דף מספר 2248
16/12/2016
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2248

 

דף מספר 2248 ט"ז בכסלו תשע"ז 16 בדצמבר  2016

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

גבע בת 95


והדרך עודנה נפקחת לאורך

הודעות לדף


                                 

קבוצת גבע אבלה על מותו של

בן גבע

אחיק שמחוני ז"ל

ומשתתפת בצער המשפחה

****************

קהילה לומדת

ברצוננו לבדוק התכנות פתיחה של סדרת הרצאות בנושאים שונים, כגון:   

ספרות, תנך, פסיכולוגיה, אומנות, היסטוריה, תאטרון , הורים וילדים, זקנה ועוד...ההרצאות יועברו בשלב ראשון על ידי כוחות פנימיים.

בקרוב נשלח שאלון שיבדוק את מידת נכונותכם להשתתף בפעילות שכזו, תחומי עניין ושעות מפגש רצויות.את התשובות לשאלון ניתן לשים בתא של נעמה רז או רחלי וייס או להודיע בעל פה...תודה מראש על שיתוף הפעולה    ועדת-תרבות

****************

בוקר טוב וגשום לכולם!

ההתכנסות בבית-העלמין תידחה למועד אחר. בזכות גשמי הברכה

****************

 

תכנית חוג העמקים לשבוע  שבין 18-25/12

*

חוג ספרות

יום א/ 18/12 17:30 בית שטורמן

 הבמאי רפי בלילי

בין פיוט לשירה עברית מצפון אפריקה לישראל

(סרט על דוד בוזגלו גדול הפייטנים במאה ועשרים

*

חוג  בטחון

שטורמן  בית 20:30           יום ב' 19/12

דר' אורית פירלוב – רשתות חברתיות בלבנון

*

יום ג' 20/12  קפה תרבות רם-און הצגת: "הצוואה"

 *

חוג יהדות

יום ד' 21/12 , דעה, 20:30 , גבע

אוריאל סימון – הולדת שמואל – אמי עקרה

 ****************

מזל טוב

לאנדי ואיילון גרייצר,

לחנה ויוסקה ולכל המשפחה

להולדת הבת- הנכדה

אלמה

 

****************

 

ברכה לחברים החדשים על הגבעה:

גלית ויותם אורן, ניצן לב ואורן רזניק, אביגיל אברהם ואנדרס מירנדה, אביב ועמי פורת, עטרה רצין ושלווה בן יהודה

הצטרפתם בעיצומה של תקופה בעלת השפעה עצומה על גבע בעתיד. ישנה ההתעניינות גדלה והולכת של משפחות המבקשות להיקלט כאן, הן של בני המשק והן של חיצוניים, ובכך הוכחה כי מתכונת החיים הקיבוצית שגבע מציעה מהווה גורם משיכה לרבים וטובים. שמחים כי מעתה תהיו שותפים מלאים בחיי קבוצה מגוונת וקהילה שהיא (עדיין) בעלת חיבור לאדמה לחקלאות ולטבע.

אתם מהווים נדבך משמעותי בתהליך ההצערה והגדילה של קהילת גבע, תוך הכנסת "דם חדש" בפעילות התרבותית, הניהולית והחברתית בגבע.

נאחל לכם ולכולנו המשך קליטה מוצלחת, פרנסה טובה, וחיים שלווים ומאושרים.

מאחלים - חברי ועדת קליטה, או בשמה החדש -צמ"דחמ"ד (צמיחה דמוגרפית –חמצן ודם חדש).

בשם הוועדה,

צור פלג

95 שנים והיום-יום - יאיר קארו

95 שנים מול היום יום.

גבע חוגגת 95 שנים לעליה על הקרקע.  מקבוצה קטנה של צעירים אידיאליסטים ציוניים סגפנים באורח חייהם צמחה כאן קבוצה גדולה רבת גילאים ,  שונת צרכים ,  הטרוגנית במאפייניה החברתיים.אז החיים היו קשים – היום, ניהול החיים הפך קשה ומורכב.

והנה רק לאחרונה התקבלו עשרה חברים וחברות חדשים ושוב אנו נושקים ל – 300 חברים לאחר לא מעט שנים. ועוד בנים מבקשים לחזור.

אני מבקש לאחל לכל קהילת גבע שנה טובה , שנת צמיחה , שנה של בריאות , שנה של הצלחה כלכלית וחברתית השלובות זו בזו.שנה של התקדמות לקראת הכרעות כבדות משקל בשורה של תחומי חיים מרכזיים, ושנה של התקדמות במשימות מרכזיות שגבע קבעה ולקחה על עצמה.

שנה שאחריה גבע תהיה שונה וטובה עוד יותר ממה שהיא היום בצאת שנת 2016.

ומכאן ליום יום .

גרעין צבר -  המזכירות אישרה ( בכפוף לחתימת החוזה הנדרש)  קליטתו של גרעין צבר נוסף במחצית השנייה של שנת 2017. הגרעין יהיה בגודלו של הגרעין הקודם 15-18 נערים ונערות שבאים ליטול חלק משמעותי בחיים כאן ולשרת בצבא.

חייק פורת והגר לב ימשיכו להוביל מהלך חברתי חשוב זה.  אני מבקש להבהיר כי הפעילות הזו מאוזנת מבחינה כספית .

חסכון 50  -  מדינת ישראל הודיעה על השקת חסכון 50 לכל ילד. אנו לומדים את הנושא.  

ישנה כבר הצעה בתהליכי גיבוש צופה פני עתיד ( שמירת רציפות לאחר יום קובע ) אשר תגיע בטווח זמן קרוב למזכירות ולאסיפה.

חשמל זורם בכפות ידיך – אהוב אותי לאט... מאז שרותי נבון שרה את השיר המחשמל הזה לא היה עניין כה רב בחשמל בגבע.  

קיבלנו מספר פניות מנומקות היטב ומתועדות לבדוק נושאים מסוימים לגבי תקצוב החשמל.  הפניות הללו נבדקות.אם יהיה צורך , לאור תוצאות הבדיקה לעדכן ההחלטות (  שהתקבלו לאחרונה בקלפי )  -  נעלה זאת שוב להחלטת הציבור. והעיקר לא לפחד כלל – צריך לתקן, מתקנים – לא מתבצרים.

מים לדוד המלך – מים מים לדוד.. מאז הביצוע ההיסטורי של ה"גששים" לא היה עניין כה רבה במדידת מים בגבע.

פעם, עיקר העניין היה במדידת הגשם ( האתגר מרתק בפני עצמו )  שהיה לה קשר מובן לחקלאות.

היום עיקר העניין במדידת המים הוא הקשר הישיר לתקציב האישי.

קיבלנו גם  כאן מספר הערות מנומקות ומתועדות מהציבור.  הן מורכבות יותר ואפשר שנצטרך לדחות מועד הפעלת חיובי המים.גם כאן , ככל שנצטרך לעדכן ההחלטות -  נעלה זאת שוב להחלטת הציבור.

חיסכון -  מים וחשמל כבר מופרטים/מוקצבים/מתוקצבים בגבע תקופה ארוכה. הפניות אלי לא לחייב עד "היום הקובע" אינן במקומן.   

אנו צריכים להביא המערכת שנרכשה למצב הפעלה מדויק וסדיר. עלות החשמל הנצרכת על ידי הקהילה מתקרבת ל  - 1,500,000 ₪ לשנה.

עלות המים הנצרכים על יהדי הקהילה מתקדמת ל1,000,000 ₪ לשנה.  סה"כ מתקרבים  ל – 2,500,000 ₪ לשנה.  הערכה זהירה מלמדת שאפשר לחסוך 10-15 אחוזים מסכום זה במעט יותר תשומת לב. עצם הפעלת מערכת המדידה מים-חשמל כבר סייעה לאתר נזילות מים גדולות ובעיות אחרות בתחום המים והחשמל והליך המדידה שלהם.

חלופת האגודה – רכישת השטח  הבנוי והמיועד לבינוי בהווה ובעתיד ( 450 מגרשים) נבדקת על ידי צוות מקרקעין ( הפוע ל תחת הוועדה הכלכלית).

התמונה מתבהרת – מצד אחד המשמעות הכספית של הביצוע אל מול יתרונות העתיד , ומצד שני אי ביצוע הרכישה אל משמעויות העתיד.  

כפר מסריק אישר לאחרונה ביצוע חלופת האגודה.. ואליו בקיבוץ בצפון שעבר שינוי באזור עדיפות עלתה עלות הביצוע של חלופת האגודה ביותר מ – 40,000,000 ₪ !!

הכוונה  - בינואר לקיים מפגש נוסף עם מידע נוסף לציבור לגבי תהליכי הבדיקה המתרחשים ( מלווים על ידי ייעוץ משפטי ושמאות).

לאחר מכן בפברואר שוקלים מפגש נוסף בדגש על צעירים שכן יכולתם לבנות ביתם בגבע בעתיד ( לאחר היום הקובע – בבוא היום הקובע ) תישען על ביצוע החלטה זו.

אם נסיים כל הבדיקה במועד שנקבע נלך להצבעה על חלופת האגודה במהלך חודש מרץ – ואז כל הכללים הנדרשים להצבעה זו יובאו בפני הציבור.

וזה הכל ?

  לא !

 יש חניות , ומסלולי צעירים , והרפורמה בתקציב האישי ,  וקליטה ובניה , וחיסכון במגזר הקהילה ועוד – ממש לא חסר אקשן ב"אומנת הגבעה" ,

  אבל חג גבע  - 95 היום.

חג שמח ושערים צהובים פתוחים לרוחות טובות.  - יאיר קארו .

 

לקראת האסיפה: שינוי תקנון בקרה

לקראת האסיפה

 

ביום שני הקרוב 19.12.2016 בשעה 20.00 במועדון לחבר אסיפת

סדר היום :

1.      שאילתות והודעות

2.      עדכון תקנון בקרה.

3.      חייק פורת נציג ציבור במזכירות ( אישור לפני קלפי ).

את העדכון המבוקש בתקנון בקרה יציג יוסי כץ – יו"ר דירקטוריון בקרה.

עיקרי התיקון – רצופים בהמשך.

בברכה – יאיר קארו

************************************

בקרה גבע אגש"ח בע"מ

דברי הסבר להצעה לתיקון תקנון האגודה

לאחרונה נבחן תקנון בקרה גבע ונמצא כי קיים צורך לשפר ולייעל את הניהול התקין של האגודה, כגון, צמצום מספר חברי מועצת המנהלים, שינוי אופן מינוי מנהל הכספים, שינוי בהוראות המתייחסות לצוות האיתור לתפקיד חברי מועצת המנהלים וכיוצ"ב.

