דף מספר 2254
27/1/2017
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2254

 

דף מספר 2254 כ"ט בטבת תשע"ז 27 בינואר 2017

 עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il


 

צוות הבניין יוצא דרוך לקראת משימות המחר.  צילום: צלם הבית

הודעות לדף

 

מזל טוב

ללוס ויובל קארו

לרחל ויאיר

ולכל המשפחה

להולדת הבן – הנכד


***************************

 

תכנית חוג העמקים לשבוע שבין 29/1/2017-3/2/17

*

חוג יהדות

יום ד' 1/2 גבע

הסופר חיים באר

מיכל בת שאול במקרא ובשירה העברית החדשה

***************************

פרטי ההתקשרות לדורון חורב מנהל הקהילה

טלפון הוא 052-8795265

מייל הוא: kehila@kvgeva.co.il

***************************


ועדת תרבות: הרשמת מתנדבים לחגים הקרובים.

תלויה בח"א וניתן  גם לפנות אישית לנעמה רז

 

מסיבת פורים (מבוגרים) השנה ב 17/3

Image result for ‫תמונה של מסכות‬‎פורים מתקרב ואנחנו צריכים אתכם ההורים לארגון מסיבת הילדים

הצוות מתגבש לאט מאוד ועדיין חסרים מתנדבים רבים

מי שרוצה להצטרף מוזמן בשמחה רבה

 לפנות לנעמה רז 054-6633270

***************************


מהמרפאה:

לידיעת הציבור, עקב אילוצים, לא ניתן יותר להזמין דרך המרפאה מוצרים ללא מרשם כגון: מוצרי סולגאר, אומגה 3, מוצרי אלטמן וכד'.

ניתן לרכוש באופן עצמאי את המוצרים הללו ללא מרשם, בבתי מרקחת  וטבע באזור לקבל החזר חלקי כבעבר. ניתן להביא קבלות למרפאה.

בברכה צוות המרפאה.

***************************

שלום לכלם.

בשבת בבקר נפגשנו כמה משפחות וכמה חברים להזכר ולדבר על  הורביץ, חנה אוג ,עתניאל מגל אבינו ובחור צעיר בשם יצקו אם אני זוכרת את שמו. אותו לא הכרתי.

אני רוצה להודות לרותי לב הקטנה ולאילן, לזהר ולבנו , לבחור הנחמד על הגיטרה נרי רבי ולכל מי שעוזר במלאכה.

המפגש היה חוויתי לכולנו בני משפחת מגל ,הזכרונות שעלו חיממו את לבנו והילדות והנעורים בגבע היו ככ חיים ומעוררי געגועים.

רותי יוצרת מפגש נעים מלווה במוזיקה נפלאה,(תודה לבתה של צלילה על הביצוע המקסים של השיר),מפגש מתוכנן וספונטני כאחד ששלח את כלנו לימים אחרים.

מפגש צנוע ואינטימי, בטוב טעם שעל אף פשטותו מורגש שהושקעה בו עבודה רבה.

מקום המפגש בין עצי האורן וליד הקברים של יקירינו עושים את הזכרונות מרגשים עוד יותר.

אז שוב תודה רבה לרותי ולכל עוזריה הנאמנים על המחשבה והביצוע.

חוה ורפי פארן.

 

משולחן המזכיר - יאיר קארו2017

משולחן המזכיר

 

אישור תכניות המשק - יום ג' 31.1.2017 מועדון לחבר משעה 16.00 ואילך

שלב א: אסיפת התאגידים וועד אחזקות - 16.00 – 18.00

פתוח לחברי גבע המעוניינים לראות פרטי התקציב של הענפים

זכות הצבעה רק לחברי הנהלה כלכלית – אסיפת התאגידים

סדר יום אסיפת התאגידים :

1.      אישור תקציב – בקרה.

2.      אישור תקציב – חקלאות.

3.      אישור תקציב – מכון שקדים.

4.      אישור תקציב – ק.ג חשמל.

5.      אישור תקציב – שותפות גבע חרוב.

סדר יום וועד אחזקות:

1.      אישור פרוטוקול ישיבה קודמת.

2.      אישור תקציב אחזקות.

3.      אישור העברת דיבידנד לתקציב הקהילה.

4.      שונות.

שלב ב : אסיפה כללית של קבוצת גבע.  18.30 ואילך מועדון לחבר.

סדר יום אסיפת קבוצת גבע :

1.      הודעות ושאילתות.

2.      תקציב אחזקות גבע.

3.      תקציב קהילה .

