דף מספר 2240
21/10/2016
רשימת המאמרים
לחצו כאן להצגת כל הכתבות ברצף
דף 2240

דף מספר 2240 י"ט  בתשרי תשע"ז 21 באוקטובר 2016

עריכה והדפסה : נעה ידין  ועדנה לנדאו

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח   ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

נאסף לו הקיץ, שוב בפתח הסתיו

בלילות כבר נהיה סגרירי, עכשיו..

ואוספים חקלאים יבולים, בשדה ובניר

טרם בוא המטר, בשמחה ובשיר

נאספים בעלי-כנף, ויוצאים לנדידתם

ואוספים הורים, עם ערב, ילדים – אל שנתם

הימים מתקצרים, החופש הגדול תם

והשמש שוקעת מעט יותר מוקדם...

לשנה טובה ברכנו מכרים, ביקשנו סליחתם

וחג אסיף הנה אוסף, האושפיזין אל סוכתם

ואוספים קצת כוחות, לאשר בא ומתרגש

הקיבוץ השיתופי, משתנה ומתחדש

כמו עונות השנה – מחליף גוון ופנים

ואנחנו אתו, צומחים... וגםעל העבר מתרפקים

(הנוסטלגיה בפייסבוק מרקיעה שחקים)

חג אסיף – כן ירבה וכן יוסיף... שרים קטנים וגדולים (וגם צביקה פיק:)

שוב נתחיל מחדש... שכולם מתחילים...

צור פלג.

 

הודעות לדף

 

מזל טוב

לעטר ויובל לנישואיכם

לרינה ומוקי

ולכל המשפחה ברכות

 

ברכות חמות לסיום שירות החובה ואיחולי הצלחה רבה

לנור נחשון – בשרות קבע.

לרותם רונן – באזרחות

ו. צעירים

 

***********************


עפיפוניאדה בגבע - יום שבת ה 22/10/2016

אנחנו מזמינים אתכם לקחת חלק בעפיפוניאדה ה29 של קבוצת גבע.

העפיפוניאדה תתקיים ביום שבת ה22/10/2016 החל מהשעה 16:00 על מגרש הכדורגל והשדה שדרומית לו.

למי שאין עפיפון מוזמן להגיע בשבת ב10:00 לרחבת בית זמר לקבל קיט של עפיפון ולקשט אותו במקום (מספר הקיטים מוגבל).

אבות וסבים - נשמח שתכינו עוגות ותביאו אתכם להפנינג ב16:00.

מוסיקה, מים וקרטיבים עלינו.

מוזמנים לפנות אלי בשאלות/בקשות

ברג זהר, רכז חינוך בלתי פורמאלי-0546633360


 

חוג העמקים

יום ד'  26/10 נפתח את חוג-היהדות

פרופ' אביגדור שנאן – היחס של חז"ל למרד בר-כוכבא

*

חוג ספרות

יום א'  30/10 באודיטוריום בבית-שטורמן

הדס עטייה – שלומית מילמן

יד אלוהים בעולם – אדם משוחח עם אלוהיו במקרא, בספרות ובאומנות

***********************

חג סוכות שמח!

·        במהלך חול המועד סוכות, הקופות יסגרו בשעה 14:00.

·        ערב חג סוכות שני: ב23.10.16, יום ראשון, חדר האוכל פתוח לארוחות הבוקר, הצהריים והערב (במתכונת של יום שישי- יהיו קופות)

·        שבתון: ב24.10.16, יום שני, תתקיים ארוחת צהריים בלבד.קופות פתוחות מהשעה 11:30 ועד 13:00 (מבקשים מהציבור לא להגיע לפני)

-         בברכת מועדים לשמחה    צוות ענף המזון

סיכום מערב החג ומודעה לחג שני - ו. תרבות

מועדת חג סוכות

אני רוצה לומר תודה מקרב לב לכל מי שהקדיש מזמנו ונתן כתף, ניגן, בנה, ייעץ, תמך ותרם להצלחת מסיבת החג הראשון של סוכות. הרשימה ארוכה ולכן לא אנקוב בכל השמות מחשש שאשמיט מישהו, אך אני אסירת תודה לכל אחד ואחת מכם.

אני מוכרחה לציין את רחלי ורון שהתגייסו ברצון להנחיית הערב והקדישו מחשבה וזמן לכל פרט, את זוהר ברג המגביר בעל הסבלנות והמרץ האינסופיים, את נרי רבי המוזיקאי האחד והיחיד שפשוט קשה לתאר כמה שהוא מוכשר ונהדר, וכמובן חברי הנפלאים לצוות – נוגה לנדאו ויפתח גביש שכל- כך הרבה נזקף לזכותם. אינני מקבלת שום דבר כמובן מאליו, ולכן המון ברכות ויישר כוח לכולם!

לילך רז

בערב חג שני, ה- 23.10.2016, בשעה – 21:00

נארח בפאב את להקת "הקולות הצפים" בניצוחו של אודי רז.

אודי הוא בנו הצעיר של זאביק, וכמובן נכדם של חיה ויוסיק רז זכרם לברכה. הלהקה שרה בהרמוניה קולית, והיא משלבת בסגנונה השפעות מהמוזיקה העממית מדרום אפריקה, והשראות מהזמר העברי המוקדם. המילים והלחנים של אודי הופכים חוויות קטנות ואישיות לשירים משיבי נפש ומרחיבי לב הנוגעים בקהל מאזינים רחב ומגוון. אם אתם מעוניינים להתרשם מעט עוד קודם, אתם מוזמנים להזין ביוטיוב את שם הלהקה וליהנות.

 

*******************


*******************

 

 

תמונות מערב החג, ומהצגת ההורים המסורתית שנערכה בסוכה ביום שלישי ה- 18.10.  בבימויה של אביב רון.


ממש"א - אלון קרל

 

21.10.2016

 

עוד מעט וחגי תשרי יוצאים, עוזבים אותנו, עד לשנה הבאה.

מקווה שהחופש שימש לטובה, לכולם!

חוזרים לשגרה, גם זה לטובה, ואו-טו-טו לשעון חורף, תזכורת בהמשך.

חדש ממשאבי אנוש, באתר גבע

באתר גבע, "כפתור" \ "תפריט" ל - מש"א-דרושים והודעות.

מוזמנים ליהנות מכל השפע שבאתר גבע, ולהיכנס לבדוק לגבי דרושים והודעות בקישור למש"א.

דרושים בגבע, מכיל איוש תפקידים וועדות, ככל שאלו יהיו ויוצאו למכרז.

דרושים מחוץ לגבע, מכיל פרסומים "אקסקלוסיביים" הנשלחים לבעלי תפקידים, בקיבוצים.

למחפשי עבודה,מומלץ לבדוק את אתר "מעברים בעמק", אתר להצעות עבודה, מיזם מצויין בתחום.

מפת האתר-גבע, כולל חצים המצביעים על מיקום "מש"א דרושים"

 

 

 

**************

שעון חורף – 30.10.16

שעון החורף ייכנס לתוקפו בלילה שבין שבת לראשון, 30.10.16

יש להזיז את השעה, לאחור.

למקפידים : בשעה שתיים (02:00) בבוקר יום ראשון, יש להזיז את השעה, לאחור לשעה אחת (01:00)

מרוויחים שעת שינה, לבריאות!

סוף שבוע נעים ושבוע חדש וטוב לאחריו

אלון קרל, מש"א גבע

 

בטיחות לפני הכל

בטיחות לפני הכל

 

אפשר להתווכח על 'מהי איכות חיים', אפשר להתווכח אם רוצים שהשכונה שלנו תהפוך למגרש חנייה וכביש דו-סטרי 24/7. אפשר להתווכח על מיקום החניות.אפשר להתווכח אם יש או אין תקנות בגבע האוסרות על חנייה בשטחי המגורים. אפשר להתווכח האם אדם ששם מחלוטה ליד הבית שלו יכול להגדיר שטח זה כחנייה פרטית...

על הרבה דברים אפשר להתווכח ורצוי להביאם לדיון ציבורי במקום לקבל החלטות על סמך "שיטת מצליח" או על סמך היכולת והרצון של המזכירות לאכוף או לא-לאכוף את הדברים.

אבל על נושא הבטיחות אי אפשר להתווכח!

בנושא הבטיחות צריך להכריע איש מקצוע אשר הוסמך לתכנן כבישים וחניות (מהנדס), אשר בקיא בתקנות בטיחות, חקיקה ובאופן היישום והביצוע.

לא למזכירות ולא לחונים כאוות נפשם תחת כל עץ רענן הזכות לפגוע לנו - הגרים בסמוך לכביש, הולכי הרגל, רוכבי האופניים, נוסעי הקלנועיות– בבטיחותנו!

בואו נעבור ביחד על כמה עובדות:

1.     במקור תכנית המתאר של גבע לא תוכננה כך שתתאפשר חנייה בתוך שטחי המגורים.

2.     הכבישים הפנימיים צרים מאוד וייעודם המקורי לשמש כדרך שירות עבור צרכים ספציפיים כגון: סילוק אשפה, גזם, סיעוד, חירום וכיוצא בזה.

3.     בשנים האחרונות הפך הכביש שיורד ממשרד מש"א לכיוון מערב, עד פגישתו עם הכביש ההיקפי, לכביש שעוברות עליו עשרות מכוניות ביום ובלילה.

4.     כביש זה עובר בצמוד למספר בתים (וכשאני אומרת "צמוד" אני מתכוונת למרחק של פחות ממטר!).