להלן יפורטו עיקרי התיקון בתמצית ודברי הסבר:

·     עדכון ופישוט ההוראות לפיהן ימונה צוות איתור מועמדים למועצת המנהלים. עפ"י הנוסח המוצע צוות האיתור ימונה ע"י האסיפה הכללית של האגודה, ללא קביעה מראש כמה חברים יהיו בו, וללא הקביעה מראש מי יהא בו או כיצד יוצעו החברים בו. כן הוסרו התנאים למועד בחירת צוות האיתור (6 חודשים טרם תום כהונה), הכל מתוך כוונה שבהתאם לנסיבות חזקה על האסיפה הכללית של האגודה שתדע לבחור את הצוות המתאים ביותר, בתוך המועד המתאים באותן נסיבות, ללא כבילה לכללים שעלולים לסרבל את הפעילות.בנוסף לכך, כל חבר גבע יהיה רשאי להציע עצמו או חבר אחר, בפני האסיפה הכללית של קבוצת גבע, כנציג ציבור למועצת המנהלים של בקרה.

·     צמצום מספר חברי מועצת המנהלים – על פי התיקון המוצע מועצת המנהלים תמנה לא פחות מ-9 חברים ולא יותר מ-11 חברים, כאשר בכל מקרה רובם יהיו חברי קבוצת גבע (ולפחות 2 מהם יהיו נציגי ציבור חברי קבוצת גבע).

·     עדכון וצמצום רשימת חברי מועצת המנהלים המכהנים מתוקף תפקידם. מוצע שיכהנו במועצת המנהלים בעלי התפקידים להלן:

o    יו"ר ועד ההנהלה של אחזקות גבע.

o    מנהל העסקים של אחזקות גבע.

o    יו"ר ועד הנהלה של קבוצת גבע / מזכיר.

o    יו"ר מועצת המנהלים של בקרה.

·     מנכ"ל שהוא חבר קבוצת גבע יוכל להיבחר לדירקטוריון כבעל תפקיד המנכ"ל בחברה (מנכ"ל שאינו חבר קבוצת גבע לא יהיה חבר דירקטוריון).

·     הגדרה כי במועצת המנהלים ימונו עד 4 חברים חיצוניים,כלומר, שאינם חברי קבוצת גבע, אשר לפחות אחד מהם אינו מכהן מתוקף תפקידו.

·     האחריות לכינוס אסיפה כללית של האגודה תהא של יו"ר ועד הנהלה של אחזקות גבע.

·     מועצת המנהלים של האגודה תאשר את המינוי של מנהל הכספים של האגודה אשר יומלץ ע"י מנכ"ל האגודה.

אי לכך מוצע לכלול תיקונים בתקנון בסעיפים13(ב),13(ה)(5), 1414(א)(2), 14(ו), 14(י) ו- 14(כב), בנוסח הרצ"ב.


משלחן מרכז המשק - רענן פרנס

משולחן מרכז המשק –

 

חג המשק 95

סיכום 9 חודשים כלכליים ואתגרים לשנת ה 96 (2017)

שנת  ה- 95 לקיומה של גבע היא שנה כלכלית טובה,היא טובה כי מנהלי ענפים אכפתיים ומשקעים והישגיים ורוצים להצליח.היא טובה כי מכון השקדים עיבד יותר שקדים.

היא טובה כי בקרה טובה יותר משנה קודמת.ואנחנו כולנו טובים כי עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו.

לאחר מספר שנים של הפרדת העסקים מהקהילה (תאגוד) מתבסס דפוס עבודה נכון, שפה כלכלית עדכנית, דוחות ניהוליים און ליין, המספקים מידע לקבלת החלטות. מצטברים נתונים השוואתיים של מספר שנים ואפשר לראות מגמות. המגמות הם: המשך ירידה בחוב, על פי מתווה מוסדר עם הבנק. עבודת הנהלות ענייניות ומקצועיות בכל ענף ובכל תאגיד. עשייה.

בחקלאות אנו עסוקים בהתמודדות למול איומים וגזירות ממשלתיות: התקפות על חקלאים במחירי המים וביטול אגודות המים. בענפי הצומח פתיחת יבוא פרועה לירקות ותבואות, בענפי החלב אנו עדיין תחת חוק החלב ועל פי מדיניות הממשלה גם חוק החלב עלול להשתנות בעוד שנים ספורות.

במכון השקדים הצלחנו לתת ביטוי להשקעות בהגדלת כושר היצור, שמרנו על מספר החקלאים הבוחרים לפצח את השקדים אצלנו שהביאו יותר פרי משנה קודמת.

בבקרה תוצאות טובות וקרובות מאוד לתכנית העבודה, יש לציין שההנהלה פועלת באופן אקטיבי למימוש התכנית האסטרטגית, תכנית שהתקבלה לפני 3 שנים, המשימות הן גדולות ועיקרן הוא גידול וצמיחה במכירות.

בפעילות החשמל , בחברת החלוקה (ק.ג) חתמנו על הסכם קבע לרכישת חשמל מוזל מיצרן פרטי, ובימים אלו השלמנו את מערכת המניה האוטומטית. בחשמל הסולארי אנו מסיימים שנה שניה של יצור חשמל והמערכת עומדת בתכנית באופן יפה, בימים אלו אנו משלימים את ההסכם לבנית מערכת נוספת במתווה מונה נטו עליה החלטנו בתכנית השנתית.

אתגרים לשנת ה 96 (2017)

האתגר המרכזי הוא  "חלופת האגודה" . האם נממש את ההזדמנות ההיסטורית והחד פעמית לרכוש את שטח המגורים בהנחה של 90% ממחיר השוק.האם אנו, בני הדור השני והשלישי נתגייס כקהילה מאוחדת ונייצר את האפשרות הכלכלית עבור בנינו והדורות הבאים להקים את ביתם כאן על הגבעה שלנו?

המשמעות הכלכלית היא כה גדולה שאי מימושה היא קודם כל שאלה ערכית.האם "מותר לנו" להחליט לא לממש ?

האתגרים המשניים, אשר אנו לוקחים על עצמנו כבכל שנה,הם תכנון מקסימלי של אמצעי היצור, על מנת להשיא תפוקות, לפתח, לייצר צמיחה לטווח ארוך וכל זאת להבטחת רווחת החברים, המשך קיום אורחות חיינו והעברת הלפיד לדורות הבאים.

חג שמח, רענן פרנס

סימנים לחג המשק - דורון חורב

סימנים לחג המשק

ארבעה סימנים היו נותנים באדם באשר לרצונו, והיו אומרים:

לא הביע רצונו ולא מימש רצונו – ייצא מהעולם ולא ייזכרו צעדיו בו

הביע רצונו ולא מימש רצונו – נטע תקווה ברעיו ונחמץ לבבו

לא הביע רצונו ומימש רצונו – עלץ לבבו אך חשדוהו רעיו

הביע רצונו ומימש רצונו – נתן ברכה לעולם וברכה לעצמו

ואנחנו, יש בנו חלק מכאן ומכאן, ועל זאת יאהבונו ועל זאת נאהב, ועל זאת יזכרונו ועל זאת נשמח ונשמח.

וישנם המגדילים ואומרים, כי סימן אחד הוא מבין הסימנים כולם לסמל את חיינו, וזהו המקף (-).

ומשום מה גדולה חשיבותו מכל הסימנים האחרים? משום שבכוחו להפריד בין יום לידתנו ליום מותנו.

זהו סימן פשוט אולי, אך בכוחו לבטא את השמחות והאושר, את ימי התום וימי החסד, את לילות הייסורים וימי המכאוב, את רגעי האהבה, העצב, השנאות, התקוות והאכזבות, את כל שהפך אותנו למי שאנחנו, ואת סך מפגשנו עם אותם שהכרנו ואותם שהשפיעו על חיינו.

סימן אחד פשוט האורז את כל שקרה ועיצב אותנו בימי חיינו – עולם ומלואו.

ומה נבקש לנו, שנדע להכניס משמעות למקף, ושנדע לרצות ושנשכיל להביע ולממש הרצון.

וכל זאת גם בעבורנו וגם בעבור חברינו, כי לא נגזר עלינו לחיות יחד, אלא בחרנו לעשות כך בנפש חפצה.

וככל שנטיב לפעול עבורנו מבלי לפגוע בחברינו,

וככל שנשמור על מקומנו כדי שגם חברינו יוכלו ליהנות בו,

וככל שנשכיל לבחור היום כדי שלילדינו יהיה מחר,

וככל שנפעל במלוא כוחנו כדי להשיג את המרב לביתנו הפרטי והמשותף,

וככל שנאהב את ימינו כי טובים הם בזכות עצמם, מבלי לפזול לדשאי שכנינו,

או אז נדע ימים יפים של יחד לעוד ימים רבים, כי מגיע לנו לחיות בשלווה, ובנחת ובשלום.

 

לחג שמח ולעתיד מזהיר לגבע ולחבריה,

דורון חורב, מנהל קהילה

כוסו כיסו וכעסו - המערכת

"אדם ניכר בכיסו כוסו וכעסו"

א"ר אילעאי: בשלושה דברים אדם ניכר - בכוסו בכיסו ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו". ונוסיף על כך: גם בבחירות שהוא עושה בדרך חייו.

מעבר למשחק המילים של "בכוסו, בכיסו ובכעסו", ישנו מכנה משותף לשלושת הדברים המוזכרים בגמרא. אדם ניכר בכוסו, דהיינו באופן בו הוא מתנהל עם יצריו ותאוותו. בכיסו, דהיינו  במידת נדיבותו, ביכולתו  לתת מעצמו לאחר או להשיב לו כגמולו כלומר במידה ובאופן בהם הוא שולט בתוקפנותו ומעדן את ביטוייה.

השילוש האנושי הזה, של ניהול היצר הגופני, חוכמת המגע האנושי הנכון עם הזולת,  וההתנהלות המוצלחת עם האגרסיה, מחזיקים כמדומה עולם ומלואו. אנחנו לא בקשנו לחשוף את ה"הומו קיבוצניקוס" ערום ועריה אלא לנסות להכיר עוד פן באישיותו, דרך הבחירות השונות שהוא עושה במשך חייו. כך ניכר אדם באהבותיו ושנאותיו ,בשלל חוזקות וחולשות  ובאנשים אליהם הוא נוטה לחבור, בהעדפותיו האסתטיות,  בנטיותיו האמנותיות אם ישנן כאלה.

 בִּקשנו ממספר חברים לבחור קטעי ספרות, שירה, פוליטיקה, פילוסופיה, הסטוריה או להביא דברים משלהם,הכל לפי טעמם ורצונם, ולא הגבלנו או בקשנו שיהיו הדברים  קשורים בקבוצת גבע דוקא, וכל נושא יסכון.

וכך, דרך היחיד, אפשר להכיר במידה מסויימת  גם את הכלל אליו הוא שייך...... המערכת

 

תמונת אילוסטרציה

לחג העלייה - לילך רז

בראש הגבעה ניצבות שתי אבנים גדולות זו על זו, גל-עד המזכיר לנו היכן ואיך התחיל סיפורה של גבע. אולם הגבעה הקטנה שלנו הוקמה מהמון אבני זיכרון קטנות, שמציינות אנשים שחיו פה, חלקם היו עוברי אורח, חלקם הגיעו לכאן מקצווי תבל ונותרו לעד באדמתה, והיו שנולדו בה וגם נקברו בתוכה. אנשים רבים ויקרים, מהם הגיעו לזקנה ושיבה ומהם מתו באיבם, וישנם עוד שמהלכים בינינו. סיפורי חיים שמחים ועצובים, כמיתרים עדינים וסמויים מן העין העוברים בינינו שתי וערב והם חוטי השני של המקום הזה.