4.      רפורמה בתקציב האישי .

יהודה בכר - רענן פרנס – דורון חורב - יאיר קארו

ממש"א- תזכורת לגבי תורנויות - אלון וענת

מש"א

 

תורנויות שישי ערב ובכלל, בחדר-אוכל.

בהמשך לתהליך של צמצום תורנויות והגדלת הרווחה לחברים, ולאחר שבחנו את תורנות ערב שישי, הגענו למסקנה שניתן להקטין את מספר התורנים, וכך עשינו.

במקום ארבעה תורנים, נשארו שלושה.

לפי כל הבחינות מספר התורנים מספיק, למעט כאשר מי מהתורנים לא מגיע לתורנות.

במצב של חבר\ה שאינם מגיעים לתורנות ולא דאגו למחליף הרי שהעומס "נופל" על שאר התורנים, שבאים ועושים את חובתם ושנשארים עם תחושה קשה של זלזול וחוסר התחשבות בהם.

תזכורת, על מנת שנוכל להמשיך וליהנות מהשירות:

מידי חודש מקבלים החברים פתק לתא הדואר, המבשר להם על התורנות אליה שובצו.בנוסף, בכל יום ראשון נשלחת תזכורת לטלפון הנייד.

כל שנותר הוא, לדאוג להגיע לתורנות.

חבר המעוניין להתחלף, מכל סיבה, ההחלפה היא באחריותו הבלעדית!רשימת כל התורנויות וכל התורנים, מפורסמת על גבי לוח המודעות ובאתר גבע, לפי רשימה זאת, ניתן לתקשר ולמצוא מחליף.


רצוי מאוד, שתהליך ההחלפה ייעשה לפני בוא התורנות ולא בזמן לחוץ.

כאשר תהליך מציאת מחליף נעשה מבעוד מועד ולאחר מספר ניסיונות לא מגיעים לכל הצלחה, אזי אפשר להתקשר לענת ולבדוק אתה מה ניתן לעשות.

ואחרונה, פניות שונות, מוטב שייעשו ויכוונו לשעות העבודה ונמשיך לכבד את זמן הפנאי, של כל חבר וחברה.

בתודה מראש, מש"א

ענת ואלון

כיצד נחליט - צלילה לקס

כיצד נחליט ?!

מעת לעת נדרשים אנו לקבל החלטה בנושא מורכב , המתייחס לכלל חברי הקבוצה אשר באישורו וביישומו יש השלכות ארוכות טווח על חיינו בגבע.

נושאים ממין זה היו, המעבר ללינה משפחתית, יצירת קרן חיים ובניית קרן פנסיה, הפרטות ,שינוי אורחות חיים ועוד.

דיון בנושא מסוג זה דורש הכנה של הציבור לצורך יצירת תובנה של כלל החברים בנושא הנדון , על כל היבטיו, לפני ההכרעה בקלפי.

כעת עומד בפנינו דיון והצבעה בנושא "חלופת האגודה" שעניינו בקרקע עליה אנו יושבים, (95 שנים) השימוש בה וזכויותינו לגביה.

בנושא קרקעות, המדינה היא הריבון והיא הקובעת את הכללים, המשתנים מעת לעת.

על מנת שאנו החברים, נוכל לקבל החלטה מושכלת לעת הכרעה בנושא, בעד או נגד,

ולא נושפע מאינפורמציה חלקית המתפרסמת בעלון המקומי, נדרשים מספר צעדים.

1.     הצגת הנושא (בכתובים)באופן תמציתי ושפה פשוטה. כלומר:

על מה אנחנו מצביעים.

2.יש להבהיר מדוע אנו נדרשים להחלטה כעת.

3.יש להציג באופן מפורט, מה נדרש מגבע לצורך יישום ההצעה, אם תתקבל.

4.מהם יתרונות ההצעה ומהם חסרונותיה, זה מול זה, הן בראיה עכשווית והן בראיה עתידית.

5.מהם המרכיבים בהצעה שלגביהם קיימת אי ודאות ומה משמעות אי הודאות לגבי כל אחד מאותם מרכיבים.

6.מהן הערכות להשלכות (עתידיות)בקבלת ההצעה, לגבי גבע, ומהן הערכות להשלכות (עתידיות) לאי קבלתה.

בהינתן, וכל האינפורמציה הקשורה בנושא, תהיה לנגד עינינו (בכתובים), בנוסף לשיחות עם מומחים הנערכות בעת האחרונה, נוכל לקבל החלטה מושכלת שתיצור אופציות עתידיות ולא תמנע אותן.