5.     רוחבו של הכביש בחלקו הצר אינו עולה על 2 מטר.

6.     לא פעם קורה שמכונית פרטית חונה בשולי הכביש וחוסמת את המעבר לרכבי השירות (שכאמור הכביש נסלל קודם כל עבורם).

7.     לאורך כל הכביש אין מדרכה.

8.     גבשושיות ההאטה (במפרים) מעוכות ואינן מאטות את מהירות הנסיעה.

9.     הכביש עובר בסמוך לגן ילדים.

נקודה למחשבה:

ב'שכונת הדרים' החדשה, המרווחת, בה סביב כל דירה יש שטח נכבד של נוי המפריד בין גבולות הבתים לשכניהם, למדרכות ולכבישים– שם מצאו לנכון להזיז את הכביש ההיקפי הישן לטובת החברים שגרים בסמוך לו. ובמקרה המתואר המרחק המקורי בין הכביש לבתים היה גדול בהרבה מהמצב הקיים בשכונה שלנו.  מדוע כאן מקלים ראש ?

ההנחה היא שבעתיד יתרבו מספר המכוניות הפרטיות ויגדל מספר החניות המאולתרות, אז רוצים כביכול "להסדיר" את הנושא שנפרץ זה מכבר.

אבל – בעתיד גם יגדלו מספר המשפחות הצעירות בשכונה ומספר הילדים המשחקים על הדשא...

אם לוקחים את שני הפרמטרים הללו ומחברים אותם יחד מגדילים את רמת הסכנה והסיכוי לאסון.

אני מאמינה כי לא ירחק היום בו יותר משפחות יחזיקו 2 מכוניות,כמות החנייה בתוך שטחי המגורים לא תספיק ותמיד ימצאו פרצות לחניות מאולתרות.

לסיכום

בטיחות לפני הכל! כאן זה מתחיל וכאן זה צריך להסתיים.

נושא החניות בשטחי המגורים הוא לדיון אחר אשר עוסק במדיניות ואורחות חיינו המשתנים, שינויים בתכנית המתאר הקיבוצית צריכים להיות מלווים ומתוכננים על-ידי אנשי מקצוע מנוסים, ולא להיעשות בחטף.

כתבה: אביב רון.

*************

למעוניינים בהרחבה – הנה דעתם של שני אנשי מקצוע המתייחסים לנושא

(מתוך אתר הקיבוצים):

עם האדריכל גדי רובינשטיין, מא.ב. תכנון

"פעם הייתה בקיבוץ דרך אחת שהגיעה לחדר-האוכל וכל השאר היה נחשב אזור מגורים ללא כניסת רכב. אבל השינוי באורחות החיים הביא למהפכה באחזקת הרכב לחבר, ואז גם החלה להשתנותבבת אחת תמונת החנייה.

בעבר, היו חונים רחוק ואפילו הולכים ברגל, או שהיו חונים על כביש המערכת, המקיף את הקיבוץ, לפעמים אפילו על הדשא. הכל היה ספורדי. המפנה הגדול בתפיסה של הצורך בחנייה התחיל עם ההפרטה, ואפילו קצת לפני כן עם תחילת היציאות לעבודות חוץ. זו מהפכה שהתחילה להראות בתחילת שנות ה-2000 והיום היא צוברת תאוצה על בסיס השינוי בקיבוצים. על הבסיס הזה, החלה מערכת תכנונית שמעצבת את המרחב הציבורי והפרטי בקיבוץ מחדש. ברגע שנכנסו לפרצלציה (חלוקה למגרשים) ותסריטי חלוקה, קרו שני דברים: הוועדות חויבו לתת מענה בנושא התחבורה ונוסף לתוכנית נספח שצריך להיות מאושר על-ידי משרד התחבורה. עד אז משרד התחבורה לא היה מעורב בקיבוץ. בתוכניות החדשות התחילו לבנות תקן שלכל בית יש שני מקומות חנייה לכלי רכב במרחק סביר של עד70 מ' מהבית, וזה הוגדר על-ידי המחוקק. היום מוגשות לוועדות המחוזיות תוכניות מתאר שבהן החניות הן מובנות. אם זו חניה פרטית או חניה ציבורית, זה תלוי בקיבוץ.

מה שבטוח זה שהחניות הן על חשבון דשא. מקבצי חניה בעיקר, הם תמיד על שטחים פתוחים. במקומות צפופים אי-אפשר להגיע לכל מגרש, ובעיקר בקיבוצים ותיקים יגיעו ל-70 מ'  הליכה. מה שקורה היום זה שעד הרגע שבו מממשים את תכניות החניה החדשות יש כאוס טוטאלי. רואים מצבים שבהם נכנסות 100 מכוניות על דרך של 2.5 מ'. כולם רוצים להחנות ליד הבית, ואם אין תכנון אז המצב נהיה בלתי אפשרי, ואז מתחילים לפתור לאט לאט את הבעיות התכנוניות ומתקדמים לפי היכולת. משהו מעניין בנושא זה שחלק מהקיבוצים שלא הופרטו לא מתכננים מחדש את עצמם אבל מצד שני, כאשר עולה הצורך בחניות פרטיות, הם נכנסים לתכנון גם בלי פרצלציה. בכל הקיבוצים יש מרחבים ציבוריים שמתכננים מחדש כאשר נקודת המבט היא החניה. למשל, בעוד שעל יד שטחים כמו מגרשי ספורט וחדר-אוכל תמיד הייתה חניה, יש מקומות חדשים שהם סואנים במכוניות, בעיקר אזור גני-הילדים של היום, כאשר יש ילדי חוץ, ורוב הקיבוצים צריכים לתת את הדעת לנושא החניה באזור מבני החינוך".

 

עם האדריכל דני ברק מהמא.ב. תכנון

"נושא החנייה  בקיבוצים הוא המקום שבו ההבדל בין הרטוריקה למעשה הוא הגדול ביותר שאני מכיר. הרטוריקה מדברת על ירוק ותנועה פתוחה להולכי רגל, והמתכננים, בצדק, ממלאים אחר מה שמתארים בפניהם, אחר השאיפות ומשאות הנפש של הלקוחות, ויוצרים תוכנית למקום שלא מממשים אותו (והאמת היא שלא מממשים אותו גם ביישובים שחרתו על דגלם להיות אקולוגיים וטבעיים כמה שיותר, גם שם המכוניות חודרות לכל מקום שיש בו צל).

וכך אין מספיק כבישים ואין דרכי גישה ומגרשי חניה. המכוניות המתרבות כפטריות אחרי הגשם חודרות לחיינו וחונות תחת כל עץ רענן. ומה שמוזר הוא שהתופעה, למרות היותה קיימת כבר שנים לא מועטות, אינה משנה את הרטוריקה, את הכוונה לאזור מחיה שאינו מכיל את כל האורבניות הזאת. האידיאל ממשיך וחותר לכך שלא תהיינה מכוניות ואין צורך בהן ואם הן ישנן, כדאי שתעמודנה במגרשי חניה מסביב לקיבוץ.

אפשר לראות בהרבה מאוד קיבוצים מחסומים שתכליתם לעצור את המכוניות בתוך הקיבוץ, ובפועל כמובן הרכב חודר ומגיע עד לבית המגורים. אני יכול להגיד מניסיוני שכל ישוב שלא דאג למרחק סביר, כלומר מרחק קצר בין החנייה לבין יחידת המגורים, הנושא נפרץ ממילא. אי-אפשר להתכחש לתופעה הזאת ולא להכניסה לתכנון. הבעיה היא שגם במקומות בהם הבינו את הנושא ותכננו כיאות, לא מצאו כספים לשינוי התשתיות.

התוצאה היא שברובה ישובים הוותיקים, לצדי דרך צרה, ברוחב של שלושה מטר במקרה הטוב, אין לראות את המדרכות כי הן מכוסות במכוניות, ואלו מגיעות עד השיחים ותחת העצים והופכות מבעיה אסתטית גרידא לבעיה בטיחותית אמיתית.

תופעה נוספת שמתחילה לבצבץ: כיוון שאין הסדרה של מקומות החניה, מתחילה תחרות על המקומות הנוחים או הקרובים, ואנשים מתחילים לסמן לעצמם חניות פרטיות. נוסף על כך מתחילות להיבנות חניות מקורות שאינן בתכנון הסביבתי. אנשים יוצרים טריטוריה לפני הפרצלציה או בלי קשר אליה, ואני מניח שתתעוררנה בעיות נוספות שאינן נראות כרגע.

צריך להבין שהחניה היא רק סימן אחד בכל הסיפור של השתנות חיינו. הכניסה של המכוניות החונות היא רק חלק מהתופעה הרחבה יותר של תנועת כלי רכב רבים, שזה דבר חדש. אם פעם הקיבוץ היה מין ישוב שהכול היה מתרחש בתוכו: בי"ס, ספורט, תרבות, עבודה, חינוך, חדר-אוכל וכדומה, ולא היה צורך במכונית, היום עם השינוי במבנה הקיבוצי והאזורי, תחדור המכונית עוד ועוד לתוך רקמת חיינו.

בעידן המודרני, היישוב הכפרי מאופיין בריבוי מכוניות לעומת היישוב העירוני. מדובר על בערך 2.5 מכוניות למשפחה כפרית. יש להניח כי התנועה הקיבוצית תוך 15-10 שנה לא תהיה שונה ממגזרים כפריים אחרים ולכן גם אנו צפויים להגיע לממוצע כזה של מכוניות למשפחה. יישוב שיש בו 300 משפחות יזדקק לאלף מקומות חניה. מי שלא יתכונן לדבר צפוי לקטסטרופה. בחלק מהישובים כבר רואים אותה.