לילך רז


"... עבודת תרבות אמתית אינה אלא זו המביאה לידי גילוי, כלומר לידי יצירת האדם והחברה. ואם גם כלינו ואמצעינו דלים וקטנים – חשוב לנו ההישג הקטן והמגומגם שנחצב מתוכנו, מאשר פרי הילולים מתוך גנם של אחרים."

אליהו נחשון, עיתון חי כ"ג כסלו תרצ"ה (1934)

 

על היצירה - צלילה

על היצירה

לא פעם תהיתי מה נדרש לצייר בעומדו לפני כן הציור עליו מתוחה יריעה ריקה

ומה נדרש למשורר שלפניו מונח דף נייר ריק

ומה נדרש לפסל שבסדנתו מונח גוש של אבן

וכיצד יוצרים הכוריאוגרף, הבמאי, המלחין והסופר ?

תהליך היצירה מסתורי לנו, המתבוננים בעבודה המוגמרת.

מעט מזעיר על הדבר, בא לידי ביטוי בשני השירים שבחרתי.

ויסלבהשימבורסקה(משוררת פולניה) מסיימת את השיר "שמחת היצירה" במילים:

............"שמחת הכתיבה

יכולת ההנצחה

נקמת היד בת התמותה"

צלילה

פרננדו פסואה -פורטוגל

 

טוביה ריבנר – ישראל

 

בחירות - דליה זבולון

בחירות כידוע הן דבר קשה, הבא עם התלבטויות, ספקות ובסוף תמיד גם נשמעת אנחה האומרת - אוי, הייתי צריכה לבחור דווקא באפשרות השנייה. לכן, כאשר נועה ביקשה לבחור קטע ספרותי אהוב לדף השבועי החגיגי החלה ההתלבטות. השפע הספרותי הקשה עלי מאוד, אך הזמן מתקצר וצריך להחליט. הבחירה שלי - 3 שירים, כי שירה אהובה עלי מאוד, ממשוררים שונים מאוד בביוגרפיה שלהם ועם זאת בשיריהם נמצא משותף רב. מאחלת לגבע חג שמח עם רוח טובה ואמיצה.

דליה זבולון

אברהם חלפי

עם קומץ שמיים ביד

הייתי עובר את חיי

הייתי חוצה את הים

ברגלי

עם קומץ שמיים ביד

איך בונים ספינה ?

אוספים אנשים ונוטעים

בהם את האהבה

והכמיהה לים   הרחב,

הגדול והאינסופי.

ולא אוספים אנשים

ואומרים להם לאסוף עצים,

להכין תוכניות

ולבנות ספינה

(אנטואן דה סנט אקזופרי )

וכך

לקח לי

שישים שנה תמימות

עד שהבנתי,

כי המים הם הטוב שבמשקאות

וכי הלחם הוא הטעים במאכלים

וכי אין ערך לאמנות כלשהי

אלא אם תחדיר מעט אושר  ללב האדם                                   

(טהא מוחמד עלי)

בגדד, העיר בה נולדתי - אבנר בן יהודה

7-11-2016

בגדאד העיר בה נולדתי...

 

בגדאד העיר בא נולדתי הקיאה אותי החוצה ,

ילד בן עשר שנים .

ילד עם אמונה מוחלטת,

מקומי הטבעי בארץ מולדתי, ישראל המתחדשת.

לילה אחד, הדומה ולא דומה לכל הלילות, נקראתי להצטרף.

הקבוצה כבר ישבה במשאית קטנה והמתינה לי.

ילד עם תיק המוכן למסע ובו כל היקר לו-

בגדים , אלבומי תמונות וצעצועים שונים.

רכושי ליום עלייתי לארץ ישראלפלשתינה ההיסטורית .

ערב רב של ילדים, נשים וגברים חוברו יחדיו למטרה קדושה.

שעות רבות של חושך עברו , כשמשאית קטנה גמעה קילומטרים,

אך השחר היפה הפציע והביא עמו מראות של נופים מרהיבים,

הרים מושלגים,עמקים ירוקים ,יערות חשוכים ונחלים זורמים.

ארבע אחר הצהרים  , שקט פסטוראלי הופר על ידי חיילים.

"הלשנה"-אחד אמר . פנים מתוחים, מפוחדים ואנחנו ממתינים

ממש עם משיק הגבולות עיראק-אירן. עוד מעט קילומטרים

וכולנו היינו נושמים את אוויר המדינה שנכונה לקבל את פנינו בשמחה,

 אך התקווה נקטעה ושוטרים מאיימים ומוליכים אותנו לאחד הכפרים.

ובהמשך , כלא- אולם גדול עם מעט חלונות הקרובים לתקרה ובמרכז האולם

שולחן עם מספר כסאות, והתשאולים החלו על ידי הקצין : מטרת הנסיעה ,  

קברו של איזה רבי ועוד המון שאלות שנמשכו כול הלילה.

עשרה ימים של שאלות וגם תשובות שהיו מוכנות בפי כולנו בזכות ההדרכה

שקיבלנו בעוד מועד . לא עבר זמן רב והמבוגרים הבינו שהכול מפוברק לפרוטוקול

מנגד, בבגדד,האחראים מטעם התנועה דאגו לבוכטות של כסף שהגיעו

לבכירים ולזוטרים ולכל מי שלו יד ורגל- זכה גם הוא לחלקו בעוגה !!! .

את המזוודות שלנו חמדו ולא קבלנו אותם חזרה . לקחו את הבגדים שהיו במזוודות,

לבשו אותם ביום חג ומועד. מתנה שלנו לכפריים שבפריפריה .

המזוודות שלנו הגישו לילדי הכפר משחקים וצעצועים חדשים להנאה .

חוסר נימוס , אף מילת תודה לא נשמעה ולא נאמרה.

כך  כנראה מתנהגים בני דודנו הערבים . זה לא הספיק להם ועוד

זכינו מהם לקללות .אחד החברים העז וענה להם :

" הרי אתם לא הייתם חייבים לעצור אותנו וכך לא היינו מפריעים

למנוחת הצהרים שלכם"."אנחנו ממש מצטערים"- הצחוק לא איחר לבוא.

עד כאן נראה הכול ברור , התמונות כנראה מקשטות את חדרי הילדים

אבל לי נשארה צלקת שממררת עד היום את החיים-

מה עשיתם עם התמונות שלי ושל משפחתי? אין צדיקים,אין ישרים.

רק רוצה לצעוק-"החזירו תמונות אלה לבעליהן" אבל קולות אלה לא נשמעו.

שום מצפון לא הוזעק, זו המדינה בה נולדתי, והשנים עברו.

התאבלתי על אובדן היסטורית חיי ,אך הלעג שלי ישמע באוזניהם ,

כזמזום הצרעה . אין חדש בקולותיהם, "יהודי מלוכלך", זו מנגינתם.

כול מי החידקל לא יצליחו לנקות הזוהמה הרובצת על מצפונם.

לו נשארו צדיקים-הם יצאו לגמלאות, במקומם נולדו רשעים .

הוחזרנו לבגדאד,"הילד למשפחתו נמסר" ופחות הרפתקאות, כך נאמר.

בקהילה,הרכילות דיברה שהכסף והציוד הועברו לצבא קואקגי,

שביהודים נלחם ובו אמונה שבגדים אלה בעלי סגולה של תבוסתנים

שבזכותם ינצחו הערבים.

 צחוק הגורל-התמונות מקוללות הן וההפסד-אותם רודף עד היום .

ואנחנו בארץ מולדתנו , כאן, הרי מקומנו לעולם .

אבנר .

 

 

"המנון הגאווה- דני גפן ; אהבה בדרכים - אבנר בן יהודה

"המנון הגאווה"

למה הכי שוות

אוהבות בנות ?

ואני מסתובב מתוסכל

כאילו שאם אהבו בנים

היה לי סיכוי בכלל ?

 

לפחות עכשיו יש

נסיבות מקילות

ולא בי האשמה

אני בסדר גמור

זו היא שלא רוצה

ויש את הסיפור ההפוך

על הומואים מקסימים

שכידוע לכל הבריות

עדינים, רזים ויפים

ומשגעים את כל הבנות

 

פעם הכל היה פשוט

בנים אהבו בנות

ובנות בנים

אבל לא צריך לכעוס

שיש דברים שמשתנים

דני גפן

********************

אהבה בדרכים

חלפתי על פני המטבח הצצתי ונפגעתי,            

זוג עיני ענבר הפיקו הבזק  אור אל נשמתי .

רגליי  נצמדו לקרקע , הם סירבו ללכת ,

דופק הלב שלי הגביר קצבו ואני לא במרתון .

משותק מרוגש

פי יבש כסלע במדבר המתפלל למעט מי שמיים    האם הדרכים יצטלבו או יהיו מקבילים במהותם    ערנותה והבנתה לא נתנה לי זמן המתנה כי

קול צעדיה הדהד בראשי, אך רק פקחתי את

עיניי והיא במלוא הדרה ניצבה  לידי עם שאלות ,

מי כבודו ?

ומה עיסוקו ?

היא נתנה בידי הסיר  ונעלמה לה עם חיוך ממזרי .

את רוחה שמרתי בליבי.........

היא עוד תשוב.....

אבנר ב-י

 

ערפילים

בוקר קר ערפילים מכסים את השמיים,

הרוח המשחקת בערפל כריקוד מודרני,

שם יוצאת מבין כפלי הערפילים שמלה,

פרחונית וככול שדמותה הופכת אט לשלם

בתוך כפלי השמלה חבויים שם רגליים,

כרגלי איילה בשדות ירוקים .

בקרבתה נגלה נוף אנושי, יופיו מדהים,

שחורת שיער גולש הנע ברוח המסעירה,

את נפשי המבקשת לאצור בתוכה את יופייה

ולאחסנו למשמרת , לטפל בו יום ולילה.

שמש הבוקר הרחיקה ערפילים ועמה את דמותה.

מי את בת חוה ? .

אבנר ב-י


פיוס - צבי בן צבי



פיוס

השתתפתי בסדנת שירה והתבקשתי לכתוב תשובה לשיר של דליה רביקוביץ'

(לא מתיימר להתחרות בסגנון שלה). אני מציג את שני השירים תחת הכותרת "פיוס".