צלילה לקס

זכרונות מהסולם 11 - הנשרים באים

 זיכרונות מהסולם

 

זיכרונות מהסולם  (פינת חי)

מלחמת העולם הסתיימה, ואני בכיתה ו `בשנה הבאה אתחיל לעבודבפינת חי, אין מאושר ממני.

אני עולה בסולם לגג ב-ס, והפעם עובר מיד לצד המערבי, משם אני יכול להשקיף לעבר המתחם שהִקצו לפינת החי ממש מאחורי  ב-ס.

את פינת החי הקימו ילדי בית ספר, ומי שהתחיל במפעל הזה היה מוטי אפרתי ז"ל הוא אף נטע  את האקליפטוסים ,שמשמשים גם היום את הילדים.

הרעיון היה שגם ילדי בית הספר יתרמו משהו לפרנסה ולמאמץ הכללי, כמובן בשעות הפנאי כלומר לאחר העבודה והלימודים. הילדים שקיבלו על עצמם את הטיפול בחיות ובעופות, עשו זאת במסירות ללא גבול, לקום מוקדם בבוקר לחלוב את העיזים, לבא בלילה לראות אם יש המלטה, או להוריד את הדוגרת ההודית מעל ביצי  האווזים שהיא דוגרת עליהם. (צריך להבין גם לה יש צרכים) את החלב הבאנו  למטבח הילדים, ואת הביצים למחסן הביצים בלול.

הכל  היה נרשם ובסוף השנה הלוי נתן לנו כמה פרוטות לקרן הקיימת.

כמה השתוקקתי להיות בין הילדים המאושרים שזכו לעבוד בפינת החי, אבל ידעתי בתחילת כתה ז אתחיל במשימה.  כמובן שהיינו צוות וביניהם הייתה גם מיר'לה גיל בת כיתתי.

 

כל הזיכרונות האלה עלו במוחי לא מזמן. למרות גילי אני יוצא מדי פעם לצעדה, המסלול עובר ליד מה שהיה פעם פינת החי, עכשיו נשארה רק גדרה ,ואני מבחין בכמה חמורים, לא מעט עיזים (אבל לא לבנות מגזע "זנן" שאנחנו טיפחנו )ועוד כמה תרנגולות מצבעים שונים ממש חגיגה לעיניים, וכמו שכתוב: "נער קטון נוהג בם".

אני מתקרב אל הנער ומתבונן באיזה חריצות ומיומנות הוא עושה מלאכתו. וכמנהג הזקנים מעלה זיכרונות ואז אני שואל אותו "בן כמה אתה?" והוא משיב לי "בן שלוש עשרה". "שלוש עשרה" אני אומר כאילו לעצמי, "ואני מספר לך זיכרונות  מלפני שבעים שנה... "

ולאחר מחשבה נוספת אני אומר לעצמי, הרי זה הנכד של בנצי ידידי, הרי שנים עבדנו ביחד, וביחד שרנו שנים רבות בגבעטרון...     

הזיכרונות הזיכרונות

כאן מהלכים על בהונות

הזמן נירדם אל נא תעירנו

אולי עבר זמנה של הגבעה הקטנטנה.

לא היה מתאים יותר מבנצי לגבעטרון, מוזיקלי אין כמוהו,שומע פעמיים את העיבוד של הבסים, אצלו זה כבר יושב.

היה לו קול בריטון ערב ותמיד שמר על הקצב.  לא נשכח גם את חוש ההומור, יחד עם יאיר זק, הדרך להופעה הייתה עוברת בלי להרגיש.

זיוה ואני היינו בזמביה בחג ה-50, כשחזרתי עבדתי לשמחתי  ליד בנצי בבקרה. הוא זכר כל פרט מהמופע אירוע החג עבר לנגד עיני כאילו בשידור חי.  אבל לא תמיד היה הכל דבש, המנהל המוזיקלי  היה מביא שיר שלא מצא חן בעינינו, בנצי היה מגיב מיד "לואדי".

וכאן עלי להרחיב קמעא. בימים ההם שנות ה-40 -60, כל פסולת, אם זו פסולת בנין או ענפי עצים כרותים, אך בעיקר פגרי בהמות מכול סוג, הכול נגרר לואדי, פרות  שבלעו מסמר או סתם מחלה, טרקטור נקשר לרגליהן ויאללה לואדי. גם כבשים ,עיזים ואפילו עופות, לכולם נמצא שם מקום.

אבל היה גורם נוסף שהשתתף בחגיגה, הנשרים.

