמר ההוא צער ותמיהה ולא מעט חרון.
ומדוע? אין זה ספר היסטוריה הבא לתעד אחד לאחד את כל האירועים, הקרבות, ההצלחות והכישלונות של הצבא, במלחמה ההיא ובקרב על ירושלים. הוא בא להעלות את דמותו של האדם, הצעיר-הנער (כמעט ילד, במקרים רבים) הנעמד בפני תודעת הקץ, המוות והוא עודנו בראשית לבלובו. הספר מעלה את המאמץ העל-אנושי של הלוחמים והמפקדים בתנאי המחסור הנוראים של הימים ההם: מחסור בנשק ובתחמושת, מחסור במזון, מחסור בתרופות, מחסור במודיעין ובקשר ואף על פי כן, הם עמדו, נלחמו, וניצחו והביאו לעם-ישראל את ירושלים – שי ופיקדון.
כל המלחמה הזו בגזרה ההיא, בירושלים וסביבותיה ועל הדרך אליה מלחמה הנישאת ע"י הצעירים ההם בתנאים שלא יתוארו כל זה נדחק במאמר ההוא לאיזו הערה צדדית, קלושה, מעין הפטרה כלאחר-יד.
מה שמובלט שוב ושוב בכותרות המאמר על תוכן הספר הוא תופעת הביזה והשוד של רכוש הערבים בירושלים ובכפרים, ע"י הלוחמים היהודים ו. . .שומו-שמים: הליכת חיילים (ומפקדים!) ליהנות מחסדיהן של זונות. . . שני אלה נותרות כשתי המשמעויות העיקריות של הימים הנוראים ההם. כביכול – המלחמה, לפי העיתונאית, נעשתה ע"י זנאים וחמסנים שכל עניינם היו שתי הפעילויות האלה! כביכול בזה עסקוּ, לזה התמכרו. . .
הספר אכן לא מעלים גם גילויים כאלה שאכן נעשו פה ושם במהלך המלחמה ההיא. אבל המאמר לא אומר מילה וחצי מילה ולא מביא קצה – מובאה ממה שאכן מופיע בספר: המאבק הנחרץ והתקיף של הפיקוד כנגד מעשים כאלה.
המאמר לא מספר מִילה וחצי מִילה על חלקם של אנשי קבוצת הפרוזדור, קרית-ענבים ומעלה-החמישה שהיוו בסיסים לכוחות הפלמ"ח, ואף כרו שם בית-עלמין לחללי הקרבות הרבים מאד. אף מילה לא מביאה העיתונאית על הטיפול הרחום והיחס הלבבי והמסור של חברות וחברי המשקים ללוחמים הסחוטים, הפצועים וההמומים. בספר עצמו, ניתן לפן הזה של הלחימה מקום חשוב, נכבד וראוי.
אבל העיתונאית – אף מילה! – כי מה היא מחפשת? כותרת! מציצנוּת! סנסציה! הפרזה מושכת-עין וסקרנית. אכן אין גבול ואין תכלה לתאוות הרייטינג זוללת הכול!
זוכרים את שירו של אריק איינשטין – " אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי"?
נחמן רז
דברים טובים


על האש


בחג המנגל הלאומי מתקבצים כל המנפנפים במרפסות, בצמתים ובכל פיסת דשא פנויה. זהו טבעו של חג הנפנופים הרשמי. חלקנו מעדיפים בשר פשוט ונקי על האש וחלקנו אוהבים מנה עסיסית ששוכבת במרינדה שעות.

ליום העצמאות אנו לא יכולים להביא מתכוני חג של רגל קרושה געפילטע פיש או קוגל.  גם בסתם יום של חול בעצם אי אפשר, שהרי המושג "רגל קרושה" למשל, מעורר חלחלה וסיוטי לילה לרבים מאיתנו ואף כי אצלנו כל אלה מעוררי זכרונות נוסטלגיים הרי שאין זה מחייב אף לא אחד מלבדנו. ועל כן נחזור למסורת יום העצמאות הקולינרית "על האש" ומה שמסביב לה.

ובתור תוספת מרעננת:

סלט כרוב עם פלפלים ואגוזי מלך


המרכיבים

2 ראשים קטנים כרוב לבן

1 פלפל ירוק

1/4 כוס שמן

כפית מלח

3 כפות חומץ

מיץ מלימון אחד

1כף סוכר

אופן הכנה

קוצצים את הירקות - את הכרוב הלבן לרצועות דקות ככל הניתן, את הפלפלים לאורכם לרצועות דקות ואת השמיר קוצצים דק בקערה גדולה מניחים את כל הכרוב, מוסיפים לו את החומץ, הסוכר, השמן, המלח ומיץ הלימון ומערבבים היטב. משרים 10-20 דקות, עד שהכרוב מגיר נוזלים מוסיפים את הפלפלים, השמיר ואגוזי המלך ומערבבים

משרים כ-10 דקות נוספות, טועמים ומתקנים תיבול מעבירים לקופסה ואוכלים כשרוצים, ניתן להכין 24 שעות מראש


חזה עוף על הגריל במרינדת עשבי תיבול ושום


המצרכים

5-6 יחידות חזה עוף בגודל בינוני, מעוך כמו לשניצל

2 שיני שום כתושות

2 ענפים של טימין ירוק 

גבעול רוזמרין

2 גבעולים של אורגנו טרי

1 כפית פפריקה מתוקה

כוס שמן

מלח ופלפל

 

ההכנה

שמים את השמן בקערה, ומוסיפים את כל עשבי התיבול, השום והפפריקה. מערבבים במטרפה, מכניסים את חזות העוף למרינדה, טועפים בניילון נצמד ומעבירים להשרייה של כ-12 שעות.

לאחר 12 שעות מוציאים את העוף מהמרינדה, וצולים במנגל או מחבת פסים לוהטת ערך 2 דקות מכל צד עד שהעוף עשוי, במחזורים אם המנגל או המחבת אינם גדולים מספיק.

מוסיפים לבסוף פלפל גרוס גס..

.

 

 

עמוד אחורי

דן פלג נציג גבע ב"מתמיד" מקבל תעודת הערכה לפועלו

 

****************************


גנוב! שק שקדים ירוקים שנפל מערמת השלל של גנבי יבולים במטע גבע.

העתקת קישור