לכן צריך להיפטר מהרטוריקה ולמצוא פתרונות נאותים. זה אומר לבנות דרכים מתאימות ברוחבן, להוריד צמחייה, לבנות תאורה נכונה, להפריד בין שבילים להולכי רגל לבין כבישים למכוניות, להגדיר מקומות חצייה של הכבישים, להכריח את המכוניות להוריד את מהירותן ביישוב, והכול תוך ניסיון תכנוני לשמור על העיקרון שמרבית התנועה תהיה בעוקף ישוב עם כניסות פנימה. אני כמתכנן, מנסה לאפשר למכוניות להגיע קרוב מאוד לבית. אסור להתרחק מ-40-30 מטר. אחרת נפגעת איכות החיים של האדם".

 

 

אם הבן שלי חוזר לקיבוץ - הביא לדף רענן פרנס

"אם הבן שלי חוזר לקיבוץ - מתפנה דירה בתל-אביב"

כך אומר מזכיר התנועה הקיבוצית עם סיום העימות בבג"ץ בין הקיבוצים לבין הקשת הדמוקרטית המזרחית  האם עכשיו הקיבוצים יכולים לתרום להגדלת היצע המגורים

17/10/2016, 07:14משה ליכטמן  עמית שניידר  

 

בשקט-בשקט הסתיים לאחרונה הסדר הקיבוצים, מהלך סיוע מסיבי חסר תקדים בתולדות המדינה, שהחל לפני 23 שנים ולאורכו נמחקו חובות של הקיבוצים בגובה כ-20 מיליארד שקל.

במקביל, בקיבוצים חוגגים הישג היסטורי: לאחרונה הסתיים בסוג של תיקו עימות גדול בבג"ץ בינם לבין האגודה לצדק חלוקתי והקשת המזרחית על הנושא החשוב ביותר בעיני הקיבוצניקים - האפשרות לשייך לחבר הקיבוץ את הדירה או הבית, בזיקת קניין מיידית או עתידית. החשיבות הגדולה היא שמעתה והלאה יכול להחליט כל קיבוץ על דרכו.

שיוך קנייני של בית המגורים הוא בסיס ההגדרה של היצור הקהילתי החדש המכונה "קיבוץ מתחדש". זוהי רוח גבית לטרנד החדש והגדול - הפסקת הפרויקטים של הרחבות קהילתיות לקליטת אוכלוסיות שיש להן אינטרס יחיד של מגורים באווירה כפרית אבל בלי קשר לעסקי האגודה בתחום התעשייה והחקלאות, והגברת המגמה של חזרת בני הדור השלישי לקיבוץ במעמד של חברים באגודה השיתופית.

אם לא די בזה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הודיעה על שתי הקלות חשובות בתחום השימושים החורגים - אלפי עבירות הבנייה והשימושים החורגים ללא היתר שנעשו ונעשים עד היום על אדמות הקיבוצים. עד עתה לא הותר ייזום פרויקטים מסחריים לתעסוקה על קרקע הקיבוץ כל עוד לא הוסדרו השימושים החורגים - אבל מגבלה זו הוסרה. רמ"י גם הכריזה על "מבצע להסדרת שימושים לא מוסדרים בישובים החקלאיים", שבו תדרוש דמי שימוש רטרואקטיבית רק בגין שבע השנים האחרונות.

גם מערכת התכנון מגלה גמישות לבקשות של תוספות יחידות מגורים בקיבוצים, מעבר למגבלות שהוצבו בתמ"א 35 ונגזרו מתקן הנחלות של הקיבוץ. באופן כללי, בתמ"א 35 ניתן אופק להרחבת הקיבוצים ל-300-350 יח"ד. ברוב הקיבוצים, למעט כמה במרכז הארץ, לא מיצו את מלוא הזכויות לפי תמ"א 35. רק ב-70 קיבוצים נבנו ושווקו הרחבות קהילתיות, לתושבים שאין להם זיקה לנכסי האגודה והאינטרס שלהם הוא מוניציפלי בלבד.

בלי סובסידיות, עם מיסוי אישי

מערכת התכנון מקבלת ומאשרת בקשות פרטניות להרחבה, ולהלן מדגם פניות של קיבוצים, בעיקר מאזורי הביקוש, ומספר יחידות הדיור שהם מבקשים להגיע אליו: גבעת ברנר - 1,000; מעגן מיכאל - 900; נען - 800; יגור - 700; שפיים - 500; יקום - 400; געש - 450; תל יצחק - 680; רמת יוחנן - 600; בארי - 600. ביישובי עוטף עזה ניתן אישור גורף ל-500 יח"ד בקיבוצים.

מצד שני, כאשר ד"ר אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אומר לחקלאים כי "בעתיד הלא רחוק, החקלאות בישראל תהיה ללא סובסידיות וללא מכסים, ועל החקלאים להיערך לכך" - האם לקיבוצים יש בכלל עתיד כקהילות המתקיימות מחקלאות?

וכאשר שלטונות המס מכריזים שנגמר הסידור של מיסוי קואופרטיבי עתיר הטבות ועצימת עיניים מול מקבלי שכר דיפרנציאלי, והגיע הזמן לעבור למיסוי אישי - האם אפשר לשמר את החיים השיתופיים?

עם כל הכבוד לרצונם של הקיבוצים לשמור על אופי של יישוב קטן והומוגני מבחינה חברתית, עם מנגנון של ועדות קבלה (ביישובי הפריפריה), ובמקביל לבצע שיוך פרטי של הנכסים, בעידן של משבר מחירי הדירות אולי יש לציבור זכות לדרוש הגדלת מספר המשפחות בקיבוץ מ-200 או 250 משפחות ל-600 ואולי אפילו ל-1,000 משפחות. הרי גידול כזה מצדיק עיבוי שירותי חינוך ותחבורה ציבורית בקהילה, ואולי אפילו סגנון מגורים שאינו מבזבז קרקע בשיטה הישנה של הקצאת חצאי דונם לבית של 160 מ"ר, אלא בהקמת בתים שבהם דירות גן ודירות גג. ומנגד, איך ישפיע גידול מסיבי כזה בקיבוצי הפריפריה על ערי הפיתוח הסמוכות?

מזכיר התנועה הקיבוצית ניר מאיר, החבר בקבוצת שילר: "עד סוף שנות ה-80' חשבו שקיבוץ הוא חברת הביטוח הכי טובה בעולם לחברים, מלידה ועד עולם. ואז היו אירועי בית אורן (משבר כלכלי וחברתי חמור בקיבוץ - מ.ל) וההבנה של הקשישים שבעצם אין רשת ביטחון סוציאלית ופנסיונית, ויש חשש להתרסקות מוחלטת. הרעיון של שיוך הדירה לחבר היה גשר הנייר שעליו חצתה התנועה הקיבוצית את המשבר שלה. כל השאר - קשקושים.

"אביגדור יצחקי אמר לי, 'כל קיבוץ שיחליט על שיוך, אני אחראי שיהיו לו היתרי בנייה. מי שלא ישייך, לא יבנה'. מהרגע שהבנתי שינינו פאזה. אם רמ"י תפסיק להפריע אנחנו מתחייבים תוך שנה לתוספת של 3,000 יחידות ושנה לאחר מכן עוד 2,000 יחידות".

- נוצרה בקיבוצים פרקטיקה של קבלת חבר לאגודה בלי זכויות, בניגוד לעקרון השוויון, וזה היה בעצם מסווה לעסקת נדל"ן של רכישת מגרש תוך התחמקות מתשלום לרמ"י.

"זה לא קיים יותר. בסוף שנות ה-90 הייתה בעיה כלכלית, לקיבוץ היו מעט נכסים והרבה חובות, והבנים לא רצו לחזור. רשם האגודות הקודם אישר סטטוס של 'חבר בעצמאות כלכלית', אבל הרשם הנוכחי ביטל את העניין וקבע ש'חבר הוא חבר', שחייב לקבל את מלוא הזכויות, כמו כל חבר. ביישוב כפרי, בוודאי בפריפריה, אסור שיהיו אנשים עם זכויות שונות".

- רמ"י תתנגד שאתם תשווקו בעצמכם את המגרשים והדירות.

"הסיבה היא שרמ"י רוצה לשווק למי שהיא רוצה - ולזה אנחנו לא מסכימים, ועל זה הסיפור תקוע. במונחים של שיווק קרקע הם צודקים, אבל יש בעיה קטנה - אנחנו לא רוצים להתאבד. קיבוץ הוא לא רק פרויקט נדל"ן. שיפסיקו להפריע. אם הבן שלי גר בתל-אביב ואני מציע לו לחזור לקיבוץ - מתפנה דירה בתל-אביב".

- צירוף בני החברים על ידי אישור קבלה לחברות של האסיפה הכללית הוא בעצם הליך עוקף ועדות קבלה, שאסור להפעיל אותן באזור המרכז.

"נכון מאוד. קיבוץ הוא יחידה אוטונומית, וגם לו מותר לקבוע מי יהיו חבריו".

"זו תהיה תרומתנו"

יש ראייה לפיה הקיבוץ יהפוך בסופו של דבר ליישוב קהילתי, ולכל היותר לחלק מתושביו יהיה לא רק אינטרס מוניציפלי אלא גם אינטרס ושותפות בעסקי התעשייה/מלונאות/חקלאות של האגודה השיתופית.