בהתחלה היינו רואים בקצה השמיים כתם שחור בגודל כדור רגל, אבל תוך זמן קצר הוא גדל במהירות ואנחנו  ילדי הכפר כבר ידענו, הנשרים באים. זאת תמיד הייתה להקה, כשלושים פרטים, הם היו מתנפלים על הנבלות וזוללים ללא הפסק. הבעיה משהחליטו להמריא ,הבטן המלאה הקשתה מאוד עליהם.

ודאי ניראה לכם כאילו נפרדתי מבנצי והגבעטרון, אז לא, אני ממשיך עוד קצת.את הימים הראשונים קשה לשכוח, היינו חבורה מלוכדת, כולם גבעים, שרה'לה שרון חברתה הטובה של רינה, מספרת: התחננתי לרינה :לא תקבלו אותי לגבעטרון? "לא" ענתה רינה:"רק גבעים". והגבעטרון בתקופת התלבושתהלבנה מנה 23 זמרים וזמרות כולם  גבעים.

גם הכותבים היו מגבע, אביא לדוגמא קטע מפזמון של דידי.

שיר הטרמפ

יום ראשון הגיע לא עליכם

אל הקמפ שוב יש לחזור ,

ילקוטי מלא כביסה על שכם

אך היכן  היכן הטרמפ

 

ואני חייל מסכן בנח"ל

אל הכביש יורד רגלי,

שעתיים אחכה

גם אצחק וגם אבכה ,

ואת הסנדוויץ' אנקר

עד שאוטובוס יטרח ,

ייעצר אדיב כל  כך,

בעמידה אותי ייקח.

אני מסיים הפעם, אבל הזיכרונות, הזיכרונות. "הוא עוד יחזור".

דנדי

ספרים חדשים בספריה- ינואר 2017
אנחנו חתומים על קתדרה – כתב-עת לתולדות א"י ויישובה - בהוצאת יד יצחק בן צבי.

בין הנושאים המופיעים בחוברות של 2016 

חוברת 157 ענת אביטל: ריבוי עצי פרי באמצעות הרכבה: תיאורים בפסיפסים מהתקופה הרומית והביזנטית.

יובל גובני וגדעון כ"ץ: יחיד וחברה בחיבוריו העיוניים של ס' יזהר.

חוברת 158- יוסי גולדשטיין: מקומה של תנועת "חיבת ציון" בקריסתה של עליית תר"ן – תרנ"א.

חוברת 159- דוד שטנר וגדעון ביגר: כנגד ארבעה אבות:אהרון אהרונסון, פנחס רוטנברג, שמחה בלאס וג'יימס הייס, האבות האמיתיים של רעיון המוביל הארצי.

חוברת 160- דורון טימור ואורי כהן: האיום האקדמי בשער הקיבוץ:גבולות הקולקטיביזם הקונפורמי בראשית המדינה.

מוצע לחברים לעיין בחוברות הנ"ל.

ספרים חדשים בספרייה – ינואר 2016

ספרות עברית

FOREVER פוראבר - הוד, ניר  (נתרם לספרייה)

ימי עלמה ותום - שביט, דן


מה בלום, שחקנית מוערכת, הנחשבת ל'גברת הראשונה' של התיאטרון, ותום זמיר, שחקן צעיר ומבטיח, אמורים לשחק במחזה חדש תפקידֵי אֵם ובנה שמערכת יחסיהם קשה ועכורה שוררת ביניהם. הבן בורח מאמו, היא מבקשת נואשות להחזירו אליה, אך הוא לא נעתר לה ויוצא שהם אינם נפגשים פנים אל פנים באף סצנה במחזה

במאי ההצגה, בהבלחה גחמתית-מקורית, מבקש מהם לא להיפגש בתקופת החזרות גם מחוץ לבמת התיאטרון, כביכול כדי להעצים את העוינות והניכור המאפיינים את יחסיהם במחזה. תחילה הם מגיבים על הבקשה המוזרה בהסתייגות זועמת, אך כעבור זמן הם כמו-מתאהבים ברעיון, ומחליטים להימנע לפי שעה מכל מפגש, לבדות כל אחד את קורות חייו של השני/השנייה, ולהפליג כך אל מקומות, זמנים ומערכות יחסים כיד הדמיון הטובה עליהם

הסדָרים והגבולות של מציאות מול תיאטרון נפרמים ומשתבשים. עלמה בודה את סיפור צמיחתו של תום משכונה זנוחה ביפו אל זירת התיאטרון בתל אביב, ומבקשת לפענח את חידת זהותם העלומה של הוריו. תום מצדו בורא את סיפורה של עלמה - שתחילתו באירופה של ימי המלחמה, המשכו בזינוקה המטאורי כשחקנית נודעת, וסופו במפגש עם קצין נאצי מזדקן שבא לארץ ומצפה שהגברת תמחל לו על מעשיו האפלים אז .. 