צבי

 

זכרונות חמים

 דליה רביקוביץ'


תָּאֵר לְךָ: רַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי 
וְלֹא הָיָה לִי מְלַוֶּה אַחֵר
הוּא הָלַךְ אִתִּי לְגַן הַיְלָדִים 
וְהָיָה מְסַכְסֵךְ אֶת שַׂעֲרוֹתַי 
בִּימֵי יַלְדוּתִי הַחַמִּים בְּיוֹתֵר
תָּאֵר לְךָ מִיהוּ שֶׁלִּוָּה אוֹתִי
וּלְכָל חַבְרוֹתַי הָיָה אַחֵר
בַּחֹרֶף, בִּפְרֹס עַרְסָלִים אֲיֻמִּים
וְהָעֲנָנִים טוֹרְפִים אֶת צֵידָם
תָּאֵר לְךָ מִיהוּ שֶׁלִּוָּה אוֹתִי 
וְעַד כַּמָּה רָצִיתִי מְלַוֶּה אַחֵר
זֵרְעוֹנֵי הָעֵצִים שִׁקְשְׁקוּ, וּלְשָׁעָה 
נִתְאַוֵּיתִי לִשְׁכֹּן בִּיחִידוּת עִם הָרוּחַ
לֵילוֹת רַבִּים הָיִיתִי הוֹזָה 
עַל בָּתִּים אֲחָדִים, רְטֻבִּים מֵאַהֲבָה
תָּאֵר לְךָ כַּמָּה הָיִיתִי מְקֻפַּחַת 
שֶׁזֶּה הַמְלַוֶּה הַיָּחִיד שֶׁלִּי
בִּימוֹת הַחַמְסִין הָיִיתִי מַפְלִיגָה 
עַד עִיר בִּירָתָם שֶׁל הַלִּוְיְתָנִים
הָיִיתִי מְלֵאָה הֶפְקֵרוּת מְאֻשֶּׁרֶת
לֹא רָצִיתִי לָשׁוּב כָּל עוֹד בִּי רוּחִי
אוּלָם בְּשׁוּבִי הָיִיתִי כְּעוֹרֵב 
שֶׁנָּקֹטּוּ בוֹ קְרוֹבָיו הָעוֹרְבִים
וְלֹא הָיָה לִי שׁוּם מְלַוֶּה
וְרַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי.



פיוס


דליה שלי,

הגעתי לגבע כשאת כבר מזמן לא היית

לא יכולתי לעמוד לימינך כשעמדת לבד מול כולם

(ואולי לא היה לי העוז לעמוד אז בכל מקרה)

האבק שליווה אותך בבדידותך

ליווה גם את ילדותי,

ועלה מאדמת המזרע הקשה,

היבשה, של העמק, עליה הילכו נפילים

ששפעו זעתם לשדה בלהט השמש הרם

ונשאו יבול מבורך להלל.

לא היה זה מקום לילדה עדינה עם דמיון מפותח

לא היה זה מקום לבעל חלומות שכמותי,

עכשיו נשב לְבַכּוֹת את ימי נעורינו

את יתר כוחנו זרינו בשדות הכותנה.

האפשר שתוכלי עוד לסלוח

על הניסוי לייצר יהודים חדשים

בארץ חלום שהיתה לנו אז כמזבח,

האם עוד תוכלי לחזור למחוזות ילדותך,

לִמְקום הפרדס, הבריכה והפרח בגן.


דליה שלי,

מה אתן לרַצות אותך,

איך אוכל לכפר עוונות ישנים...

שתקומי לבוקר חדש בכל יום

שתהיי נקיה וקלה כנוצה

שתנוחי סוף סוף בשלום.


צבי בן-צבי

 

מתוך "הלוך ושוב אל ילדותי - ורד קליין

בחרתי בקטע מספרו של זאב קליין " הלוך  ושוב אל ילדותי".

אני חושבת שהנימוקים לבחירה ברורים.

להיות עוד קצת במחיצתו. אבל גם לשתף עוד אנשים ביצירתו.

תאורי הנוף והטבע של זאב גורמים לקורא להרגיש כאילו הוא רואה את הדברים יחד עם זאב. השפה היפה והציורית גורמת לנו להתפעל יחד איתו ולחוש איתו את רגשותיו.

ורד קליין

" היום אני בן שישים וחמש וזה יומי השלישי על שפת הכנרת. אני יוצא מאוהלי לפני זריחת החמה ונכנס למים לטבילת בוקר. המים קרירים, צלולים ונעימים. צבעם כחול כהה, עמוק. גלים קטנים מרצדים על פני המים והם נושקים לחוף בעדינות כמו בליטוף. בלי קצף, כמעט בלי להשמיע קול, כממתיקים סוד בין נאהבים. ממול נראים בתיה הלבנים של טבריה, כמו זורמים מראש ההר אל הים הכחול. ומערבה וצפונה במרחק, מתנשאים הרי הגליל.

להקות של אנפות עוברות על פניי קרוב לחוף ופניהן דרומה. כמעט נוגעות במים. לובנן בוהק על רקע הים הכחול, משתקף במים. כמעט ואין רווח בין הציפור להשתקפותה והן נראות כמתמזגות זו בזו. לפנות ערב תחזורנה האנפות צפונה, אז תנשוב רוח חזקה,  הכנרת תהיה גלית, צבעה טורקיז. הגלים יתנפצו אל החוף בזעם והן תגבהנה עוף אל מקום שנת לילן.

באתי הנה כדי לכתוב מעין סיכום ביניים של חיי עד כה ובמקום זה אני מתפייט. וזה עוד טוב לעומת מה שעשיתי בשני ימיי הראשונים כאן. פשוט שכבתי בצל העץ, פניי אל הכנרת. מתבונן בחילופי מצב רוחה המתבטאים מיד בפניה היפות כפני אישה מוכרת ואהובה.

בבוקר הרוח קלה. צבע המים כחול עמוק. אחר כך נרגעת הרוח ופני המים חלקים והשמים משתקפים בהם בתכלת לבנבן. בשעות אחר הצהרים מגיעה הרוח המערבית מכיוון בקעת גנוסר. במרחק נעשה הים שוב כחול עמוק ואחר מתחזקת הרוח. העצים חשים בה ראשונים. הם מתחילים לנוע ורחש לחש עובר ביניהם. אחר, גם אני חש ברוח הקרירה והים נעשה גלי. צבעו הופך לטורקיז. הגלים נשברים לחוף בחמת זעם וגלי קצף רצים גם בעומק הים וכשהשמש משתפלת מערבה, כל שטח המים ביני  לבין השמש, ביני לבין טבריה, הופך למרקע זהב מסנוור. העיר כמו נעלמת בערפלים הנראים כהינומה המכסה פני כלה. ויפי פניה נראה רק במרומז.

לקראת שקיעה הרוח נחלשת והים נרגע. הגלים עוד מתנפצים אל החוף אך בלי העוצמה, הפראות, שהייתה בהם קודם, כמו מתוך הרגל. כשהשמש קרבה לאופק, מרקע הזהב שכיסה קודם את הים, מצטמצם לפס דק וישר בין השמש לביני והשקיעה צובעת את העננים באדום, ומשהו ממנו נמהל במים, והרי הגליל נראים כציור סיני עדין והים מאבד צבעיו והוא אפור שהופך בהדרגה לשחור. והלילה רד והכל נבלע בחשכה וזר אורות חשמל מקיף את הכינרת סביב-סביב, כמו כוכבים בהירים שירדו ארצה. הרוח שוככת.  המים, גוש שחור ענק וגלים קטנים נשברים אל החוף בקצב קבוע, איטי, כנשימתה של אהובה הנמה בזרועות אהובה אחר ליל אהבה."

בבילוי אחר על שפת הכנרת מצא זאב חתיכה מעץ תמר  שהגלים החליקו למעין חלוק עץ, ויצר ממנו פסל. לפסל הזה קרא " כנרת".

 

צילום הפסל: איתי לב

 

שחקי שחקי - אלי גורן

  שחקי שחקי  - אלי גורן

בשיר שחקי שחקי יש הרבה ביטויים שקרובים לליבי "שחקי כי באדם אאמין"

"נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל פז"

"שחקי כי באדם אאמין"

"אאמינה גם בעתיד אף אם ירחק זה היום"

הרמב"ם אמר שהמשיח יבוא כאשר כל אחד יתקן את עצמו

במילים אלה אני רואה את דרכי לתקן את עצמי

אני מאמין

מילים שאול טשרניחובסקי

שחקי שחקי על החלומות, 
זו אני החולם שח. 
שחקי כי באדם אאמין, 
כי עודני מאמין בך. 
כי עוד נפשי דרור שואפת, 
לא מכרתיה לעגל פז, 
כי עוד אאמין באדם, 
גם ברוחו, רוח עז. 
רוחו ישליך כבלי-הבל, 
ירוממנו במתי-על: 
לא ברעב ימות עובד, 
דרור לנפש, פת-לדל. 
שחקי כי גם ברעות אאמין, 
אאמין, כי עוד אמצא לב, 
לב תקוותי גם תקוותיו, 
יחוש אושר, יבין כאב. 
אאמינה גם בעתיד, 
אף אם ירחק זה היום, 

 

אך בוא יבוא - ישאו שלום, 
אז וברכה לאום מלאום. 
ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור, 
ברזל- כבליו יוסר מנו, 
עין-בעין יראה אור. 
יחיה, יאהב, יפעל, יעש, 
דור בארץ אמנם חי, 

לא בעתיד, בשמים - 
חיי רוח לו אין די. 
אז שיר חדש ישיר משורר, 
ליפי ונשגב לבו ער 
לו, לצעיר, מעל קברי 
פרחים ילקטו לזר. 

וישא - אורי ברזק ; מתוך המרד - הדס שטנר

"וישא את עיניו וירא"

בסיפור על חיי אברהם מופיע לראשונה פועל חדש - 'וישא את עיניו'. ראו איזה פועל מוזר הוא זה - עם עיניים מביטים או מסתכלים - מדוע יש 'לשאת' אותן? הן הרי לא כבדות. השאלה הזו גרמה לי להריץ חיפוש ולגלות שבכל מקום במקורות, בהם אנשים 'נושאים את עיניהם' הם מביטים הרבה מעבר למה שגלוי לעין. 'לשאת עיניים' מסתבר זהו מאמץ גדול במטרה לראות הרחק, גם במרחב וגם בזמן.
בסיפור בו אברם מחליט להפרד מלוט על מנת שלא להלחם זה בזה, נותן אברהם הדוד העשיר, ללוט האחיין הצעיר, את זכות הבחירה במרחב הרעייה של עדריו. לוט 'נושא את עיניו' ורואה את איזור סדום ועמורה שהוא עשיר יותר ומלא במים. הוא רואה את הרווח המיידי ובוחר באזור זה. מה שהוא לא רואה זה את האסון העומד להתרחש שם בשל רוע תושביו ו'צרות עיניהם'.

אברם נותר עם האזורים השחונים. בשלב זה, מצווה עליו האל 'שא את עיניך' וראה בבת-אחת את כל הארץ כולה שתהייה ליוצאי חלציו.

מה שלוט ראה כשנשא את עיניו לרווח מיידי היה מקום שוקק חיים. אך את האסון הממשמש ובא על האזור הזה, לא הצליח לראות.

מה שאברם ראה כשנשא את עיניו בבקשו שלום-בית והתחשבות בין שכנים, היה ארץ חרבה העומדת לפרוח לדורי דורות.