מאיר: "זו ראייה שגויה. אף אחד לא יגיד לנו מה נהיה. עברו הימים שמכתיבים לנו ואנחנו יורדים על הברכיים".

- אז מהו עתיד הקיבוץ בעיניך?

"מתחילים לראות את העתיד במעגן מיכאל, שם פרצנו את המגבלה של אופק הגידול לפי תמ"א 35. מתחילים לתכנן שם שלושה מגדלי מגורים. אותו תהליך יתרחש גם בשפיים, בשדות ים ובנצר סירני. אם הקיבוץ רוצה להמשיך לגדול, לשמר את מהות האגודה ולקלוט את בניו - זה הכיוון. יש עוד כמאה קיבוצים שעדיין לא החליטו על מסלול השיוך".

- אפשר לטעון שאתם יכולים לתרום יותר קרקע לבנייה ולהגדלת צד ההיצע.

מאיר: "הטענה שיש מחסור בקרקע היא שקרית. ההוכחה היא פשוטה, כי בהסדר הקיבוצים השבנו למדינה 20,500 דונם, במיקומים מצוינים באזורי הביקוש, במקומות שאותם ביקשה רמ"י, אבל עד היום לא נבנה על האדמות האלה אפילו צריף אחד. מאז שהשלמנו את הסדר הקיבוצים אנחנו לא חייבים כלום ואף אחד לא יכריח אותנו לוותר על מה שאנו לא רוצים לוותר".

- מהו אופק הגידול האופטימלי בקיבוץ לדעתך?

"השטח של אזור המגורים המוניציפלי הוא כ-300 דונם בממוצע, יש גם קיבוצים עם שטח מוניציפלי של 400 דונם. לדעתי אפשר לדבר על 500 בתי אב, ואחרי כן נראה. זה יותר מהכפלה של המצב כיום. זו תהיה תרומתנו לפתרון בעיית הדיור בישראל".

"תמ"א 35 היא הספר הלבן למרחב הכפרי"

לדברי ח"כ איתן ברושי, נציג הקיבוצים בכנסת (המחנה הציוני), "להתיישבות יש חלק חשוב בהיסטוריה של ישראל ובהקמתה, אך גם שליחות ותפקיד בהמשך האחיזה בקרקע. היא פרוסה מצפון לדרום ובעיקר לאורך הגבולות, אך מהווה 8-9 אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל - כלומר מיעוט. כבר היום לא סופרים אותנו, אז אם לא תגדל ההתיישבות, או לכל הפחות תשמור על ריבוי טבעי, בעתיד בכלל יתעלמו מאיתנו ונחזה בפגיעה והצטמקות. גידול ההתיישבות וחיזוקה הוא יעד לאומי. גם אם השתנו אורחות החיים, בסופו של דבר היא נשארה פרוסה לאורך הגבולות והקיבוץ שמר על מרכיב של חברה וערבות הדדית.

- הגידול יהיה רק על ידי בני הקיבוץ?

"בלי תוספת אוכלוסייה ודור צעיר, היישובים יקטנו ויזדקנו. היכולת לשדרג את התשתיות, והתוספת שנדרשת לאחזקת מתקנים ומבני ציבור, היא בזכות תוספת אוכלוסייה וקליטה שמביאה איתה חברה וקהילה, ילדים ומשאבים.

"כל יישוב יקבע את הגבולות שלו והאופי שלו, אך לא יכול להיות שבנים, נכדים ונינים לא יוכלו להישאר בקיבוץ. קיבוצים כמו נען, גבעת ברנר, מעגן מיכאל ובארי הם הוכחה שאפשר לגדול ולהישאר קיבוץ.

"קיים ביקוש גדול של אזרחים לעבור לקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. הרצון להיות חלק מקהילה הולך וגובר, ואנשים מצטרפים. המרחב הכפרי יכול להיות חלק מהפתרון לבעיית הדיור, ולכלול בתוכו גם דיור בר השגה, ייעוד לסטודנטים, קליטת עלייה, חיילים בודדים ופרויקטים חינוכיים".

- חצי דונם לכל משפחה של בנים חוזרים, בית של 160 מ"ר. זה לא בזבוז?

ברושי: "הגיע הזמן שגם במרחב הכפרי יבנו בצורה צפופה יותר ולגובה. מגבלות תמ"א 35 מפלות את המרחב הכפרי לעומת המתנחלים, החרדים והמיעוטים. זהו ספר לבן למרחב הכפרי. יש להסיר את מגבלת הגודל מעל היישובים, ולנצל את התשתיות הקיימות, את מבני ציבור ואת היכולת והמשאבים, כדי להגדיל ולהרחיב את היישובים בכפוף למגבלות קרקע ותכנון, אבל בעיקר לפי רצון התושבים ולא הפקידים".

הקשת המזרחית: "עת לרפורמה מקפת"

בג"ץ קיבל ביולי את עמדת הקשת הדמוקרטית המזרחית והאגודה לצדק חלוקתי, ופסל הסדר פיקטיבי בקיבוצים הקרוי "חלופת הפיקדון". זהו הסדר של רכישת נדל"ן ומימון בנייה בקיבוץ המתחדש, במסווה של הצטרפות לאגודה השיתופית ובלי לשלם את התמורה לרמ"י, בעלת הקרקע. מצד שני, נדחתה טענת הקשת המזרחית נגד "חלופת האגודה" - החלטה 1447.

ד"ר סנדי קדר מהאגודה לצדק חלוקתי וממקימי הקשת המזרחית: "מדובר בסדרת החלטות אשר מתקבלות באופן אד-הוקי וללא בחינה מעמיקה של משטר המקרקעין וצורכי החברה הישראלית כולה.

"ההחלטות גורמות לבעיות קשות של צדק חלוקתי והוגנות, במיוחד בהשוואה לקבוצות מוחלשות ולמחוסרי דיור. מדוע לבני קיבוץ מן הדור השלישי, חלקם הניכר עוזבי קיבוץ, ניתנת אפשרות לקבל קרקע לדיור בהנחה מפליגה בלי לבדוק אם יש כבר בבעלותם דירה, בעוד שבפרויקטים של מחיר למשתכן מתקיימת בחינה דקדקנית של הזכאים ובחינה חריפה אף יותר ביחס לעומדים בתור הארוך לדיור ציבורי?

"האם הרחבה של 'קיבוץ מתחדש' ליישוב בן 500 משפחות, שרובן המכריע איננו מתפרנס מחקלאות, ושהשכר בו דיפרנציאלי, לא משנה את מהותו באופן כה דרמטי שזה הופך למעשה ליישוב קהילתי? במקרים כאלו, ראוי לשקול הפרדה בין 'היישוב' לבין השטח החקלאי, שיוחזר למדינה ויוקצה לחקלאים על פי קריטריונים הולמים.

"מתעוררת ביתר שאת שאלת הכוח והפריבילגיה הניתנים ליישוב לבחור מי יתגורר בו ומי יידחה ממנו (פעמים רבות על רקע מוצא, נטייה מינית, מוגבלות, סטטוס משפחתי וכו'), אל מול תושבי יישובים פרבריים ואחרים, שבצדק אינם יכולים למיין ולהדיר את שכניהם.

"מה תהיינה ההשלכות של הפיכת 'קיבוצים מתחדשים' ליישובים גדולים בני מספר אלפי תושבים על המרחב כולו? עד כמה יישובים אלו יתחרו בערי הפיתוח ובערים האחרות שבשכנותם, ישאבו מהן את התושבים החזקים ויגבירו בכך את הפער המרחבי והחברתי. האין מקום לחשוב מחדש על מבנה הרשויות המקומיות בישראל, לבטל חלק ניכר מהמועצות האזוריות ולצרף את היישובים הפרבריים החדשים כשכונות לערים הסמוכות?

"לכן, מן הראוי בשלב זה לקחת פסק זמן בשטף ההחלטות, העתירות, עתירות הנגד, וחוסר הוודאות במשטר המקרקעין הישראלי. הגיע העת להפסיק את שיטת הטלאי על טלאי והקצאת זכויות במקרקעין למקושרים ולמחוברים, בעוד שחלק ניכר מאזרחי המדינה לא מצליח להגיע לקורת גג בטוחה. יש לקדם תפיסה חברתית כוללת המסדירה את משטר המקרקעין הישראלי. לשם כך יש למנות ועדה ממלכתית שתייצג קולות חברתיים מגוונים, תסתייע במומחים ותציע רפורמה מקפת ויציבה במקרקעי ישראל ובמרחב הישראלי, שתעוגן בחקיקה ראשית".

חלופות שיוך דירות בקיבוץ המתחדש

קיבוץ לא חייב להפוך ל"קיבוץ מתחדש" ולשנות בהתאם את סיווגו ברשם האגודות השיתופיות. הוא יכול להשאר קיבוץ שיתופי, בו אין מגבלות בנייה, בתנאי שזו נעשית על ידי הקיבוץ ובלי שהוקנו זכויות קנייניות לחבר. נוסחת מספר יחידות הדיור: תקן הנחלות כפול 2.34 (כמו במושבים).

בסיום הליכים מסובכים במועצת מקרקעי ישראל ובבג"ץ, אלה האפשרויות לשיוך הדירות בקיבוצים המתחדשים:

שיוך קנייני לפי החלטה 751 - זו אופציה בתוקף עוד משנות ה-90', המאפשרת שיוך קנייני אישי של הבתים לחברים, תוך מתן הנחה משמעותית במחירי הקרקע לחברים עם ותק של מעל 15 שנה במועד קבלת ההחלטה על השיוך. ככל הידוע רק כמה עשרות קיבוצים פעלו במסלול זה, רובם באזורי קו העימות, בהם מחירי הקרקע נמוכים עד אפסיים.