כך הופכים חיי עלמה ותום לספקטקל מתעתע. הריאליזם הולך ומתרסק והבדיון הפואטי מערבל את תודעת הדמויות. שוב אין זה ברור מה מציאות ומה דמיון, ומנגד אפשר לומר שהכול מציאות בה במידה שהכול דמיון. הסיפור כולו נעטף במבדֶה נדיר, המשבש לחלוטין כל מערכת-ציפיות מובנית של הקורא - המוצא עצמו מהלך בעולם דרמטי פתלתל, שבו החיים הם מחזה והמחזה הוא החיים, ופוסע בנבכי מסע מעמיק לאין שיעור בחיק הבדיון הפרוזאי.

אנחנו על השחור סיפורה של חטיבה 500 במבצע שלום הגליל - אבירם ברקאי

פנינו אל השמש העולה - שאול פז

ספרות מתורגמת

הנני - ג'ונתן ספרן פויר


הרומן, שראה אור השנה בארה"ב, מתאר את תהליך הפרידה של ג'ייקוב וג'וליה, זוג יהודים אמריקאים בני ארבעים וקצת שחיים בוושינגטון. ג'ייקוב הוא סופר ותסריטאי, ג'וליה היא אדריכלית. לזוג שלושה ילדים. בני הזוג הם יהודים לא מאמינים ולא שומרי מסורת באופן עקבי ומלא, אבל הקשר ליהדותם חשוב להם והם משמרים אי אלה טקסים, ביניהם טקס הבר מצווה הממשמש ובא של בנם בכורם, סאם, שבשיבוש ההכנות לקראתו נפתח הרומן. במקביל לעלילה המשפחתית, ישנה כאן עלילה רחבה שבה מתואר כיצד בעקבות אסון טבע (רעידת אדמה) נאלצת ישראל להיאבק על חייה מול מלחמה שפורצת כתוצאה ממה שנתפס כטיפול לא ראוי של ישראל בהשלכות אסון הטבע באוכלוסיית השטחים שמוחזקים בשליטתה ובהם חיה אוכלוסייה פלסטינית וכן בטיפולה בהר הבית, שנפגע גם הוא באסון. במסגרת מלחמת הקיום הזו, קורא ראש ממשלת ישראל ליהודי ארה"ב להתנדב לסיוע פעיל במלחמה וכך עומדת סוגיית נאמנותם של ג'ייקוב וג'וליה ליהדותם, או לישראל, למבחן.

עמק האושר - פטריק וייט

מכתב אחרון ופרידה - ג'וג'ו מויס

תכריח אותי - לי צ'יילד

מי את חושבת שאת - אליס מונרו

הכוכב מעל היער, לראות אישה - שטפן צווייג ואנמארי שוורצנבך


ישנן יצירות שעצם העמדתן זו ליד זו עשויה לגרום לחוויה ספרותית נוספת, בוהקת בין שתיהן. כאלה הן הכוכב מעל היער שכתב שטפן צוויג בהיותו בן 23, אחד מסיפוריו היפים ביותר, לצד לראות אישה מאת הסופרת השווייצרית אנמארי שוורצנבך,  שכתבה בגיל 21 נובלה פורצת דרך בתמטיקה הלסבית שלה, כמו גם בסגנונה הספרותי. הנושא המשותף: רגע הולדתה של אהבה.

“כשרכן פעם פרנסואה, המלצר הצנום והמטופח בקפידה, מעל לכתפה של הרוזנת הפולנייה היפה אוֹסטרוֹבסקָה בשעת ההגשה, אירע דבר משונה. העניין נמשך רק שנייה ולא היו בו לא עווית ולא רתיעה, לא תנועה ולא תזוזה. אף על פי כן היתה זאת אחת מאותן שניות הטומנות בחובן אלפי שעות וימים."

(שטפן צוויג, הכוכב מעל היער)

“לראות אישה: לשנייה אחת בלבד, בטווח הקצר של המבט, ואחר כך לאבד אותה שוב בעלטת מסדרון כלשהו, מאחורי דלת שאסור לי לפתוח אבל לראות אישה, ובה בעת להרגיש שגם היא ראתה אותי, שעיניה תולות בי מבט שואל, כמו נגזר שניפגש על סף הזרוּת, על אותו גבול תודעה אפל וקודר."