מכאן, שלשאת עיניים ולהביט רחוק תלוי קודם כל בכוונת המתבונן... בואו 'נישא עיניים' יחד אלי-מרחב, בהתכוונות לשלום-בית ושלום בין שכנים, והמאמץ הגדול ב'נשיאת העיניים' 'יישא פרי'.

שבת שלום :-), אורי ברזק

*********************************

מתוך הספר "המרד" של מנחם בגין

שתורגם להרבה שפות ולאחרונה גם לכורדית.

מעניין מה נשאר מזה בהתנהגות של ה"מנהיגות" היום.

הדס שטנר

מתוך הספר המרד:

"ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול. בל יהיה בביתנו איש – אזרח או גר – רעב ללחם, חסר קורת גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית.

8 בנובמבר - צקי גפן

 

8 בנובמבר 2016

8 בנובמבר 2016 , יום רויי ארועים בכל מגזר אפשרי .

ראשון ומפתיע מכל דונלד טראמפ – נשיא ארה"ב ה 45 , שונה וחריג מכל שידעתי אינו דומה לקנדי , גונסון , בוש אב או בן ואפילו לקלינטון הגבר או ניקסון ואחרים , סגנון יהיר הבנוי על מוחצנות , יהירות ושלילת השונה . מה יהיה ? ימים יגידו.

שני ומשפחתי ומרגש אבא יונה חגג 90 שנה , 73 שנים על הגבעה הזאת ונתינה כל יום  במשך שנים . הקמת משפחה והתמודדות עם קשיי החיים ואבדן ושוב הקמת משפחה והחיים מחייכים והוא משפיל עיניים ובצניעות ממשיך קדימה וכל יום , יצירות של איכות בפלחה , נגריה ובבקרה , לך המיוחד כל כך לשנים של איכות חיים ובריאות מהשבט.

 

שלישי והמתגמד מול השניים הראשונים – גיל 65 קורא לי ואני מסיים תורנות אחרונה בקבוצה.

שמירת ערב , משהו שמזכיר את הבריכה בעין חרוד בסיום חג מחזור בשלהי שנות השישים במאה הקודמת , אימון אחרון בבאלי"ש בשנת 97 ודומים , יודע שאחרי שמירה זאת אין יותר תורנויות לא שתורנויות כל כך נוראיות אלא שכמו כל סוס המכיר את השוקת והמרבץ בארווה כך אנו החברים אוהבים את הקבוע והחוזר על עצמו , תורנויות ממש חריגה מהשגרה ובכלל , מי אוהב תורנויות ?

בואו נזכר – מכונה בוקר יום ראשון , תבניות בהדחה מיום שישי , שכבת שמן דוחה מעליהם , כיור מלא כלים שנשכחו מיום שבת בתוספת כלים שהצטברו אחרי אסיפה סוערת , ממש מראה להתחיל בו שבוע.

ישנו אולי שלתני"ק או מתנדבת כבן/בת זוג לעבודה אבל הם מעדיפים ללכת ולבלות עם החברים בשולחן בחדר האוכל , המבשלות מזרימות תבניות לעיתים שרופות ודביקות , השרייה , סיבוב ראשון במכונה ושוב לבצע ידנית בספוג המתכת ושוב למכונה .

מתאווררים לשעה ושוב צהריים המכונה גועשת , לפעמים שבר כלי , ישנן הערות בונות של חברים המציצים והעיקר החשבון , מתי לסגור את המכונה ? ניקיון וסימן V על התורנות.

מכונה ערב , אותו דבר בעצימות נמוכה לפעמים עושים בייביסיטינג עם אחד מהילדים , אחת הבנות ממהרת לתורנות איתי ודוהרת אחרי עם אופניים , לאופניים שלום אבל אחות תורנית צריכה להדביק שולי פצע שנפער בסנטר , לתורנות הספקנו גם ביום זה.

משלוחים בלול סוללות , מה שהיום מבוצע על ידי גורם חיצוני בכלובים גדולים בשנות השבעים מבוצע לכלובי פלסטיק עם פתח עליון , משאית הליילנד חונה מחוץ ללול המדובר עובדים לולנים שולפים את התרנגולות מהכלובים הצרים מעבירים אליך את צרור התרנגולות (צרור? כי זה הדבר היחידי שיכול להגדיר את אגד הרגליים והציפורניים המוגשות) לא קל כי עכשיו אתה במרתון סזיפי בין עובדת שולפת לעובד מקבל , קילומטרז' של רגליים ומחכה לקריאה הגואלת "מה שבידיים" המסמנת את הסיום .

על תורנויות שבת דיברנו ? למשל חליבת בקר מוקדמת בדיר הישן חום גוף של הכבשים מול קרירות הבוקר , תיקתוק הפולסטור וקפה שאין שני לו , מעבר בין חושך לאור והזבובים שאין כאלה בכל העולם . טיפולים בין הקבוצות "תביא 2 פחי כותנה וחבילת חציר" חוזר "בוצע" “תביא 2 חבילות חציר לקבוצה הבאה" וכך מתזזים בין המחיצות לפי הוראות קצרות ומדוייקות של האחראי, בריאות הגוף מובילה.

תורנויות שבת בבקרה עוזי לב מחליט שנסייע בייצור על ידי תורנויות שבת במפעל ולהוסיף שעות למחלקות הייצור , אמנם לא בבית אבל במגרש הביתי שלווה , והפעם התורנות לא בחלל זר כי בחלל שלך המוכר כל כך – בהנאה גדולה .

 

בקרה עוברת ממערכת שרטוט ידנית לממוחשבת ומערכת תיב"מ מוטמעת , שוב "קריאה אל הדגל" ותורנות שבת משתנה ובמקום כרסום וקידוח , מעביר את מירב השרטוטים הידניים של שוש רם ומירהלה גיל הנהדרות לשרטוטים שישמרו מעתה במערכת הדיגיטלית.

הערב יורד ויש כמובן צורך לשמור על האוכלוסיה והרכוש , שמירות זה ארוע , ומי בכלל לא שמר מעולם , כולם שומרים , הלילה וקולותיו , החושך אי הידיעה "מה נמצא שם ?” הבדידות  והצורך החזק שזה כבר יסתיים.

שמירה ראשונה דווקא היתה קצרה יחסית ופחות מחייבת אבל בעלת משמעות , שנת 64 משימות בר מצווה מסייר סביב גבע עם השומר ישראל אבני , הליכתו כבדה והרובה האנגלי התלוי על כתפו , שקט , לא מדברים וככה לאט לאט מקיפים את בתי גבע .

אחרי השרות הצבאי שם בחלק הראשון טחנו שמירות שעליהן אפשר לכתוב ספר , שומרים בבית ועל יקיריך.

שמירה זה דבר רציני , וכך צריך להעשות , שערים וביתן שומר יבנו לאחר שנים , רכב שמירה לא היה אבל מחסה ומוזיקה סיפק רכב חצר פולקסווגן דבל קבינה של לובקה רון .

שומרים בזוגות , לילה אחד שכחתי להתייצב ולמחרת ביקשתי להתנצל בפני בן הזוג לובקה והוא בחיוך אבהי "אתם זוג צעיר – זה בסדר" – לא אשכח.

הולכים לבקר את שומרת הלילה בבית ב' , חמימות ונעימות רק מכשיר המרכזת של האינטרקום הנראה כמו פנל של תא טייס במטוס נוסעים גדול מצרצר ברעשי רקע , קולות ורחשים מבתי הילדים , הס , כולם ישנים , פעייה של תינוק והקריאה "שומרת" ! השומרת מניחה את העיתון או חוטי הסריגה והמסרגות ויוצאת , תשים לב היא פוקדת ואני נשאר עם תיבת הצירצורים הנוראית. רגע השעון זז ומתקדם 03:30 צריך להגיע למטבח לשפוך 2 כדי חלב לסיר להרתחה , קבוצה ששומרת על המסורת , תכף יצאו אנשים לשדה שלא יחסר דבר.

במקרר מחכה תיבת עץ של צ'ופרים גבינה צהובה ונקניק משהו למלא את הבטן בשעות הארוכות , יש שיטגנו חביתה וישנם שהציפס עושה להם טוב.

השנים מתקדמות במעלה העשורים לינה משפחתית , ביתן שומר , רכב שמירה והכל לאט לאט מקבל צורה אחרת ומתאים עצמו לחיים ולחברים בקבוצה.

8 בנובמבר 2016 ערב נעים לא קר ולא חם , הפעם וכנראה מישהו שם לב ובמקום טנדר שמירה מקרטע מסודר לי רכב קיה מדוגם , צריך לשים לב לא לרדת לדרכי עפר כדי לשמור על הרכוש המשותף , סיבוב שערים , הפעם לא חסרים מנעולים , רכבת העמק בלילה חזיון חדש , מכון קלפץ סואן עוד מספר ימים תסתיים עונת הפיצוח והערימות שהיו פזורות נעלמו , במכון החליבה ברפת שני תאילנדים חולבים בשקט ושלווה (גם עבודה זאת היתה תורנות) , תנועה זורמת במעלה הכביש חוג הריקודים של ניצן טריידל בעיצומו וכל נערות העמק מתייצבות , חברי גבע חולפים עוברים בשער וברוך השם חלקם כבר עם "רכב פרטי" , עשינו כברת דרך מאז עלו הבהמות במעלה הגבעה הבוצנית – הללויה.

מצלם סלפי אחרון ליד ביתן השומר 23:00 – מסיים .

לכולם רשמו ביומנים צקי זמין לכל קריאה , תורנויות הוא סיים.

צקי

הצדעה לגבעטרון - נחמן רז

בחרתי ברשימה זאת שנחמן כתב . גבע היתה נשמת אפו וגם הגבעטרון שתרם לו בראשיתו. כל דבר יפה שנוצר בגבע גרם לגאות יחידה גאות המקום=שימח אותו מאד. היתה לו זהות גמורה עם רעיון הקבוצה והשיתוף עד אחרון ימיו תמיד שאף למעלה      גם ברשימותיו וגם במעשיו,       

 נירקה   

מעיבים על העיקר, היפה והמיוחד שבגבעטרון. התשואות הרמות והממושכות  עם תום ההקרנה – מעידות על כך!

       לגבעטרון, לחבריו מגבע, מבית השיטה ומכפר – החורש ול-י' המושך בעול,

       במסירות ובהתמדה – לבנו אתכם!                                            
                                             באהבה נחמן
                                              

היה או לא היה?

היה או לא היה

 ידיעות אחרונות 28.10.2016 (אורה ערמוני)

מאה שנה מלאו להולדת יזהר סמילנסקי, בכ"ז אלול תרע"ו (24.9.16) וקצת יותר מעשור לפטירתו ב-21 באוגוסט 2006.. 78 שנה מלאו לפרסום סיפורו "אפרים חוזר לאספסת" שנדפס בחוברת 'גיליונות' בפברואר 1938, בחתימתו,ס.יזהר, בהיותו בן 22.