כל בנייה חדשה לחברים היא בתנאים של הרחבות קהילתיות ותשלום 91% משווי הקרקע. המשמעות: אין הנחה במחירי הקרקע למעט הנחות של עדיפות לאומית. ההחלטה אינה מתאימה לקיבוצים שמעוניינים בקליטה מסיבית, בגלל מחירי הקרקע הגבוהים לנקלטים. ההחלטה אפשרית כיום ליישום רק בקיבוצים שקבלו אישור ליישומה בעבר ועמדו בהוראות המעבר (ניתן לעבור למסלול שיוך לפי החלטה 1456 - ראו בהמשך).

שיוך קנייני לפי החלטה 979 - למעשה זה מסלול חלופי למסלול של החלטה 751 שבוטלה (למעט קיבוצים שקיבלו החלטות 751 בזמן ועמדו בהוראות המעבר). מסלול זה עבר תהפוכות והחלטות שונות (1155, 1360, 1411 וההחלטה האחרונה התקפה היא 1456). בשיוך קנייני לפי 979 בוטל עקרון הוותק של החבר, וכולם משלמים 33% משווי הקרקע. חבר ותיק יכול לשלם בשלב ראשון היוון לפי 3.75% כמו במגזר העירוני, ובעת מימוש הנכס, כלומר מכירתו (לא הורשתו), ישלים ל-33% משווי הקרקע.

כמות המגרשים לשיוך קנייני לחברים מחושבת לפי מספר יח"ד הנמוך באחת משתי דרכים: לפי תקן הנחלות בקיבוץ כפול מקדם של 2.34; או לפי מספר בתי האב במועד הקובע, שהוא 27.3.07, מוכפל ב-2.34. כל יח"ד במסגרת זו תחויב בתשלום של 33% משווי הקרקע, וכל יח"ד מעבר לכך תחויב בתשלום של 91% משווי הקרקע. רק קיבוצים מעטים סיימו הליך שיוך קנייני במסלול זה.

רכישת חלקת המגורים, החלטה 1456 - זהו גלגולה של החלטה 979 וקרויה חלופת "חלקת המגורים". זו החלטה משנת 2007 שאושרה בבג"ץ. ההחלטה מאפשרת לקיבוץ לרכוש מכסה של זכויות בנייה בקיבוץ, הקרויה "חלקת המגורים", והיא נרכשת במחיר מוזל של 33% משווי הקרקע. מסלול זה נחשב לעדיף לנקלטים בקיבוץ המתחדש.

"חלופת האגודה" לפי החלטה 1447 - מסלול זה רלבנטי אחרי הליך בבג"ץ, ובו האגודה היא שרוכשת את זכויות המגורים הקיימות והמתוכננות בקיבוץ, בהסכמת 66% מחבריה. בשלב הראשון אין שיוך קנייני. במסלול זה יש הפחתות ניכרות בהיוון בגין תשלום מוקדם של האגודה על הקרקע ובגין מיקום באזורי עדיפות לאומית. האגודה משלמת לרמ"י 13.49% משווי הקרקעות של חלקת המגורים.

האגודה היא המחזיקה בחוזה מול רמ"י, וחבר הקיבוץ מקבל מהאגודה מאחורי הקלעים מעמד של חוכר משנה. בקיבוץ השיתופי האגודה יכולה לשמור על הזכויות לעצמה, ובקיבוץ המתחדש האגודה יכולה להעביר את הזכויות לחברים במחירי עלות. ניתן לעבור למסלול של שיוך קנייני, אבל הדבר כרוך בהתחשבנות נוספת, שבסופה רמ"י תקבל 33% משווי הקרקע.

מצב הביניים, החלטה 1425- נועדה לאפשר קבלת היתרי בנייה בתקופת ביניים שנקבעה עד סוף 2017, עד להחלטה של הקיבוץ לאיזה מסלול/ חלופה ללכת.

"חייבים להחליט כבר"

מהו פוטנציאל התרומה של הקיבוצים לתוספת יח"ד במשק? למען הנוחיות אפשר להתייחס למספר של כ-300 קיבוצים (כולל כמה מושבים שיתופיים), בתקן של כ-110 נחלות לקיבוץ. יש כ-220 קיבוצים המצויים בשלב כלשהו תהליך שיוך הדירות.

מפתה לעשות את החשבון הפשוט: אם בשטח המוניציפלי (שטח המחנה) של כל קיבוץ אפשר יהיה להוסיף עוד 300-500 יחידות דיור מעבר למספר היחידות כיום, וליצור יישובים כפריים ובהם 700 או אפילו 1,000 משפחות, יש כאן פוטנציאל ל-100-150 אלף יח"ד לבנייה עצמית בקיבוצים (יישום הרעיון גם בכ-400 המושבים מייצר פוטנציאל לעוד כ-150-200 אלף יח"ד).

מנכ"ל רמ"י, עדיאל שמרון, מוביל הליך גידול מסיבי בקיבוץ משמר דוד, שפשט רגל והפך ליישוב קהילתי. שמרון סבור שבסיום תהליך ארוך, רוב הקיבוצים יהפכו ליישובים קהילתיים. הגודל המיטבי לדעתו הוא כ-500 משפחות, תלוי בביקוש.

שמרון: "אני אומר לקיבוצים - אתם חייבים להחליט כבר. למעשה יש היום כ-25 קיבוצים בלבד שהם באמת שיתופיים, בין אם מטעמים אידיאולוגיים ובין אם בגלל העובדה שהם עשירים. לכל השאר אני אומר: אי אפשר לשבת עוד על הגדר וצריך לקבל החלטה על המשטר הנדל"ני. אי אפשר להתנהג כאילו אתם קיבוץ רגיל ולפעול כמו קיבוץ מתחדש. יש החלטות לשיוך הדירות שאפשר לפעול לפיהן ויש גם אפשרות לאורכה והסדרי ביניים, אבל חייבים להחליט".

פקקים בתכנון? ביורוקרטיה? בלילה אחד הקימו 11 קיבוצים

על רקע רבבות המילים בעיתונות הכתובה ושעות השידור הרבות בטלוויזיה וברדיו סביב משברי הדיור והניסיונות לפתור אותם - לצד המשאבים העצומים שמושקעים בכך, כמובן - מעניין להיזכר בלילה אחד, אינטנסיבי במיוחד, שתוצאותיו קבעו במידה רבה את גבולותיה של מדינת ישראל, על כל המשתמע מכך (ולא, לשם שינוי אין מדובר בליל קרב).

אמש לפני 70 שנה (מוצאי יום הכיפורים תש"ז, אוקטובר 1946) הוקמו בלילה אחד 11 קיבוצים בנגב. מטרת המבצע אדיר הממדים הייתה לכלול את הנגב בשטח של המדינה היהודית שעתידה לקום, בניגוד להמלצות שניתנו ולפיהן הנגב הצפוני ייכלל בשטח המדינה הערבית העתידית ואילו הנגב הדרומי יישאר תחת שלטון בריטי.

את הקרקעות רכשו סוחרים פרטיים, חברת "הכשרת היישוב" והקרן הקיימת, שעקפו את החוקים והאיסורים על רכישת קרקעות והתיישבות יהודית ברוב חלקי א"י על פי "הספר הלבן". העיתוי למבצע נבחר משתי סיבות עיקריות: ההנחה שהבריטים לא יעלו על דעתם שהיהודים יוציאו לפועל תוכנית מורכבת וגדולת ממדים בתום יום הצום, ומשום שיום הכיפורים חל באותה שנה בשבת, כך שמוצאי החג היה ערב יום המנוחה השבועי של החיילים הבריטים (יום א').

7 מנקודות היישוב שהוקמו באותה לילה נותרו קיבוצים עד היום: גלאון, נירים, בארי, אורים, חצרים,

שובל ומשמר הנגב. כפר דרום פונה בתוכנית ההתנתקות בשנת 2005. נבטים ותקומה נהפכו מושבים, וקדמה פורק וננטש בתחילת שנות ה-60.

 

לנטוע שמיים - מורן שבילי רז

השיר הבא הושמע בהופעתם של שרה ב"ק ואריאל הורביץ", כאשר הופיעו בחוג העמקים  בגבע לפני כמה חודשים.

הוא מוקדש באהבה ובהערכה רבה לאיש שנתן את הכל ולא שוכח  לנטוע גם שמיים! - אלי  גורן


לנטוע שמיים - מילים: שרה ב"ק,

אני רוצָה לנטוע איתך שמים

ניקח איתנו שק

ובתוכו מילים עתיקות

שנשכחו ואין להן שפתיים

נפזר אותן לאט

שירדו כמו גשם על הגגות

ונביא איתנו תכלת וָאור כשנחזור.

 

אני רוצה לנטוע איתך שמים

בעבודה קשה

עם זיעה בעיניים

נפזר ערפילים של בוקר לפני עלות השמש

עם רוחות מזרח

וריח אדמה מליל אמש

ונביא איתנו תכלת ואור כשנחזור.

 

כי העץ כבר נטוע והבית בנוי

אבל בלי השמים אין לזה סיכוי

אנשים לפנינו

שנתנו את הכול,

שכחו שבלי שמים אין לאן לגדול

אז עכשיו צריך לנטוע שמים.