(אנמארי שוורצנבך, לראות אישה)

פליקס קרול : וידויו של מאחז-עיניים - תומאס מאן

בלזק: ביוגרפיה -  טפן צווייג

אנחנו מיידוובנה: הפשע וההשתקה - אנה ביקונט

 

75 שנה לטבח ידובנה

בעקבות הספר אנחנו ביידוובנה - לא רק הנאצים הרגו ביהודים: 75 שנה לטבח ידוובנה

מירי פז | 20/07/2016 

טבח ספונטני שביצעו פולנים ביהודים בשנת 1941 מזכיר אחת מאמיתות היסוד הקשות של היבשת: האנטישמיות לא הייתה רק רווחת רק בקרב הנאצים והגרמנים. למרות הזמן שחלף ההכחשה נמשכת


החודש (10.7.2016) נערך בעיירה הפולנית ידוובנה טקס זיכרון לטבח כ-1,600 מאזרחיה היהודים של העיר בידי שכניהם הפולנים ב-1941. הטבח אירע קרה בתקופת ביניים קצרה בין הכיבוש הגרמני לבין הכיבוש הסובייטי. בעיר עוד נותרו כמה חיילים גרמנים. ידוובנה וסביבותיה היו שטח הפקר.

ההיסטוריון והסוציולוג יאן תומש גרוס, אמריקאי ממוצא פולני ויהודי, תיאר בפירוט את הטבח הזה בספרו "שכנים", שהרעיד את אמות הסיפים בפולין כשראה אור בשנת בראשית שנות האלפיים. פרסום הספר הצית סערת רוחות ומחלוקות אין סוף. יאן גרוס הוכתר כ"טורף פולנים" והואשם בשימוש במקורות הלא נכונים.  הפולנים התנערו מאחריותם לפשע והאשימו את הגרמנים בביצוע הטבח. אימת האשמה היא מחלה פולנית חשוכת מרפא – "אובססיה של אי אשמה", כפי שמגדירה זאת האינטלקטואלית הפולניה המבריקה יואנה טוקרסקה-באקיר.

יותר משזועזעו מן הפשע עצמו, עסקו הפולנים בחישובים כלכליים ומדיניים. הם חששו כי מה שגרוס חושף ב"שכנים" עלול לכרסם במעמדה של פולין בנאט"ו, בחברותה באירופה ולחבל ביחסיה עם ארה"ב. פולין עלולה לסבול שוב מדימוי של מדינה מפגרת וגזענית.

אבל לא רק חוגי הימין סברו כך, אלא גם איש מכובד ונאור מלב לבה של האליטה התקשורתית והפוליטית בפולין: אדם מיכניק, עורך העתון החשוב בפולין 'גזטה ויבורצ'ה' וממייסדיו, גיבור 'סולידריות' בעבר, לוחם נמרץ למען זכויות אדם שעל מאבקיו הצודקים זכה בפרס גם בישראל.

כעורך העתון החשוב במדינה עשה אדם מיכניק כל אשר לאל ידו כדי שפרטי הטבח בידוובנה לא יתפרסמו ב'גזטה'. (וכך אירע שהעתון המתחרה 'ז'צ'פוספוליטה' היה הראשון שפרסם את הסיפור). מיכניק בלם את העיתונאית הבכירה של העתון אנה ביקונט ומנע ממנה לכתוב על הטבח. כדי לשכנע אותה הסתייע בעד (מפוקפק, כפי שנודע בינתיים) שטען בעיקשות כי הגרמנים הם שהרגו יהודים, לא פולנים.

אבל אנה ביקונט לא השתכנעה. היא יצאה לחופשה ללא תשלום מעיתונה וכתבה ספר רחב היקף ועוצר נשימה בגילוייו: 'אנחנו מידוובנה', שסוף סוף יראה אור גם בעברית בתרגומו על עילי הלפרין בהוצאת כרמל. הספר תורגם לצרפתית, לשוודית, להולנדית ולאנגלית וקצר פרסים בינלאומיים חשובים ואין ספור שבחים של טובי החוקרים והסופרים. "זה יותר גרוע ממה שחשבנו," כתב הסופר והמבקר הבריטי ג'וליאן בארנס ברשימה מרגשת ב'ניו-יורק טיימס'.