בינואר 1938 פנה יזהר ליצחק למדן וכתב: "אני מגיש לך את סיפורי זה, כמו שהוא, שחיברתיו במשך החופש בייסורים ובקושי ובעמל אין קץ. הריהו שלך, כולו שלך – אפילו בלי הקדשה. הנה בני שבעצב ילדתיו" (ציטוט מהספר הביוגראפי 'ס.יזהר – סיפור חיים' של ניצה בן-ארי, כלתו של ס.יזהר, חוקרת ועורכת ספרות).

סיפורים מן החיים

 

כמו כל סיפורי יזהר שנכתבו לאורך השנים, סיפוריו של יזהר הם כמעט תמיד 'אמיתיים', או כפי שנהוג לכנות 'סיפורים מן החיים' העוברים את מעבדת היוצר שבו.

כך גם 'אפרים חוזר לאספסת' שנכתב לאחר שהייתו הקצרה בקבוצת גבע, לשם הגיע בנדודיו ממקום למקום כדי לשמש מורה. את ההוראה לא אהב, אבל מה ששכנע אותו לקבל את התפקיד היה ההבטחה שיותן לו 'חדר משלו'. יזהר, שכבר מגיל כה צעיר קינן בו דחף הכתיבה, שמח לרעיון, ומה גדולה הייתה אכזבתו כשהתברר לו ש 'בחדר שלו' מתגוררים עמו עוד שלושה בחורים. לכתוב לא יכול, ההוראה לא הייתה לרוחו, ניסה לעבוד בשדה, בעבודת כפיים ומהר מאוד נשא רגליו וחזר לבית הוריו.

אולם התקופה הקצרה הזאת, שלדבריו – כשראיינתי אותו במלאות חמישים שנה לסיפור - - הייתה שבוע בלבד, והוא בכלל לא  זוכר שלימד, שהיה מורה, אף שתלמידיו זוכרים לטוב את הסיפורים שסיפר להם – תקופה קצרה זו הניבה את הסיפור המופלא 'אפרים חוזר לאספסת'.

הסיפור סימן עוד בצאתו לאור את הייחוד של ס.יזהר, סיפור מורכב, לא כל-כך בעלילה שבו, כי אם בהלך הנפש של גיבוריו, בעיקר משכה את תשומת הלב השפה היזהרית המיוחדת והתפתלותה במעיין ערבסקות לצד פיתולי נפשו של הגיבור.

הסיפור, אנטי-הרואי וכלל אינו מחמיא לחברה הקיבוצית, היה שונה מרוב סיפורי החלוצים של הראשית. אפרים מבקש מאסיפת הקבוצה לעבור מעבודתו במספוא (האספסת) לפרדס, ובקשתו זוכה לקיתונות של רותחין: "קלות דעת אתה מבקש? ומה אני, חמש שנים במטבח?" וכשתובעים ממנו בסוף הדיון הסוחט לשאת את דבריו, מתפצל קולו לשניים. פנימה לתוכו הוא אומר את כל מילות הגעגועים המציפים את נפשו – לצל העצים, לנוף הירוק, לבדידות – אך החוצה בוקע קולו:"אני חוזר לאספסת". במגע עט נגע הסופר הצעיר בלב לבו של הפצע שבהוויה הקיבוצית, אז כמו היום – מערכת היחסים והקונפליקט הבלתי נמנע שבין ביחיד ליחד.

כשמלאו לסיפוריו של יזהר חמישים שנה, בשנת 1988, באתי לקיבוץ גבע, שבו כביכול התרחש האירוע. יזהר, שאותו ראיינתי לקראת הכתבה ההיא, טען שהכול בדוי. להד"ם, אמר. לטענתו, מעולם לא עמד ליד חלון צריף חדר האוכל של גבע, כמי שמאזין בסתר למה שמתחולל באסיפת הקיבוץ.

"הספר כולו פיקציה" אמר לי. "אנשי גבע הם אלו שבנו את המיתוס והאגדה, כאילו הסיפור יש בו יסודות מציאותיים. בקיבוץ הייתי רק שבוע ימים. באתי לשם כי חיפשתי לעצמי מקום מבודד וחדר קטן כדי לשבת ולכתוב. כך אמנם הבטיחו לי. כשבאתי מצאתי את עצמי בחדר קטן אמנם, אבל עם עוד שלושה אנשים. לקחתי את הפקאלך, וכמו שבאתי ברכבת העמק – כך נסעתי משם.

גרסאות שונות מגרסתו של יזהר היו לחברי גבע בעניין תקופת שהותו של יזהר במקום, חודשיים-שלושה, הם אומרים. פרוטוקול האסיפה שדנה בדבר הישארותו של אפרים במספוא נמצא בארכיון הקבוצה, והוא מסתיים במשפט:"הוחלט ב-24 קולות בעד זה שאליוקים נקבע לענף המספוא". הפרוטוקול (היבש, יש לומר, ואינו מסגיר את הדרמה שהתחוללה באסיפה) מציין שהאסיפה התקיימה באוקטובר 1937, כלומר הוא מאשר ללא ספק שאותה אסיפה התקיימה בתקופת היותו של יזהר בגבע כשהיה מורה בכיתה ג' לתקופה קצרה, בשנת 1937. פרטים אלו מעידים על כך שהסופר הצעיר הציץ ונפגע, שהאירוע הרשים אותו והשפיע עליו מאוד, ושעל פיו בנה את הסיפור כיד הדמיון הטובה עליו.

 

משפחתו הענפה של אליוקים (אליקים), הלוא הוא אפרים, גיבור אותה פרשייה, מכחישה מכול וכול את הקשר בין אליוקים לבין אפרים, אך מטעמים אחרים. דינה, אשתו של אליוקים,  כעסה מאוד אז, משיצא הסיפור לאור, על סילוף דמותו של אישהּ. אליוקים, כך טענו בני משפחתו וגם חבריו לקבוצה, היה איש מעשה בלתי מנוצח, ולא חולמני, מיוסר, מתלבט ותלוש כאפרים שבסיפור.

היה או לא היה, סיפורו של ס.יזהר הוא בעֵינָי, מאז כתיבתו לפני 78 שנים ועד היום, תמצית המכאוב הקיומי של היחיד בחברה הקיבוצית.

"...הנה, עתה הזמן, הקץ להבאי, סוף לחלומות בטלים, התעורר, אפרים, אפרים, דבּר, הנה זה עומד החופש מאחורי כתלך, מתדפק, מתחנן, מבטיח ומנבא אוויר חדש. אוקיינוסים של אפשרויות, אפרים... לקום ולהטיח את הכבלים בשלוות פרצופים צודקים, להימלט משדפונות-חום ופזמון חוזר שביום-יום, לצאת, לחרוג, להימלט החוצה, למרחב, החוצה, אפרים... קום וזעק, ענה מתהום כאבך: הן או לא?"

 

פינג פונג עלי גבעה - ש.ש.ר. צור פלג

"פינג-פונג אלי-גבעה".

 והפעם - עם הרפתן המקומי המיתולוגי אבניאלגילביץ'.

ממרום גילו המתקדם, 95, הוא עדיין מטובי הבנים, תוסס ופעיל מאין כמוהו, וכמו ידידו סורקין מעין חרוד, סירב להשחית זמן עבודה יקר על ראיון קצר זה, אשר נערך בכפייה ובכפיתה לעמדת ההזרעה (ראה תצלום), על חשבון הפסקת עשר:

 

מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?

גיל שנה ושמונה חודשים. אני, אליהו נחשון, והפרה השחורה "דמשקאית" חוצים את גבול הלבנון. ובדרך הביתה רק חומה ומגדל, חומה ומגדל, חומה ומגדל, חומה ומגדל...

אבל "חומה ומגדל" זה עשר שנים אחר כך.

 אל תתווכח בחור צעיר! אלו היו אהרונצ'יק ולוסטיג שבאו לעזור, מדובר בכתיבה נרטיבית, לא?

מהו הפחד הכי גדול שלך?

שאותו ישראל לוסטיג יתעורר פתאום ויגלה שסחבתי לו את המגפיים. ואז גם צבי לנדאו מקיץ ומגלה חלילה שהכנסתי איתם בוץ למשרד ומגרש אותי ואת הכלבה של מומו. חלום בלהות.

אבל ללוסטיג הייתה מידה 49...

בחור צעיר, לא שמעת על הקשר בין מידת הנעלים לעוד כמה מידות טובות? המגפיים האלה הם סוד ההצלחה שלי.

מהו הגילטיפלז'ר שלך?

אוהוהו, יש הרבה. לנו הרפתנים יש שריטות בלי סוף: להתיז מים במכון, להתבונן איך מתיזים מים במכון, שפריצר מים תקול משתולל, ה"מראה הרטוב" של הפרות בקיץ עושה לי את זה, לבקש מהמתנדבת להתכופף ולהרכיב את כד הקולוסטרום, לנתק בלי שתרגיש ולחכות שתרכיב שוב...להתיז מים תוך כדי.

שובב...

אבל הסיפוק הכי גדול זה לראות איךהפרה עושה את צרכיה ב"חצר ההמתנה" ושניה לפני שנכנסת למכון–סוגרת ומורידה זנב, והרצפה במכון נותרת נקיה כבדולח.תענוג.

מתי בכית לאחרונה?

אתמול, כשסטאלין מת.

אבל עברו יותר משישים שנה...

חצוף! בחור צעיר, זה כאילו היה אתמול. וחוץ מזה, מדובר בפר ההרבעה "סטאלין", מקום שביעי בלוח הפרים. בן של "אלביס" ונכד של "דנדי". אתה יודע איזה אומדן הורשה זה? איזו אבדה זו?? ולא רק למשק החלב.

איזו עצה היית נותן לאבניאל בן ה – 16?

אל תיתן להם למכור את "תנובה"! ואל תתווכח עם דבורה אלף.אגב, גם היא אמרה שאסור למכור.

מאוחר מדי

שטויות, סגרתי עם הסינים על הקמת אגף לכבודה במחלבה החדשה בתל-יוסףהמשלב ביצי חופש וחלב מבכירות טרי לפי מתכוניה הסודיים.

שורה אהובה עליך משיר?

"אני חי על אי מיום ליום..." של ריטה. גם רפתן וגם גבוני בשורה אחת.

ריהאנה או ביונסה?

ביונסה.זו הסולנית ההיא מ"ותיקי הגבעטרון", ביונ-סה-אייג', לא?

Beyond-the-age

מה גברים לא מבינים לגבי נשים?

שהן פשוט רפתניות יותר טובות. נקודה. צריך להודות בזה, ולהכשיר יותר. אבל שימשיכו לעבוד בחופשת לידה, המפונקות האלה, הפרות יכולות והן לא?? לך תשאל את שרה גרודסקי איך הן עבדו פעם.

אומר לך בסוד, אתמול פתחתי פרופיל באפליקציית ההיכרויות "עטינדר". שם כולן נותנות...דוגמא אישית.

לסיום, מה יכתבו לך על המצבה?

מצבות זה ללוזרים,אותי גם עם שוקר חשמלי לא תצליח להעלות על הרמפה.