 

אני רוצה לנטוע איתך שמים

עתיקים כמו החלום וחדשים

כמו שנות האלפיים

הבית כבר מוכן

אבל כלום לא בטוח

הקורות לא יעמדו אם לא תנשוב בהן רוח

אז נביא איתנו תכלת ואור כשנחזור.

 

כי העץ כבר נטוע והבית בנוי

אבל בלי השמים אין לזה סיכוי

אנשים לפנינו

שנתנו את הכול

שכחו שבלי שמים אין לאן לגדול

אז עכשיו צריך לנטוע שמים.

מורן שבילי רז.

גרעין צבר ב'- סיום תקופה - חייק פורת

12/10/16

גרעין צבר ב' -  אסיף לסיום תקופה

באמצע חודש נוב' 16 יסיימו מרבית חברי /ות גרעין צבר ב' את שירותם הצבאי . בגבע יישארו לשנה נוספת 2 קצינות בקבע, לוחמת אחת (מחויבת לשרות מלא וארוך ) ו 2 בנים לוחמים .

נכון להיום עזב את הגרעין רק חייל אחד בלבד על רקע רצונו לחוות אורח חיים דתי באחת ההתנחלויות בשומרון.

 

עברנו שנתיים לא פשוטות של דאגה מתמשכת לשלומם, שמירה על בית חם ומקבל בכל תנאי ועת, קשר על בסיס כמעט יום יומי עם הורי החיילים, קשר מתמיד ורציף עם מפקדיהם, ועוד . . .  לא בפעם הראשונה אנו חווים את הקהילה בגבע היודעת לחבק ולאמץ בלי סיסמאות וטכסים, אלא בחיי השגרה והתמודדות עם הבעיות הקטנות והגדולות. כל זאת בא לביטוי באירוח יוצא דופן ומרגש של משפחות חברי גבע שהרימו את המשימה הציונית והאנושית הזאת לסטנדרטים שלא הכרתי לפני כן , בלי חשבון של זמן , תקציב ואי נוחות לעיתים , החברה ברובם המכריע טופלו בידיים חמות , מכילות ואכפתיות , ועל כך תודתנו הגדולה .תודה מיוחדת להגר לב שותפה נאמנה מרגע נחיתתם ועד שחרורם הקרוב שפעלה בנחישות ואהבה כאחד . כמו גם בתיה אלוני הבלתי נגמרת עד לרגע הכואב שמנע ממנה את הרצף והקשר , אבל את עשייתה המקדימה – איש לא ייקח ממנה . כחלק מלקחי הגרעין הקודם התחלנו את "שלב ההתנתקות" וחיפוש הדרכים למימוש עצמי בארץ כבר לפני חצי שנה  וכולי אמונה ותקווה שרובם הגדול של חברי הגרעין יישאר לבסוף בארץ , וכמה זוגות  הורים שעשו , עושים ויעשו אף הם עליה בעקבות הנוער .               תהליך אישור קבלת גרעין צבר ג' יצא לדרך , ובתאריך 15/11 תקיים המזכירות ישיבה בשיתוף אנשי "הצופים" והתק"צ , שתוקדש לפרויקט קהילתי חשוב זה , ואישור קבלת גרעין ג' באוגוסט 2017 .

 הערה : פרויקט גרעין צבר אינו למטרות רווח, והכספים המתקבלים ממשרד הביטחון וגורמים אחרים אמורים לכסות את ההוצאות .כמו כן, ההתייחסות עד היום לחיילים בודדים בגבע היא בדיוק כמו לבנים שלנו המשרתים בצבא .

רשימת חברי הגרעין ותפקידם בצבא: סמל יונתן פרחי -  סמב"צ ביח' קשרי חוץ בפיקוד צפון . סמל קני שפטל – לוחם בהנדסה קרבית , סמל  אורן נרדי–לוחם בשריון חט' 7, סמל גילי כהן –מ"כ בנח"ל ,ס ג"מ בר צרפתי - קצינת ת"ש באיו"ש ,סג"מ רוני קון – קצינת רפואה באיו"ש, סמלת אירית מוסאיוב–מ"כ ביח' חילוץ והצלה, סמלת רובי בלך – מדריכת ניווט ב"דובדבן", סמלת שי כץ – מדריכת א"ג ביח' "מורן", סמלת מימי גינצבורג– מדריכת קליעה, סמלת נרי גולדשמיט– מדריכת ירי, סמלת שקד שפילינגר– מדריכת א"ג בחיל האויר,  אולגה נובק– נפצעה בעת השירות ב"עוקץ" ומבצעת שרות לאומי בביה"ס המיוחד במסילות. סמלת אמילי מנדלסון - סמלת ת"ש . רבקה קארפ– צוערת בה"ד 1 (קורס קציני תותחנים )

אני גאה בכולם , תודה לכולם ושנה טובה

 

חייק פורת – מרכז הגרעין

חייק והגר,

בהחלט מרגש לראות את ההתבגרות וההתפתחות של החבר'ה שגדלו מנוער לחיילים ובקרוב לאזרחים במדינת ישראל.

תודה לכם, שתמיד הייתם שם בשבילם לתמוך, לחבק, לעזור, לדבר עם מפקדים (ולנזוף כשצריך..), לנגב את הדמעות, לרפא לבבות שבורים, להסיע, להחזיר, ללוות בבית חולים, לחנך, ללוות ולהתוות את הדרך. התמזל מזלם של חברי הגרעין לקבל את שניכם בתור מודל לחיקוי, דוגמא ומופת.תודה גם לקיבוץ גבע הנפלא והמופלא על קליטה חמה, אוהבת ותומכת, עשייה ציונית ראשונה במעלה - בית ראשון במולדת.       חג שמח ושנה טובה לכולם, 

נעה חכים

Marketing & PR Manager

Tzofim Garin Tzabar

Tel: +972-3-6303644

שמחת תורה

שמחת תורה שמיני עצרת


חג זה המסיים את חג הסוכות וחותם את חגי תשרי, ידוע בציבור כיום שמחתה של התורה. במקרא עצמו נקרא החג "עצרת" :"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו... 

ביום זה מסיימים לקרוא את התורה כולה ומתחילים מיד לקרוא מבראשית.

מנהג בבל היה לחלק את התורה לפרשות כמספר השבתות של השנה ובכל שנה לסיים מחזור שלם של קריאה בתורה על מנת להביע את השמחה אותה חשים לתורה נהגו בקהילות ישראל את מנהג ההקפות. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש למרכז בית הכנסת והקהל כולו 

סופו של התהליך 

בשם גדולי החסידות אומרים כי ראש השנה , יום הכיפורים,חג הסוכות הם כולם הכנה לחג שמחתה של תורה. הווי אומר יום זה הינו השיא של כל חגי תשרי. אם נרצה יש כאן מסר להמשך השנה. עומדים אנו בפני תקופת החורף חג שמחת תורה הוא תחנת הדלק האחרונה עברנו תחנות שונות, את אימת הדין של ימים נוראים, את בקשת הסליחה והמחילה של יום הכיפורים ואת שמחת חג הסוכות. שיאה של השמחה היא שמחת התורה שמחה אשר אמורה להאיר את הלילות הארוכים של החורף עד תחילתו של האביב הגשם לאחר תפילת מוסף שבה אנו אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם". אומרים את תפילת.  תפילת הגשם 

נוסח התפילה כמנהג הספרדים:

,,,אֵ-ל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמָיִם.יַשֵּב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם: בְּגִשְמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה. .... ואָמַר יֻקַח נָא מְעַט מָיִם: ישב גֶשֶם נְדָבוֹת. מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה. תּוֹרִיד בְּצִיָּה. ... וַיֵשֶב עַל בְּאֵר הַמָּיִם: ישב וְתַזִּיל מִטְרוֹת עֹז מִמְעוֹנִים. וּתְבוּאוֹת שָׁנָה יִהְיוּ דְשֵׁנִים. ...

אֱ-לֹ-הֵינו וֵא-לֹ-הֵי אֲבוֹתֵינוּ

בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי כַלְכָּלָה. תְּכַלְכֵּל אֲדָמָה:

אָנָּא הוֹרִידֵם לְאוֹרָה. לִבְרָכָה. לְגִילָה. לְדִיצָה. לְהוֹד. לְוַעַד טוֹב. לְזִמְרָה. לְחַיִּים טֹובִים. לְטוֹבָה. לִישוּעָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. כְּמוֹ שֶאַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹ-הֵינוּ רַב לְהוֹשִיעַ. מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לִבְרָכָה.
זכרונות מהסולם 7 - דנדי

זיכרונות מהסולם

והפעם על הפרים הרפתנים ומה שביניהם

והיה גם הצד הצפוני של הרפת, שם שכנו פרי ההרבעה, בהתחלה היה מבנה לפר וחצר ובא חיכה הפר לרגע האמת.  הפרה ה"דורשת" נקשרה לעמדה, הפר כבר עמד מוכן ליד השער.

שלושה רפתנים עם קלשונים עמדו מוכנים והרביעי פתח את השער ונשאר מאחוריו  עד סוף האירוע.

את הפר כמובן לא היה צריך לכוון, הפרה התכווצה מעט, הפר ירד הסתכל מסביב הבחין בקלשונים השלופים, וחזר לחצר שלו, השער נסגר מיד, הפר העיף מבט אחרון על הפרה, לי נראה שהוא ידע אם לא היום, אז ודאי מחר תגיע עוד אחת.

מאחר ואני כותב מעיניו של ילד ברור שהצד הזה היה ממש מרתק.