ביקונט הלכה מעבר לפרטי הטבח ב-1941 שתיאר גרוס ב"שכנים" ותועדו בספר קהילת ידוובנה. היא תיארה את המתרחש בידוובנה ובעיירות הקרובות לה בראשית שנות ה-2000, שתושביהן מתנכלים לכל פולני המכיר באחריות לפשע, ומדיחים ראש עיר רק משום שהשתתף בטקס זיכרון לנרצחים. רוב תושבי ידוובנה וסביבתה ניזונים מהפרסומים האנטישמיים הארסיים ביותר שרווחו בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים והופצו בחריצות ובהתמדה על ידי האנדציה – מפלגת "הדמוקרטית-הלאומית".

אנה ביקונט כיתתה רגליה לבתי התושבים, ראיינה אותם באין רואה, ותיעדה, בין השאר, את הצלחתם החברתית היוצאת מן הכלל של הרוצחים הראשיים בידוובנה ובסביבותיה – האחים לאודנסקי. אפיינית, למשל, טרונייתה של האזרחית מריה ק' על כך שלא הרוויחה מאום מביזת היהודים:  

"כמה רבים מבני עמי יצאו על עגלותיהם למלאכת הביזה" מספרת האזרחית מריה ק'. "אני לא פוחדת לדבר על כך, משום שאני לא הרווחתי דבר מהשריפה הזו. רק שמיכת פוך אחת, שתי כריות וארון שאימא לקחה בשבילי. וכמה מחשבה עוד הייתי צריכה להשקיע בשביל להעביר את זה!"

ביקונט מספרת בכאב על  גורלה של אנטונינה ("אנטושה") ויז'יקובסקה שהצילה כמה יהודים מן התופת ונרדפה כל ימיה בידי בני עירה עד שאפילו ילדיה נזפו בה על "התנהגותה". ביקונט רצתה להעניק לאנטושה את ספרה "אנחנו מידוובנה" אבל היא חששה לשלומה כי ידעה שהחזקת הספר עלולה לסכן אותה. עד כמה עמוקה ההכחשה גילתה ביקונט כאשר הציעה למנהלת בית הספר ביידוובנה להזמין את אנטונינה ויז'יקובסקה לשיחה עם התלמידים ונענתה בטריקת דלת.

רק לאחרונה הודה אדם מיכניק בכך שטעה כשלא התיר לאנה ביקונט לכתוב על הטבח בידוובנה, ומבלי משים חשף את מניעיו שהיו אינסטרומנטליים לחלוטין: "חששתי שלפרסום הדבר עלולות להיות השלכות הרסניות ברגע שבו ידונו על קבלת פולין לנאט"ו והקונגרס היהודי האמריקאי ינסה למנוע את הכניסה שלנו ושזה יצית קונפליקט אבסורדי ומזיק לפולין," אמר לא מזמן לביקונט, המצטטת את דבריו באחרית דבר מעודכנת של ספרה.

הכחשה עמוקה

לדברי העיתונאית והפעילה החברתית אנה קליס בפולין של היום לכולם יש לב מלוכלך ומצפון מוכתם. היא מספרת על מקרה בו דיפלומט פולני בכיר ורעייתו הזדמנו לארוחת ערב פרטית, שבמהלכה הזכיר מישהו מן האורחים את שמו של יאן גרוס. למשמע השם קפצה הרעיה הדיפלומטית כנשוכת נחש וצווחה שהיא לא מוכנה לשמוע דברים כאלה. "את הכל עשו הגרמנים או הכריחו את הפולנים לעשות זאת", צווחה.

"באמת?" העירה חרישית אחת האורחות. "האם הגרמנים גם הכריחו את הפולנים האומללים לכרות ראש של ילד ולשחק אתו כאילו היה כדור?", "הגרמנים ממש עמדו שם והכריחו אותו?" תהתה.

למרבה הצער, גם היום פולנים לא מעטים עדיין מתכחשים לפשע בידוובנה ומאשימים את הגרמנים בטבח. דברי ימי אירופה רצופים מעשי טבח ובלא מעט מקרים הטובחים מתנערים מאחריות. באפריל-מאי 1940, טבחו הסובייטים 22,000 קצינים פולנים ביער קאטין. במשך חמישים שנה התכחשו הסובייטים לפשע, וגם הם האשימו את הגרמנים. רק בשנת 1990 אחרי קריסת הקומוניזם, הודו הרוסים באחריות לפשע וגם אז עשו זאת כמי שכפאם שד. את המסמכים שנצברו בארכיוניהם הם משחררים באיטיות מכוונת.