ובכל זאת...

תרשום, והפעם ברצינות: "רפת גבע מאז 1921, ולתמיד" ואני הייתי רק בורג קטן.

 

ככה זה התחיל

ש.ש.ש.ר: צור פלג.

 

כאשר אהבתי את עצמי

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה אותנטיות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא בגרות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים כבוד.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה אהבה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,
מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה פשטות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים צניעות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן
למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים שלמות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי
יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים לדעת לחיות.

צ'ארלי צ'אפלין.


פעם מורה שלי אמרה: "אל תנסו לשנות את העולם, אדם בקושי יכול לשנות את עצמו..."

מאז המשפט הזה נחקק לי בראש.

אביב רון.

ברוז עזים וחתול לבן - נעה

על ברוָז, עיזים וחתול לבן

 

יותר מִכּל  אני אוהבת את הנכדים הכי יפים, הכי חכמים, הכי מתוקים בעולם.שלי. בזכותם אני מרעננת זכרונות ילדות, שירים, סיפורים, אהבות ישנות והמון חיבוקים

 ונשיקות שאנחנו בני האֶלֶף ומשהו שנים, מקבלים  במשורה בימי דמדומים אלה.והכי אני אוהבת לשיר לקטנטנים  שעודם מסתובבים בביתנו ומאירים  ומצחיקים ומבקשים לחזור על כל שיר או סיפור מאה  פעמים עד שהוא מתעכל ונדרש לקראת הפגישה הבאה . (בני ה-6 כבר גדולים מדי לגחמות שירי הסבתא שלי)את השירים שרו לי אמא וגם אבא לפני 70 שנה, אותם שירים שרתי לילדי לפני ארבעים וחמישים שנה ועכשיו הגיע תור הנכדים. וכשהם מתפנים מה"מסכים"  אני זוכה לפעמים למנת תשומת לב בזכות השירים עתיקי היומין האלה שליחם לא נס      סבתא נעה ...  

ברווז אחד צהוב קטון

כתב שירים בעיפרון

באה הביתה ברווזה

מאד מאד מרוגזה

כי האפרוח הקטון

כתב שירים בעיפרון

ולא בדיו ועט

מתי ילמד

אם לא כעת?

 על הגדר ישב אנקור

אנקור קטן אנקור אפור

קיפץ, דילג

דילג לו שם דילג לו פה

טיריטים טיריטים טיריטים טם טם

פתאום קפץ, קפץ ונעלם.... פְיוּ

 

 

היה ,היה ,היה חתול שובב

זלל חמאה ליקלק ליקלק חלב

ופעם אל הכד נפל

ראשו בפנים זנבו אל על

מאז, קראו, קראו לו החלבן

והוא נשאר נשאר תמיד לבן

 

שָׁלֹשׁ עִזִּים, עִזִּים צחֹרוֹת

פָּצְחוּ פִּיהֶן בְּשִׁיר שִׁיר שִׁיר

אָמְרוּ אָמְרוּ נרד נרד

לַשּׁוּק אֲשֶׁר בָּעִיר בָּעִיר

אָמְרָה הָאַחַת, אַחַת מֵהֵן

אֲנִי אֶקְנֶה כָּל טוּב טוּב טוּב

לִי סַל גָּדוֹל מָלֵא מָלֵא

בָּצָל עִם צנון עִם כְּרוּב עִם כְּרוּב

שניה אמרה אמרה אני

היום אכלתי די די די

ומתנות משם משם

אביא רק לילדיי דיי דיי

ואני אמרה, אמרה שלישית

לי יש הכל בגן גן גן

נחוץ לי רק שומר שומר

מר תיש בן זקן בן זקן

 

מחיאת הכף ההונגרית - זיוה אוחיון רכט

למה בחרתי בפרק מתוך הספר של יעקב בורק ?

זהו ספר שקיבלתי במתנה ואני מעלעלת בו מפעם לפעם ובכל פעם מפתיע אותי מחדש בתשובות המקוריות ומעוררות המחשבה שלו.  תוך כדי קריאה מתחדדת ההבנה שאין החלטות הגיוניות גם לא בעסקים, וכמה אנחנו סובלים כשחופש הבחירה הוא אפשרויות רבות מדיי.  הפרק הספציפי מעלה את שאלת הביחד שהיא תמיד רלוונטית לחיינו המשותפים.  והזדמנות להוקיר תודה על מה שיש : " לא משנה מה השגת, מישהו בדרך עזר לך."

חג גבע שמח !

זיוה אוחיון רכט

תעלומת מחיאת הכף ההונגרית יעקב בורק

מתוך: האם שימפנזים חושבים על פרישה? עמ' 102

(האם כוחו של הארגון טמון בשונות וביחודיות של כל אחד מעובדיו או דווקא במכנה המשותף שלהם?)

"במרס 2006 עמדו פרנסי פסטיבל האביב של בודפשט בפני חלום הבלהות של מנהלי תזמורות לדורותיהם. מזג האוויר החם מהרגיל אמנם הביא עמו תיירים רבים, אך גם הנגיף שהכה בשני המוזיקאים הבכירים של תוכנית הערב המנצח ופסנתרן הסולו נפלו למשכב. כמנצח מחליף נבחר אלכסנדר סלדקובסקי, המנצח הראשי של סנט פטרבורג ודמות מוכרת למארגנים. ההחלטה להפקיד את נגינת הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר של שופן בידיו של הפסנתרן האיטלקי פייטרו דה מריה, בהופעת בכורה עם הפילהרמונית של בודפשט, הייתה נועזת יותר.

לפסטיבל האביב של בודפשט היסטוריה מוצלחת במיוחד של חילופי מוזיקאים ברגע האחרון, והפסטיבל השנה לא היה יוצא דופן מבחינה זו. הקהל ידע להעריך את הופעתו המרגשת של הפסנתרן הצעיר ואת השראתו הברוכה של המנצח בביצוע הסימפוניה השנייה של צ'ייקובסקי שסיימה הערב. מחיאות הכפיים נמשכו לא פחות מ-12 דקות והן שנמצאות במוקד ענייננו.

כנהוג בהונגריה ובמדינות אחרות במזרח אירופה, החלו מחיאות הכפיים של הקהל המשולהב בפרץ סוער ואקראי שביטא את הערכת הקהל לביצוע המצוין. הרעש מחריש האוזניים הסתנכרן בתוך מספר שניות למחיאות כפיים קצובות, אלא שאז התגבר הקצב, עד שלא התאפשר עוד לשמור על אחידות כלשהי, ומחיאות הכפיים הפכו שוב אקראיות לכמה שניות. אחר כך חזרה האחידות וחוזר חלילה. איש לא ניצח על מחזוריות מופלאה זאת, אך היא התרחשה בכל זאת, ובמקרה שלנו עשרות פעמים.

יכולת קהל של מאות לתאם את מחיאות הכפיים שלו מוכרת. כך גם העובדה שמרגע שהצליח בכך נדרש ממנו מאמץ קל יחסית כדי לשמר את הקצב. מדוע איפה מעדיף הקהל לחזור לכאוס שמאפיין את תהליך תחילת הדרך ואחר כך שוב לקצב וחוזר חלילה?

זולטן נדה, פרופ' רומני לפיזיקה תיאורטית שהתוודע בראשונה לתופעה בסיום ההצגה "הזמרת בעלת הקרחת" בתיאטרון הונגרי, היה נחוש לפתור את התעלומה... ויחד עם עמיתיו ניהלו את אחד המחקרים המוזרים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה.

בעיני רוחם, החוקרים ראו בוודאי את להקות הציפורים הנודדות בתיאום מבני, את אלפי הדגים הנעים כיחידה אחת או את הגחליליות המאירות את הלילה בהבזק שנראה למרחוק. המתמטיקאים מכנים את התופעה "מתנדים גלובליים." כך מתזמנים מיליוני תאי שריר שבלבנו את ההתכווצות המזרימה 80 מילימטרים של דם לעורקינו בכל פעימה של הלב, כך מתזמנות ציקדות את צירצורן הטורדני ונשים השוהות זמן רב יחד את מחזור חודשן.

.... ליכולת האנושית לתאם קולות יחידים לכלל מקהלה שבטית יש שורשים אבולוציוניים ברורים. היא מקנה יתרון הישרדותי משמעותי של טורפים רחוקים, שמנסים להעריך את גודל טרפם על פי הרעש שהוא משמיע.

כולנו מכירים את הריגוש המתלווה להיותנו חלק מקבוצה מעודדים בתחרות ספורטיבית, משתתפים בהפגנה, או עם כל העם רואים את הקולות. צאצאיו המוסיקליים של האדם הקדמון נקרעים, טוענים החוקרים, בין שני רצונות סותרים. האחד הראשון והמיידי, הוא הרצון הספונטני של הקהל להביע הערכה לאמנים שטרחו לפניו. באופן טבעי, המסר הזה יהיה ברור יותר ככל שאינטנסיביות הרעש תגבר. וזו, כך מצאו החוקרים , גבוהה יותר בזמן מחיאות הכפיים האקראיות. הרצון האחר הוא להשתייך לקבוצה ולנסות להינות פעם נוספת מביצועיהם של האמנים. מחיאות הכפיים החברתיות הקצובות נושאות מסר זה, שהוא תרבותי באופיו, ביתר יעילות....

.הדינמיקה של מחיאת הכף ההונגרית מעלה את השאלה העומדת בפני החברה בכלל והארגון העסקי בפרט: האם כוחו של הארגון תלוי בשונות וביחודיות של כל אחד מעובדיו, או דווקא במכנה המשותף שלהם?  האם יעילותו של הארגון בקידום מטרה משותפת עולה על זו של אוסף היחידים המרכיבים אותו, גם אם אלה אינטנסיביים יותר בהתבטאותם?   ובכלל האם יכול היחיד לממש מטרה תרבותית או כלכלית כלשהי ללא סיוע של יחידים אחרים שותפים, לקוחות, עובדים, מנחים ואחרים?

לאלתיאה גיבסון, הטניסאית השחורה הראשונה שזכתה בגמר וימבלדון (1956), תשובה פשוטה " לא משנה מה השגת, מישהו בדרך עזר לך."  

 

מת באיטיות- רחלי וייס; תפילת השלווה - ישי פלג

מֵת בְּאִטִּיּוּת


מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ
מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי
מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו
וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.
שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג
שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ
שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.
מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת
וּמְעַרְבּוֹלוֹת.
הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים,
דַּוְקָא אֵלֶּה,
מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים                 
לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.
מֵת בְּאִטִּיּוּת,
מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש
אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,
מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ
כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים
לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.
תִּחְיֶה הַיּוֹם,
סַכֵּן הַיּוֹם
עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת.
אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר."
אל......