הזרעה מלכותית עוד לא הייתה בשימוש, אבל נחשון מרכז הרפת כבר דיבר על היתרונות של השיטה.

דבר ראשון בנו עמדת הרבעה חדשה שתהיה טובה גם לעתיד, יחד עם יואב נחשון היינו באים לצפות באירועים, כשיואב מסביר לנו את הפרטים החסרים.

כשבגרתי שמעתי שעל מנת לקדם את התהליך שלחו את מרים ברץ הרפתנית המפורסמת מדגניה אל ארה"ב על מנת ללמוד את הנושא.

ומשחזרה התאספו החברים בחדר האוכל כמקובל בימים ההם לשמע רשמים, מרים ברץ כהרגלה  לא חסכה דברי שבח על היתרונות של השיטה החדשה.     וכמו תמיד קם אחד הנוכחים ושואל אותה: "תגידי את מתכוננת להכניס את השיטה החדשה גם לביתכם?" "לא" היא ענתה , "אנחנו אוהבים את זה באופן טבעי."

הכל היה אז טבעי ,לפרים בנו רפת מיוחדת, הכל נבנה מחומרים חזקים שיוכלו לעמוד בלחצים של הפר "נסיך" שהיה גאוות הרפת בגבע, משקלו סיפרו לנו כ-600700 ק"ג. בדרך כלל התנהג נסיך בשקט ואפשר לרפתנים להיכנס ולבצע עבודות תחזוקה וניקיון , אך הדבר דרש משנה זהירות.

לנו הילדים הייתה עמדה טובה על מנת לצפות במחזה וללמוד את הנושא ממקור ראשון.

אבל היה מתח, גם הרפתנים הוותיקים היו מרוכזים בעניין,ולא נחה דעתם עד שחזר הפר  לתאו והשער נסגר.

 

מדי פעם היו מגיעים קבוצות של תיירים לראות הפלא הזה שנקרא קיבוץ,בדרך כלל בקרו בבית הילדים הקיבוצי וגם לרפת הגיעו .

ממש עם הגיעם לרפת התרחש אותו אירוע בין הפר לפרה ,הכל הסתיים בהצלחה ואז שואלת אחת התיירות, "סליחה אדוני אני רוצה לשאול", "כן" ענה הרפתן "הפר היא שואלת הוא עושה את זה כל יום?" "בוודאי" הוא עונה, בעלה מתעורר מיד, "מה כל יום עם אותה פרה? "

אבל היה גם מקרים שבנס  לא נגמרו באסון.

נחשון הרפתן הוותיק היה נכנס לחצר של הפר נסיך ללא פחד ואף היה מלטף אותו ,וזכה להערצה מהצופים מסביב על אומץ ליבו. והנה זה קרה ,נחשון נכנס כהרגלו לחצר הפר, מה קרה לא ברור אותו יום היה הפר במצב רוח גרוע, הוא ראה את נחשון מתקרב הוריד  ראשו והחל לדהור למולו, נחשון הבין מה קורה, פנה לאחור ובקפיצת ראש עבר בין הצינורות של הגדר וניצל.

המקרה השני נגמר אחרת לגמרי, חנן לב אביהם של עוזי, דני, אהרוני ואילן שהיה רפתן יוצא מהכלל, חולב זריז ביד וגם במכונות החליבה הנידות, חנן עבד לבד ברפת ד בתוספת עזרה של  נער  שלש שעות אחרי הצהריים.  ברפת היו כ-25 פרות ובערב חיכו למוביל החלב ארבעה כדים מלאים.

זכיתי לעבוד אתו שלושה חודשים.

מסיבות לא ברורות , ולמרות ניסיונו  הרב נכנס חנן לחצר הפר ,אבל כאן לא היה הפי אנד, הפר הרים אותו בקרניו בין רגליו והעיף אותו באוויר. הרפתנים מסביב קפצו עם הקלשונים לתוך החצר גרשו את הפר לתא ונעלו את הדלת.

הפציעה הייתה קשה, והחצר הייתה כמרקחה, מפה לאוזן שאלו האם שרה תסתפק בשני בנים. עבר זמן והתחלנו לראות את החברות של שרה מתלחששות (שהילדים לא יבינו) ובסוף ראינו ששרה ב"מצב".

תוך זמן קצר לאחר מכן עברו להזרעה מלאכותית , והפר נעלם על המשאית של סוחר הבקר.

צבי לנדאו שהיה רפתן, קיבל מכונית חדשה ויכול היה לשלב את אהבתו למכוניות ולרפת.

ונהיה המזריע בגבע ובאזור.

עד הנה מסיפורי הרפת

דנדי

 

נחשון אליהו (משמאל) והקליינטורה של ה"נסיך"

הגלבוע אומר לא

הגלבוע אומר לא למפעלים מזהמים‎‎!

רקע קצר- חברת "פרוטרום" מחפשת אכסניה חדשה למפעל המייצר תמציות טעם וריח. מדובר במפעל כימי המופיע ב"רשימה האדומה" של מפעלים המסוכנים לסביבה- המתוכנן לקום באזור התעשייה החדש -"מבואות הגלבוע". הגלבוע הוא מרחב כפרי וירוק ואזור התעשייה "מבואות גלבוע", מוגדר כ"פארק עסקים ירוק". להבאת מפעל מזהם לאזור, יש השלכות קשות על איכות החיים ואיכות הסביבה בגלבוע!

כניסת המפעל לאזור התעשייה חבר אושרה במליאת המועצה בשנת 2013. כבר אז נטען שהמפעל המתוכנן לקום בגלבוע- שונה מהמפעל הקיים במפרץ חיפה והוא אינו מסוכן לציבור. ובכל זאת, לאחר הבדיקות החוזרות והקפדניות שדרשה הנהגת המועצה החדשה- בוטלו חלק מקווי ייצור מתוכננים - שהוכחו כמסוכנים. חומרים מסוכנים עדיין מעורבים בתהליך הייצור המוצהר.

1 אף מועצה לא רוצה בו - המועצות האזוריות עמק יזרעאל ועמק המעיינות, ואזורי תעשייה תבור, ציפורית, שגיא 2000 ועוד- כולם דחו את הקמת מפעל "פרוטרום" בשטחם.

 2אמינות מפוקפקת - היסטורית החברה רצופה עבירות על החוק, תלונות ותביעות נזיקין, רשלנות והזנחה.

3 מפעל כימי אדום ומסוכן - חומרים מסוכנים מופיעים ב"פרוטרום" בגלבוע

בתהליכי המיצוי והייצור. פרוטרום נמצאת ב"רשימה האדומה" של המשרד להגנת הסביבה - כחברה מזהמת המפרה הסכמים ותקנים, ומערך פינוי ושינוע השפכים המסוכנים מהווה סיכון נוסף לאזור כולו.

4 פגיעה בערך הקרקע, וערך כלכלי שולי לגלבוע - בעקבות הקמת המפעל ירד ערך הקרקעות ביישובים. מאידך, אי כניסת "פרוטרום",

לא תשפיע על כלכלת הגלבוע- למגרש שיתפנה יש ביקוש רב ע"י מפעלים לא מזהמים.

5 תקלות - למרות כל בעיות האמינות של פרוטרום, היא זו שמנטרת את עצמה! כפי שניכר ממפרץ חיפה, בהקמת מפעל כימי- יש לקחת בחשבון חריגות אפשריות ותקלות שהנזק בעקבותיהן יכול להיות קטלני ובלתי הפיך!

 6תנאי סביבה ייחודיים - הטופוגרפיה הייחודית לגלבוע "כולאת" את החומרים המסוכנים והריחות באזור הגלבוע והסביבה ולא מאפשרת את פיזורם.

 7לחצים פוליטיים כבדים - הלחצים הפוליטיים הכבדים, המופעלים כיום על המועצה, חורגים מהטעם הסביר ויוצרים תחושה קשה לפיה לבעלי המפעל ישנה השפעה רבה-  על מקבלי ההחלטות, על חשבון תושבי הגלבוע!

עתיד האזור ובריאות ילדינו ותושבי הגלבוע- אינם נקנים בכסף או בלחצים פוליטיים!

בתאריכים 20-27.11, יערך משאל תושבים בשאלה האם לקבל את מפעל "פרוטרום" או לא.

בטאו את עמדתכם- זה יכול לחרוץ את גורלכם.

 

קיבלנו במייל

קבלנו במייל

 

מוקדש למירי רגב – האשה הגסה, שיצריה חנקו את מוחה, שמתהדרת במה שאין לה ומעולם לא היה לה,

שעשתה מעצמה צחוק בכל המדינה,

הייתה למשל ושנינה והצליחה מה?

להרים חיץ בין הספרדים לאשכנזים?

ליצור קבצי בדיחות עליה ועל חשבונה?

להיות למטרה לכל קומיקאי באשר הוא, להתאמן על דרכה הלא הזויה, המטופשת והמפלגת!

*****************************************************

אלי סט,(ספרדי טהור) יליד חיפה (1939), גדל בקבוץ כילד חוץ,  סגן אלוף במילואים כותב:

עול ימים הייתי כשהבחנתי ותהיתי,

אך מענה לא היה לי

האם בעיני ראיתי, האם לא טעיתי,

שאיבן-גבירול (בתל אביב) ארוך מביאליק?

רק עכשיו כשזקנתי, סופסוף הבנתי

שמפרוץ הציונות הייתה פה חזית (אשכנזית)

שמטרתה נבזית:

להרוג, לאבד ולהכחיד את התרבות המזרחית.