"שכנים" ו"אנחנו מידוובנה" הם שניים מתוך שורה של ספרים ומאמרים שעוררו חשבון נפש של החברה הפולנית עם עברה. כמה מן האירועים והווידויים בספרה של ביקונט היו השראה ליצירות תיאטרון וקולנוע, ביניהם המחזה 'הכיתה שלנו' מאת טדאוש סלובודז'אנק והסרט 'הדיבוק'. באחת התמונות המצמררות בהצגה 'הכיתה שלנו' חוגגים פולנים את מסיבת הכלולות של חברם עם רחל'ה, יהודיה שהתנצרה וכל משפחתה נטבחה. בית המשפחה נבזז כולו ועכשיו מונח השלל על שולחן המסיבה והרוצחים החוגגים מתגאים בכלי השלל .

הגיל הנעלם


 

התחדשנו במקום: נפגשים בפאב "ואלי בר" עין חרוד מאוחד

 

הזמנה והזדמנות למפגש חברתי

לגילאי 60 פלוס מינוס

 

מועד:    יום רביעי 8.2.17 בשעה 18:30

מקום: פאב "ואלי בר" עין חרוד מאוחד.

 

בתוכנית:   נהנה   ממפגש חברתי ,נטעם מהיצע נשנושי-ערב בתוספת שתייה כיד המלך

 

ונמשיך במשחקי אלתור ,צחוק והלצה  עם עופר לוי-מורה לתיאטרון.

מוזמנים להגיע במצב רוח מתאים להשתתפות פעילה.. הצחוק הוא בחינם!!

 

שווה...שווה.. ביותר !

 

18:30-19:00 מפגש חברתי  ונשנושי  ערב מתפריט הפאב ,בירה,  משקאות קלים , בר אלכוהולי-בתשלום.

 

19:00- שעשועי תיאטרון  בהנחיית עופר לוי

 

חשוב!  נא אשרו הגעתכם בטלפון: 6421050 או בדוא"ל : dorot_gilboa@walla.com

 

נשמח מאוד...מאוד...מאוד... להיפגש !

 

כי גם לנו מגיע ... פאב !!

 

תרבות בעמק

 


קפה ביקלס פתוח בחצר הפסלים משעה 10:00

28.1.2017 שעה 11:30 מופע "מוסיקה עולמית"

*************

הצגה שנייה בסדרת התיאטרון, "סליחות" של תיאטרון באר שבע. דרמה קומית ישראלית מרגשת, 

יום ב', 30/01/2017, 20:30 באולם בית ציזלינג, עין-חרוד מאוחד

רכישת הכרטיסים בעיצומה באתר Hagilboa.smarticket.co.il   

סליחות

 

דרמה קומית ישראלית מרגשת, מאת חנה אזולאי-הספרי / בימוי כפיר אזולאי

תפאורה ותלבושות: יהודית אהרון

תאורה: אמיר קסטרו

מוסיקה: אלדד לידור

וידיאו: שפלאיאביאה קטיה 

בהשתתפות: יעל איתן, אוולין הגואל, אורלי טובלי, מעיין תורג'מן

שחקנית בקליפ: גילה בלאיש

יום אחד קמה תמו אוחנה, מחזירה את הבית שלה לחברת עמידר ונעלמת. אל הבית בעיירה הקטנה מגיעות מכל קצוות הארץ ארבע הבנות שלה: מלכה, עקרת בית; אוולין, ש"סניקית ואם לשמונה בנות; פאני, אשת עסקים סקסית; ואמירה, סטודנטית כושלת לקולנוע. עליהן למצוא את אמן, לפנות את הבית שבו גדלו ולבלות ביחד את יום הכיפורים. תוך כדי אריזה צפים הזיכרונות, היחסים מתחדדים והסודות מתגלים. בסופו של יום הן מגלות כי למרות שגדלו עם אותה אם, לכל אחת מהן הייתה בעצם אימא שונה.

מחזה מצחיק ומרגש הנוגע בכנות בנושאים משפחתיים טעונים: יחסי הורים-ילדים, קנאה נשית, פערי דורות והסודות הכואבים ביותר הרובצים במרתפי הזיכרון של המוסד המשפחתי.

"תראי, אוולין, אני יכולה לסלוח לך והכול יהיה בסדר כאילו, אבל את לא באמת מבקשת סליחה, את בסך הכול רוצה שירשמו לך עוד מצווה בעולם הבא, שתוכלי לישון בשקט ביום כיפור. זה הכול."


עמוד אחורי

משפצים את מגרש המשחקים

 

ושלושת הערנים

 

צילום: צלם הבית

 

העתקת קישור