פאבלו נרודה

בכל גיל ועת הייתי בוחרת מן הסתם דברים הנוגעים לחיי באותו רגע. הקטע הזה פגש אותי בעת בה אני עסוקה בבדיקה של האופן בו אני חיה את  חיי- עתה משילדי גדלו וההזדקנות מתדפקת על דלתותי, אני פנויה להביט פנימה ולחפש את השינוי האמיתי- השינוי התודעתי שלי. המלחמה בהרגלים, באזורי הנוחות שלי, בשקיעה, היא המלחמה האמיתית "במוות האיטי " עוד בעודי בחיים. מקווה לצאת מנצחת ממלחמה זו..

             רחלי וייס

********************

תפילת השלווה:  ישי פלג

"אלי, תן בי את השלווה – לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ – לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה – להבדיל ביניהם." (ריינהולד ניבור,  Reinhold Niebuhr)

אני רואה בטקסט זה סוג של "מדריך" בסיסי לחיים בעל 3 הוראות:

1.      כשקורה משהו (לדוגמא, דחיית בקשה להחזר הוצאות) - לברר אם אפשר לשנות את המצב. –

2.      אם אי אפשר לשנות - לא לכעוס-זה לא יעזור (לפי הדוגמא,אפשר תמיד להסתדר גם עם פחות כסף).

3.       אם אפשר –  לקבל אומץ  לערער לפי הכללים בפני מי שצריך (גם אם זה אומר להופיע בפני הציבור) לדעתי, לא סתם תפילה זו, בנוסחים ובשירים שונים, מלווה את האנושות מהעת העתיקה ועד ימנו.

 

נשים גברים ומה שביניהם - מוקי

נשים, גברים ומה שביניהם.

מצורף מאמר בשם "על נשים, גברים ו- COMPUTERS" המתאר בצורה הומוריסטית, אבל מדויקת, כיצד נשים מסתכלות על המכלול  הקרוי "גברים" וכמובן ההפך.

ה"קומפיוטרס" כאן הוא רק מכשיר טוב להעלאת הנושא.

איני יודע מי חיבר מאמר זה, אבל בגלל דיוקו וההומור שבו בחרתי להביאו לכאן.

מוקי

 

על נשים, גברים ו- COMPUTERS.

כאשר נוצר הצורך לתרגם את המילה COMPUTER לעברית, עלתה הבעיה – איזה מין יהיה למכשיר זה.  הורכבו שתי ועדות מומחים, אחת של נשים ואחת של גברים.

כל קבוצה נתבקשה להמליץ על מינו של המכשיר: מחשב – זכר, או מחשבת - נקבה.

כל קבוצה נתבקשה להביא 5 נימוקים עיקריים.

קבוצת המומחיות המליצה ש- COMPUTER יהיה זכר כי:

1.      על מנת לזכות בתשומת ליבם צריך להדליק אותם.

2.      הם בדרך-כלל יעשו את מה שמבקשים מהם, אבל לא שום דבר מעבר לזה, ולא יחשבו בעצמם לעשות זאת.

3.      הם אמורים לפתור את בעיותייך, אך רוב הזמן הם הבעיה.

4.      ברגע שאת מתחיבת לאחד, את מגלה שאם היית מחכה עוד קצת, היית מקבלת מודל טוב ומוצלח יותר.

5.      בד"כ הם מתישנים תוך 5 שנים ויש להחליפם, אבל חלק מהמשתמשות מרגישות שכבר השקיעו כה הרבה במכונה הארורה הזו,  שהן משלימות עם מודל בעל תפקוד לקוי.

קבוצת המומחים, לעומת זאת (איך לא) טענה ש- COMPUTER צריך להיות נקבה משום ש:

1.      אף אחד, מלבד הבורא, אינו מבין את ההיגיון הפנימי שלהן.

2.      השפה בה הן מתקשרות אינה מובנת לאף אחד אחר.

3.      אפילו שגיאתך הקטנה ביותר נשמרת בזכרון לטווח ארוך, לשימוש עתידי.

4.      ההודעה "BAD COMMAND or FILE NAME" נותנת אותו מידע כמו: "אם אתה לא מבין מדוע אני כועסת עליך, אז אני בהחלט לא מתכוונת להגיד לך את זה".

5.      ברגע שאתה מתחיב לאחת, אתה מוצא את עצמך מבזבז חצי משכורת על אביזרים  עבורה.

 

הוחלט בסוף ש- COMPUTER הוא מחשב (זכר) מכיון שלנשים יש תמיד המילה האחרונה.

"הסטוריון של עיתונות" ערי גיל

ערי: לפני כ-5 שנים בערך התוודעתי לאתר אינטרנט של הספריה הלאומית שם הם מצלמים ומשמרים את העיתונות היהודית ההסטורית.  אני עוקב ומתעניין במיוחד בעיתונות שיצאה לאור בשנים שגבע נוסדה וגם אחרי ולפני מאורע זה. מוצא מאמרים וכתבות  ולפעמים מסמכים הנוגעים לגבע ותולדותיה.

בחרתי ברשימה שנכתבה בעיתון "(על ה)משמר" שיצא בשנת 1946 במלאת לגבע 25 שנה.









שנת    1921


חומת יריחו- נחמן רז

חומת יריחו

"בגבע", 9.7.1999 נחמן רז

את חומת יריחו סובבו בני ישראל שוב ושוב. שבע פעמים הם סובבו את החומה ביום האחרון עד שנפלה! הם ליוו את הסובבים בתרועות שופרות לחיזוק עוצמת התהודה והבטחת קריסת החומות

ושוב ושוב חוזרים הדיון והמשאל בשאלת "קבלת שבת" אצלנו. שוב דיון ושוב משאל.

ושוב חוזרת "היוזמה" הזו. והפעם, בטענה חדשה: רוצים לבשל מזון יותר טעים! וכדי שתהיה אפשרות לבשל אוכל יותר מגוון ויותר טעים, צריך לעבור להגשה עצמית. . . רק בתנאי כזה, ניתן לשפר את המזון המוגש. זהו נימוק מקצועי, ובשמו עולה הפעם התביעה. לא, חלילה, לבטל את קבלת השבת, אלא לשפר את האוכל. . . חברות וחברים יקרים, איך אינכם מבינים שמה שמתקיים אצלנו עשרות שנים כטקס קבוע החוזר על עצמו כמו שהשבת חוזרת על עצמה, והחגים, ועונות השנה – כל זה הפך אצלנו למאפיין, לאורח-חיים, לנכס!

הרגעים הקצרים האלה של קבלת-השבת, עם קטעי הקריאה מהמקורות ומשלנו, ושירי השבת, ואותה אווירה מיוחדת לסיום השבוע ולקבלת יום המנוחה, ואותו ביטוי לקשר שלנו לעם היהודי ולמקורות הקיום ולתרבות שלנו, הרחוקים והקרובים, אותה הבדלה שבין קודש לחול. זהו תבלין נותן טעם מיוחד ושאר-רוח, אל נעקור מחיינו את השעה היפה הזאת. אל נא נדלדל את עצמנו. לדעתי זאת תהיה טעות גדולה ומצערת, לנו ולילדינו-ילדיכם.

במשאל, אל נא נמחק ערך יקר תמורת יתרון, כביכול, זול. . .

"הקיבוץ והסביבה – זווית ראיה 65"

 

ציור:עמי גורן

השיר דצמבר- גלית אורן

בחרתי את השיר "דצמבר" שכתב נתן אלתרמן ב1934 והלחין משה וילנסקי ב-1980 לכבוד ערב שירי משוררים  בצעו את  השיר מזי כהן ודפנה ארמוני.

ביום חמישי ה 1/12 נסעתי באוטו והשמיעו אותו ברדיו

המנגינה הנוגה, הקולות הנעימים והמילים היפות (שאמנם נכתבו על תל-אביב)

 כל אלה גורמים לי להנאה רבה וחיבה גדולה לשיר.             גלית אורן

ריח ים ורוח סתיו 
ומיץ של תפוחי זהב 
ומין סגריר מתוק חמוץ 
מושך מבית אלי חוץ 
ללכת לכת ולנשום 
אויר שקיעות כחול אדום 
ללכת לכת ולנשום 
אויר שקיעות כחול אדום. 

אויר שקיעות, ניחוח דק, 
הגשם זה עתה נפסק. 
עלה ושוט והסתכל 
עד מה יפה היא התבל. 
עלה ושוט והסתכל 
עד מה יפה היא התבל. 

 

הפנסים חוורי פנים, 
כחולות עיני העננים 
ומשהו מוזר כזה 
לוחץ דומם על החזה, 
לוחץ, קורע ודורש, 
הלב רוצה להתעטש. 
לוחץ, קורע ודורש, 
הלב רוצה להתעטש. 
אויר שקיעות, ניחוח דק... 
דצמבר חודש מקוטר 
ריחות תפוח ומטר, 
אתה נותן כוחות גנוזים 
להרוגי התמוזים, 
אתה יודע להשיב 
מעט אביב לתל אביב. 
אתה יודע להשיב 
מעט אביב לתל אביב. 

שיפוץ בוקר - ראיון עם איתן לוין

לאחרונה נוספה למוזיאון מכונה חקלאית שהיתה בשימוש בשדות המספור בגבע

שיפוץ בוקר (מזרעה) ראיון עם איתן לוין

באיזה מצב היה הבוקר כשקיבלת אותו לשיפוץ?הבוקר היה חלוד עם חלקים מעץ שהצריכו מחשבה ושחזור יצירתי כדי להבין את צורתו הסופית.

ש: תאר מנקודת מבטך את תהליך השיפוץ.

ת: תהליך השיפוץ היה מעניין כיוון שהיה צריך לנסות ולהבין כיצד שתי הפרדות שהיו רותמים אל הכלי ימשכו אותו ועדיין הכלי ייסע ישר, כמו כן תהליך קיפולו לצורך נסיעה מנהלתית (שלא לצורך עבודה)

ש: מי עזר לך בשיפוץ?

ת: בשיפוץ נעזרתי באנדרס ובשי ידין וביורם ידין.

 

ש: איזו חשיבות אתה רואה לתצוגת כלים מסוג זה במוזיאון?

ת: אני מיחס חשיבות רבה לתצוגת כלים מסוג זה במוזיאון מכיוון שחייבים להבין איך אבותינו המייסדים עבדו בחקלאות בעזרת כלים פשוטים ופרימיטיביים במיוחד ה"בוקר" שהוא הכלי הראשון שיוצר בארץ ישראל. בעקבות החיפוש כיצד לעבד את האדמה ולזרוע למרות שהידע החקלאי שלהם היה מועט. כמו כן מעניין לראות כיצד המשיכו לפתח  את כלים הללו במרוצת הזמן כדי לנסות לשפר ולהקל על העבודה הקשה.

לאחר שיחה עם יורם נחשון, כמי שעבד ממש עם הבוקר בשטחי המספוא, בין השנים 1935-1950.

המזרעה שימשה לזריעה בשורות, במקרה הזה

6 שורות ונגררה ע"ישתי פרדות.

הגידולים היו: תירס, קטניות למינהן, כמו: אפונה, חומוס ופול.

 

 

תמונות
מחכים לגשם- צילום מאיר רם


והוא הגיע- צילום אבשי

העתקת קישור