 

"ילד חוץ" בקיבוץ גבת גדלתי

ובמקהלת הילדים, בקבלת שבת קולי נתתי:

"דרור יקרא לבן עם בת וינצרכם כמו בבת"

ומורינו (הפולנים) שלימדו את השיר

חייכו, ברכו ולא חשבו לחטא

שהתאמצנו להדגיש "ע" ולהטעים "ח".

הם כנראה היו חלק מאותה חזית, אשכנזית

שמטרתה נבזית:

להרוג, לאבד ולהכחיד את התרבות המזרחית.

 

בבית הורי הייתה ספריה, זה עבר כל שיא,

היה שם ספר של אחד - (ר"ל) פרסי

עומאר כיאם, שם הספר "מרובעים"

לא טעות בהדפסה, לא ספר הנדסה,

רק פניני שירה שממזרח מיובאים.

עכשיו ברור מה היה

ומדוע הספר היה בספריה

זה מפני שמפרוץ הציונות הייתה פה חזית אשכנזית

שמטרתה נבזית...

 

כשל"בגרות" נגשתי ונשאלתי

על "ציון הלא תשאלי" ועל הכוזרי

שניהם ממש לא היו לי זרים

יכולתם בעצמכם לנחש מדוע

דווקא בנושא זה הציון לא היה ממש גרוע:

כי מפרוץ הציונות הייתה פה חזית אשכנזית...

 

כשהורי עלו מפולין

במחברת המתכונים התגנבו איתם עוד שני "עולים":

רגל קרושה וגעפילטע פיש,

איפה הרגל ? ואיפה הפיש ?

היום פה כולם, פה-אחד אוכלים

רק פלאפל וחומוס ובעדן מאפיש.

עכשיו אפילו בלוטות הטעם,

יגחכו כשאומר ( יכני רעם)

שזה נגרם בשל אותה חזית אשכנזית ...

 

המופע המופלא, שהצליח לאין שעור

לכל בר-בי-רב (לא נאמר ברברן) זה מובן גם ברור

שפתח לנו  puerta cerrada

לתור הזהב  בקאדיז, סיביליה וגרנדה -

הבוסתן הספרדי,

לא היה זה סתם ולא בכדי,

הבוסתן פרח אף הצליח בשל טעמים וניחוחות

שהרטיטו לבבות, של כל אותה חזית ...

 

אם מישהו רצה לרומם פה את תרבותו

אף אחד לא הפריע, איש לא הוגבל

ראו את התימנים

שושנה דמארי ולהקת המחול "ענבל",

אולי מסיבה זו לא תראו את התימנים

עם שלט "אני מסכן" ובפרצוף נפוח

בין מיללי ה"שתו לי" ובכייני הקיפוח

הם היו עסוקים בלעשות לתרבותם

ומה שעשו - טוב לכל העם.

 

היו (מעטים,  שונאי המולה) מעדות אחרות

שקידשו את "נעשה ונשמע" (כלומר, קודם נעשה ואחר כך ...)

זוזו מוסא ואברהם חמו ממצרים

סמי מיכאל ויוסי חורי מפרברי בגדד

ובמיוחד

אולי ראשונה לכולם (סליחה, לכולנו) - איילה שלוחה כחץ

רונית אלקבץ

כשרואים את הדרך ואת ההצלחה 

איך לא אוכלת בכם הבושה, איך לבכם לא מתפלץ

שעה שפיכם את מחדלכם מתרץ

באותה טענה הזויה, נבזית

שמפרוץ הציונות הייתה פה חזית...

 

דוגמה (אחרונה) לזכר חותניי חווה ואליעזר שוורץ - הונגרי ופולניה,

בנוכחות סיפולוקס ופרי טרי מן הצרכנייה,

ממש כמו חצי עם ישראל, כל שישי בשש,

את השבת הקרבה הזוג בדרכו קידש

בקטע מתרבות שמאד אהב -

סרט בכיכובו של פאריד אל-אטרש או עבדול ואהאב.

הגם הסרט היה רק "סינימה בלאש" ?

האם כל סביב היה רק camouflage ?

שמטרתו להסוות את אותה חזית אשכנזית

שמטרתה נבזית:

להרוג, לאבד ולהכחיד את התרבות המזרחית.

 

כשדור הורי לארץ עלו הם נשאו בילקוטם התרבותי

אוצרות תרבות, נכסי צאן ברזל עולמיים (רשימה חלקית):

דוסטוייבסקי, פושקין, צ'כוב,

ויקטור הוגו ושייקספיר ומולייר

צ'ייקובסקי מוצרט מנדלסון ובטהובן ובך וורדי

רמברנדט, ואן גוך מיכאלאנג'לו

רודן מודליאני ודה-וינצ'י

ושגאל, גם הוא נכלל.

 

המירי (נזק לכל תרבות, בעיקר המזרחית)

והמתמזרח החדש - הביבי

והבנט (אנא, רק לא אוחנה !),

בהבל פה יכולים להכריז על הורדתם

של כל אותן שכיות תרבות מסדר יומם,

אבל לא מסדר יומנו !

ולא מסדר יומו של העולם התרבותי !

כי הם לא יכולים להציע תחליף בעל ערך דומה,

בעל ערך אמיתי !

 

ואתה ארז ביטון, חתן פרס ישראל לשירה

לאחרונה, בחתימתך, יצאה לחושך "יצירה"

הזדרז, השלך לפח

כי תפארתך לא תהיה על כך

שמעדת, מרע לא שמרת מרחק

ובידי זוליטיקאים היית כלי משחק

אתה, שלמרות חסרונך

מיטיב לראות מכל אותם "פיקחים"

בלבך אתה יודע מבין שכל תעשיית "עליהום, על האשכנזים"

וכל סיפורי אותה החזית

שמטרתה נבזית:

להרוג, לאבד ולהכחיד את התרבות המזרחית.

אין בהם דבר למעט רשעות מתובלת בטמטום,

ואפילו אם בעבר היה פה משהו קצת עקום

או פה ושם מקומות קצת חשוכים

אם רוצים ששוב יפרחו פה פרחים

חזור ארז, ללמד, כפי שכתבת:

"להתהלך עם החושך כמו ידידים"

לא כמו עם אויבים או שודדים.

תרבות בעמק

 

 

חודש אוקטובר, במשכן לאמנות: מועדים לשמחה!

תאריכים להדרכה בתערוכות החדשות, יפורסמו באתר האינטרנט שלנו

"סודות הסתיו"

ילדים יוצרים, חוה"מ סוכות


סדנת יצירה בימים: רביעי, חמישי וראשון

19,20,23 באוקטובר

הרשמה ופרטים: עדה בלאו

052-2358507

מחכים לראותכם

 **************

הפסנתרנית אורית וולף והכנר סרגיי אוסטורובסקי

יצירות אהובות מאת המלחינים המהפכנים: קרייזלר, סרסטה, ואחרים. "נעימות צועניות" פנטסיות על "כרמן" "קפריציאו וינאי" "טמבורין סיני" ועוד

*************

פסטיבל אמנות בעפולה


דברים טובים

 

סוכות

לפני שנחתום את פרק הדבש, התפוחים וכל המתוק הזה של ראשית השנה,

עוד גיחה אחת לממלכת הדבש.

ושתהיה "שנה דבש" כמאמר הבריות בימים אלה,

דובשניות בקלי קלות

 

מרכיבים

100 גרם חמאה

1/2 כוס (170 גרם) דבש

1/2 כוס (100 גרם) סוכר חום כהה

 1/2כפית מלח

2  כפיות תמצית וניל או גרגירים ממקל וניל אחד

1/2 כפית אבקת סודה לשתייה

2 ביצים

2 1/2כוסות (350 גרם) קמח תופח

1כפית גדושה קינמון

אפשרות: 1/2 כפית ציפורן, 1/3 כפית ג'ינג'ר יבש

לציפוי: 100 גרם אבקת סוכר

אופן ההכנה

שמים בסיר קטן את החמאה, הדבש, הסוכר החום, המלח והווניל. מחממים על אש בינונית עד שהחמאה והסוכר נמסים.

מכבים את האש, מוסיפים את אבקת הסודה ומערבבים. התערובת תתפח ותתבהר. מניחים בצד כשעה, עד שהתערובת מגיעה לטמפרטורת החדר.

מעבירים את התערובת לקערה, מוסיפים את הביצים ומערבבים במטרפה. מוסיפים את הקמח והקינמון (וגם את הציפורן והג'ינג'ר, אם רוצים) ומערבבים בעזרת מרית או כף עץ עד שמתקבל תערובת סמיכה ואחידה. מכסים את הקערה ומניחים במקרר ל-3 שעות לפחות (ואפשר ללילה), עד שהתערובת מתקרר והופכת למוצקה.

מחממים את התנור ל-180 מעלות. מרפדים 2 תבניות בנייר אפייה.

יוצרים מהבצק כדורים קטנים בקוטר של כ-3 ס"מ ומניחים אותם בתבניות במרחק של 5-4 ס"מ זה מזה (הם יתפשטו באפייה). אופים כ-15 דקות, עד שהדובשניות מזהיבות ומתייצבות, והתחתית שלהן משחימה קלות. מצננים על רשת.

הציפוי: מערבבים את אבקת הסוכר עם 3-2 כפות מים, עד שמתקבלת בלילה סמיכה. טובלים את חלקן העליון של הדובשניות בבלילה ומחזירים לרשת, עד שהבלילה מתקשה. שומרים בכלי אטום.


העתקת קישור